דייוויד רובינסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד רובינסון
David Robinson (Team USA).jpg
תאריך לידה 6 באוגוסט 1965
מקום לידה קי וסט שבפלורידה
עמדה סנטר
כינוי האדמירל
גובה 2.16 מטר
מכללה האקדמיה הימית של ארצות הברית
דראפט בחירה מספר 1, 1987
סן אנטוניו ספרס
קבוצות
1989-2003 סן אנטוניו ספרס
הישגים MVP של העונה הסדירה (1995)
שחקן ההגנה של העונה (1992)
החמישייה הראשונה של העונה (1991, 1992, 1995, 1996)
החמישייה השנייה של העונה (1994, 1998)
החמישייה השלישית של העונה (1990, 1993, 2000, 2001)
חמישיית ההגנה הראשונה (1991, 1992, 1995, 1996)
חמישיית ההגנה השנייה (1990, 1993, 1994, 1998)
10 בחירות למשחק האולסטאר
רוקי השנה (1990)
חמישיית הרוקיז (1990)
פרס הספורטיביות (2001)
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 2009
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
ארד סיאול 1988 כדורסל גברים
זהב ברצלונה 1992 כדורסל גברים
זהב אטלנטה 1996 כדורסל גברים
אליפות העולם
זהב ספרד 1986 כדורסל גברים

דייוויד מוריס רובינסוןאנגלית: David Maurice Robinson; נולד ב-6 באוגוסט 1965) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק במשך כל הקריירה שלו בעמדת הסנטר בקבוצת סן אנטוניו ספרס. רובינסון נחשב לאחד מהשחקנים הטובים בתולדות סן אנטוניו, ולאחד מגדולי כדורסלני ה-NBA בשנות ה-90. לקראת סיום הקריירה שלו, כאשר שיתף פעולה עם טים דאנקן, הוא זכה עם סן אנטוניו בשתי אליפויות (1999 ו-2003). כמו כן, רובינסון השתתף בשלוש אולימפיאדות ובאליפות עולם אחת עם נבחרת ארצות הברית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד רובינסון נולד בקי וסט שבפלורידה לאמברוסה ולפרדה רובינסון, והיה בנם השני. משפחתו עברה מקומות מגורים פעמים רבות כאשר אביו שירת בצי האמריקני, אך לאחר שאביו פרש מהצי, היא התיישבה בווירג'יניה. כתלמיד בבית הספר ניסה רובינסון, שהיה גבוה מאוד כבר כנער, את יכולתו במשחק הכדורסל, אך לבסוף עזב את המשחק. הוא נעשה לבוגר בית הספר התיכון אוסבורן פארק במנאסאס שבווירג'ינה, קצת ליד וושינגטון די.סי., שם עבד אביו כמהנדס לאחר פרישתו מהצבא.

עד לשנתו האחרונה בתיכון, רובינסון לא שיחק כלל כדורסל בצורה מאורגנת. גם כשצורף לנבחרת הכדורסל של בית הספר שלו על ידי מאמן הקבוצה, והגיע במדי הקבוצה למספר הישגים אישיים, לא משך את התעניינותם של מאמני קבוצות בליגת המכללות האמריקאית. כדורסל לא היה כלל תחום ההתעניינות העיקרי שלו באותו זמן, ולאחר שהתקבל לאקדמיה הימית של ארצות הברית, הוא בחר בלימודי מתמטיקה.

במקביל ללימודיו באקדמיה הימית שירת רובינסון בצי האמריקני. עם הזמן הוא החל לפתח יותר ויותר את משיכתו לתחום הכדורסל, ושיחק בנבחרת המכללה לאורך כל ארבע שנותיו בה. רובינסון הצטיין במיוחד ככדורסלן במסגרת האקדמיה - בשתי עונותיו האחרונות בה הוא נכלל בחמישיית ה"אול-אמריקן", שהיא נבחרת המצטיינים של ליגת המכללות, וזכה ב-1987 בשלושה פרסים של כדורסלן השנה במכללות: על שם ג'יימס נייסמית', על שם ג'ון וודן וכן הפרס מטעם התאחדות עיתונאי הכדורסל האמריקאית.

לאחר שנעשה לבוגר האקדמיה הימית של ארצות הברית הציע רובינסון את מועמדו לדראפט ה-NBA ב-1987, ונבחר במקום הראשון על ידי קבוצת סן אנטוניו ספרס. אף על פי כן, הוא לא יכול היה לעבור לשחק מיידית בסן אנטוניו, מאחר שנותרו שנתיים עד לסיום שירותו הצבאי בצי האמריקני.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלרובינסון הייתה אפשרות לבחור שלא לחתום על חוזה בסן אנטוניו ולהפוך לשחקן חופשי בליגת ה-NBA עד לסיום שירותו הצבאי, החליט רובינסון לבסוף לחתום בסן אנטוניו, והצטרף לקבוצה ב-1989.

בעונת הבכורה שלו ב-NBA, ‏1989/1990, הפגין רובינסון יכולת מרשימה במיוחד, והוביל את סן אנטוניו למאזן של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים במהלך העונה הסדירה. בכך סייע לקבוצה לשבור את שיא השיפור הגדול ביותר של קבוצה מסוימת במאזן העונתי לעומת העונה הקודמת, לאחר שבעונת 1988/1989 סיימה הקבוצה עם מאזן של 61-21. סן אנטוניו העפילה למשחקי הפלייאוף ואף הגיעה לסדרת חצי גמר המערב, שם הפסידה בשבעה משחקים לפורטלנד טרייל בלייזרס. בעקבות הצלחתו, זכה רובינסון בתואר רוקי השנה ב-NBA.

לאחר מכן הוביל רובינסון את סן אנטוניו להעפלה לפלייאוף במשך שבע עונות רצופות, אך מעולם לא עבר עמה את סדרת גמר המערב. באותן שנים הוא השתתף בקביעות במשחק האולסטאר של הליגה, וכן זכה בפרס שחקן ההגנה של העונה ב-1992. רובינסון אף היה חבר בסגל נבחרת ארצות הברית, שכונתה "דרים טים", לאולימפיאדת ברצלונה ב-1992. הוא היה שותף להצלחתה ולזכייתה של הנבחרת במדליית הזהב.

בעונת 1993/1994 גבר רובינסון על שאקיל אוניל וזכה בתואר מלך הסלים של ה-NBA, לאחר שקלע 29.8 נקודות בממוצע למשחק. במשחק נגד לוס אנג'לס קליפרס באותה עונה הוא קלע 71 נקודות, ובכך שבר את שיא הנקודות של שחקן בודד במשחק בתולדות סן אנטוניו (השיא הקודם היה שייך לג'ורג' גרווין ועמד על 63). רובינסון אף זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA בעונת 1994/1995, ובאוקטובר 1996 נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריית הליגה.

על אף הישגיו האישיים הרבים בקריירה, בשנות השיא שלו (בין 1991 ל-1996) רובינסון לא הצליח לזכות באף אליפות NBA. הקבוצות שעל ידן הודחה סן אנטוניו פעם אחר פעם במשחקי הפלייאוף היו גולדן סטייט ווריורס, פיניקס סאנס, יוטה ג'אז ויוסטון רוקטס. ב-1995, עונה בה זכה בתואר ה-MVP, הצליח רובינסון להגיע עם קבוצתו עד לסדרת גמר המערב מול יוסטון. סדרה זו הייתה מרגשת במיוחד, שכן רובינסון התמודד מול האקים אולאג'ואן, שיחד איתו נחשב לאחד משני הסנטרים הטובים בליגה. סן אנטוניו הפסידה את אותה סדרה לאחר שישה משחקים.

לפני תחילת עונת 1996/1997 נפצע רובינסון בצורה רצינית, כשנפגע בגבו במהלך אימוני ההכנה שלפני העונה. רובינסון הצליח לשוב לשחק, אך שישה משחקים לאחר מכן סבל מפציעה חמורה אף יותר, כאשר שבר את רגלו במפגש עם מיאמי היט. פציעה זו גרמה לו להיעדר עד לסיום אותה עונה. כתוצאה מהחסרתו של רובינסון ושל מספר שחקני מפתח נוספים בקבוצה, סן אנטוניו סיימה באותה עונה עם מאזן חלש של 62-20. אף על פי כן, מאורעות אלו השפיעו לבסוף לטובה על הקבוצה - היא קיבלה את הזכות על בחירת הדראפט הראשונה ב-1997, ובחרה בו את כוכב המכללות דאז, הפאוור פורוורד טים דאנקן.

במהלך השנים הבאות, רובינסון ודאנקן שיתפו פעולה בצורה מוצלחת בקו הקדמי של סן אנטוניו, והשילוב ביניהם כונה "מגדלי התאומים", בשל גובהם הרב של שני השחקנים והיכולת ההגנתית הטובה שלהם. לפני עונת 1998/1999 אירעה שביתת שחקנים גדולה ב-NBA לאחר שנוצר סכסוך בין ארגון השחקנים לבין הנהלת הליגה. העונה נפתחה לבסוף רק בפברואר 1999, ונמשכה 50 משחקים בלבד. רובינסון סייע לסן אנטוניו לסיים עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה (13-37), ולעבור במשחקי הפלייאוף את מינסוטה טימברוולבס, לוס אנג'לס לייקרס ופורטלנד. בסדרת הגמר של ה-NBA, מול ניו יורק ניקס, היו רובינסון ודאנקן יעילים במיוחד עבור קבוצתם, שניצחה בחמישה משחקים וזכתה באליפות. בכך השיג רובינסון את האליפות הראשונה בקריירה שלו.

ב-2001 זכה רובינסון בפרס הספורטיביות של ה-NBA. במהלך עונת 2002/2003, הודיע רובינסון כי עונה זו תהיה האחרונה בקריירה שלו. הוא סיים את אותה עונה עם זכייה באליפות שנייה בקריירה, לאחר שסייע לסן אנטוניו לנצח בשישה משחקים את ניו ג'רזי נטס בסדרת הגמר. במשחק השישי והאחרון בסדרה קלע רובינסון 13 נקודות והוריד 17 ריבאונדים. לאור הקריירה הגדולה שלו והזכייה באליפות באותה עונה, קיבל רובינסון בסוף 2003 את פרס "ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד", במשותף עם טים דאנקן.

לאורך קריירת ה-NBA שלו העמיד רובינסון ממוצעים סטטיסטיים של 21.1 נקודות, 10.7 ריבאונדים, 3 חסימות ו-2.5 אסיסטים למשחק. בנוסף, הוא אחד ממספר מצומצם של שחקנים שקלעו בקריירה שלהם למעלה מ-20,000 נקודות במסגרת ה-NBA. הוא גם אחד מארבעה שחקנים בלבד שהשיגו "קוואדרופל-דאבל" (34 נקודות, 10 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חסימות במשחק נגד דטרויט פיסטונס בפברואר 1994), ואחד מחמישה שחקנים שקלעו 70 נקודות ומעלה במשחק NBA. רק אלג'ין ביילור, וילט צ'מברליין, דייוויד תומפסון וקובי בראיינט הגיעו להישג זה חוץ ממנו.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן התארים האישיים בהם זכה רובינסון במהלך קריירת ה-NBA שלו:

רובינסון הוא היחיד בהיסטוריה שזכה לאורך הקריירה בכל התארים: מלך הסלים, מלך הריבאונדים, מלך החסימות, רוקי השנה, שחקן ההגנה של העונה וה-MVP של העונה. הוא נבחר ב-1996 לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריית ה-NBA, ובספטמבר 2009, הונצח בהיכל התהילה של הכדורסל כאות הוקרה על הישגיו.

בנוסף לתאריו האישיים, זכה רובינסון בתארים הבאים במדי נבחרת ארצות הברית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד רובינסון
MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: דריק רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס

שחקן ההגנה של העונה ב-NBA

1983: מונקריף | 1984: מונקריף | 1985: איטון | 1986: רוברטסון | 1987: קופר | 1988: ג'ורדן | 1989: איטון | 1990: רודמן | 1991: רודמן | 1992: רובינסון | 1993: אולאג'ואן | 1994: אולאג'ואן | 1995: מוטומבו | 1996: פייטון | 1997: מוטומבו | 1998: מוטומבו | 1999: מורנינג | 2000: מורנינג | 2001: מוטומבו | 2002: וולאס | 2003: וולאס | 2004: ארטסט | 2005: וולאס | 2006: וולאס | 2007: קמבי | 2008: גארנט | 2009: הווארד | 2010: הווארד | 2011: הווארד | 2012: צ'נדלר | 2013: גאסול

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד

בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט

זוכי פרס נייסמית'

1969: אלסינדור • 1970: מרוויץ' • 1971: קר • 1972: וולטון • 1973: וולטון • 1974: וולטון • 1975: תומפסון • 1976: מאי • 1977: ג'ונסון • 1978: לי • 1979: בירד • 1980: אגוויר • 1981: סמפסון • 1982: סמפסון • 1983: סמפסון • 1984: ג'ורדן • 1985: יואינג • 1986:דוקינס • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: פרי • 1990: סימונס • 1991: ג'ונסון • 1992: לייטנר • 1993: צ'יני • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: קמבי • 1997: דאנקן • 1998: ג'יימיסון • 1999: ברנד • 2000: מרטין • 2001: באטייה • 2002: ויליאמס 2003: פורד • 2004: נלסון • 2005: בוגוט • 2006: רדיק • 2007: דוראנט • 2008: הנסברו • 2009: גריפין • 2010: טרנר • 2011: פרדט • 2012: דייוויס • 2013: בורק • 2014: מקדרמוט