מישל דה מונטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל דה מונטן (בצרפתית: Michel de Montaigne) (28 בפברואר 1533 - 13 בספטמבר 1592) היה מסאי ופילוסוף צרפתי, בן תקופת הרנסאנס.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
דה מונטן נולד באחוזת מונטן, סמוך לבורדו, לפייר אקיאם (בעל תואר האצילות "דה מונטן") ולאנטואנט דה לופס (בתו של סוחר יהודי מומר מן העיר טולוז). אביו, ששירת בצבא הצרפתי באיטליה והושפע מתרבות הרנסאנס האיטלקית, הטביע במישל את רעיונותיו. עוד בהיותו תינוק הוצמד לו מורה גרמני שדיבר אתו לטינית בלבד. הוא גדל כשהשפה הלטינית שגורה בפיו והכיר את כתבי ורגיליוס, אובידיוס והורציוס במקורם הלטיני. בהיותו בן שש נשלח לבית הספר של גיין בבורדו, שהיה בית הספר הטוב ביותר בצרפת ללימודים קלאסיים.
בשנת 1546 החל דה מונטן ללמוד משפטים באוניברסיטת טולוז, ומשנת 1557 שירת כחבר המועצה המשפטית של בורדו, שם הכיר את הסופר והמשורר אטיין דה לה בואטי והתיידד עמו. ייתכן שאחד הזעזועים העמוקים ביותר בחיי מונטן היה הצפייה בגסיסתו ובמותו של ידיד זה, במגפה שפקדה את בורדו בשנת 1563.
בשנת 1565 נשא לאישה את פרנסואז דה שאסן, שילדה לו שש בנות שחמש מהן מתו בילדותן. על בתו היחידה הוא מדבר ברוך ובעדינות. בשנת 1568 נפטר אביו, ודה מונטן, כבן הבכור, ירש את אחוזת המשפחה. בשנת 1571 זכה בתואר "אביר מסדר הכבוד" של המלך שארל התשיעי. באותה שנה התפטר ממשרתו ופרש מהמולת העיר אל אחוזתו הכפרית כדי להתמסר לכתיבה.
בעוד שבפריז ובכמה פרובינציות התחולל טבח ליל ברתולומאוס הקדוש (שהחל ב-24 באוגוסט 1572), הסתגר דה מונטן בביתו וכתב את יצירותיו הגדולות. את מלאכת הכתיבה עשה במקום האהוב עליו ביותר: ספרייתו בקומה השלישית של המגדל שבחזית אחוזתו. על תקרת ספרייתו היו חרוטים דברי חוכמה, ובהם פסוקים שנלקחו מספר קהלת, מלוקרטיוס וממחברים אחרים של העולם העתיק, שאת כתביהם קרא בהתמדה. הוא אהב את הספרות ואת ההיסטוריה של הקיסרות הרומית ושל יוון העתיקה. כך כתב את מסותיו אט אט, משנת 1572 ואילך.
ב-1580, זמן קצר לאחר פרסום המהדורה הראשונה של "המסות", שהכילה את הספרים הראשון והשני, יצא דה מונטן למסע נרחב באירופה, כדי לראות את העולם וגם כדי לבקר במעיינות מרפא בתקווה להקל על מחלת הכליות שסבל ממנה מאז 1578, ואשר גרמה לו כאבים עזים. הוא יצא לפריז, שם הגיש עותק של ספרו למלך אנרי השלישי ואמר לו: "אני מקווה כי ספר זה ימצא חן בעיני הוד מלכותך, כי הוא אינו מכיל אלא שיחה על חיי ומעשיי."
לאחר מכן נסע דרך לורן לשווייץ, והביע שביעות רצון רבה מן המקום. "ראיתי את החופש ואת הממשלה הטובה של אומה זו", רשם ביומנו. ברומא ביקר בבית כנסת, שם היה עד לטקס ברית מילה ושוחח עם רבנים על טקסיהם הדתיים. מדי יום טייל בין הריסות רומא העתיקה ולא חדל להתפעל מגדולתה. חווייתו הגדולה במסע זה הייתה ביקורו אצל האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר. בספטמבר 1581, בהיותו בעיר לוקה שבאיטליה, התבשר שנבחר לראש העיר בורדו. בדצמבר של אותה שנה החל לכהן כראש העיר - משרה שבה שימש אביו כעשרים וחמש שנה לפני כן.
ב-1585 סיים את תפקידו כראש העיר בורדו ופרש לאחוזתו. הוא ניסה לפשר בין הקתולים לבין ההוגנוטים במלחמות הדת בצרפת, ולהשפיע על אנרי מלך נווארה (אנרי הרביעי, מלך צרפת לעתיד) להפוך לקתולי כדי להביא לסיומן של מלחמות אלה.
ב-1588 נסע לפריז כדי לפקח על הדפסת מהדורה חדשה של "המסות" שהכילה גם את הספר השלישי. שם פגש במארי דה גורנה שהעריצה את מסותיו ואימץ אותה לבת. בהתאם לבקשתו, היא פקחה על מהדורה נוספת של המסות (שיצאה לאור ב- 1595) והוסיפה הקדמה ארוכה שבה שיבחה את רעיונותיו.
מפריז נסע לנורמנדי כדי להביע את תמיכתו במלך אנרי השלישי, שנלחם על הכתר נגד אנרי הראשון, דוכס גיז, מנהיג הליגה הקתולית במלחמות הדת. עם שובו לפריז נכלא בבסטיליה על ידי הקתולים, אך השתחרר בו ביום הודות להתערבותה של אם המלך קתרין דה מדיצ'י.
באוגוסט 1589 נרצח המלך אנרי השלישי, ואנרי מלך נווארה הפך לאנרי הרביעי, מלך צרפת. הוא הזמין את דה מונטן להצטרף אליו, אך דה מונטן נאלץ לסרב משום שסבל מאבנים בכליות. בהשלמה מלאה נשא את סבלו והמתין לקצו הקרב. כשנאמר לו ששעתו הגיעה אסף סביבו את בני משפחתו והעניק להם את כספי הירושה. בספטמבר 1592, בגיל חמישים ותשע, נפטר מישל דה מונטן.
[עריכה] יצירה
יצירתו הגדולה והיחידה, להוציא את היומן שכתב במסעו לאיטליה, היא ספר "המסות" שראה לאור לראשונה בשנת 1580. הוא כתב 107 מסות על נושאים רבים ושונים, וכמעט בכל אחת מהן קיים מסר על ההתנהגות האנושית. בכתיבת מסות אלה הושפע דה מונטן רבות מ"מכתבי מוסר" של סנקה ומ"מוראליה" (ענייני מוסר) של פלוטארכוס.
אפשר לומר כי דה מונטן מציג את עצמו באמצעות מסותיו. כאשר הוא כותב אודות עצמו הוא חוקר את טבע האדם. הוא מנסה לבחון את אופי האדם באמצעות קריאת ספרים, מסעות וניסיונו הפרטי והציבורי:
- "כל תנודה שלנו מגלה את אופיינו" - המסה "על דמוקריטוס והרקליטוס" (ספר 1 פרק 50).
- "כולנו עשויים כרקמת טלאים... וקיים הבדל בינינו לבין עצמנו באותה מידה שהוא קיים בינינו לבין זולתנו" - המסה "על אי העקביות של פעולותינו" (ספר 2 פרק 1).
[עריכה] תרגומיו לעברית
- מיכאל די-מונטין - מסות בתרגומו של יעקב קופליביץ (הוצאת שוקן, תש"ז)
- מישל דה-מונטן - מסות נבחרות בתרגומו של דרור דורי (הוצאת באר, 2003)
- מישל דה מונטיין - המסות בתרגומה של אביבה ברק (הוצאת שוקן, 2007)
- מישל דה מונטן - מבחר מסות בתרגומו של דרור דורי (הוצאת אוריון,2007)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- יום חג לקורא העברי, ניר קידר, ynet
- אורי הולנדר, ללמדנו שלא לפחד למות, באתר הארץ
- מרים ירדני, הגיגים אישיים כמקור היסטורי, זמנים 104, סתיו 2008
