C-130 הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרקולס C-130E

C-130 הרקולס - מטוס תובלה בינוני, מתוצרת חברת לוקהיד האמריקנית; אחד מכלי הטיס המוצלחים והנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה (הוא מטוס התובלה הנמכר ביותר, אחרי ה-DC-3 דקוטה). טס לראשונה בשנת 1954, והותאם במיוחד לביצוע המראות ונחיתות ממסלולים קצרים ומשובשים (בין השאר על ידי רקטות האצה מיוחדות המורכבות בצדדיו (JATO), המיועדות להגדיל את תאוצתו על מסלול ההמראה), הצנחת כוחות ומטענים, והנחתת ציוד מגובה נמוך. פותחו מעל 100 דגמים שונים של המטוס, למגוון מטרות: תובלה צבאית, תובלה אזרחית, תובלת נוסעים, חילוץ (ראו מערכת פולטון להנצלת קרקע-אוויר) , תדלוק, ספינת תותחים לתקיפה, ביון ולוחמה אלקטרונית, כיבוי שריפות, מחקר, משימות מיוחדות ועוד. הדגם החדש ביותר של המטוס הוא דגם J, שנכנס לשירות משנת 1999. עד היום יוצרו מעל 2,500 מטוסים, עבור יותר מ-60 מדינות. ייצורו של דגם J החדש נמשך. ההרקולס נחשב למטוס אמין ועמיד במיוחד.

חיל האוויר האמריקני פרסם בשנת 1951 דרישה לפיתוח מטוס תובלה חדש. חברת לוקהיד זכתה במכרז, קיבלה הזמנה של 100 מטוסים מחיל האוויר, ומסרה את המטוס המבצעי הראשון בדצמבר 1956.

ההרקולס החליף את ה-C-119 המיושן, והפך תוך זמן קצר למטוס התובלה העיקרי של צבא ארצות הברית.

[עריכה] טבילות אש

מטוס הרקולס, במשימת מודיעין, הופל לראשונה בספטמבר 1958, מעל ארמניה (אז חלק מברית המועצות), על ידי מטוסי מיג-17 סובייטיים. כל 17 אנשי צוותו נהרגו.

במלחמת וייטנאם ההרקולס שירת כמטוס התובלה העיקרי של הצבא האמריקני, ובין השנים 1965-1972 אבדו בקרב כ-50 מטוסים. ההרקולס התמחה בהצנחת מטענים חיוניים לכוחות הלוחמים, מגובה נמוך מאד, כ- 5 מ' מעל פני הקרקע - משימה שמרכיב הסיכון בה גבוה מאוד. דגם התקיפה של המטוס לחם לראשונה בספטמבר 1967, והדגים כוח אש חזק במיוחד, בהתאם לדרישות הצבא האמריקני. במהלך המלחמה, המטוס שירת גם כמפציץ, במטרה "לטהר" שטחים מיוערים.

[עריכה] ההרקולס בשירות חיל האוויר הישראלי

הרקולס "קרנף" של חיל האויר

מטוס הרקולס של חיל האוויר הישראלי

בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה "קרנף". בחיל משרתים מטוסים מדגם H (שני מטוסים ראשונים הגיעו בשנת 1971), מדגם E (תריסר מטוסים ראשונים הגיעו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ומדגם KC לתדלוק (הגיעו בשנת 1976).

אחד משימושיו של המטוס בשירות צה"ל כיום הוא הצנחת לוחמים ואספקה מוצנחת. חיילי צה"ל העוברים קורס צניחה צונחים ממטוס זה.

החיל מפעיל שתי טייסות הרקולס: טייסת "הפיל המעופף", וטייסת "הציפור הצהובה" ואת "יחידת ההעמסה", שבסיסן בנבטים.

בטיסה ממוצעת נמצאים על המטוס, מלבד הטייסים והמכונן, גם נווט ופקח העמסה אחד או יותר. מגבלת ההטסה הנוכחית במטוסי ההרקולס בחיל האוויר עומדת על כ- 90 נוסעים מלבד אנשי הצוות.

המבצע המפורסם ביותר בו נטלו מטוסי ההרקולס חלק היה מבצע אנטבה ביולי 1976. במהלכו טסו בטיסה ישירה ארבעה מטוסים מישראל לאנטבה שבאוגנדה (מרחק של כ-4,000 ק"מ), והנחיתו בשדה התעופה של אנטבה כוחות מיוחדים של צה"ל, שחילצו בפעולת קומנדו נוסעים של טיסת אייר-פרנס שנחטפה. בדרכם חזרה לישראל, המטוסים תידלקו בניירובי שבקניה.

מאוחר יותר השתתפו ההרקולסים במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה וצפון אפריקה לישראל בשנות השמונים והתשעים.

ב-25 בנובמבר 1975 במסגרת תרגיל מבצעי של צה"ל, התרסק מטוס הרקולס על הר ג'בל הילאל שבסיני. כל תשעת אנשי הצוות ו-11 הלוחמים שהיו על סיפונו נספו בתאונה, שהגורם לה היה ככל הנראה סערה ותנאי ראות קשים ששררו במקום.‏^[1]

[עריכה] מפרט

[עריכה] אפיון כללי

שרטוט של הרקולס מדגם H

אורך: 29.79 מטר
מוטת כנפיים: 40.41 מטר
גובה: 11.66 מטר
שטח כנף: 162.12 מ"ר
משקלים: יבש 35 טון, מטען מרבי 20.5 טון, משקל כולל מרבי בתפעול רגיל 70.5 טון, בחירום עד 79.5 טון.

הנעה: ארבעה מנועי טורבו-פרופ, מתוצרת אליסון או רולס-רויס, בעלי הספק של כ-4,508 כ"ס כל אחד
תכולה: כ-100 חיילים, או כ-80 אלונקות, או כ-2 מערכות אלון לשיגור 200 טילי בלוט.