המחברות השחורות של מרטין היידגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחברות השחורות
Schwarze Hefte
מידע כללי
מאת מרטין היידגר
שפת המקור גרמנית
סוגה יומן
נושא פילוסופיה, אנטישמיות
הוצאה
תאריך הוצאה 2014
מהדורות נוספות
מספר כרכים 34
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המחברות השחורות של מרטין היידגרגרמנית: Martin Heideggers Schwarze Hefte) הן אסופה של 34 מחברות שנכתבו על ידי הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (1889–1976) בשנים 19311970. הן החלו להתפרסם בשנת 2014. במקור היו אלו מחברות קטנות עם כריכות שחורות, שבהן רשם היידגר תצפיות או "סקיצות".[1] פרסום המחברות עורר מהומה, בעיקר בשל תוכנן האנטישמי המפורש.[2]

היידגר כינה את המחברות השחורות "הערות הסדנאות" (Werkstattaufzeichnungen).[3] אחד מעוזריו של היידגר, פרידריך-וילהלם פון הרמן (אנ'), אמר שהמחברות נשמרו על שולחן ליד מיטתו של היידגר, וכי היידגר כתב במחברות בלילה לפני השינה.

היסטוריה פרסומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיטר טראוני ערך את כתבי היד של היידגר, והמחברות נוספו לאסופות כל כתביו (Gesamtausgabe; בראשי תיבות GA) בהוצאת Vittorio Klostermann.

נכון לשנת 2024 יצאו לאור תשעה כרכים; GA 94 (השנים 1931–1928), עד הכרך הסופי GA 102 (השנים 1963–1970), שפורסם בשנת 2021. בסך הכל פורסמו 34 מחברות המכילות 3384 עמודים בגרמנית. בתחילה סברו המוציאים לאור שאבדה המחברת הראשונה Anmerkungen I (המסווגת כיום תחת GA 97), אך היא נמצאה ברשותו של חוקר היידגר סילביו ויאטה (אנ').[4]

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחברות השחורות מכילות תוכן אנטישמי מפורש, שהצית מחדש את המחלוקת סביב הקשר בין היידגר והנאציזם (אנ') ביחס לפרויקט הפילוסופי שלו.[5][6] במחברות היידגר הצדיק את האנטישמיות שלו מטעמים פילוסופיים לכאורה. בין היתר טען היידגר שהעם היהודי הפך עצמו לגזע מתוקף התרחקותו מגויים ופעילותו בקהילות יהודיות מבודדות ("אי-היותם של היהודים בעולם") בשילוב האשמה בעיסוק יתר בכלכלה. ובשל כך, העם היהודי לכאורה ויתר דה פאקטו על זכותו למחות על היחס כלפיו תחת הרייך השלישי.

העובדה שבעידן התחבולה [Machenschaft] מועלה הגזע למעמד של "עיקרון" מובהק ומבוסס במיוחד של ההיסטוריה [Geschichte] (או סתם היסטוריה [Historie]), אינה המצאה שרירותית של "דוקטרינרים", אלא תוצאה של עוצמת התחבולה, השולטת בישות [Seiende] בכל תחומיה, ומחייבת אותה להיות כפופה לחישוב מתוכנן. דרך רעיון הגזע, ה"חיים" מובאים לכדי צורה של יכולת גידול, המוצגת כסוג של חישוב. היהודים, עם כישרונם לחישובים מתמטיים, "חיים" על פי העיקרון הגזעי במשך הזמן הארוך ביותר, ולכן הם אלה שמתגוננים בצורה הנמרצת ביותר מפני יישומו הבלתי מוגבל.

המקור בגרמנית
Daß im Zeitalter der Machenschaft die Rasse zum ausgesprochenen und eigens eingerichteten »Prinzip« der Geschichte erhoben wird, ist nicht die willkürliche Erfindung von »Doktrinären«, sondern eine Folge der Macht der Machen schaft, die das Seiende nach allen seinen Bereichen in die planhafte Berechnung niederzwingen muß. Durch den Rassegedanken wird »das Leben« in die Form der Züchtbarkeit gebracht, die eine Art der Berechnung darstellt. Die Juden »leben« bei ihrer betontrechnerischen Begabung am längsten schon nach dem Rasseprinzip, weshalb sie sich auch am heftigsten gegen die uneingeschränkte Anwendung zur Wehr setzen.
Martin Heidegger, Überlegungen XII (GA 96) S. 56

ההיסטוריון של הפילוסופיה פיטר גורדון מציין כי היידגר מרבה להשתמש במונח Machenschaft ככינויו לכוח הטכנולוגי ששולט בעולם המודרני. כוח זה זוכה אצלו למעמד של מעין אל עתיק בעל כוח בלתי מותנה, הנעדר את העיגון המוחלט של הדברים. כפי שעולה בציטוט לעיל, במחברות היידגר מעניק משמעות אנטישמית ספציפית ל-Machenschaft. ”ברשומה מסביבות 1939 הוא מוקיע את הליברליזם, הפציפיזם ו"עליית כוחם של היהודים." עליית היהודים שייכת ל"מטאפיזיקה של המערב" שעזרה להפיץ "רציונליות ריקה" מחד גיסא ו"יכולת חישוב" מאידך גיסא. במקום אחר הוא כותב ש"אחת הצורות הנסתרות ביותר של 'העצום,' ואולי אף העתיקה ביותר, היא הנטייה לחישובים, ספסרות והתערבבות, שעליה מבוססת אי-היותם של היהודים בעולם."”.[7]

לפי פיטר טרוני (אנ'), שהיה אמון על עריכת המחברות השחורות, היידגר אימץ לעצמו זן חריג ביותר של אנטישמיות "אונטולוגית-היסטורית" (seinsgeschichtliche). "העדר ה"עולמיות" של היהודים הפך לקטגוריה פילוסופית: הטיפוס המנוגד לתמימות ולעבודת הכפיים המאפיינות את היות-בעולם".[7]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Überlegungen II–VI (Schwarze Hefte 1931–1938). Gesamtausgabe Band 94. Klostermann, Frankfurt am Main 2014, ISBN 978-3-465-03814-6.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Überlegungen VII–XI (Schwarze Hefte 1938/39). Gesamtausgabe Band 95. Klostermann, Frankfurt am Main 2014, ISBN 978-3-465-03832-0.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Überlegungen XII–XV (Schwarze Hefte 1939–1941). Gesamtausgabe Band 96. Klostermann, Frankfurt am Main 2014, ISBN 978-3-465-03838-2.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Anmerkungen I–V (Schwarze Hefte 1942–1948). Gesamtausgabe Band 97. Klostermann, Frankfurt am Main 2015, ISBN 978-3-465-03870-2.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Anmerkungen VI–IX (Schwarze Hefte 1948/9–1951). Gesamtausgabe Band 98. Klostermann, Frankfurt am Main 2018, ISBN 978-3-465-00583-4.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Winke I und II (Schwarze Hefte 1957–1959). Gesamtausgabe Band 101. Klostermann, Frankfurt am Main 2020, ISBN 978-3-465-01734-9.
  • Peter Trawny (Hrsg.): Martin Heidegger: Vorlaufiges I–IV (Schwarze Hefte 1963–1970). Gesamtausgabe Band 102. Klostermann, Frankfurt am Main 2021, ISBN 978-3-465-02687-7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jonathan Rée (12 במרץ 2014). "In defence of Heidegger". Prospect. נבדק ב-7 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, האנטישמיות העמוקה של היידגר מתגלה ביומנו הפילוסופי, באתר הארץ, 14 במרץ 2014
  3. ^ Moore, Ian. "On the History and Future of Heidegger's Literary Estate, with Newly Published Passages on Nazism and Judaism: Klaus Held's Marbach-Bericht". ResearchGate. ResearchGate GmbH. נבדק ב-26 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Daniel F. Ferrer, Heidegger Anmerkungen I-V (Schwarze Hefte 1942-1948): An Index, עמ' 16
  5. ^ Release of Heidegger’s ‘Black Notebooks’ Reignites Debate Over Nazi Ideology By  Paul Hockenos February 24, 2014
  6. ^ Philip Oltermann (13 במרץ 2014). "Heidegger's 'black notebooks' reveal antisemitism at the core of his philosophy". The Guardian. נבדק ב-7 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 פיטר א' גורדון, היידגר בשחור, באתר אלכסון (כתב עת), ‏28 באוקטובר 2014