מס כשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"המס הכשר" (או "המס היהודי") הוא עלילה/אגדה אורבנית שהופצה על ידי ארגונים אנטישמיים, ארגוני "כוח לבן" וארגונים רדיקליים אחרים. לטענתם, חברות מזון משלמות בניגוד לרצונן, וכך גם הצרכנים משלמים בלי ידיעתם, כספים לארגונים יהודיים, שנועדו לתמוך במיזמים ציוניים ובישראל.

הרקע לטענות אלו הוא התשלום שחברות מזון משלמות כדי לקבל תו כשרות למוצריהן.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופים אנטישמיים, ארגוני "כוח לבן" וארגונים רדיקליים אחרים מפיצים את האגדה האורבנית לפיה תו ההכשר שניתן למוצרי מזון מהווה מס מיוחד שנגבה מלקוחות בלי ידיעתם.[1][2][3][4] בנוסף, הם טוענים כי חברות מזון "נסחטות" ונאלצות לשלם "מס כשר" כדי למנוע חרם על מוצריהן,[4][5] ושמס זה משמש לתמיכה במיזמים ציוניים ובמדינת ישראל.[6]

לפי קתלין מ. בלי (Kathleen M. Blee), פרופסורית לסוציולוגיה מאוניברסיטת פיטסבורג, ישנן קבוצות גזעניות שמעודדות את הצרכנים להימנע מ"מס כשר" על ידי החרמת מוצרים כשרים.[7] בכנס הביקורת השנתי לאירועים אנטישמיים (Annual Audit of Antisemitic Incidents) בשנת 2000 דווח על ידי ארגון בני ברית קנדה כי ארגונים גזעניים עודדו צרכנים לבקש מהממשלה החזר מס, בשל "המס היהודי", שיתבטא בתשלומי מס ההכנסה שלהם.[8]

בשנת 1997 רשות המס הקנדית דיווחה על תופעה של עלונים המעודדים צרכנים לבקש ניכוי מס לתשלומי המס שלהם "מכיוון שהם תרמו לכאורה לארגונים דתיים יהודיים כאשר הם רכשו מוצרים כשרים". שרת המס הקנדית ג'יין סטיוארט ציינה כי "המסר המועבר בעלונים אלו הוא פוגעני ביותר לקהילה היהודית בפרט, ולאוכלוסייה הקנדית בכלל. "ניכוי המס" המתואר איננו אלא בדיה ואני מפצירה בכל משלמי המסים להתעלם מהמסר המופץ בעלונים אלו".[9]

תו הכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תו הכשרות נועד להגדיל את המכירות של המוצר, ותהליך קבלת ההכשר הוא וולונטרי. תווי הכשרות מעודדים את רכישת המוצר לא רק בקרב יהודים, אלא גם בקרב מוסלמים, מאמיני הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי וקבוצות אוכלוסייה אחרות. נתונים אף מראים שהעלייה במכירות בעקבות קבלת ההכשר, מניבה לרוב הכנסות העולות על עלות קבלת ההכשר.[10][11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lungen, Paul (February 20, 2003). "Jewish, Muslim groups join forces join to protect ritual slaughter", Internet edition, Canadian Jewish News. אוחזר ב־ 2006-10-24. 
  2. ^ Jeffery Kaplan; Leonard Weinberg. The emergence of a Euro-American radical right. New Brunswick, New Jersey: Rutgers University Press, February 1999, 163. ISBN 0-8135-2563-2. 
  3. ^ Barry M. Levenson. Habeas Codfish: Reflections on Food and the Law. University of Wisconsin Press, 2001, 188. ISBN 0-299-17510-3. 
  4. ^ 4.0 4.1 Tuchman, Aryeh. "Dietary Laws", in Levy, Richard S. Antisemitism: A Historical Encyclopedia of Prejudice and Persecution, ABC-CLIO, 2005, p. 178.
  5. ^ Anti-Semitism: Patriot publications taking on anti-Semitic edge. Intelligence Report. Southern Poverty Law Center (Winter 2002). אוחזר ב־2007-04-25.
  6. ^ Urban Legends Reference Pages (May 24, 2002). The Kosher Nostra. Urban Legends Reference Pages. אוחזר ב־2006-10-23.
  7. ^ Kathleen M. Blee. “The Place of Women”, Inside organized racism: women in the hate movement (Googlebooks), Berkeley, California: University of California Press, 2002. ISBN 0-520-22174-5. 
  8. ^ Antisemitism in Canada — Regional Climates: Ontario: Toronto. 2000 Annual Audit of Antisemitic Incidents. B'nai Brith Canada (2001). אוחזר ב־2007-04-25.
  9. ^ "Revenue Minister concerned by tax deduction misinformation", Canada Revenue Agency news release, March 10, 1997.
  10. ^ Dispelling a rumor - there is no kosher tax or Jewish tax. Boycott Watch (December 22, 2003). אוחזר ב־2006-10-24.
  11. ^ Sullum, Jacob (July 1993). "Kosher Cops". The Freeman 43 (7). Retrieved 2006-10-24.