ננוטכנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ננוטכנולוגיה הינו שם כולל למשפחה מאוד רחבה של יישומים ושליטה בחומרים בגודל של עד מיקרון, בדרך כלל מאחד ננומטר עד מאה ננומטר. מספר התחומים השונים רחב מאוד והוא מכיל בתוכו בין השאר: פיזיקה יישומית, כימיה של חומרים ופולימרים, כימיה סופראמולקולרית ועוד.
ישנן שתי גישות מרכזיות לייצור חלקיקים בגודל הננומטרי. בשיטת ה-"Top-Down" יוצאים מאבני בניין גדולות יותר ובהפעלת כוחות גזירה יוצרים חלקיקים קטנים המגיעים לגודל הננומטרי. לעומת זאת, בשיטת ה-"Bottom-Up" שולטים בצורה של גדילת החלקיקים ברמה המולקולרית עד להגעה לגודל הננומטרי בו מופסקת הגדילה.
מי שהחדיר את המושג ננוטכנולוגיה והשלכותיו המרחיקות לכת לתודעת הציבור (בשנת 1986) היה אריק דרקסלר, בספרו "Engines of Creation: The Coming Era of Nanotechnology". אך בניגוד לדעה הרווחת, הראשון שהשתמש במילה "ננוטכנולוגיה" לא היה דרקסלר, אלא נוריו טאניגוצ'י מהאוניברסיטה המדעית של טוקיו (הוא השתמש במושג זה עוד ב-1974 בהקשר לעיבוד עדין ביותר של מתכות)^[^{דרוש מקור}^].