סטיב פרנסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטיב פרנסיס
Steve Francis cropped.jpg
תאריך לידה 21 בפברואר 1977
מקום לידה טקומה פארק שבמרילנד
עמדה רכז, קלע
גובה 1.91 מטר
מכללה אוניברסיטת מרילנד
דראפט בחירה מספר 2, 1999
ונקובר גריזליס
קבוצות
1999 - 2004
2004 - 2006
2006 - 2007
2007 - 2008
2008 - 2009
2010
יוסטון רוקטס
אורלנדו מג'יק
ניו יורק ניקס
יוסטון רוקטס
ממפיס גריזליס
בייג'ינג דאקס
הישגים 3 הופעות במשחק האולסטאר (2002 - 2004)
רוקי השנה ב-NBA‏ (2000)
נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה (2000)

סטיבן דשאוון פרנסיסאנגלית: Steven D'Shawn Francis; נולד ב-21 בפברואר 1977) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בעמדות הרכז והקלע. פרנסיס נחשב לאחד מטובי השחקנים של יוסטון רוקטס ושל אורלנדו מג'יק במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, והשתתף שלוש פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA. הוא ידוע במיוחד ביכולת ההטבעה שלו ובסגנון משחקו המלהיב.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס נולד וגדל בטקומה פארק שבמרילנד למשפחה קשת יום ללא אבא. לאחר שאמו מתה ממחלת הסרטן ב-1995, סבתו עברה לגדל אותו. בשל מותו של אמו, הפסיק פרנסיס לשחק כדורסל במשך שנתיים בבית הספר שלו.‏[1] לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר תיכון מונטגומרי בלייר הוא החל לשחק כדורסל במסגרת מכללת סן יסינטו ב-1996, ועבר למכללת אולגני במרילנד שנה לאחר מכן.

בשנת 1998 הצטרף פרנסיס לקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת מרילנד ב-NCAA. כבר בשנתו הראשונה באוניברסיטת מרילנד ביסס פרנסיס את מעמדו כקלע הפותח של הקבוצה. הוא סייע לה לסיים במקום השני בטורניר התאחדות החוף האטלנטי (ACC) ולדורג במקום השני לקראת טורניר אליפות המכללות. תחת הנהגתו של פרנסיס השיגה מרילנד מאזן שיא בתולדות האוניברסיטה של 28 ניצחונות ושישה הפסדים בלבד במהלך העונה הסדירה, בעוד שפרנסיס עצמו נבחר לחמישיית העונה של ה-ACC.

על אף העונה המרשימה והמיקום הגבוה בעונה הסדירה, הודחה מרילנד כבר בשמינית הגמר של טורניר ה-NCAA על ידי אוניברסיטת סנט ג'ונס. ממוצעיו של פרנסיס באותה עונה עמדו על 17 נקודות, 4.5 אסיסטים ו-2.8 חטיפות למשחק, והוא נבחר לחמישייה השנייה של ה"אול-אמריקן" והוצע כמועמד לזכייה בפרס נייסמית' ובפרס ג'ון וודן לשחקן השנה במכללות. לאחר אותה עונה הוא העדיף כניסה לדראפט ה-NBA על פני שנה נוספת של לימודים באוניברסיטה.

ב-2002 הודיעה מרילנד כי מספר חולצתו של פרנסיס (23) יזכה לכבוד על ידי האוניברסיטה.‏[2]

קריירה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס נבחר במקום השני בדראפט ה-NBA ב-1999, על ידי קבוצת ונקובר גריזליס. לאחר הבחירה הודיע פרנסיס כי הוא אינו מעוניין לשחק בוונקובר, ולפני פתיחת עונת 1999/2000 הועבר לקבוצת יוסטון רוקטס, במסגרת העסקה הגדולה בתולדות ה-NBA בה היו מעורבים 11 שחקנים ושלוש קבוצות. בעונתו הראשונה ביוסטון זכה פרנסיס בתואר רוקי השנה ב-NBA במשותף עם אלטון ברנד וכן סיים שני לוינס קרטר בתחרות ההטבעות, אך קבוצתו נחלה חוסר-הצלחה וסיימה עם מאזן של 34 ניצחונות ו-48 הפסדים.

גם בעונתו השנייה, 2000/2001, המשיך פרנסיס להיות אחד מהשחקנים המובילים של יוסטון וסייע לה לשפר את מאזנה העונתי ל-45 ניצחונות ו-37 הפסדים, אך שוב לא העפיל עמה למשחקי הפלייאוף. בעונה שלאחר מכן שיפר פרנסיס את משחקו במידה רבה והשיג ממוצעים גבוהים של 21.6 נקודות, 6.4 אסיסטים ו-7 ריבאונדים, ובעקבות יכולתו אף נכלל בחמישייה הפותחת של נבחרת המערב במשחק האולסטאר של ה-NBA. עם זאת, הוא שיחק 55 משחקים בלבד במהלך עונה זו בעקבות פציעה ברגלו. בשל פציעתו, בין היתר, סבלה יוסטון מעונה חלשה וניצחה ב-28 משחקים בלבד. מיקומה הנמוך של יוסטון בליגה הקנה לה את הזכות על בחירת הדראפט הראשונה, בה לקחה את הסנטר יאו מינג.

כבר מעונתם הראשונה יחד השילוב של פרנסיס עם יאו התברר כמוצלח, כאשר שני השחקנים נבחרו לחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר. בינואר 2003 קלע פרנסיס 44 נקודות - שיא קריירה בעבורו - במשחק נגד לוס אנג'לס לייקרס ששודר בטלוויזיה בכל רחבי ארצות הברית. פרנסיס השיג באותה עונה ממוצעים דומים של 21 נקודות ו-6.2 באסיסטים ובריבאונדים כאשר פתח בחמישייה כמעט בכל משחקי קבוצתו, אך מאזנה של יוסטון, שעמד על 43 ניצחונות ו-39 הפסדים, שוב לא הספיק לה להעפלה למשחקי הפלייאוף.

לפני עונת 2003/2004 התפטר המאמן רודי טומחאנוביץ' מהקבוצה, ובמקומו מונה לתפקיד ג'ף ואן גאנדי. פרנסיס נתקל בבעיה תחת ואן גאנדי כאשר סגנון משחקו המהיר לא תאם לסגנון המשחק של ואן גאנדי שהיה מבוסס על הגנה, וכתוצאה מכך קלע 16.6 נקודות בלבד בממוצע למשחק. אף על פי כן, הוא נבחר בפעם השלישית ברציפות לחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר, ויחד עם יאו מינג הוביל את יוסטון להעפלתה הראשונה למשחקי הפלייאוף מאז 1999. בפלייאוף שיפר פרנסיס את יכולתו בצורה ניכרת והשיג ממוצעים של 19.2 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-7.6 אסיסטים למשחק, אך קבוצתו הודחה כבר בסיבוב הראשון, על ידי לוס אנג'לס לייקרס.

בשל חוסר התיאום של פרנסיס עם ואן גאנדי ורצונו של המאמן לבסס את משחק ההתקפה של יוסטון על יאו, הועבר פרנסיס יחד עם חברו הטוב קטינו מובלי אל קבוצת אורלנדו מג'יק, במסגרת עסקה בה עבר טרייסי מקגריידי ליוסטון. באורלנדו השתלב פרנסיס בצורה מצוינת במשחק הריצה של המאמן כריס ג'נט, ולאחר הממוצע הירוד שהשיג בעונה הקודמת, חזר להשיג ממוצעים גבוהים בעונת 2004/2005 - 21.3 נקודות, שבעה אסיסטים ו-5.8 ריבאונדים. עם זאת, באמצע העונה הועבר מובלי לסקרמנטו קינגס, להפתעתו של פרנסיס. לאחר מעבר זה ירדה יכולתה של אורלנדו והקבוצה לא העפילה לפלייאוף. במהלך העונה שלאחר מכן הושעה פרנסיס מהקבוצה בטענה שהתנהגותו הבלתי ראויה פוגעת באווירה הקבוצתית. קבוצות רבות הוזכרו כמועמדות לצרף לשורותיהן את פרנסיס, ובהן ניו יורק ניקס, לוס אנג'לס לייקרס, מינסוטה טימברוולבס ודנוור נאגטס.

לבסוף הועבר פרנסיס בפברואר 2006 לניו יורק ניקס, בה שיתף פעולה עם סטפון מרבורי בחוליית הגארדים של הקבוצה. במהלך עונת 2006/2007 הציג פרנסיס מספר משחקים מרשימים עבור קבוצתו, כשבין היתר קלע שלשת ניצחון בסיום המשחק מול וושינגטון ויזארדס, אך בשל פציעתו השיג ממוצע נמוך עבורו של 11.3 נקודות למשחק. לאחר סיום חוזהו בניוק יורק הצטרף פרנסיס בחזרה ליוסטון בעונת 2007/2008, אך לא הצליח להשתלב ברוטצייה של המאמן ריק אדלמן. לאחר עשרה משחקים בהם השיג ממוצעים של 5.5 נקודות ושלושה אסיסטים בלבד, נעדר פרנסיס עד לסיום העונה בשל ניתוח שעבר בעקבות פציעה בשריר הארבע ראשי.

בדצמבר 2008 הועבר פרנסיס לקבוצת ממפיס גריזליס. הוא שוחרר מסגל הקבוצה בינואר 2009 מבלי ששיחק אף משחק במדיה. בנובמבר 2010 חתם פרנסיס במדי קבוצת בייג'ינג דאקס מליגת CBA הסינית. הוא שיחק במדי הקבוצה בארבעה משחקים בהם רשם ממוצעים של 0.5 נקודות ו-0.7 ריבאונדים למשחק ב-14 דקות בלבד, בטרם חזר לארצות הברית בחודש דצמבר.

סטטיסטיקות קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1999/2000 יוסטון 77 77 36.1 0.445 0.345 0.786 5.3 6.6 1.5 0.4 18.0
2000/2001 יוסטון 80 79 39.9 0.451 0.396 0.817 6.9 6.5 1.8 0.4 19.9
2001/2002 יוסטון 57 56 41.1 0.417 0.324 0.773 7.0 6.4 1.2 0.4 21.6
2002/2003 יוסטון 81 81 41.0 0.435 0.354 0.800 6.2 6.2 1.7 0.5 21.0
2003/2004 יוסטון 79 79 40.4 0.403 0.292 0.775 5.5 6.2 1.8 0.4 16.6
2004/2005 אורלנדו 78 78 38.2 0.423 0.299 0.328 5.8 7.0 1.4 0.4 21.3
2005/2006 אורלנדו 46 45 37.7 0.433 0.257 0.797 4.8 5.7 1.1 0.2 16.2
2005/2006 ניו יורק 24 15 27.5 0.422 0.538 0.761 3.0 3.5 1.0 0.3 10.8
2006/2007 ניו יורק 44 30 28.1 0.408 0.378 0.829 3.6 3.9 0.9 0.3 11.3
2007/2008 יוסטון 10 3 19.9 0.333 0.235 0.565 2.3 3.0 0.9 0.5 5.5
קריירה 576 543 37.6 0.429 0.341 0.797 5.6 6.0 1.5 0.4 18.1
אולסטאר 3 3 24.3 0.552 0.500 0.500 2.7 5.3 0.7 0.0 12.0

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2004 יוסטון 5 5 44.4 0.429 0.412 0.725 8.4 7.6 1.4 0.2 19.2
קריירה 5 5 44.4 0.429 0.412 0.725 8.4 7.6 1.4 0.2 19.2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ New York Times, "As Francis Starts Over, Knicks Seem a Good Fit", 1.03.2006
  2. ^ USA Today, "Rockets light up Wizards", 18.02.2002


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס