פאו גאסול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאו גאסול
Pau Gasol boxout.jpg
תאריך לידה 6 ביולי 1980 (בן 34)
מקום לידה ברצלונה שבספרד
עמדה פאוור פורוורד, סנטר
גובה 2.13 מטר
מספר 16
דראפט בחירה מספר 3, 2001
אטלנטה הוקס
קבוצות
1999-2001
2001-2008
2008 - 2014
2014 -
ברצלונה
ממפיס גריזליס
לוס אנג'לס לייקרס
שיקגו בולס
הישגים החמישייה השנייה של העונה (2011)
החמישייה השלישית של העונה (2009, 2010)
4 הופעות במשחק האולסטאר (2006, 2009-2011)
רוקי השנה ב-NBA‏ (2002)
חמישיית הרוקיז (2002)
MVP של אליפות העולם (2006)
MVP של אליפות אירופה (2009)
שחקן השנה של פיב"א אירופה (2008, 2009)
מר אירופה (2004, 2009)
פרס יורוסקאר (2008, 2009)
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Spain.svg ספרד
המשחקים האולימפיים
כסף בייג'ינג 2008 כדורסל גברים
כסף לונדון 2012 כדורסל גברים
אליפות העולם
זהב יפן 2006 כדורסל גברים
אליפות אירופה
ארד טורקיה 2001 כדורסל גברים
כסף שבדיה 2003 כדורסל גברים
כסף ספרד 2007 כדורסל גברים
זהב פולין 2009 כדורסל גברים
גאסול במדי ממפיס גריזליס, הקבוצה בה שיחק שבע עונות עד מעברו ללוס אנג'לס לייקרס

פאו גאסול אי סאסספרדית: Pau Gasol i Sáez; נולד ב-6 ביולי 1980) הוא כדורסלן ספרדי המשחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר בקבוצת שיקגו בולס ובנבחרת ספרד. גאסול החל את קריירת ה-NBA שלו בקבוצת ממפיס גריזליס במדיה זכה בתואר רוקי השנה ב-2002, והוא מחזיק בשיאים רבים של כל הזמנים במועדון. לאחר שבע עונות בממפיס הוא עבר ב-2008 ללוס אנג'לס לייקרס, עמה זכה בשתי אליפויות בשנים 2009 ו-2010. הוא השתתף שלוש פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA, וזכה בתארים קבוצתיים ואישיים רבים גם במדי נבחרת ספרד. אחיו של פאו, מארק גאסול, גם הוא כדורסלן המשחק כיום בממפיס.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאסול נולד בברצלונה למריסה סאס ולאגוסטי גאסול, ובילה את מרבית ילדותו בספרד. הוא החל לשחק בקבוצת הכדורסל של בית הספר שלו שנקרא "אלווירנה", אך מאוחר יותר חתם על חוזה במועדון כדורסל בשם קורנלה.‏[1] בהיותו בן 16 הוא הצטרף למחלקת הנוער של ברצלונה.‏[1] באותה תקופה שיחק גאסול בנבחרות הצעירות של ספרד, וב-1998 הוביל את נבחרת הנוער לזכייה הן בטורניר אלברט שווייצר והן באליפות אירופה עד גיל 18.

בעונת 1998/1999 קודם גאסול לראשונה לקבוצה הבוגרת של ברצלונה, ושיחק 11 דקות בסך הכול. בעונה שלאחר מכן מעמדו השתפר מעט בקבוצה והוא שיחק כ-15 דקות בממוצע למשחק.‏[2] בעונת 2000/2001, שהייתה האחרונה שלו באירופה, הגיע גאסול לשיאו במדי ברצלונה כאשר השיג ממוצעים של 11.3 נקודות ו-5.2 ריבאונדים למשחק. הוא סייע לקבוצתו לזכות באותה עונה הן באליפות ספרד והן בגביע המלך הספרדי, ואף נבחר ל-MVP של סדרת הגמר בליגה, בה הוביל את הקבוצה לניצחון על ריאל מדריד.

לאחר אותה עונה הגיש גאסול את מועמדותו לדראפט ה-NBA, ונבחר במקום השלישי על ידי אטלנטה הוקס. מיד לאחר הדראפט הועבר לקבוצת ממפיס גריזליס בתמורה לשריף עבדור-רחים.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממפיס גריזליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בראשית דרכו ב-NBA ובממפיס החל גאסול להפגין יכולת מרשימה, ובעונתו הראשונה בליגה קלע 17.6 נקודות, הוריד 8.9 ריבאונדים והעמיד 2.1 חסימות בממוצע למשחק. הוא הפך במהרה לאחד מהשחקנים הבכירים בממפיס, כאשר היה היחיד שהשתתף בכל 82 משחקיה ופתח בחמישיית הקבוצה ב-79 מתוכם. בעקבות יכולתו המרשימה זכה גאסול בתואר רוקי השנה ב-NBA לעונת 2001/2002 והפך לאירופי הראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר זה,‏[3] ובנוסף נבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה של העונה.

בעונתו השנייה בממפיס, 2002/2003, הוביל גאסול את הקבוצה בקליעות עם 19 נקודות ו-8.8 ריבאונדים בממוצע למשחק, ועונה שנייה ברציפות השתתף בכל משחקיה של הקבוצה ואף פתח בחמישייה בכל אחד מהם.‏[4] בעונת 2003/2004 השיג גאסול ממוצעים של 17.7 נקודות ו-7.7 ריבאונדים למשחק, והגיע לשני ציוני דרך אישיים - הוא קלע את הנקודה ה-3,000 שלו במשחק באוקטובר 2003 נגד בוסטון סלטיקס, והוריד את הריבאונד ה-1,500 שלו נגד אורלנדו מג'יק. באותה עונה החמיץ גאסול משחק לראשונה בקריירה שלו בעקבות פציעה ברגלו, ובכך נעצר רצף של 240 משחקים בהם לקח חלק.

בעזרת יכולתו הטובה סייע גאסול לממפיס להעפיל לראשונה בתולדותיה למשחקי הפלייאוף באותה עונה, שם פגשה הקבוצה את סן אנטוניו ספרס בסדרת הסיבוב הראשון. בסדרה זו הוא שיפר במעט את ממוצע הקליעות שלו ואף קלע 22 נקודות במשחק הרביעי, אך לא מנע את הדחתה של ממפיס בתום סדרה בת ארבעה משחקים בלבד, מבלי להשיג אף ניצחון.

בעונת 2004/2005 השיג גאסול ממוצעים דומים מאוד לאלו שהשיג בקודמתה בנקודות ובריבאונדים. בינואר 2005 הוא קלע 31 נקודות וחסם ארבע חסימות במשחקה של קבוצתו נגד אינדיאנה פייסרס, ובעקבות כך הפך לשחקן העשירי המהיר ביותר שמגיע הן ל-5,000 נקודות והן ל-500 חסימות במהלך הקריירה מאז שנת 1974.‏[5] בנוסף, סייע גאסול לממפיס להעפיל באותה עונה למשחקי הפלייאוף בפעם השנייה ברציפות. עם זאת, הקבוצה הודחה פעם נוספת בסיבוב הראשון מבלי לנצח אף משחק, הפעם על ידי פיניקס סאנס.

במהלך עונתו החמישית בממפיס, עונת 2005/2006, הפך גאסול ללוקח הריבאונדים המוביל של הקבוצה בכל הזמנים, כאשר הוריד את הכדור החוזר ה-3,072 בקריירה במשחק במרץ 2006 נגד ניו יורק ניקס.‏[5] בין 24 בינואר ל-28 בינואר באותה שנה הוא קלע 29 זריקות רצופות מקו העונשין, והשתווה במקום השני במספר קליעות העונשין הרצופות בתולדות ממפיס. רצף זה כלל שני משחקים בהם קלע בכל 12 ניסיונותיו מהעונשין, והייתה זו ההופעה הטובה ביותר בתולדות ממפיס מקו העונשין במשחק בודד.‏[5] גאסול השיג ממוצעים של 20.4 נקודות, 8.9 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים למשחק והעפיל עם ממפיס בשלישית לסיבוב הפלייאוף הראשון, שם הודחה הקבוצה על ידי דאלאס מאבריקס.

באותה עונה הגיע גאסול לאחד מההישגים החשובים בקריירה שלו, כאשר נבחר לראשונה להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA בתור אחד מהמחליפים בנבחרת המערב. בעקבות ההישג הפך גאסול לספרדי הראשון בהיסטוריה שמשתתף במשחק האולסטאר וכן לשחקן הראשון של ממפיס גריזליס שעושה זאת.‏[6] בזמן פגרת סוף-שבוע האולסטאר דורג גאסול בין עשרת הפורוורדים המובילים במערב בנקודות, בריבאונדים, באסיסטים ובחסימות.

לפני עונת 2006/2007 זכה גאסול עם נבחרת ספרד באליפות העולם בכדורסל וזכה בתואר ה-MVP של הטורניר. בעקבות פציעה ברגלו שנגרמה במשחק חצי הגמר הטורניר נאלץ גאסול להחמיץ את 23 המשחקים הראשונים של העונה, אך לאחר חזרתו הגיע לשיא הקריירה שלו כאשר העמיד ממוצעים של 20.8 נקודות, 9.8 ריבאונדים ו-2.1 חסימות למשחק. הוא דורג במקום השני בין הסנטרים בליגה במספר הנקודות שקלע. באותה עונה זכה גאסול למספר הישגים אישיים - הוא הפך למלך הסלים של ממפיס בכל הזמנים לאחר שעקף את שריף עבדור-רחים,‏[5] ושבר גם את שיאי המועדון בקליעות מקו העונשין, בקליעות מהשדה ובדקות המשחק ששיחק.‏[5]

לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חוסר ההצלחה שנחלה ממפיס בפתיחת עונת 2007/2008, הביע גאסול את רצונו לעבור לשחק בקבוצה חזקה בליגה. לבסוף הוא הועבר בפברואר 2008 ללוס אנג'לס לייקרס, בעסקה מתוקשרת במסגרתה הועברו לממפיס קוואמי בראון, ג'וואריס קריטנטון, ארון מקי וזכויות הדראפט על מארק גאסול, אחיו הצעיר של פאו. עם הגעתו ללייקרס נתלו בגאסול ציפיות רבות להפוך לכוכב השני של הקבוצה לצד קובי בראיינט, ולהיות השחקן שיסייע לבראיינט וללייקרס להשיג את תואר אליפות הליגה. בעת עזיבתו את ממפיס החזיק גאסול ב-12 שיאים שונים של המועדון בכל הזמנים.‏[7]

גאסול מטביע במשחק השני של סדרת גמר ה-NBA ב-2008

כבר בתחילת דרכו בלייקרס פתח גאסול בקביעות בחמישיית הקבוצה, וסייע לה לסיים את העונה הסדירה במקום הראשון במערב עם מאזן של 57 ניצחונות ו-25 הפסדים, בעוד הקבוצה העמידה מאזן של 5-22 במשחקים בהם השתתף. בראיינט עצמו העיד כי שיתוף הפעולה בינו לבין גאסול בהתקפת הלייקרס עבד מצוין כבר מהפתיחה.‏[8] הוא קלע 18.8 נקודות והוריד 7.8 ריבאונדים בממוצע למשחק עד לסיום העונה במדי הלייקרס. במשחקי הפלייאוף סייע גאסול ללייקרס לנצח את דנוור נאגטס בסיבוב הראשון, ובכך עבר לראשונה בקריירה שלו שלב בפלייאוף. הוא הצטיין במיוחד במשחק הראשון של אותה סדרה, בו קלע 36 נקודות, הוריד 16 ריבאונדים ומסר 8 אסיסטים. בסיבוב הבא סייע גאסול לקבוצתו לנצח את יוטה ג'אז ולהעפיל לגמר המערב, ולאחר הניצחון על סן אנטוניו ספרס בשלב זה, הפך לשחקן הספרדי הראשון בהיסטוריה שמגיע לסדרת גמר ה-NBA.‏‏[9] בסדרת הגמר, מול בוסטון סלטיקס, ירדה בצורה ניכרת יכולתו של גאסול וקבוצתו הפסידה בתום סדרה של שישה משחקים.

בסיכומם של משחקי הפלייאוף הראשונים שלו עם לוס אנג'לס לייקרס היה גאסול הקולע השני בטיבו בקבוצה עם 16.9 נקודות למשחק, וכן דורג שני במדדי הריבאונדים (9.3) והאסיסטים (4) למשחק. הוא הוביל את הקבוצה במדד החסימות עם 1.9 בממוצע, והשיג עשר פעמים דאבל דאבל במהלך הפלייאוף.‏[10]

בעונת 2008/2009 השיג גאסול ממוצעים של 18.9 נקודות ו-9.5 ריבאונדים למשחק, ונבחר בפעם השנייה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA. הוא אף זכה בתואר שחקן החודש במערב בחודש פברואר[דרושה הבהרה], לאחר שסייע ללייקרס לנצח 11 מתוך 13 משחקיה בחודש זה, כולל ניצחונות חוץ על בוסטון ועל קליבלנד קאבלירס. יחד עם שחקנים כמו למאר אודום ודרק פישר, היה גאסול אחד מהשחקנים הבכירים שסייעו לבראיינט, והשילוב המוצלח ביניהם הוביל את הלייקרס לזכייה באליפות ה-NBA. גאסול שמר על יכולת עקבית במשחקי הפלייאוף לנצח את אורלנדו מג'יק בחמישה משחקים בסדרת הגמר, בדרך לאליפות הראשונה בקריירה שלו. בעקבות העונה המוצלחת זכה גאסול בסיום שנת 2009 בכל שלושת התארים המרכזיים של כדורסלן השנה באירופה - מר אירופה, פרס יורוסקאר ושחקן השנה של פיב"א אירופה.

בעונה הבאה, 2009/2010, המשיך להפגין יכולת מרשימה והשיג לראשונה ממוצעים עונתיים של "דאבל דאבל" - 18.3 נקודות ו-11.3 ריבאונדים. הוא נבחר בפעם השנייה ברציפות למשחק האולסטאר ולחמישייה השלישית של העונה. במשחק השישי של סדרת הסיבוב הראשון בפלייאוף, מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר, קלע סל ניצחון לזכות קבוצתו שבזכותו עלתה לשלב הבא, שם ניצחה את יוטה ג'אז. לאחר ניצחון על פיניקס סאנס בגמר המערב העפיל גאסול עם הלייקרס בפעם השלישית ברציפות לסדרת הגמר, שם פגשה פעם נוספת את בוסטון. במשחק השביעי שהכריע את הסדרה קלע גאסול 19 נקודות והוריד 18 ריבאונדים, בדרך לניצחון קבוצתו ולזכייה באליפות השנייה שלו.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאו גאסול (מימין) עם אחיו מארק במדי נבחרת ספרד באולימפיאדת לונדון

בצעירותו שיחק גאסול בנבחרות הנוער השונות של ספרד, והיה שותף לזכייתה של ספרד הן בטורניר על שמו של אלברט שווייצר והן באליפות אירופה עד גיל 18 בשנת 1998. את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ספרד הוא ערך במשחק מול נבחרת יוון באוגוסט 2001, במסגרת הכנותיה של הנבחרת לאליפות אירופה באותה שנה.‏[11] גאסול נכלל בסגל הנבחרת גם לטורניר אליפות אירופה, והיה מהשחקנים הבולטים בנבחרת שזכתה במדליית הארד. הוא נכלל בחמישיית המצטיינים של האליפות.

גאסול השתתף עם נבחרת ספרד באליפות העולם בכדורסל הראשונה שלו ב-2002. גם בטורניר זה הוא המשיך לבסס את מעמדו כשחקן המוביל של הנבחרת, כאשר סיים במקום השישי בדירוג הקולעים המצטיינים של הטורניר עם 19.1 נקודות בממוצע למשחק. הוא סייע לנבחרתו להגיע לרבע גמר הטורניר ולסיים במקום החמישי. באליפות אירופה ב-2003 העפיל גאסול עם ספרד עד לגמר הטורניר וזכה במדליית הכסף. הוא סיים כמלך הסלים של האליפות עם 25.8 נקודות למשחק, ונבחר פעם נוספת לחמישיית הטורניר.

בעקבות ההגעה לגמר אליפות אירופה העפיל גאסול עם נבחרתו להשתתפות בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת אתונה 2004. הוא העפיל עמה לרבע גמר הטורניר האולימפי, שם הפסידה ספרד לנבחרת ארצות הברית בתוצאה 102-94, על אף הצטיינותו של גאסול שקלע 29 נקודות במשחק זה. ספרד סיימה את הטורניר במקום השביעי.

באליפות העולם ב-2006 הוביל גאסול את ספרד לזכייה הראשונה בתולדותיה במדליית הזהב של האליפות. הוא השיג ממוצעים של 21.3 נקודות ו-9.4 ריבאונדים למשחק, זכה בתואר ה-MVP של אליפות העולם ונבחר לחמישיית הטורניר. עם זאת, פציעה ברגלו שנגרמה במשחק חצי הגמר נגד נבחרת ארגנטינה הובילה לכך שהחמיץ את משחק הגמר, שבו הביסה ספרד את יוון. פציעה זו גרמה לו להיעדר גם בפתיחת עונת ה-NBA של 2006/2007. באליפות אירופה 2007 נבחר גאסול פעם נוספת לחמישיית הטורניר וסייע לספרד לזכות שוב במדליית הכסף, לאחר הפסד בגמר לנבחרת רוסיה. עם זאת, ההישג נחשב לאכזבה מסוימת עבור גאסול וספרד, שכן הספרדים שאפו לזכייה בטורניר הביתי שנערך אצלם, וההפסד בגמר הגיע רק כתוצאה מסל של ג'יי אר הולדן בשניות הסיום של המשחק.‏[12]

באולימפיאדת בייג'ינג 2008 הוביל גאסול את ספרד לזכייה נוספת במדליית כסף, לאחר הפסד לארצות הברית במשחק הגמר. הוא סיים את הטורניר במקום הראשון בדירוג הקולעים (19.8) ובמקום החמישי בדירוג הריבאונדים (7) שלו. ב-2009, לאחר שני הפסדים רצופים בגמרים, סייע גאסול לספרד לזכות לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באליפות אירופה, לאחר ניצחון בגמר על נבחרת סרביה.‏[13] הוא סיים כמלך הסלים של הטורניר עם 18.7 נקודות למשחק ושני בדירוג הריבאונדים עם 8.3 בממוצע למשחק, וזכה בתואר ה-MVP של האליפות.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 באפריל 2014‏‏[4]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2001/2002 ממפיס 82 79 36.7 0.518 0.200 0.709 8.9 2.7 0.5 2.1 17.6
2002/2003 ממפיס 82 82 36.0 0.510 0.100 0.736 8.8 2.8 0.4 1.8 19.0
2003/2004 ממפיס 78 78 31.5 .482 .267 .714 7.7 2.5 .6 1.7 17.7
2004/2005 ממפיס 56 53 32.0 0.514 0.167 0.768 7.3 2.4 0.7 1.7 17.8
2005/2006 ממפיס 80 80 39.2 0.503 0.250 0.689 8.9 4.6 0.6 1.9 20.4
2006/2007 ממפיס 59 59 36.2 0.538 0.273 0.748 9.8 3.4 0.5 2.1 20.8
2007/2008 ממפיס 39 39 36.7 0.501 0.267 0.819 8.8 3.0 0.4 1.4 18.9
2007/2008 לייקרס 27 27 34.0 0.589 0.000 0.789 7.8 3.5 0.5 1.6 18.8
2008/2009 לייקרס 81 81 36.7 0.563 0.500 0.786 9.5 3.6 0.4 0.9 18.9
2009/2010 לייקרס 65 65 37.0 .536 .000 .790 11.3 3.4 .6 1.7 18.3
2010/2011 לייקרס 82 82 37.0 0.529 0.333 0.823 10.2 3.3 0.6 1.6 18.8
2011/2012[א] לייקרס 65 65 37.4 0.501 0.259 0.782 10.4 3.7 0.6 1.4 17.4
2012/2013 לייקרס 49 42 33.8 0.466 0.286 0.702 8.6 4.1 0.5 1.2 13.7
2013/2014 לייקרס 60 60 31.4 0.480 0.286 0.736 9.7 3.4 0.5 1.5 17.4
קריירה 905 892 35.6 0.515 0.247 0.750 9.2 3.3 0.5 1.6 18.3

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2003/2004 ממפיס 4 4 33.5 .571 .000 .900 5.0 2.5 1.0 1.5 18.3
2004/2005 ממפיס 4 4 33.3 .488 1.000 .500 7.5 2.5 .5 1.8 21.3
2005/2006 ממפיס 4 4 39.5 .433 .000 .767 6.8 3.0 .5 1.2 20.3
2007/2008 לייקרס 21 21 39.8 .530 .000 .692 9.3 4.0 .5 1.9 16.9
2008/2009 לייקרס 23 23 40.5 .580 .000 .714 10.8 2.5 .8 2.0 18.3
2009/2010 לייקרס 23 23 39.7 .539 .000 .759 11.1 3.5 0.4 2.1 19.6
2010/2011 לייקרס 10 10 35.8 .420 .500 .800 7.8 3.8 .4 1.7 13.1
2011/2012 לייקרס 12 12 37.0 .434 .400 .828 9.5 3.7 0.5 2.1 12.5
2012/2013 לייקרס 4 4 36.5 .481 .000 .545 11.5 6.5 .5 .8 14.0
קריירה 105 105 38.6 0.515 0.333 0.738 9.7 3.4 0.6 1.9 17.2
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו זכה גאסול בתארים קבוצתיים ואישיים רבים, הן ברמת המועדונים והן בנבחרת הלאומית:

ליגת ה-NBA
ברצלונה
נבחרת ספרד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס

MVP של אליפות העולם בכדורסל

1950: פרלונג • 1954: סטראטון • 1959: מרקס • 1963: פאסוס • 1967: דנאו • 1970: בלוב • 1974: קיצ'נוביץ' • 1978: דליפאגיץ' • 1982: ריברס • 1986: פטרוביץ' • 1990: קוקוץ' • 1994: אוניל • 1998: בודירוגה • 2002: נוביצקי • 2006: גאסול • 2010: דוראנט