וינס קרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
וינס קרטר
Vince Carter 2013-03-25 (1).jpg
תאריך לידה 26 בינואר 1977 (בן 37)
מקום לידה דיטונה ביץ' שבפלורידה
עמדה קלעי
גובה 1.98 מטר
מספר 25
מכללה צפון קרולינה
דראפט בחירה מספר 5, 1998
גולדן סטייט ווריורס
קבוצות
1998-2004
2004-2009
2009-2010
2010-2011
2011-2014
2014-
טורונטו ראפטורס
ניו ג'רזי נטס
אורלנדו מג'יק
פיניקס סאנס
דאלאס מאבריקס
ממפיס גריזליס
הישגים 8 הופעות במשחק האולסטאר של ה-NBA
פעמיים חמישיית העונה ב-NBA
מנצח תחרות ההטבעות לשנת 2000
מדליית זהב אולימפית (2000)

וינסנט למאר "וינס" קרטראנגלית: Vincent Lamar "Vince" Carter; נולד ב-26 בינואר 1977 בדיטונה ביץ', פלורידה) הוא כדורסלן אמריקני המשחק בעמדת הקלעי בקבוצת ממפיס גריזליס מליגת ה-NBA. קרטר נחשב לאחד מהמטביעים הטובים ביותר בכדורסל האמריקאי אי פעם. כמו כן, קרטר מצטיין ביכולת חדירה,בקליעה משלוש ומחצי מרחק.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כששיחק בתיכון מיינלנד זכה בפרס "מקדונלד'ס אול אמריקן פלייר", התמודד על תואר ג'ון ר. וודן לשחקן הטוב במדינה ונבחר לקבוצת הצעירים הלאומית של ארצות הברית בשנת 1995. אחרי סיום הבית ספר התיכון למד במכללת צפון קרוליינה, אותה המכללה בה היה מייקל ג'ורדן, והוביל את קבוצת הכדורסל שלה. במשך 103 משחקים בצפון קרוליינה נתן בממוצע 12.3 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים למשחק.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורונטו ראפטורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999-1998 נבחר בדראפט חמישי על ידי גולדן סטייט ווריורס והועבר מיד לטורונטו ראפטורס, תמורת הזכויות על שחקן המכללות אנטוואן ג'יימיסון, שהיה חבר קרוב של קרטר. קרטר פתח כמעט בכל משחק של הראפטורס בהדרכתו של המאמן בוטש קרטר, וזכה בתואר "רוקי השנה". בקבוצה שיחק גם בן דודו טרייסי מקגריידי שהגיע לליגה ולקבוצה בעונה הקודמת. שני בני הדודים שיחקו יחד שתי עונות ולאחריהן עזב מקגריידי את הקבוצה.

בעונת 2000-1999 נבחר לחמישייה השלישית של העונה והעמיד את הטריפל-דאבל הראשון בקריירה שלו (31 נקודות, 11 ריבאונדים ו-10 אסיסטים). קרטר נבחר בפעם הראשונה לקבוצת האולסטאר והראה את האתלטיות שלו ויכולות ההטבעה המדהימות שלו בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2000.

בעונת 2001-2000 חתם על חוזה ל-6 שנים בטורונטו. היה ממובילי הליגה ב-7 קטגוריות שונות. זכה ביחד עם נבחרת ארצות הברית במדליית זהב באולימפיאדת סידני 2000 כשהוא נותן בממוצע 14.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים במהלך שמונת המשחקים.

בעונת 2004-2003 זכה בהכי הרבה קולות (2,127,183) בהצבעה לאולסטאר 2004. שם קלע 11 נקודות בלבד, לעומת השנים הקודמות שבהן זכה בדרוג פחות גבוה אבל קלע יותר נקודות. קרטר היה אליל מקומי בטורונטו במשך כל ימיו בה, ונחשב לגדול שחקנייה בכל הזמנים.

ניו ג'רזי נטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עונת 2005-2004 קרטר ביקש העברה מטורונטו ראפטורס. רוב באבקוק, המנג'ר של הראפורס העביר לניו ג'רזי נטס תמורת אלונזו מורנינג, אריק וויליאמס, ארון וויליאמס ושתי בחירות דראפט עתידיות בסיבוב הראשון. מיד לאחר המעבר התחיל להוביל קבוצתו החדשה. קרטר חזר לטורונטו כשחקן הנטס ב-15 באפריל 2005 ואמר "טוב להיות שוב בבית". הוא קלע 39 נקודות מול הקהל העוין במיוחד של הראפטורס. במשחק זה ניצחו הנטס 90-101. בעונה זו קרטר הוביל את הנטס בנקודת 27.2 נקודות למשחק וגם למקום השמיני בפלייאוף, לאחר שהובסו בסדרה שלהם נגד מיאמי היט. קרטר סיים את הסדרה עם ממוצעים של 26.8 נקודות למשחק, 8.5 ריבאונדים למשחק ו-5.8 אסיסטים למשחק, כולל קליעה עם הבאזר בהארכה של המשחק השלישי שכפתה הארכה שנייה.

עונת 2006-2005 הייתה הצלחה גדולה נוספת לוינס קרטר, שהוביל את הנטס ל-49 ניצחונות הובלת הבית האטלנטי והמקום השלישי במזרח כשהוא מעמיד את ממוצע של 24.2 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק. הנטס הגיעו לסיבוב השני של הפלייאוף, שם הובסו בחמישה משחקים מול מיאמי היט שהייתה האלופה של העונה ההיא, בשנית. וינס נתן בממוצע 29.6 נקודות, 7.0 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים ב-11 משחקי הפלייאוף.

קרטר לא קיבל מספיק קולות בהצבעה למשחק האולסטאר כדי לפתוח בחמישייה בגלל מה שעשה בטורונטו בחצי שנה האחרונה ששיחק שם, אך השחקן שהיה אמור לפתוח, ג'רמיין אוניל מאינדיאנה פייסרס, היה פצוע, וקרטר פתח בחמישייה במקומו.

בעונת 2007-2006, קרטר נבחר עם חברו לקבוצה ג'ייסון קיד לקבוצת המזרח, אחרי קרב צמוד שנגמר בהפרש של 3,010 קולות, בו הפסיד קרטר את המקום בחמישיית המזרח לגילברט ארינאס, שחקנה של וושינגטון וויזארדס. קרטר עלה מהספסל ותרם 7 נקודות, 2 אסיסטים וריבאונד אחד והמזרח הפסידו 153-132 למערב, שנהנו מיכולת טובה של קובי בראיינט שקיבל את תואר ה-MVP של האולסטאר. קרטר וקיד ביצעו את הופעת האולסטאר השמינית בקריירה שלהם במשחק זה. בהמשך העונה קרטר נתן גם משחק היסטורי עם 46 נקודות, 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.

אורלנדו מג'יק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2009, עבר לקבוצת האורלנדו מג'יק תמורת השחקנים: ראפר אלסטון, קורטני לי וטוני באטי. באותה עונה עלה עימה לגמר המזרח בו הפסידה קבוצתו לקבוצת הבוסטון סלטיקס. ב-18 בדצמבר 2010 עזב את אורלנדו לקבוצת הפיניקס סאנס בטרייד שכלל את מרסין גורטאט ומיקאל פיאטרוס במקומם של ג'ייסון ריצ'רדסון והידו טורקוגלו.‏[1]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטר נישא לד"ר אלן רוקר ב-3 ביולי 2004, בפלורידה. אב לקיי מישל קרטר, שנולדה ביוני 2005, וקרויה על שם אימו של קרטר, מישל קרטר רובינסון. הזוג התגרש בשנת 2006. קרטר הוא בן דודו מדרגה שלישית של השחקן טרייסי מקגריידי המשחק בקבוצת סן אנטוניו ספרס

מעבר לקריירת הכדורסל הרשמית שלו הוא הקים אקדמיית כדורסל המיועדת לילדים מרחבי ארצות הברית, וכן ארגון צדקה בשם Embassy Of Hope (שגרירות של תקווה).

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודות 51 - פעמיים
קליעות מהשדה 20 - נגד מילווקי
זריקות מהשדה 36 - נגד פילדלפיה
קליעות לשלוש מהשדה 9 - נגד ממפיס
זריקות לשלוש מהשדה 20 - נגד ממפיס
קליעות עונשין 23 - נגד מיאמי
זריקות עונשין 27 - נגד פיניקס
ריבאונדים בהתקפה 8 - נגד שיקגו
ריבאונדים בהגנה 13 - פעמיים
ריבאונדים 16 - נגד פיניקס
אסיסטים 13 - נגד גולדן סטייט
חטיפות 6 - פעמיים
חסימות 6 - נגד שיקגו
דקות משחק 63 - נגד סקרמנטו
  • באוקטובר 2005 הוא היה לשחקן הראשון של הנטס שקלע 40 נקודות רצופות מאז ג'ון ויליאמסוןב-1978.
  • השחקן ה-41 ב-NBA שהגיע ל-10,000 נקודות. הוא עשה זאת ב-426 משחקים בלבד (מדורג 26 בכמות המשחקים שלקחו לו להגיע ל-10,000)

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 8 פעמים נבחר לתחרות האולסטאר: 2000, 2001, 2002, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, ונבחר לחמישייה כ-5 פעמים, ובשנת 2004 עם מירב הקולות.
  • אלוף תחרות ההטבעות של האולסטאר: 2000
  • רוקי השנה: 1999
  • חמישיית הרוקיז הראשונה: 1999
  • פעמיים רוקי החודש.
  • מדליית זהב באולימפיאדת סידני עם נבחרת ארצות הברית: 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס