מייק לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייק לי בשנת 2008

מייק ליאנגלית: Mike Leigh; נולד ב-20 בפברואר 1943) הוא במאי קולנוע, מחזאי, ובמאי תיאטרון בריטי, יהודי, עטור פרסים, הנחשב על ידי מבקרים ואנשי קולנוע כבמאי הקולנוע הבריטי החשוב ביותר כיום.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי נולד בסאלפורד, במנצ'סטר רבתי שבחבל לנקשייר, למשפחה יהודית ששמה המקורי היה ליברמן. הוא למד ב-RADA האקדמיה המלכותית לאמנויות הבמה ובבית ספר למשחק באסקס, מאוחר יותר השלים את השכלתו הקולנועית בביה"ס לקולנוע בלונדון.

את ניסיונו הראשון כבמאי ושחקן רכש ב"רויאל שייקספיר קומפני" (RSC). בהמשך פרש ממשחק והתמקד בכתיבה ובימוי, לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע. בשנים האחרונות הוא פועל בעיקר בקולנוע, תחום שבו זכה להכרה בינלאומית רחבה.

לי היה אמור לבקר בישראל בנובמבר 2010, כאורח בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, אך ביטל את ביקורו בשל אישור תיקון לחוק האזרחות על ידי ממשלת ישראל‏[1]. במכתב שכתב, הוא מציין שאין בכוונתו להגיע לישראל עד אשר יינתן פתרון הוגן לפלסטינים‏[2].

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייק לי הוא יוצר קולנוע ותיאטרון ריאליסטי.

סרטיו ומחזותיו, הם דרמות ריאליסטיות העוסקות בחייהם הרגילים והיומיומיים של אנטי גיבורים בני המעמד הבינוני הנמוך (יצירותיו המוקדמות), ובני מעמד הפועלים (יצירותיו המאוחרות), בשילוב של צחוק ודמע, סאטירה נושכת ואמפתיה.

הוא מספר סיפורים מוכשר ויוצר דמויות ממשיות, והתזמור של שניהם - עלילות גיבוריו בנפתולי הסיפור שבנה עבורם, יוצרים עבור הצופה סיטואציות מעורבות בהן אינו יודע אם לבכות או לצחוק.

בניגוד לבמאי הקולנוע קן לואץ', אליו נוהגים להשוותו, לי, אינו במאי בעל אג'נדה פוליטית מוגדרת, אשר סרטיו משמשים כאמצעי לבטאה. האג'נדה שלו היא הומנית עם נגיעות חברתיות. להוציא סרטו "עירום" ודרמת הטלוויזיה "Meantime", שבהם גיבוריו עומדים מחוץ לסדר החברתי ומורדים בו ו"Four Days In July" המתאר את החיים בצילה של המלחמה בבלפסט, עיקר העניין של לי ככותב וכבמאי הן הדמויות - אופיין, חייהן, רגשותיהן והיחסים שהם מנהלים עם אחרים, אותם הוא מציג בהומור, בחמלה ובחום אנושי.

תהליך העבודה הייחודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זה בהחלט אפשרי עבור יוצר סרטים, לצאת החוצה, להאזין לעולם, לחוש את העולם, להתענג על טעמיו של העולם, לחוות את השמחה והכאב של העולם, ולבטא כל זאת בדרך שהיא טהורה לחלוטין, ישרה, מענינת ומאוד קולנועית" הציג מייק לי את משנתו הקולנועית באחד מן הראיונות שנתן (ראה קישורים חיצוניים).

נאמן לדבריו אלה ולחזונו המבקש להציג את "החיים האמיתיים", בנה לי, שהוא מדריך שחקנים מעולה, תהליך עבודה ייחודי בפיתוח התסריט והמחזה ובעבודה עם השחקנים, שאכן מאפשר להם ליצור פיסת חיים אמיתית.

העבודה מתחילה עם שלד של תסריט או מחזה, המכיל סקיצה של ההתרחשויות המרכזיות והדמויות. לאחר עבודת הכנה קצרה של כל שחקן עם הבמאי, מתחילה העבודה הקבוצתית. השחקנים אינם נחשפים לסיפור כולו ולשאר השחקנים כמקובל, בתחילת העבודה המשותפת. הם מתוודעים לעלילה ולשאר השחקנים בהדרגה, תוך כדי התקדמות העבודה על הסצנות השונות לפי סדר התרחשותן; כלומר, כששחקן עובד על סצנה מסוימת, הוא לא יודע מה יקרה לדמות בסצינות הבאות ופועל ללא ידיעת העתיד כמו בן דמותו בסיפור, כמו בחיים. שיטה זו יוצרת סביבה רגשית הכי קרובה לאמת של הדמות, בתוכה יכול השחקן בעזרת אימפרוביזציה, להגיע לתוצאות מדויקות ואמינות. במקביל לעבודה המשותפת של הצוות על הסצינות ש"מעבה" את ההתרחשויות בפרטים וניואנסים ומשלימה את הדיאלוגים, מתבצעת עבודה של השחקן והבמאי על הדמות, שבמהלכה הדמות קורמת עור וגידים מתוך ניסיונו האישי של השחקן ועולמו הרגשי.

בסופו של שלב זה בתהליך, מתקבע המחזה או התסריט, והעבודה הסטנדרטית, חזרות או צילומים (בהתאמה), מתחילה, כשהשחקנים בהדרכת הבמאי משתמשים בחומרים שנוצרו בשלב הראשון, שלב האימפרוביזציה.

התוצאות מדברות בעד עצמן. לי מצליח להפיק משחקניו איכות נדירה ודיוק רב של משחק, ולהעמיד יחד איתם עולם תלת ממדי אמיתי עד כאב, שמלווה את הצופה הרבה אחרי שעזב את אולם הקולנוע.

תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי כתב וביים כ-20 מחזות לתיאטרון האנגלי. המפורסם בהם הוא "המסיבה של אביגייל" (Abigail's Party) שהועלה על הבמה ב-1977 והוסרט ל"תיאטרון הכורסה" של ה-BBC. המחזה הוא קומדיה עוקצנית על חייה של משפחה זעיר בורגנית, והוצג על במות רבות ברחבי העולם, כולל הפקה בישראל בסטודיו למשחק ניסן נתיב ב-2004. ב-2002, ביובל ה-25 להפקת המקור הוא הועלה בלונדון, וזכה למועמדות לפרס על שם לורנס אוליבייה על החידוש התיאטרלי המוצלח של השנה.

ב-2005, אחרי 12 שנים של שתיקה תיאטרלית, חזר לי לבמה עם מחזה חדש, "אלפיים שנות" (Two Thousand Years). במחזה, שמספר את סיפורם של שלושה דורות במשפחה יהודית לונדונית, השתמש לי לראשונה בשורשיו היהודים ואפילו שילב את הזווית הישראלית בדמותו של צעיר ישראלי, בן זוגה של אחת מבנות המשפחה. המחזה זכה להצלחה גדולה בקופות ולבקורות מעורבות: שבחים למשחק המעולה ולעבודת הבימוי, לצד התייחסות ביקורתית למחזה עצמו.

ב-1971, ביים את סרטו הראשון "רגעי עצב"(Bleak Moments), ומשלא קיבל הזדמנות לביים סרט קולנוע נוסף, פנה לטלוויזיה, אשר בה פעלו באותה תקופה במאים איכותיים נוספים כמו קן לואץ' וסטיבן פרירס. הוא כתב וביים דרמות בעיקר עבור ה-BBC. בהם: "Grown-Ups" הקומי, שהוקרן ב-1980 ומספר את סיפורו של זוג החי בקנטרברי, משפחתם, חבריהם ושכניהם.
"Home Sweet Home" המלנכולי יותר, הוקרן ב-1984 ומספר על כישלון ליצור קשר ועל בדידות דרך תיאור חייהם של שלושה דוורים ומשפחותיהם.
"Meantime" הוסרט ב-1984 עבור Channel Four והוא סרט הטלוויזיה הפוליטי ביותר של לי. הוא מספר על קשר אמיץ בין שני אחים בשנות העשרים לחייהם, החיים עם הוריהם במזרח לונדון ומתאר את היאוש של דור שלם של צעירים מובטלים באנגליה תחת שלטונה של מרגרט תאצ'ר.

ב-15 שנות עשייה טלוויזיונית, בנה לי והעמיק את שפתו הייחודית והפך לבמאי ידוע ומוערך מאוד באנגליה.

ב-1988, 17 שנים לאחר סרט הקולנוע הקודם שלו, חזר לי לתעשיית הקולנוע וזכה להצלחה והכרה ברחבי העולם, כולל מועמדויות לאוסקר ופרסים בפסטיבל קאן ואחרים (ראה פרסים ומועמדויות).

סרטי הקולנוע שלו, הם המשך ישיר של יצירתו עד כה, עם העברת המיקוד למעמד הפועלים והעמקת יכולת ההבנה האנושית.

סרטיו הידועים ביותר:

  • עירום (1993) - מספר את סיפורו של ג'וני, צעיר זועם שנמלט ממנצ'סטר ללונדון מפני נקמת משפחה של נערה שאנס. הוא מסתובב בלונדון נטולת זוהר, אפרורית וקשוחה, יורק עליה את זעמו ויאושו ולמרות אכזריותו, הציניות והאגרסיביות שלו הוא מצליח לעורר חמלה מחד, והיסחפות אחר טירופו מאידך. את התפקיד הראשי מגלם דויד תוליס שזכה עבור תפקידו בפרס השחקן בפסטיבל קאן.
  • סודות ושקרים (1996) - סינתיה, פועלת קשת יום המגדלת את בתה המתבגרת, פוגשת צעירה שחורה שמציגה את עצמה כבת שאותה ילדה ומסרה לאימוץ לפני שנים רבות. סיפורן, וסיפורו של אחיה של סינתיה, הצלם המצליח, ואשתו הקרה, והתמודדותן של הדמויות עם הסודות והשקרים שנחשפים בחייהם, הם החומרים של סרט זה של לי, שהוא היותר אופטימי בסרטיו. הסרט זכה ב-5 מועמדויות לאוסקר, בפרס דקל הזהב ובפרס השחקנית (ברנדה בלתין על תפקיד נהדר כסינתיה) בפסטיבל קאן ובפרסים רבים אחרים.
  • בוירה דרייק (2004), חוזר לי לסביבה המוכרת של סרטיו, עולם מעמד הפועלים. וירה דרייק, אשה נשואה ואם ל-2, עובדת בניקיון בתים ועוזרת, ללא ידיעת משפחתה, לנערות צעירות בהריון לבצע הפלה. השנה היא 1950. הפלות אינן חוקיות באנגליה, ולאחר שאחת הנערות מגיעה לבית חולים בעקבות ההפלה, מתחילה חקירה, ורה נחשפת ועולמה מתמוטט.

ב-6 באוקטובר 2010 הוצג בפסטיבל הסרטים בניו יורק סרטו החדש "עוד שנה", העוקב אחר התרחשויות במשך עונות השנה במשפחה חמימה תוך בחינת יחסיה עם חבריה הבודדים. מייק לי כתב וביים. שחקנים ראשיים ג'ים ברודבנט, לסלי מנוויל, רות שין.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייק לי זכה, עבור סרטי הקולנוע שלו, באין ספור פרסים ומועמדויות ברחבי העולם, בפסטיבלים ומטעם ארגוני מבקרים ידועים יותר וידועים פחות. הרשימה להלן כוללת את פירוט הפרסים המוכרים ביותר.

שם סרט שנה מועמדות/פרס (מ/פ) קטגוריה
רגעי עצב 1972 פרס אחד -
תקוות גדולות 1988 5 פרסים 2 מועמדויות שונות
מותק של חיים 1990 6 פרסים 1 מועמדויות שונות
עירום 1993 8 פרסים 3 מועמדויות בהם: שונות
- 1993 פ/מ פסטיבל הקולנוע בקאן
  • בימוי - מייק לי (פ)
  • השחקן הטוב ביותר - דייוויד תוליס (פ)
  • פרס דקל הזהב - הסרט הטוב ביותר (מ)
- 1994 פ האקדמיה הבריטית לקולנוע פרס באפט"א לקולנוע
  • הסרט הבריטי הטוב ביותר
סודות ושקרים 1996 30 פרסים 23 מועמדויות בהם: שונות
- 1997 מ אוסקר
  • הסרט הטוב ביותר
  • בימוי - מייק לי
  • תסריט - מייק לי
  • השחקנית הטובה ביותר - ברנדה בלתין
  • שחקנית המשנה הטובה ביותר - מריאן ג'ין-בפטיסט
- 1996 פ פסטיבל הקולנוע בקאן
  • בימוי - מייק לי
  • השחקנית הטובה ביותר - ברנדה בלתין
  • פרס דקל הזהב - הסרט הטוב ביותר
  • פרס חבר המושבעים
- 1997 פ/מ גלובוס הזהב
  • השחקנית הטובה ביותר בסרט דרמטי - ברנדה בלתין (פ)
  • שחקנית המשנה הטובה ביותר - מריאן ג'ין-בפטיסט (מ)
- 1997 פ האקדמיה הבריטית לקולנוע פרס באפט"א לקולנוע
  • תסריט - מייק לי
  • השחקנית הטובה ביותר - ברנדה בלתין
  • הסרט הבריטי הטוב ביותר
ילדות קריירה 1997 3 פרסים 2 מועמדויות שונות
טופסי טרווי 1999 12 פרסים 22 מועמדויות בהם: שונות
- 2000 פ/מ אוסקר
  • עיצוב תלבושות - לינדי המינג (פ)
  • איפור - כריסטין בלנדל, טרפור פראוד (פ)
  • תסריט - מייק לי (מ)
  • תפאורה (מ)
- 2000 פ/מ פסטיבל הסרטים בוונציה
  • השחקן הטוב ביותר - ג'ים ברודבנט (פ)
  • פרס אריה הזהב - הסרט הטוב ביותר (מ)
- 2000 פ האקדמיה הבריטית לקולנוע פרס באפט"א לקולנוע
  • איפור - כריסטין בלנדל
  • מועמדויות בקטגוריות שונות
הכל או לא כלום 2002 3 פרסים 7 מועמדויות בהם: שונות
- 2002 מ פסטיבל הקולנוע בקאן
  • פרס דקל הזהב - הסרט הטוב ביותר
וירה דרייק 2004 33 פרסים 29 מועמדויות בהם: שונות
- 2005 מ אוסקר
  • בימוי - מייק לי
  • תסריט - מייק לי
  • השחקנית הטובה ביותר - אימלדה סטנטון
- 2005 מ גלובוס הזהב
  • השחקנית הטובה ביותר בסרט דרמטי - אימלדה סטנטון
- 2004 פ פסטיבל הסרטים בוונציה
  • פרס אריה הזהב - הסרט הטוב ביותר
  • השחקנית הטובה ביותר - אימלדה סטנטון
- 2005 פ האקדמיה הבריטית לקולנוע פרס באפט"א לקולנוע
  • בימוי - מייק לי
  • השחקנית הטובה ביותר - אימלדה סטנטון
  • עיצוב תלבושות - ז'קלין דורן
  • מועמדויות בקטגוריות שונות

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרמות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הדרמות להוציא "Meantime" הוסרטו עבור ה-BBC.

"Meantime" הוסרט עבור Channel Four.

סרטי קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

8 אבנר שביט, קאן, "הדת היא המחלה של העולם": ריאיון עם מייק לי על "מר טרנר", באתר וואלה!, 12 בדצמבר 2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזאים יהודים