מחזור שער המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחזור שער המוות
Shaar-hamavet.jpg
הלוגו העברי של סדרת הספרים
מחבר מרגרט וייס וטרייסי היקמן
שם בשפת המקור The Death Gate Cycle
שפת המקור אנגלית
שנת הוצאה פברואר 1990-ספטמבר 1994
סוגה פנטזיה
תרגום לעברית אופוס

מחזור שער המוות הוא שמה של סדרת ספרי פנטזיה, המונה שבעה ספרים. סדרת "שער המוות" שנכתבה על ידי מרגרט וייס וטרייסי היקמן, שכתבו גם את הסדרות "רומח הדרקון" ו"עלילות חרב האופל", שהצליחו ברחבי העולם. ב"מחזור שער המוות" הם יצרו חמישה עולמות בדיונים השונים זה מזה. סדרת "מחזור שער המוות" מראה את התבגרותם של וייס והיקמן כסופרים, התעסקותם בדברים הבסיסיים כמו התנהלות הדמויות והעלילה השתפרו באופן משמעותי מאז הספר הראשון שכתבו ביחד אחרי רומח הדרקון.

בדומה לעבודותיהם הקודמות, הם המשיכו לחקור את נושא האיזון, וכיצד היקום פועל בטבעיות לתקן חוסר-איזון. אולם, שלא כמו ברומח הדרקון, שם האיזון של היקום הינו בעל כוח גדול יותר אפילו משל האלים, קיומם של אל או אלים ב"מחזור שער המוות" אינו ידוע, והאיזון האוניברסלי הינו הדבר הקרוב ביותר לאלוהות. כמו כן, הם גם המשיכו לחקור את נושא בני האדם שנהפכים לאלים, במקרה זה באמצעות כלל גזע הפיטרינים וגזע הסארטן המקבלים על עצמם את התואר.

הספרים והרקע לעלילתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שנים רבות סיימו הסארטן רבי-העוצמה מלחמה על ידי חלוקת העולם לארבעה עולמות, לפי ארבעת היסודות, וכלאו את אויביהם הפיטרינים במבוך שנעשה אכזרי ושטני. זמן קצר לאחר מכן נעלמו הסארטן באופן מסתורי. כמה מאות שנים לאחר מכן ברח הפיטרין הראשון מתוך המבוך, ולמד כיצד להגיע אל העולמות האחרים. הספרים עוקבים אחר הַאפְּלוֹ הסוכן הפיטריני, שנשלח לסייר בארבעת העולמות, כהכנה לכבישתם בידי אדונו.

כל שבעת הספרים תורגמו לעברית בהוצאת אופוס.

כדור הארץ נהרס.
ארבעה עולמות נבראו מההריסות. עולמות עבורנו ועבור המנצ'ים: אוויר, אש, אבן, מים.
ארבעה שערים מקשרים בין העולמות: אריאנוס, פְּריאָן, אבאראך וצ'לסטרה.
עבור אויבינו הוקם מוסד מתקן: המבוך.
המבוך מקושר לעולמות האחרים דרך השער החמישי: הנֶקסוס.
השער השישי הוא המרכז: המערבולת.
והכל בוצע דרך השער השביעי.
הסוף היה ההתחלה.

– אל תוך המבוך

המילים הללו היו המזמור שלימדו את ילדי הסארטן הצעירים, והן נמצאו כתובות בכתבים רבים של הסארטן. בספרייתו של קליטוס הארבעה-עשר, העוצר האחרון של העיר נקרופוליס באבאראך, כתב קליטוס עצמו על השיר "ההתחלה הייתה סופנו שלנו".

הסיפור מתחיל לפני זמן רב, כאשר שחררו בני-האדם מלחמה גרעינית על כדור הארץ שהרגה מיליונים, מה שהשאיר את הניצולים לנסות ולשרוד בעידן האבק. אלפים וגמדים, שנכנסו למסתור במהלך תקופת הרנסאנס, סבלו גם הם ממה שעיצבו בני-האדם באמצעות המדע שלהם. בתוך הכאוס הזה, צאצאים מוטאנטים של בני-אדם הופיעו והם היו יכולים להרגיש שוב את "הגל" - זה ששומר על האיזון והסדר ביקום. בעודם מכירים בפוטנציאל שלו לקסם, הם פיתחו רונות שעזרו להם לרתום אותו. במקור הייתה זו קבוצה אחת בלבד - הסארטן (Sartan). הסארטן השתמשו בקסם על ידי ציור רונות על הקרקע ובאוויר, שהתעצמו על ידי שירתם ולחשיהם; הם האמינו כי כוחם נתן להם אחריות על הגזעים ה"נחותים", להם קראו מנצ'ים (Mensch). הסארטן דגלו בקהילה, אחדות ומשפחה. אולם בתוך יהירותם הם שכחו מהנטייה של הגל לאזן כל דבר. כאשר הסארטן נהיו חזקים מדי, הגל שינה את כיוונו, והפיטרינים (Patryns) נוצרו. שלא כמו הסארטן, הפיטרינים היו מתבודדים, הפכפכים והרסניים; הם האמינו שכוחותיהם נתנו להם את הזכות לכבוש. פיטרינים קעקעו את הרונות על גופם ובחרו את שמם (שאומר "החוזרים אל האפילה") כדי ללעוג למילה "סארטן" ("המחזירים את האור"). שני גזעים אלה נלחמו באופן מתמיד על השליטה במנצ'ים; שניהם חשבו על עצמם כעל אלים-למחצה, אף כי הסארטן ייחסו לעצמם את הכבוד להיות "הטובים".

לבסוף, הסארטן, מונהגים בידי סאמָה ומועצת השבעה שלו, השתמשו באמצעים קיצוניים כדי לנצח וחילקו את כוכב הלכת ארץ לארבעה עולמות נפרדים, כל אחד מהם מתמקד ביסוד שונה (אוויר, קרקע, אש ומים). אירוע טראומטי וקשה זה של הרס ויצירה מחדש ידוע בשם "חלוקת העולמות" (The Sundering). מיליוני מנצ'ים מתו, כאשר רק אוכלוסיות נבחרות בודדו באורח קסם עבור יישוב מחדש של העולמות. לא ידוע כיצד ניצלו הפיטרינים, אף על פי שסארטן ששרדו דיברו על הקלות בה תפסו את הפיטרינים המבודדים והנוודים בימים שלפני חלוקת העולמות. הסארטן יצרו גם-כן את המבוך, שם הם כלאו את הפיטרינים עבור שיקומם. במרכז המבוך הייתה המערבולת, שבה הפיטרינים הושמו בתחילה ביחד עם סארטן שלא הסכימו עם החלוקה, ובה שכנו המנצ'ים במהלך החלוקה עצמה. המבוך היה מוקף בנֶקסוס, עיר חלומית עבור הפיטרינים ברגע שיהיו מתורבתים; הנקסוס, המבוך והמערבולת אורגנו במעגלים בעלי מרכז משותף (שהיה המערבולת). כל העולמות הללו קשורים זה לזה באמצעות שער המוות ובאמצעות שערים חד-סטריים קטנים יותר שאפשרו לכל עולם להזין את העולמות האחרים במה שחסר להם.

הסארטן נשארו לפקח לא רק על עולם אחד, אלא על עולמות רבים, כולם מעוצבים כך שיעבדו בהרמוניה מושלמת. בכל אופן, הדברים החלו להשתבש באופן כמעט מיידי. נחשים מוזרים ומרושעים שהסארטן בכלל לא יצרו הופיעו בצ'לסטרה. האינטראקציות שהיו צריכות להתרחש בין העולמות לא עבדו כמתוכנן: ייצוא המים מצ'לסטרה מעולם לא יצא לפועל, מה שגרם לכך שאריאנוס סבל מחוסר גדול בממלכות העליונות יותר שלו, והגזים הגולמיים והכימיקלים של צ'לסטרה מעולם לא הגיעו לבעט-מקרקשת, שהייתה אמורה להפוך אותם למוצרים ומכשירים, בהם ישתמשו כל העולמות. בפריאן, העולם היחיד שלא סבל ממחסור, שרר אי-סדר נוראי, ענקים בעלי עין אחת עיוורת, שדמו לעצים מהלכים (נקראו בשם טיטאנים) השתחררו מכבליהם ככוחות השיטור של המנצ'ים בפריאן והחלו (כעבור כמה וכמה שנים) בהרס עצום ללא כל סיבה הגיונית. האנרגיה העצומה שבפריאן הצטברה בתוכה מבלי להעניק מעצמה לעולמות האחרים. המקרה הנורא ביותר היה אבאראך, בו האדים הרעילים והוולקניים מחקו את כל המנצ'ים ממנו ושינו את הקסם של הסארטן שנשארו שם (לקסמים בעלי גוון אפל ומרושע), מכיוון שהם לא קיבלו אוויר הניתן לנשימה, והעולם נידון לקיפאון ומוות. המבוך התפתח לאיטו ממוסד מתקן זמני לכלא סאדיסטי וכמעט בעל מודעות עצמית. סאמה, בפחדו ממה שיקרה אם הנחשים יתפשטו אל העולמות האחרים, הרגיש שהוא חייב לסגור את שער המוות; הסארטן הכניסו עצמם לשינה קסומה, מצפים שתימשך מעט זמן, בו העולמות האחרים יסיימו את חלקם בתוכנית הגדולה. באריאנוס, הסארטן נמנמו גם הם, בתקווה שעולמם ישתפר עד שיתעוררו.

זה לא פתר דבר. אף על פי שהסארטן כיוונו להם שעונים מעוררים, אלה מעולם לא צלצלו - ואם הם כן, אז אף אחד לא היה בחיים כדי לשמוע אותם. כל הסארטן באריאנוס, מלבד אחד, מתו באופן מסתורי. חלקם מתו גם בצ'לסטרה, ושנתם נמשכה הרבה יותר ממאה השנים להן ציפו. אלה שחיו בפריאן נטשו את המצודות ונעלמו, ורובם באבאראך לא שרדו, כנראה בגלל האיזון שהיה צריך לשוב לאיתנו עם העיסוק ההולך וגובר באומנות ההעלאה באוב (החייאת המתים). המנצ'ים, בינתיים, שכחו הכול אודות עברם; הסארטן האבודים של אריאנוס ושל פריאן נהיו לדמויות אלים מיתולוגיים של הגמדים ושל האלפים שחיו בעולמות אלה, בהתאמה. דבר זה השאיר את הפיטרינים הכלואים כישויות היחידות שעדיין זכרו דבר-מה ממורשתם.

לאחר אין-ספור דורות של מאבק נהיה האדון קְסָר לפיטרין הראשון שהצליח לברוח מהמבוך; זיפְנָאבּ, שהיה סארטן שנזרק אל המבוך כי התנגד לחלוקת העולמות, כנראה הגיע לנקסוס הרבה לפני קסר. שם גילה האדון קסר ספרייה עצומה של ספרים (שנכתבו בשפת הסארטן בידי זיפנאב) שפירטו על האירועים שהתרחשו לפני ואחרי החלוקה. מתוך ספרים אלה הוא עלה על דרך לפתוח למחצה את שער המוות ולשלוח דרכו שליח. האפלו, משרתו האהוב ביותר של האדון קסר, נהיה לשליח שלו; שתי משימותיו היו לחקור מה קרה לסארטן וליצור כאוס בין המנצ'ים, כך שהאדון קסר יוכל לבוא בעתיד ו"להציל" אותם, ובכך להגשים את תוכניתו לשלוט בארבעת העולמות.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו היָד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו היד (Hugh the Hand) הינו אחת מדמויות המפתח של הסדרה. הוגו מופיע לראשונה בספר הראשון בסדרה "כנף הדרקון" וממשיך להופיע בספרים נוספים בסדרה. הוגו הוא רוצח שכיר מבוקש ביותר בממלכת אריאנוס, עולם האוויר. רגע לפני הוצאתו להורג הוא נשלח אל מלך בני האדם בממלכה, שם המלך מבקש ממנו לרצוח את בנו ביין, הוגו יוצא למשימה, מלווה באלפרד, משרתו של ביין.

בספר הראשון הוגו היד מתבקש לרצוח את בנו של המלך, הוא לוקח אותו ואת אלפרד (שהצטרף אליהם מרצונו החופשי) אל ספינת הדרקון שלו שחבויה ביער עצי הקריסטל על מנת להרוג אותו בארצות האלפים כדי שבני האדם יוכלו להאשים אותם ברצח הנסיך. ענף של עץ קריסטל נופל על ביין והורג אותו אך אלפרד (שהתגלה כסאראטן) מחייה אותו. לבסוף בסוף הספר הראשון אלפרד מחייה את הוגו היד (למרות שפרט זה מתגלה רק בספר החמישי) הוגו סובל מכך רבות, מכיוון שהוא לא יכול לההרג גם אם הוא רוצה וגם הוא לא יכול להרוג ונע עם אהובתו לשעבר על מנת למצוא את הנסיך ביין שנמצא בארצות האלפים, בהמשך הוגו היד מוצא את אלפרד וגם מציל בדרך את האפלו ממוות, הוגו היד זוכה במוות בספר השביעי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו היה צעיר מאוד כאשר מתו הוריו במגפה. הוא שוטט לו בעיר רדופת המחלות בה התגורר עד אשר אספו אותו נזירי קיר, עבדי המוות אשר המוות הוא הדבר היחיד שחשוב להם, הם תמיד שמחים לגופות או ילדים יתומים כדי לעשות מהם נזירים. הוא חי במנזר שנים רבות עד אשר החליט לצאת לחייו והפך לרוצח שכיר. במהלך עבודתו כרוצח הצטרף הוגו לאחוות היד, אחווה של רוצחים שכירים ושם גדל על חוקיהם.

הוגו הפך לרוצח מבוקש בממלכתו עד אשר נתפס וכמעט הוצא להורג אך המלך שלח שליח להביא אליו את הוגו. הוגו נלקח אל המלך שם ציווה עליו המלך להרוג את בנו של המלך, הנסיך ביין. הוא יצא עם ביין ומשרתו אלפרד למסע במסווה של נסיעה תמימה שבאמצעה היה אמור לרצוח אותו.

לבסוף הגיעו השלושה אל אביו האמיתי של ביין - סיניסטראד, הקוסם המרושע. השלושה נלחמו בו בקרב קשה. הוגו מת בקרב, אך אלפרד מחייה אותו בקסם אסור.

האפלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפלו הינו אחד מדמויות המפתח בסדרה, ואחד משני הגיבורים הראשיים בה (לצד אלפרד). הוא מופיע לראשונה בספר הראשון בסדרה "כנף הדרקון" ומופיע בכל שאר הספרים בסדרה. האפלו הוא פיטרין, הפיטרין הראשון שעבר דרך שער המוות בלי עזרה מקסר (אדון נקסוס) לאחר חלוקת העולמות, במסעו הוא עובר פעמים רבות דרך שער המוות על מנת לזרוע כאוס בעולמות האחרים ולהכין אותם לפלישת קסר, אדון הנקסוס. קסר הוא הפיטרין שגילה את סוד שער המוות, הוא הראשון שחקר את הנושא על פי ספרים שנכתבו על ידי סאראטן (או על פי דיווחו של פיזבן, הקוסם המבולבל שאחר כך טוען שהוא אל, נכתבו על ידיו) וגילה איך לעבור דרך שער המוות. האפלו יקר לאדון הנקסוס כבן (למרות שלכולם הוא קורא "בנים" מכיוון שלפי דעתו עצם הצלת חייהם מקנה לו זכות על חייהם) והוא הפיטרין שבו קסר בוטח ללא סייג. במשימותיו של האפלו משתנה אופיו והוא הופך מאיש קר אנוכי שהאנשים היחידים שחשובים לו הם שאר הפיטרינים וקסר, לאדם מתחשב שדואג לכל המנצ'ים (כינוי לבני אדם, אלפים, וגמדים). הוא מבין שלפיטרינים ולסאראטן אין זכות לקבוע לאחרים מה לעשות מכיוון שהם לא אלים. שינוי זה נגרם בעקבות פגישתו עם אלפרד,הסאראטן האחרון שנשאר חי (בהמשך העלילה מתברר שהוא לא האחרון). האפלו רוצה להביא את אלפרד לקסר בתור מתנה על מנת שקסר יענה אותו, אך הוא נאלץ לעזוב אותו בעולם הראשון מכורח הנסיבות. הוא מחליט למצוא אותו ולהביא אותו לקסר אך בעקבות המסע בשער המוות האפלו ואלפרד מתחלפים בתודעתם וזה מסמן את תחילת השינוי באישיות של האפלו. לאחר מכן בספר השלישי (ים האש) האפלו ואלפרד מגלים את קיומו של "כוח עליון" ובעקבות זאת האפלו מחליט שהפיטרנים והסאראטן הם לא אלים וזונח את התוכניות שלו ושל אדונו להשתלט על כל העולמות.

אלפרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד (Alfred) הינו אחת מדמויות המפתח בסדרה, ואחד משני הגיבורים הראשיים בה (לצד האפלו). הוא מופיע לראשונה בספר הראשון בסדרה, "כנף הדרקון", ומופיע בכל שאר ספרי הסדרה מלבד הספר השני, "כוכב הרפאים". אלפרד הוא סאראטן אשר התעורר משינה ארוכה באריאנוס, וגילה שכל חבריו מתו. הוא משתלב בחברת המנצ'ים באריאנוס בתור משרתו של הנסיך ביין. מכיוון שלא רצה להשתמש בקסם עקב חשש שהמנצ'ים יטרידו אותו, פיתח הרגל להתעלף בכל פעם שנמצא בסכנה, או להפעיל כוחות קסם ולא לזכור זאת במודע. אלפרד נראה מגושם מבחוץ, אך זכה לדרגת "קוסם הנחש", דרגה גבוהה אצל הסאראטן. אלפרד הוא הראשון באריאנוס שגילה שהאפלו הוא פיטרין, לאחר שהטיל על האפלו קסם שינה ובדק את הקעקועים שעל גופו. בספר "ים האש" מסתנן אלפרד לספינתו של האפלו, אך האפלו מרחם עליו ומוציא אותו מהספינה לפני שאדון הנקסוס ימצא אותו. כאשר הם עוברים בשער המוות מתחלפות תודעותיהם של אלפרד והאפלו, והם מבינים אחד את השני. באבאראך פוגש האפלו באלפרד בשנית, ויחד הם חוצים את ים האש, ומגיעים לחדר שנקרא "חדר הארורים" או "השער השביעי". לאחר מכן פוגש האפלו באלפרד בצ'לסטרה, שם הם צריכים להתמודד עם דרקוני הנחש, ואלפרד הורג את מלכם. אלפרד נופל בשבי בידי סאמה, מנהיג הסארטאן בצ'לסטרה, ויחד עם האפלו ומריט (בת זוגו לשעבר של האפלו) הם נשלחים אל המבוך.

משחק המחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לספרים, יצא לאור גם משחק מחשב שנקרא שער המוות, המבוסס על הסדרה. המשחק מבוסס בעיקר על ארבעת הספרים הראשונים, אך בסופו הוא מכיל גרסה שונה לעימות האחרון מ"השער השביעי".

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיפנאב הוא משחק אותיות עם השם פיזבן, מי שהיה הקוסם המבולבל ברומח הדרקון וגם האל פלדין, כשהפסיק את משחקו. הוא פועל למען כוחות הטוב במחזור שער המוות, דרקוני פריאן, בעוד נחשי צ'לסטרה מייצגים את כוחות הרוע. בסדרת ספרים אחרת של המחברים אשר קרויה Star Shield שמו הוא זאנפיב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]