מייקל בנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל בנט
(28 בנובמבר 1964; ניו דלהי, הודו) (בן 50)
Michael Bennet Official Photo.jpg

מייקל בנט, 2010
שם בשפת המקור Michael Farrand Bennet
מדינה Flag of the United States.svg  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג

סוזן (לבית דאגט)

סנאטור מטעם מדינת קולורדו
תקופת כהונה 21 בינואר 2009 - מכהן (5 שנים ו-45 שבועות)
מייקל בנט

מייקל בנטאנגלית: Michael Farrand Bennet, נולד ב-28 בנובמבר 1964) הוא פוליטיקאי אמריקאי ממוצא יהודי, המכהן החל מינואר 2009 כסנאטור, נציג מדינת קולורדו בסנאט של ארצות הברית, מטעם המפלגה הדמוקרטית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנט נולד ב-1964 בניו דלהי, הודו. אביו היה אותה עת עוזר שגריר ארצות הברית שם. האב, דאגלס בנט, הוא צאצא ישיר של אדוארד פולר, אחד מנוסעי המייפלאואר. הוא היה בהמשך עוזר שר החוץ לענייני חקיקה בממשל ג'ימי קרטר, עוזר שר החוץ לענייני ארגונים בינלאומיים בממשל ביל קלינטון, נשיא אוניברסיטת ווסליאן, ועוד. גם אביו לפניו, סבו של בנט היה פקיד ממשל בכיר, עוד בתקופת פרנקלין דלאנו רוזוולט.

אימו של בנט, סוזן לבית קליימן (נולדה ב-1938) היא יהודיה ניצולת שואה. היא והוריה נולדו בפולין, והוכנסו עם הכיבוש הנאצי, לגטו ורשה. היא הוברחה על ידי הוריה, בעזרת המחתרת היהודית והפולנית, מהגטו, בעודה תינוקת וניצלה כששהתה בכפר פולני בכל תקופת מלחמת העולם השנייה. כמעט כל בני משפחת הוריה הושמדו בשואה, אך ההורים עצמם ניצלו, שניהם. האם הצליחה לברוח מהגטו ולהסתתר במנזר והאב שרד את כל תקופת הגטו ומחנות הריכוז שלאחר מכן וניצל גם הוא. המשפחה התאחדה אחרי גמר המלחמה, היגרה מפולין לשבדיה, משם למקסיקו וב-1950 הגיעה לניו יורק, ארצות הברית, כשאמו של בנט הייתה בת 12. האב ג'ון קליימן, סבו של בנט, הפך לימים לסוחר אמנות ידוע, בעל גלריה לאמנות, בעיקר אפריקנית (J.J. Klejman Gallery ב"איסט סייד" של מנהטן, ניו יורק), עד מותו ב-1995.

הוריו של בנט נפגשו בעת לימודיהם בקולג' ונישאו ב-1959. בנט גדל עם המורשת היהודית והנוצרית כאחד, ורואה עצמו כיום, חסר דת‏[1]. אחיו הצעיר ג'יימס (נולד ב-1966), כיום עורך הירחון "אטלנטיק", שירת בשעתו בירושלים תקופה ארוכה כמנהל הסניף של הניו יורק טיימס במקום. לשניים יש גם אחות צעירה, הולי.

בנט גדל בוושינגטון די. סי., בה שירת אביו במשרות ממשלתיות שונות. הוא דיסלקט ונשאר עקב כך כיתה, בהיותו תלמיד כיתה ב'‏[2]. הוא התגבר על לקותו זו, למד היסטוריה וקיבל תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטת ווסליאן ב-1987. עבד שנתיים כעוזר למושל אוהיו דאז ולאחר מכן המשיך ללמוד וסיים ב-1993 תואר דוקטור במשפטים (JD) באוניברסיטת ייל. בתקופת לימודיו היה בנט העורך הראשי של Yale Law Journal. עם סיום לימודיו החל לעבוד במשרד המשפטים, בממשל הנשיא ביל קלינטון. ב-1997 עזב את משרתו במשרד המשפטים והיגר עם אשתו הטריה לקולורדו, כאן עבד במשך שש שנים אצל המיליארדר השמרן פיליפ אנשוץ, כמנהל עסקיו.

בנט נשוי לסוזן (לבית דאגט) ויש לו שלוש בנות: קרולין, האלינה (על שם הסבתא היהודיה, שנפטרה ב-2008) ואן פליסיה (השם השני גם הוא על שם אחת מקרובות המשפחה, שלא שרדה את השואה).

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003, משנבחר ג'ון היקנלופר, לימים מושל קולורדו, לראש עיריית דנוור, הוא בחר בבנט כראש לשכתו ובנט עזב למענו את משרת המיליונים שלו אצל אנשוץ.

במסגרת תפקידו בעיריית דנוור הצליח בנט לסגור את הגרעון העירוני הענק ולנהל במשך שנתיים תקציב מאוזן, אף על פי שהייתה זו תקופת המיתון החמור ביותר שעבר על דנוור אי פעם, וכל זאת בלי לפגוע בשירותים העירוניים. כעבור שנתיים, ב-2005 שיכנע ראש העיר את בנט לקבל על עצמו את משרת מנהל רשת בתי הספר של דנוור. בנט הצליח מאוד גם בתפקיד זה, ברק אובמה מינה אותו בעת מערכת הבחירות של 2008 לאחד מיועציו לענייני חינוך, ומשנבחר אובמה לנשיאות ארצות הברית היה בנט מועמד רציני לתפקיד שר החינוך בממשלו, אף כי לבסוף הועדף על פניו ארני דנקן.

בנט הספיק לכהן בתפקידו בראש רשת החינוך של דנוור כשלוש וחצי שנים. בינואר 2009 התפטר הסנאטור מקולורדו קן סלזאר מתפקידו, כדי להפוך לשר הפנים בממשל אובמה, ומושל קולורדו דאז, ביל ריטר החליט למנות במקומו את בנט. הוא הושבע לתפקידו החדש כסנאטור ב-21 בינואר 2009.

בבחירות 2010 התמודד בנט בפעם הראשונה בחייו. הוא ניצח בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית את יו"ר בית הנבחרים המדינתי של קולורדו אנדרו רומנוף, יהודי אף הוא, ברוב של 54% - 46% ולאחר מכן ניצח בבחירות הכלליות את המועמד הרפובליקני השמרן קן בק ברוב של 2% בלבד, במערכת בחירות שהייתה מהיקרות ביותר בהיסטוריה של קולורדו.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנט נחשב פרו ישראלי. בין השאר:

  • תמך בהחלטת הסנאט שקראה לאו"ם לבטל את דו"ח גולדסטון, שהאשים את ישראל בפגיעה באזרחים ברצועת עזה במבצע עופרת יצוקה,
  • תמך בהחלטת הסנאט שקראה לממשל האמריקאי להטיל וטו על כל הצעת החלטה באו"ם להכיר במדינה פלסטינית שלא בעקבות הסדר עם ישראל,
  • תמך בקריאת הסנאט לשמור על גבולות בני הגנה לישראל ונגד חזרה לגבולות שביתת הנשק של ה-4 ביוני 1967.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]