מרגרט תאצ'ר
| מרגרט תאצ'ר | |
|---|---|
| ראש ממשלת בריטניה ה-50 | |
 |
|
| קודמו | ג'יימס קלהאן |
| יורשו | ג'ון מייג'ור |
| תחילת כהונה | 4 במאי 1979 |
| סוף כהונה | 28 בנובמבר 1990 |
| תאריך לידה | 13 באוקטובר 1925 |
| מקום לידה | גרנת'הם, לינקולנשייר  |
| מפלגה | המפלגה השמרנית |
| בן זוג | דניס תאצ'ר |
| שם בשפת אם: | Margaret Hilda Thatcher |
מרגרט הִילדה תאצ'ר (באנגלית Margaret Hilda Thatcher; מבוטא ת'אצ'ר. נולדה ב-13 באוקטובר 1925 בשם מרגרט רוברטס (באנגלית: Margaret Roberts)) היא מדינאית בריטית, שכיהנה כראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית ממאי 1979 ועד נובמבר 1990. ידועה בכינויה "אשת הברזל". תומכת נלהבת בקפיטליזם הנאו-ליברלי ונחשבת לאחד מסמליו. מדיניותה הכלכלית כונתה תאצ'ריזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] עד להיבחרה לראשות הממשלה
[עריכה] כהונתה כראש הממשלה
[עריכה] 1979-1983
תאצ'ר הרכיבה את ממשלתה הראשונה ב-4 במאי 1979, ובידיה מנדט לעצור את התדרדרות הכלכלה הבריטית ולהקטין את תפקידה של המדינה בכלכלה. היא פעלה כדי להגדיל את חשיבותה והשפעתה של ארצה ברמה הבינלאומית. תאצ'ר חלקה השקפות פילוסופיות רבות עם רונלד רייגן, שנבחר ב-1980 לנשיאות ארצות הברית, ובמידה פחותה גם עם בריאן מלרוני, שנבחר ב-1984 לראשות ממשלת קנדה. לזמן מה שמרנות הייתה הפילוסופיה הפוליטית הדומיננטית ביותר בארצות דוברות-האנגלית החשובות של התקופה.
[עריכה] מדיניותה לגבי צפון אירלנד
במאי 1980, יום לפני שהייתה אמורה להפגש עם ראש ממשלת אירלנד על מנת לדון בצפון אירלנד, הודיעה בבית הנבחרים ש"עתיד היחסים החוקתיים עם צפון אירלנד הוא עניינם של אנשי צפון אירלנד, ממשלה זו, פרלמנט זה ואף אדם אחר".
ב-1981 מספר אסירים בכלא הבריטי בצפון אירלנד, חברי הצבא האירי הרפובליקני וצבא השחרור האירי הלאומי, פתחו בשביתת רעב על מנת להחזיר לעצמם את מעמדם כאסירים פוליטיים, שנשלל חמש שנים קודם לכן. בתחילה סרבה תאצ'ר לעודד כל החזרה של מעמדם פוליטי לאסירים אירים-רפובליקניים, באומרה משפט מפורסם: "פשע הוא פשע הוא פשע; הוא לא פוליטי". עם זאת, לאחר שעשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות והשביתה נסתיימה, ובשל כעס גובר משני צידי הגבול ואי-שקט גובר באוכלוסייה, הוחזרו לאסירים זכויות מסוימות השמורות לאסירים צבאיים-למחצה.
תאצ'ר גם המשיכה את מדיניות ה"אולסטריזציה" של ממשלת הלייבור שלפניה והעדיפה לגייס כוחות איריים מקומיים על פני כוחות צבא אנגליים על מנת לטפל בבעיות ביטחוניות בצפון אירלנד. זאת, מכיוון שהאמינה שעל האירים התומכים באיחוד ארצם עם הממלכה המאוחדת (היוניוניסטים) להיות בחזית המאבק כנגד הרפובליקנים, התומכים באיחוד צפון אירלנד עם אירלנד ויצירת רפובליקה אירית מאוחדת . הכוונה הייתה להוריד מהעומס על הצבא הבריטי לטובת הכוחות האיריים המקומיים.
[עריכה] מדיניותה הכלכלית
בהיבט הכלכלי, החלה תאצ'ר בהעלאת שיעורי הריבית הממשלתית על מנת לרסן את המסחר בכסף. היא העדיפה מיסוי עקיף על פני מיסוי ההכנסה, והמע"מ הועלה חדות ל-15%. כתוצאה מכך עלתה האינפלציה. צעדים אלו פגעו בעסקים, בעיקר בתחום הייצור, ושיעור האבטלה עבר במהרה את קו שני מיליון האנשים. בכך הוכפל השיעור של מיליון המובטלים שהיו בתום כהונת ממשלת הלייבור.
פרשנים פוליטיים חזרו לרעיון "פניית הפרסה" של ממשלת הית' ושיערו שתאצ'ר תחזור על המהלך, אך זו דחתה רעיון זה כשבוועידת המפלגה השמרנית בשנת 1980 הודיעה: "לאלו המצפים בנשימה עצורה לאמרת הכנף של המדיה - פניית הפרסה - יש לי רק דבר אחד לומר: אתם תפנו אם רצונכם בכך; הליידי לא פונה (The Lady's not for turning)". רצינות כוונותיה התבררו בתקציב 1981, בו הועלו המיסים בשיאו של מיתון כלכלי, למרות חששותיהם של כלכלנים מובילים שהובעו במכתב פתוח. בינואר 1982 צנחו אחוזי האינפלציה למספרים חד-ספרתיים, ורק לאחר מכן הותרה הורדת שיעורי הריבית. שיעור האבטלה המשיך לעלות, בהגיעו לנתון רשמי של 3.6 מיליון מובטלים - אף על פי שהתקנות המגדירות מיהו מובטל שונו באופן כזה, שגרם לחלק מהפרשנים להאמין שהאבטלה האמיתית עומדת על 5 מיליון איש.
[עריכה] מלחמת פוקלנד
באותן שנים נשלטה ארגנטינה על ידי חונטה צבאית, שהייתה בלתי אהודה על ידי העם עקב מצבה הכלכלי הירוד של המדינה. על מנת לשנות מצב זה, בחרו מנהיגי החונטה בצעד פופוליסטי: ב-2 באפריל 1982 פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד הסמוכים, המיושבים בדלילות באזרחים בריטים. הייתה זו הפלישה הראשונה לשטח בריטי מאז מלחמת העולם השנייה. ארגנטינה טענה לבעלות על האיים מאז המחלוקת בשנות השלושים של המאה ה-19 בדבר יישובם. בתוך מספר ימים, שלחה תאצ'ר כח משימה ימי על מנת לכבוש מחדש את האיים, במה שנודע כמלחמת פוקלנד. הכוח הצליח במשימתו. מלחמה זו יצרה גל פטריוטיזם בריטי ואהדה אישית כלפי תאצ'ר, בתקופה בה הפופולריות שלה הייתה בשפל חסר תקדים עבור ראש ממשלה מכהן באנגליה.
"אפקט פוקלנד" זה, בנוסף לפילוג באופוזיציה, השפיע רבות על הרוב הגדול שקיבלה המפלגה השמרנית בבחירות של 1983, שהיוו נקודת שיא לממשלת תאצ'ר.
בנסיון לנצל את הפילוג במפלגת הלייבור היריבה, התהווה אתגר חדש במרכז הפוליטי: "הברית הSDP-ליברלית", שנוצרה על ידי הסכם קואליציוני בין מפלגת ה-SDP לבין המפלגה הליברלית, במטרה לשבור את הדומיננטיות של המפלגות הגדולות ולזכות בייצוג יחסי. עם זאת, קבוצה זו לא הצליחה בבחירות כמצופה. השמרנים קיבלו 42.4% מהקולות, אחוז נמוך מעט מזה שקיבלו בבחירות של 1979. אף על פי כן, האופוזיציה המפוצלת, בשילוב עם שיטת הבחירות הרובנית הנהוגה בבריטניה, לפיה לשינויים זניחים יחסית בכמות הקולות והתפלגותם עלולה להיות השפעה כבירה על כמות המושבים בפרלמנט, הפכו את הניצחון השמרני למשמעותי הרבה יותר. המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר זכתה ברוב מושבי הפרלמנט, עם יתרון של 144 מושבים על פני יתר המפלגות.
[עריכה] 1983-1987
בכהונה זו החלה להתפתח המדיניות הכלכלית שכונתה תאצ'ריזם. תאצ'ר פעלה להפחתה חדה של מעורבות המדינה בכלכלה, הפרטת חברות ממשלתיות, הפחתת כוחם של ועדי העובדים, הפחתת מס הכנסה ומחויבות הממשלה להקטין את החוב הלאומי. הקרב המשמעותי ביותר של תאצ'ר היה כנגד תעשיית המכרות המולאמת, שהייתה נתונה בהפסדים כבדים. בעקבות הרפורמה, פתחו הכורים בשביתה שנמשכה כשנה. תאצ'ר לא נכנעה, והכורים חזרו לעבודה ללא הישגים משמעותיים. בשל החששות כי נכסים ציבוריים אסטרטגיים יפלו לידיים הלא נכונות, פיתחה תאצ'ר את עקרון "מניית הזהב", שהשאיר למדינה זכות וטו על החלטות בחלק מהחברות המופרטות.
[עריכה] 1987-1990
ב-1987 נבחרה תאצ'ר בשלישית, אך הפופולריות שלה דעכה. היא נתפסה כקשוחה ולא אכפתית, ובשנת 1990 איבדה את השליטה במפלגתה לטובת ג'ון מייג'ור.
בשנים אלו החלו להיווצר סדקים ראשונים במפלגתה, בעיקר עקב מדיניותה הבלתי מתפשרת בתחום הכלכלי סביב מס הגולגולת, התנגדותה העקבית להצעות שבאו מבריסל בדבר העמקת האיחוד האירופי ואי נכונותה להקשיב לדעות אחרות שבאו מאנשים במפלגתה. חברי מפלגתה החלו לחשוב שהיא מהווה סכנה להמשך שליטת השמרנים, עקב אי נכונותה להתפשר ולהקשיב. ב-1 בנובמבר 1990 התפטר במפתיע ג'פרי האו, סגן ראש הממשלה, מי שהיה במשך 15 שנים אחד האישים הנאמנים לה ביותר, וזאת עקב סירובה של תאצ'ר לקבוע לוח זמנים לדיונים על איחוד המטבע עם מדינות אירופה. חבר מפלגתה, מייקל הזלטיין, שלפי הסקרים נשף בעורפה של תאצ'ר על הנהגת המפלגה השמרנית, ניצל את ההזדמנות ומספר ימים לאחר מכן, עמד מול תאצ'ר בבחירות על הנהגת המפלגה. בסיבוב הראשון הזלטיין קיבל מספיק קולות על מנת להתמודד מול תאצ'ר בסיבוב שני, הפתעה שתאצ'ר בשיא כוחה לא הייתה מוכנה לה. ב-21 בנובמבר 1990, בערב לאחר שחזרה מועידת פריז שעסקה בסיום המלחמה הקרה, נכנסו ללשכתה בזה אחר זה חברי הקבינט והביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראש הממשלה. למחרת הודיעה תאצ'ר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה, לא לפני שהגיעה בפעם האחרונה לבית הנבחרים ועמדה מול האופוזיציה באחד הנאומים היותר מרשימים שלה, תוך שהיא מתפארת במילים: " אני נהנית מזה". היא נפרדה מדאונינג 10 בנאום קצר בו אמרה כי היא עוזבת את אנגליה במצב טוב יותר משהייתה, כשנכנסה לתפקידה 11 שנים לפני כן, בשנת 1979, ונראתה דומעת כשנכנסה למכוניתה. בסיבוב השני של הבחירות על ראשות המפלגה, היא הפעילה את כל כובד משקלה למענו של ג'ון מייג'ור כממשיכה בתפקיד ראש הממשלה והביאה לבחירתו. בראיון ל-BBC מספר חודשים לאחר מכן, סיפרה גם כן בדמעות כי ראתה במה שעשו לה חברי מפלגתה וחברי הקבינט, מעשה של בגידה.
[עריכה] עיטורי כבוד עיקריים
- אות מסדר הבירית
- חברת מסדר ההצטיינות
- עמיתת החברה המלכותית
- חברה במועצה המייעצת המכובדת ביותר של המלכה
- מדליית החירות הנשיאותית (ארצות הברית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מרגרט תאצ'ר, באנציקלופדיה ynet
- אבנר שביט ועינב שיף, "אשת הברזל": מרגרט תאצ'ר בתרבות - ממוריסי ועד "ללכת עד הסוף", באתר וואלה!, 29 בינואר 2012
| ראשי ממשלת בריטניה | |||
|---|---|---|---|
|
.svg)
