הפרהוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפרהוד (בערבית: الفرهود, תרגום: הפּרעות) הוא פוגרום שנערך ביהודי בגדד שבעיראק בחג השבועות תש"א, 1-2 ביוני 1941. בפוגרום נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם^[1]. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד.

תוכן עניינים 1 רקע היסטורי 2 תעמולה שקדמה לפוגרום 3 גזרות שקדמו לפוגרום 4 רדיפות שקדמו לפוגרום 5 הפרהוד 6 צעדים שננקטו לאחר הפוגרום 7 הנצחה 8 קישורים חיצוניים 9 ראו גם 10 הערות שוליים

[עריכה] רקע היסטורי

יהודים ישבו בבבל מאז חורבן בית המקדש הראשון, וקהילה זו היא הקהילה היהודית העתיקה ביותר מחוץ לארץ ישראל.

בשנת 1932 הסתיים המנדט הבריטי על עיראק, והמדינה זכתה לעצמאות. בשנת 1933 נפטר פייסל הראשון מלך עיראק, והומלך בנו גאזי תחתיו. מאז ועד שנת 1942 שררה תקופה שהתאפיינה בחוסר יציבות שלטונית בעיראק, שמקורו במאבקים בין לאומנים פשיסטים שתמכו במדינות הציר לבין אישים שנטו לעמדה פרו-בריטית.

ב-1 באפריל 1941 פרץ בעיראק מרד רשיד עלי אל-כילאני במהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-נאצים בראשות רשיד עלי. במהלך חודש המלחמה התגברו ההתנכלויות כלפי יהודים, בעיקר מחוץ לבגדד. ב- 31 במאי נחתם הסכם שביתת נשק בין הממשלה העיראקית לבין הבריטים, אך כוחות הצבא הבריטים נשארו לחנות במבואות בגדאד. הפוגרום התרחש ביומיים שבין החתימה על הסכם הפסקת האש לבין כניסת הצבא הבריטי לעיר ב- 2 ביוני.

[עריכה] תעמולה שקדמה לפוגרום

בין השנים 1932 ו-1941 עמד בראשות שגרירות גרמניה בבגדד המזרחן ד"ר פריץ גרובה. השגרירות בראשותו פעלה על מנת לבסס קשרים עם האליטה ותמכה באופן נדיב בפעילות פאשיסטית ואנטישמית. אינטלקטואלים ואנשי צבא הוזמנו לביקור בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית. נסיונות ההשפעה של גרמניה הנאצית התבטאו, מלבד השפעה על אישי ממשל שונים, בחדירת חומרי תעמולה אנטישמים לעיתונות. השגרירות הגרמנית רכשה את העיתון "אל-עאלם אל-ערבי" (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי) וחוץ מחומרי תעמולה פורסם בו בהמשכים הספר מיין קמפף בתרגום לערבית, החל מאוקטובר 1933.

התעמולה האנטישמית הובלה על ידי תנועות פשיסטיות בראשות בכירים עיראקים^[2]. בשנת 1939 הגיע לבגדד המופתי חאג' אמין אל חוסייני, ונעשה שותף פעיל בהסתה כנגד היהודים בעיראק, גולים סורים היו אף הם פעילים בתנועות אלו. בהפגנות, בכרוזים ובעיתונות פורסמה הסתה גלויה כנגד היהודים.

בנוסף לתנועות הפשיסטיות שהוקמו, נוסדה בעיראק תנועת נוער בשם "אל פתווה" (ערבית: الفُتُوَّة, במקור שם למסדר אבירים מוסלמים^[3], תרגום מילולי: בחרות או גבורה) במתכונת של הנוער ההיטלראי. בשנת 1938 השתתף נציג תנועת הנוער בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג, ומנהיג הנוער ההיטלראי, באלדור פון שיראך, הגיע לביקור בבגדד. החל משנת 1939 חויבו כל תלמידי בתי הספר העל יסודיים ומוריהם להצטרף לתנועת אל פתווה, והארגון כלל כ-63,000 חברים.

עם פרוץ מרד רשיד עלי החמירה התעמולה וההסתה כנגד היהודים. הסופר סמי מיכאל, שהיה עד לפוגרום, סיפר כי תעמולה נגד היהודים התנהלה ברדיו המקומי וברדיו ברלין בערבית. על האווירה ששררה ברחוב אמר^[4]:

	ראיתי את הססמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, שהיטלר מחסל את החיידקים. על חנויות של המוסלמים מצוין השם مسلم (בערבית: מוסלמי) ... שבמקרה של פוגרום לא יפגעו בחנות.

[עריכה] גזרות שקדמו לפוגרום

לאחר סיום המנדט הבריטי ננקטו בעיראק צעדים להצרת צעדיהם של יהודי עיראק שהיו בעלי השפעה פוליטית ונהנו משגשוג כלכלי:

• בשנת 1934 פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודיים ממשרדי הכלכלה והתחבורה.
• החל משנת 1935 החלו להגביל באופן לא רשמי את מספר התלמידים היהודיים בבתי הספר הממשלתיים.
• בשנת 1936 פוטרו 300 פקידי ממשל יהודים ביניהם בכירים רבים.
• בשנת 1938 נסגר עיתון "אל-חצאד" שהיה בבעלות יהודית.
• החל משנת 1939 הוטלו הגבלות על החינוך היהודי בעיראק, בפרט, צמצום הלימודים היהודיים.

[עריכה] רדיפות שקדמו לפוגרום

על רקע פריצתו של המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, חלה הסלמה בחומרת האירועים נגד יהודים בעיראק. בערב ראש השנה תרצ"ז, 16 בספטמבר 1936, נרצחו שלושה יהודים. ביום הכיפורים באותה שנה הושלכה פצצה לעבר בית כנסת בבגדד, אך לא היו נפגעים.

במהלך מרד רשיד עלי נערכו הפגנות בערים הגדולות שלא פעם הסתיימו בפגיעה ביהודים. חברי תנועת אל פתווה אורגנו בכנופיות חמושות שנקראו כתאאב אל-שבאב (בערבית: كتائب الشباب, תרגום: גדודי הנוער) וקיבלו סמכויות שיטור שנוצלו לרדיפת היהודים. נאסרו ועונו יהודים באשמת ריגול ואיתות למטוסים הבריטים. כסף רב נסחט מהקהילה לצורכי המלחמה בבריטים. רכוש רב, בין השאר שני בתי ספר בבגדד, הופקע.

ב-16 במאי 1941, כבשו הבריטים את בצרה, אך העדיפו להתמקם מחוץ לעיר. ב-19 במאי נבזזו והושחתו בתי מסחר וחנויות של יהודים בעיר.

[עריכה] הפרהוד

שלום דרויש, שהיה מזכיר העדה, העיד כי מספר ימים לפני הטבח סומנו בתי היהודים בטביעת כף יד (חמסה) בצבע אדום, על ידי חניכי תנועת "אל פתווה".

יומיים לפני הפרעות זומן הרב ששון ח'דורי (ערבית: الحاخام ساسون خضوري), ראש הקהילה, לפגישה עם יונס א-סבעווי (ערבית: يونس السبعاوي), שר בממשלת רשיד עלי, שהכריז על עצמו כעל מושל בגדד. א-סבעווי המליץ לרב להורות לבני הקהילה לאגור מזון ולהסתגר בבתיהם במשך שלושה ימים כצעד מנע הגנתי, שכן ברחובות יש סכנה שהם יותקפו. מאוחר יותר קבעה ועדת החקירה ממשלתית כי הייתה לסבעווי כוונה להשמיד את היהודים. עם זאת, שלטונו ארך רק שעות בודדות, ואת מקומו תפסה "ועדה לביטחון הציבור".

אירועי הפרהוד החלו בבוקר 1 ביוני כאשר באל-כרח' (ערבית: الكرخ, אזור מערב בגדאד דאז), בסביבות גשר אל-ח'ר, הותקפה קבוצת יהודים לאחר ששבה משלחת יהודים נכבדים מקבלת הפנים שנערכה לכבוד שובו של העוצר, עבד אל אלאה (ערבית: عبد الإله), בארמון הפרחים^[5] (ערבית: قصر الزهور, מאוחר יותר נבנה עליו ארמון "אל-סלאם" של סדאם חוסיין).

ד"ר יהודה צבי הביא במאמרו את עדותו של יעקב פרץ (מתוך הארכיון הציוני המרכזי): "ביום ראשון, 1 ביוני 1941, כאשר ההמון עזב את מסגד ג'אמי אל-גילאני, בערך בשעה 10.30 בבוקר, הייתה הסתה נגד היהודים בקרב העוזבים. בשעה 5.30 בצהריים המון התכנס שוב באותו מסגד. נשאו נאומים נגד היהודים. ובשעה 6 אחר הצהריים ההמון עזב את המסגד והחלה השתוללות".

מהומות פרצו אחר הצהריים ברחוב ע'אזי, (ערבית: شارع غازي, נקרא היום רחוב כפאח شارع الكفاح ) שבשכונה המוסלמית באב א- שייח' (ערבית: باب السيخ) והתפשטו במהרה לרובע היהודי העתיק ולשכונות היהודיות הסמוכות באל- רסאפה (ערבית: الرصافة) (כמו אבו סיפין, ابو سيفين, לא קיימת יותר בשם הזה). הפורעים התחלקו לקבוצות והתבצעה חלוקת תפקידים ביניהן. נסיונות של היהודים לשחד שוטרים על מנת שיגנו עליהם כשלו, והמהומות החמירו ביום השני.

במשך הפרעות, נבזזו ונשרפו חנויות, בתי כנסת נזוקו וחוללו ספרי תורה. הפורעים בצעו מעשי אונס וריטוש אברים של תינוקות, נשים וזקנים. עד לפוגרום בשם יוסף נמרודי העיד^[6]:

	מבעד לחלון ראינו עשרות אנשים חמושים בסכינים, גרזנים וכלי ירי, חלקם סחב חפצים ורהיטים שבזז מבתי היהודים, ראיתי אישה הנושאת בידה רגל של תינוק עם החג'ל (צמיד לרגל עשוי זהב)...

כל אותה העת, חנו כוחות הבריטים מחוץ לעיר על גדת החידקל. מפקד הכוחות הבריטיים, סר קינהן קורנוואליס, סירב להפצרות קציניו הבכירים לאשר להם להיכנס לעיר ולהפסיק את הטבח המתחולל^[7]. הכוחות הבריטיים נכנסו לעיר רק לאחר הפסקת ההתפרעויות על ידי כוחות עיראקיים הנאמנים ליורש העצר. בשעות אחר הצהריים של 2 ביוני הטילו הבריטים עוצר על העיר וירו על הפורעים שנותרו.

במקרים מסוימים, בני עדות דתיות אחרות סיכנו את חייהם כדי להציל את שכניהם היהודים.

[עריכה] צעדים שננקטו לאחר הפוגרום

ועדת חקירה ממשלתית הוקמה ב-8 ביוני 1941. מסקנותיה שנויות במחלוקת כיוון שקבעה שהפרעות התרחשו על רקע דתי (ראה מאמרו של ד"ר יהודה צבי, הערה 5). שמונה פורעים, ביניהם קציני משטרה וצבא, נידונו למוות.

[עריכה] הנצחה

בעיראק הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים, במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה הוקם קיר זיכרון להנצחת הנרצחים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הפרעות ביהודי בגדאד אסתר גליצנשטיין-מאיר
• תיאור של הפרהוד באתר "מסורת יהודי עיראק"
• ששון סומך, אוטוגרפיות בגדאדיות, בעיתון הארץ
• שמואל מורה אן אפ סי.
• הרצל ובלפור חקק, שואת יהודי עיראק בשירתנו (ה"פרהוד"), אתר אימגו

[עריכה] ראו גם

• שפיק עדס

[עריכה] הערות שוליים

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה
	היהדות

1. ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה
2. ^ The Farhud
3. ^ מתוך מילון ערבי עברי מאת דוד איילון ופסח שנער
4. ^ קטע מסרט דקומנטרי על הפרהוד
5. ^ Dr. Yehuda zvi, THE OUTBREAK OF THE POGROM (FARHUD) OF JUNE 1941 IN BAGHDAD, nehardea, 15, winter 2005/2006
6. ^ סיפור מימי הפרהוד בעיראק, אתר מסורת יהודי עיראק
7. ^ ‏Farhud, Memories of Eden website‏