מייק ניקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייק ניקולס ואיליין מיי, 1960

מייק ניקולס (Mike Nichols‏; 6 בנובמבר 1931 - 20 בנובמבר 2014) היה במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי-אמריקאי, זוכה כל ארבעת פרסי הבידור האמריקני: האוסקר, האמי, הטוני והגראמי. היה ידוע בעיקר בזכות הסרטים "מי מפחד מוירג'יניה וולף" ו"הבוגר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולס נולד למשפחה רוסית ויהודית בברלין בירת גרמניה. ב-1939 נמלט אביו יחד עם משפחתו מאימת הנאצים לארצות הברית. אמו היא ממשפחה יהודית מגרמניה וקרובת משפחה של אלברט איינשטיין. בשנות החמישים למד באוניברסיטת שיקגו והחל להגיש תוכנית רדיו של מוזיקת פולק. לאחר מכן חבר לשחקנית איליין מיי ויחד הם הופיעו בטלוויזיה, בתיאטרון, ברדיו ואף הקליטו אלבומים מצליחים. בשנות השישים נפרדו דרכם של השניים, וניקולס הפך משחקן לבמאי. הוא ביים בתיאטרון ארבע הצגות מצליחות מאת ניל סיימון: "יחפים בפארק" (1963), שהזניק את הקריירה של רוברט רדפורד, "הזוג המוזר" (1965), "האסיר מהשדרה השנייה" (1971) ו"מלון פלזה", בו כיכבה מורין סטייפלטון. על ארבעתן קיבל ניקולס את פרס הטוני על הבימוי, אולם לא זכה לביים את העיבוד הקולנועי לאף אחת מההצגות הללו. רק שנים אחר כך, ב-1988 ביים את "טירונות", על פי המחזה של ניל סיימון, למרות שאת ההצגה לא ביים. במשך חמשת העשורים האחרונים ביים ניקולס עשרות הצגות תיאטרון, שהביאו לו 7 פרסי טוני: 5 פעמים כבמאי מחזות, פעם אחת כמפיק ופעם אחת כבמאי מחזמר, וכך היה לאחד הבמאים הבודדים שזכו בפרס הטוני על בימוי מחזה ועל בימוי מחזמר.

סרטו הראשון כבמאי קולנוע היה הדרמה עטורת השבחים "מי מפחד מוירג'יניה וולף?" (1966), עיבוד למחזהו הנודע של אדוארד אלבי. הסרט היה להצלחה קופתית מרשימה וזכה בחמישה פרסי אוסקר (מתוך 13 מועמדויות). שנה אחר כך זכה באוסקר, כבמאי הטוב ביותר, על סרט הפולחן "הבוגר", שהפך את דסטין הופמן לכוכב. מאוחר יותר הוא ביים יצירות קלאסיות נוספות, כדוגמת: "מלכוד 22" (1970), על פי ג'וזף הלר, "כלוב הציפורים" (1996) ו"קרוב יותר". גם בקולנוע הפגין ניקולס רב-גוניות כשביים דרמות מצליחות כ"סילקווד" ו"בנוגע להנרי" לצד קומדיות כ"צביטה בלב" ו"גלויות מהחיים" ואף סרטי מדע בדיוני ופנטזיה כ"זאב" ו"מאיזה כוכב אתה?". השחקנים האהובים עליו הם ג'ק ניקולסון, מריל סטריפ, הריסון פורד ואמה תומפסון, אותם הירבה ללהק לסרטיו. ובנוסף, 16 שחקנים שונים אותם ביים ניקולס בסרטיו קיבלו מועמדות לפרס האוסקר.

בשנות האלפיים התמקד בבימוי מחזות לקולנוע. הוא ביים שני יצירות לטלוויזיה: "שנינות", עם אמה תומפסון, אשר זכתה בשלושה פרסי אמי, כולל על הבימוי, ושנתיים אחר כך ביים את המיני-סדרה עטורת השבחים "מלאכים באמריקה", בת שישה פרקים, אשר זכתה בלא פחות מ- 11 פרסי אמי (המספר הגבוה ביותר של זכיות למיני-סדרה או סרט טלוויזיה בודד בתולדות האמי), ומתוכם ניקולס זכה בשניים: כבמאי וכמפיק. ב- 2004 ביים את סרט הקולנוע "קרוב יותר", עיבוד למחזה זוכה פרס הטוני של פטריק מארבר, שהביא לנטלי פורטמן ולקלייב אוון מועמדות ראשונה לפרס האוסקר. בשנת 2010 יזכה בפרס על מפעל חיים מטעם מכון הסרטים האמריקני.‏[1]

ניקולס היה נשוי בפעם הרביעית לדיאן סויר משנת 1988 ואב לשלושה ילדים מנישואיו הקודמים. בדיקה גנטית שעשה במסגרת תוכנית טלוויזיה אמריקאית העידה כי מצד אביו (כרומוזום Y) הוא בעל הפלוגרופ J2a1b, תת-סוג של חומר גנטי (הפלוגרופ J2) הנפוץ ביהודים‏[2].

זכיות בפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

5 מועמדויות, זכייה אחת:

פרסי אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

6 מועמדויות, 4 זכיות:

פרסי טוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

13 מועמדויות: 9 כבמאי מחזה, 2 כבמאי מחזמר, 2 כמפיק - 7 זכיות:

פרסי גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייה אחת:

  • זכה יחד עם איליין מיי בקטגוריית "ההופעה הקומית הטובה ביותר" - 1961.

סרטיו כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס מפעל חיים לבמאי מייק ניקולס, באתר ynet‏, 12 באוקטובר 2009.
  2. ^ Faces of America" (Television Program, Page 31 by Henry Louis Gates"