אמארה סטודמאייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמארה סטודמאייר
Amare Stoudemire free throw.jpg
תאריך לידה 16 בנובמבר 1982 (בן 31)
מקום לידה לייק ולס שבפלורידה
עמדה פאוור פורוורד, סנטר
גובה 2.11 מטר
מספר 1
מכללה קייפרס קריק (בית ספר תיכון)
דראפט בחירה מספר 9, 2002
פיניקס סאנס
קבוצות
2002 - 2010
2010 -
פיניקס סאנס
ניו יורק ניקס
הישגים החמישייה הראשונה של העונה (2007)
החמישייה השנייה של העונה (2005, 2008, 2010, 2011)
6 בחירות למשחק האולסטאר (2005, 2007 - 2011)
רוקי השנה (2003)
חמישיית הרוקיז (2003)
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
ארד אתונה 2004 כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהב לאס וגאס 2007 כדורסל גברים

אמארה קארסיירס סטודמאייראנגלית: Amar'e Carsares Stoudemire; נולד ב-16 בנובמבר 1982) הוא כדורסלן אמריקאי שהתגייר (כיום יהודי) המשחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר בקבוצת ניו יורק ניקס. בעברו שיחק בפיניקס סאנס, בה השיג את תהילתו.

סטודמאייר זכה להישגים אישיים רבים במהלך הקריירה שלו בפיניקס: הוא נבחר לרוקי השנה ב-NBA ב-2003, נבחר לחמישיית העונה הראשונה ב-2007, ארבע פעמים נוספות לחמישיית העונה השנייה, וכן השתתף שש פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA. הוא הופיע גם בנבחרת ארצות הברית, עמה זכה במדליית ארד באולימפיאדת אתונה ובמדליית זהב באליפות אמריקה 2007.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמארה סטודמאייר נולד בלייק ולס שבפלורידה. על פי מה שגילה בשנת 2010, אמו ממוצא יהודי. אביו נפטר כבר כאשר אמארה היה בן 12, בעוד שאמו הוכנסה לעתים תכופות לבית הסוהר במקביל באותה תקופה. כתוצאה מהקשיים הרבים בנערותו סטודמאייר עבר בין שישה בתי ספר תיכוניים שונים, עד שנעשה לבוגר בית ספר תיכון קייפרס קריק באורלנדו.

סטודמאייר החל לשחק כדורסל באופן מאורגן רק בגיל 14. הוא שיחק שנתיים בלבד במסגרת ליגת בתי הספר התיכוניים בארצות הברית; עם זאת, הוא הצטיין במיוחד בשנתיים אלו, ונבחר ל-MVP כאשר שיחק בליגת הקיץ של נייקי. במשחקיו הוא הפגין יכולת מרשימה של כוח מתחת לסל, כאשר שיחק כפאוור פורוורד וכסנטר. לאחר סיום לימודיו בתיכון קייפרס קריק עמד סטודמאייר בפני הצטרפות לאוניברסיטת ממפיס, אך לבסוף ויתר על לימודים באוניברסיטה.

במקום זאת, החליט סטודמאיר להעמיד עצמו ישירות לבחירה בדראפט ה-NBA של 2002, על מנת להשיג חוזה מקצועני ולעזור למשפחתו במהירות מבחינה כלכלית. הוא נבחר במקום התשיעי בדראפט על ידי קבוצת פיניקס סאנס, והיה לשחקן היחיד באותה שנה, שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט לאחר שהגיע היישר מליגת התיכונים.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודמאייר הצטיין רבות בעונתו הראשונה ב-NBA, והשיג ממוצעים של 13.5 נקודות ו-8.8 ריבאונדים למשחק. בדצמבר 2002 הוא קלע 38 נקודות במשחק מול מינסוטה טימברוולבס, במה שהיווה את שיא הנקודות שלו לאותה עונה. סטודמאייר הציג ממוצעים סטטיסטיים גבוהים אף יותר במשחקי הפלייאוף אליהם סייע לפיניקס להעפיל, מה שלא מנע את הדחתה של הקבוצה בסיבוב הראשון על ידי סן אנטוניו ספרס. בסיום העונה הוא זכה בפרס רוקי השנה ב-NBA לאחר שהקדים בהצבעה את יאו מינג וקארון באטלר, והיה לשחקן הראשון שמגיע היישר מליגת התיכונים וזוכה בפרס.

על אף שהיה למחליפו של טום גוגליוטה בעמדת הסנטר בראשית דרכו בפיניקס, סטודמאייר הפך לסנטר הפותח הקבוע של הקבוצה לאחר פציעה קשה ממנה סבל גוגליוטה. בעונה הבאה, 2003/2004, השתפר סטודמאייר בצורה משמעותית. הוא פתח בחמישייה של פיניקס ב-53 מתוך 55 משחקיו, והעמיד ממוצעים של 20.6 נקודות ותשע ריבאונדים ב-36.8 דקות למשחק. למרות יכולתו הטובה, פיניקס נחלה כישלון באותה עונה, עם מאזן של 29 ניצחונות בלבד מול 53 הפסדים. בקיץ 2004 נכלל סטודמאייר בסגל נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת אתונה.

בעונת 2004/2005 חבר סטיב נאש לסטודמאייר בפיניקס, ויחד השניים היו שני השחקנים המובילים של הקבוצה. השילוב של נאש וסטודמאייר הוביל את פיניקס להצלחה גדולה - היא סיימה במקום הראשון בליגה בעונה הסדירה, עם מאזן של 62 ניצחונות ו-20 הפסדים. סטודמאייר עצמו קלע 26 נקודות והוריד 8.9 ריבאונדים בממוצע, ואף קלע 50 נקודות במשחק מול פורטלנד טרייל בלייזרס בינואר 2005. בעקבות יכולתו המרשימה באותה עונה, הוא נבחר לראשונה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA.

במשחקי הפלייאוף המשיך סטודמאייר להפגין רמת משחק גבוהה, והשיג ממוצעי "דאבל דאבל" של 29.9 נקודות ו-10.7 ריבאונדים למשחק. פיניקס ניצחה את ממפיס גריזליס בסיבוב הראשון ואת דאלאס מאבריקס בסיבוב השני, והעפילה לסדרת גמר המערב, מול סן אנטוניו ספרס. סטודמאייר היה דומיננטי מאוד בסדרה מול סן אנטוניו וקלע 37 נקודות בממוצע, אך פיניקס הפסידה בסדרה של חמישה משחקים והודחה מהפלייאוף. סטודמאייר סיים את אותה עונה עם בחירה לחמישייה השנייה של העונה ב-NBA.

במהלך הפגרה שלפני עונת 2005/2006 התגלה כי סטודמאייר סובל מפגיעה קשה בסחוס של ברכו, והוא נאלץ לעבור ניתוח באוקטובר 2005. בתחילה סברו אנשי פיניקס כי הפציעה תשבית את סטודמאייר ממשחק עד לחודש פברואר, אך בפועל הוא נעדר לזמן רב מהמצופה. הוא חזר לשחק בשלושה משחקים במרץ 2006, אך חזרתו הייתה לא מוצלחת והוא הפגין יכולת לא טובה. מאוחר יותר התברר כי סטודמאייר ייעדר שנית, עד לסיומה של העונה, מאחר ששתי ברכיו עדיין פגועות.

סטודמאייר מטביע מול גילברט ארינאס, נובמבר 2009

לאחר החלמתו מהפציעה וחזרתו למגרשים שינה סטודמאייר את מספר החולצה שלו מ-32 ל-1. סטודמאייר חזר להציג את יכולתו הטובה בעונת 2006/2007, כאשר העמיד ממוצעים של 20.4 נקודות ו-9.6 ריבאונדים, והיה לסנטר השני בטיבו בליגה מבחינת ממוצע הנקודות שלו, אחרי יאו מינג. הוא השתתף באותה עונה במשחק האולסטאר השני בקריירה שלו. בסיום העונה נבחר סטודמאייר לחמישייה הראשונה של העונה יחד עם חברו לקבוצה סטיב נאש, והשניים היו לצמד הראשון בתולדות פיניקס שמגיע להישג זה. במשחקי הפלייאוף השיג סטודמאייר ממוצעים של 25.3 נקודות ו-12.1 ריבאונדים. בסדרת חצי גמר המערב מול סן אנטוניו, הוא הושעה מהמשחק החמישי מאחר שקם מהספסל בעת קטטה בין נאש לרוברט הורי, וקבוצתו הפסידה לבסוף את הסדרה בשישה משחקים.

בעונת 2007/2008 הוביל סטודמאייר את פיניקס בממוצעי הנקודות (25.8) והריבאונדים (9.1), ונבחר להשתתפות במשחק האולסטאר ולתואר החמישייה השנייה של העונה. החל מפברואר 2008 הוא חבר לשאקיל אוניל, שהגיע בהעברה מתוקשרת ממיאמי היט, בקו הקדמי של הקבוצה. עם זאת, השילוב ביניהם לא היה מוצלח כפי שציפו ופיניקס הודחה כבר בסיבוב הפלייאוף הראשון, לאחר הפסד נוסף לסן אנטוניו. כעבור כשנה עזב אוניל את הקבוצה.

לפני עונת 2008/2009 החליף טרי פורטר את מייק ד'אנטוני בתפקיד מאמן פיניקס. פורטר דגל בשיטת משחק שהייתה מבוססת במידה רבה יותר על הגנה. שיטת המשחק שהנחיל פורטר פגעה במידה מסוימת בחלקו של סטודמאייר בקבוצה ובתפוקתו; עם זאת, הוא עדיין הוביל את קבוצתו בנקודות ובריבאונדים, ונבחר להשתתף בפעם הרביעית בקריירה שלו במשחק האולסטאר. בפברואר 2009 נפצע סטודמאייר במשחק נגד לוס אנג'לס קליפרס, והחמיץ את כל משחקי קבוצתו עד לסיום העונה. פיניקס לא הצליחה להעפיל באותה עונה לפלייאוף, לראשונה מזה חמש שנים.

בעונת 2009/2010 נבחר סטודמאייר בפעם הרביעית ברציפות למשחק האולסטאר, ובניגוד לשנים קודמות, הפעם אף נכלל בחמישייה הפותחת של נבחרת המערב. במהלך אותה עונה נקשר שמו למעבר אל מספר קבוצות, כדוגמת קליבלנד קאבלירס של לברון ג'יימס וכן יוסטון רוקטס, אך לבסוף הוא נשאר בפיניקס. באותה עונה פתח סטודמאייר בכל 82 משחקי קבוצתו והשיג ממוצעים של 23.1 נקודות ו-8.9 ריבאונדים למשחק, שבזכותם זכה פעם נוספת בבחירות למשחק האולסטאר ולחמישייה השנייה של העונה. במשחקי הפלייאוף הוא סייע לפיניקס להעפיל עד לגמר המערב, שם הפסידו בתוצאה 4-2 ללוס אנג'לס לייקרס.

לאחר עונה זו הסתיים חוזהו של סטודמאייר בפיניקס והוא הפך לשחקן חופשי. ביולי 2010 חתם על חוזה לחמש שנים בהם בקבוצת ניו יורק ניקס, בה חבר למאמנו לשעבר בפיניקס, מייק ד'אנטוני.

בקיץ 2013 הצטרף לקבוצת הרכישה של אורי אלון שרכשה 90% ממניות הפועל ירושלים.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודמאייר במהלך אימון

סטודמאייר נבחר לראשונה לסגל נבחרת ארצות הברית בכדורסל לאולימפיאדת אתונה 2004. הנבחרת לא עמדה בציפיות שנתלו בה וזכתה רק במדליית הארד, לאחר שהפסידה באותה אולימפיאדה שלושה ממשחקיה - יותר מכמות ההפסדים הכוללת של הנבחרת בכל האולימפיאדות הקודמות. סטודמאייר קיבל במהלך הטורניר זמן משחק מועט מהמאמן לארי בראון, ובמשחק מול נבחרת ליטא על המקום השלישי שיחק 9 דקות וקלע 4 נקודות.

בקיץ 2006 השתתף סטודמאייר עם הנבחרת במחנה האימונים בלאס וגאס לקראת אליפות העולם, אך נחתך מהסגל לפני פתיחת האליפות, מאחר שהמאמן מייק שרשייבסקי רצה לתת לו זמן מנוחה לאחר הפציעה שעבר בעונה שקדמה. סטודמאייר שיחק עם הנבחרת בטורניר הבינלאומי השני שלו באליפות אמריקה 2007. הוא היה שחקן חשוב בנבחרת והשיג ממוצעים של 11.1 נקודות ו-4.7 ריבאונדים, וסייע לה לזכות במדליית הזהב, לאחר ניצחון בגמר על נבחרת ארגנטינה.

על אף שהשתתף עם הנבחרת באליפות אמריקה, נותר סטודמאייר על ידי מרכיב הנבחרת ג'רי קולאנג'לו מחוץ לסגל לאולימפיאדת בייג'ינג 2008. קולאנג'לו נימק את הדבר בכך שסטודמאייר עלול להיפגע גופנית מהמאמץ הרב הכרוך במשחק באולימפיאדה לאחר עונה ארוכה, בשל הפציעות שעבר בשנים הקודמות.[1]

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו, זכה סטודמאייר בתארים הבאים:

סטטיסטיקה בNBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2002/2003 פיניקס 82 71 31.3 472. 200. 661. 8.8 1.0 8. 1.1 13.5
2003/2004 פיניקס 55 53 36.8 475. 200. 713. 9.0 1.4 1.2 1.6 20.6
2004/2005 פיניקס 80 80 36.1 559. 188. 733. 8.9 1.6 1.0 1.6 26.0
2005/2006 פיניקס 3 3 16.7 333. 000. 889. 5.3 7. 3. 1.0 8.7
2006/2007 פיניקס 82 78 32.8 575. 000. 781. 9.6 1.0 9. 1.3 20.4
2007/2008 פיניקס 79 79 33.9 590. 161. 805. 9.1 1.5 8. 2.1 25.2
2008/2009 פיניקס 53 53 36.8 539. 429. 835. 8.1 2.0 9. 1.1 21.4
2009/2010 פיניקס 82 82 34.6 557. 167. 771. 8.9 1.0 6. 1.0 23.1
2010/2011 ניו יורק 78 78 36.8 .502 .435 .792 8.2 2.6 0.9 1.9 25.3
2011/2012[א] ניו יורק 47 47 32.8 0.483 0.238 0.765 7.8 1.1 0.8 1.0 17.5
2012/2013 ניו יורק 29 0 23.5 0.577 0.000 0.808 5.0 0.4 0.3 0.7 14.2
2013/2014 ניו יורק 65 21 22.6 0.557 0.000 0.739 4.9 0.5 0.4 0.6 11.9
קריירה 735 645 33.0 0.535 0.244 0.762 8.3 1.3 0.8 1.3 20.4

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2002/2003 פיניקס 6 6 33.8 523. 1.000 571. 7.8 1.2 1.7 1.5 14.2
2004/2005 פיניקס 15 15 40.1 539. 000. 781. 10.7 1.2 7. 2.0 29.9
2006/2007 פיניקס 10 10 34.3 523. 333. 769. 12.1 6. 1.3 1.9 25.3
2007/2008 פיניקס 5 5 40.8 485. 250. 633. 9.0 4. 1.4 2.4 23.2
2009/2010 פיניקס 16 16 36.5 519. 000. 754. 6.6 1.1 7. 1.5 22.2
2010/2011 ניו יורק 4 4 33.5 .382 .000 .667 7.8 1.8 .25 .75 14.5
2012/2013 ניו יורק 4 0 8.3 0.385 1.000 1.000 2.3 0.0 0.0 0.0 3.8
קריירה 64 60 35.0 0.514 0.250 0.747 8.5 1.0 0.9 1.5 21.8
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס