מעשה בחייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעשה בחיילצרפתית: Histoire du soldat) היא יצירה תיאטרלית "לקריאה, למשחק ולריקוד" ("lue, jouée et dansée") משנת 1918, שאיגור סטרווינסקי כתב לה מוזיקה. את הלברית, המבוססת על סיפור עם רוסי, כתב בצרפתית הסופר השווייצרי האוניברסליסט ק. פ. ראמוז. זהו משל על חייל, המוכר את כינורו לשטן בתמורה לספר, החוזה את עתיד הכלכלה. המוזיקה כתובה לשביעייה: כינור, קונטרבס, קלרנית, בסון, קורנט (תפקיד המנוגן במקרים רבים בחצוצרה), טרומבון וכלי הקשה. את הסיפור מספרים שלושה שחקנים: החייל, השטן והמספר, הממלא גם את תפקידי הדמויות הפחותות בחשיבותן. רקדנית מבצעת ללא מילים את תפקיד הנסיכה, ועשוי להיות גם הרכב רקדנים נוסף.

הלברית תורגמה לאנגלית בידי מייקל פלאנדרס (Michael Flanders) וקיטי בלק (Kitty Black), ובידי ג'רמי סאמס (Jeremy Sams), לגרמנית בידי האנס ריינהארט (Hans Reinhart), ולעברית בידי ירון לונדון. הגרסה העברית בוצעה פעמים רבות, ולאחרונה על ידי אנסמבל גרופיוס עם השחקן איתי טיראן[1] כמו גם על ידי הכנרת ז'אנה גנדלמן, השחקן בועז פייפר ואנסמבל נגנים מן התזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוח נעם צור. בביצועים אלה, שלא כמו באחרים, מילא שחקן יחיד את שלושת התפקידים גם יחד.‏[2]

ביצוע מלא של "מעשה בחייל" נמשך כשעה. המוזיקה גדושה בסימני מקצב משתנים. מסיבה זו נהוג לבצע אותה עם מנצח, אף כי יש הרכבים המבכרים לוותר על מנצח. ביצוע הבכורה של היצירה התקיים בלוזאן ב-28 בספטמבר 1918, בניצוחו של ארנסט אנסרמה.‏[3]

סטרווינסקי נעזר רבות בהפקת "מעשה בחייל" בפילנטרופ ורנר ריינהרט (Werner Reinhart), שמימן את הבכורה ובמידה רבה ערב לקיומה. כאות תודה, הקדיש לו סטרווינסקי את היצירה והעניק לו את כתב היד המקורי. ריינהרט המשיך לתמוך במוזיקה של סטרווינסקי ב-1919, במימון סדרת קונצרטים של יצירותיו הקאמריות החדשות. באלה כלולה סוויטה קונצרטית בחמישה חלקים מתוך "מעשה בחייל", בעיבוד לקלרנית, כינור ופסנתר, שנכתב כמחווה לריינהרט, קלרניתן חובב מעולה. הסוויטה בוצעה לראשונה ב-8 בנובמבר 1919 בלוזאן, זמן רב לפני שהסוויטה המוכרת יותר, בשמונה פרקים לשבעת הכלים המקוריים, בוצעה ב-1920 ותפסה את מקומה בתודעת הציבור.‏[3]

תולדות הביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה בגרסת הקריינות בוצעה לראשונה בשנת 1949 בקנדה, בפסטיבלי מונטריאול. גרסת הקריינות מבוצעת לעתים נדירות, אבל לגרסת הבלט היו ביצועים אחדים חשובים בניו יורק.

גרסת הבלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה של ניו יורק, תיאטרון מדינת ניו יורק, לינקולן סנטר: 1978, בימוי פרנק קורסארו (Frank Corsaro) וגרדנר קומטון (Gardner Compton), שהיה גם הכוריאוגרף, ניצוח אימרה פאלו. תפאורה ותלבושות ויקטור קאפצ'ה ( Victor Capecce); תאורה קן בילינגטון (Ken Billington). בארי בוסטוויק שיחק בתפקיד הראשי ואת הנסיכה גילמה מרסדס אלינגטון. ג'ון לנקסטון (John Lankston) ורקדני האופרה של ניו יורק השלימו את הצוות. (ההופעה כללה שלוש יצירות בכרטיס אחד, עם "הקול האנושי" של פולנק והזינגשפיל "האמרגן" (Der Schauspieldirektor) של מוצרט.

אמן הבלט פיטר מרטינס (Peter Martins) יצר את הסוויטה על פי "מעשה בחייל" בשביל בלט ניו יורק. הצגת הבכורה הייתה בתיאטרון מדינת ניו יורק בלינקולן סנטר, ב-30 בינואר 1981, עם הצוות המקורי שכלל את דרסי קיסטלר (Darci Kistler), קירה ניקולס (Kyra Nichols), איבּ אנדרסן (Ib Andersen), התר ואטס (Heather Watts), ז'אן-פייר פרוליך (Jean-Pierre Frohlich), ויקטור קסטלי (Victor Castelli), בארט קוק (Bart Cook) ודניאל דואל (Daniel Duell). הבלט של מרטינס הוצג שוב במאי 1987 והושב לבמה במאי 1999, הופעה שתוארה בסקירה של ג'ק אנדרסון:‏[4]

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח היצירה צועד ז'וזף, חייל רוסי בחופשה, אל עיר הולדתו, כשתרמילו על גבו. ("Marche du soldat"/"צעדת החייל"). הוא יושב לנוח לצד נחל ומחטט בתרמילו. תחילה הוא מוצא את תליון המזל שלו, על שם הקדוש שהוא נושא את שמו, אחר ראי ואחריו את תצלום נערתו. לבסוף הוא מוצא את הדבר שחיפש: הכינור שלו. הוא מתחיל לנגן ("Petit airs au bord du ruisseau"/נעימות לצד נחל"). השטן מופיע, מחופש לזקן נושא רשת פרפרים, אבל ז'וזף איננו נותן דעתו עליו וממשיך לנגן. השטן מתגנב אל ז'וזף מאחורי גבו ומבהיל אותו.

השטן מבקש מז'וזף למכור לו את כינורו. כשיוזף מסרב, הוא מציע לו ספר המכיל, לדבריו, עושר שלא יימנה מרוב. ז'וזף איננו מבין את הכתוב בספר, אבל השטן משכנע אותו, שהספר עולה בערכו על הכינור הזול. ז'וזף מבין, שהספר מכיל אירועים שיתרחשו בעתיד. השטן מציע לז'וזף לבוא עמו לביתו לשלושה ימים ומבטיח ללמד אותו להשתמש בספר, אם ז'וזף ילמד אותו לנגן בכינור. אחרי שהשטן מתאר את חיי המותרות שהוא נהנה מהם במעונו, ז'וזף מקבל את ההצעה. אחרי שלושה ימים, השטן משלח את ז'וזף הביתה. (חזרה על "Marche du soldat").

כאשר ז'וזף פוסע בשביל המוליך אל עירו, הוא שם לב למשהו מוזר: הכל הופכים פניהם ונסים כשהם רואים אותו. לבסוף הוא מגיע אל בית ארוסתו ושם הוא רואה אותה עם בעלה וילדיה. בהדרגה הוא מבין, ששלושת הימים שחשב כי חלפו היו למעשה שלוש שנים, וכי תושבי העיר חושבים אותו לרוח רפאים.

ז'וזף רואה את השטן מחופש לסוחר בקר ומתעמת עמו. השטן מנסה להרגיע את ז'וזף בהזכירו לו את הכוח הטמון בספר. ז'וזף מנסה תחילה את מזלו כרוכל. בעזרת הידע שהוא מפיק מן הספר, הוא צובר תוך זמן קצר עושר רב, אך נוכח לדעת, כי לעושר חומרי אין כל משמעות, וכל רצונו הוא לזכות מחדש בדברים שאיבד - אותם דברים שיש לכל אדם מלבדו.(חזרה על "Petit airs au bord du ruisseau") הוא מבין, כי העניים נטולי עושר, אבל יש להם אושר. נסער הוא מתחיל לחפש את הפתרון בדפי הספר, אבל איננו מוצא דבר.

השטן מגיע, מחופש לרוכלת זקנה. הוא מוציא כמה חפצים ומציע אותם למכירה לז'וזף: תחילה, תליון מזל; אחריו, ראי; אחר, תצלום אישה; ולבסוף, כינור. ז'וזף מתאושש מיד ומנסה לקנות את הכינור מן השטן. השטן מושיט לו את הכינור, אבל ז'וזף אינו יכול עוד לנגן: הכינור איננו משמיע שום צליל (חזרה על "Petit airs au bord du ruisseau"). ז'וזף משליך את הכינור מעליו וקורע את הספר.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'וזף עוזב את ביתו ומשאיר את כל רכושו מאחוריו. הוא עובר על פני עיר הולדתו (חזרה על "Marche du soldat"). הוא מגיע אל פונדק ושם הוא שומע, כי בת המלך חולה, ומי שיצליח להקימה ממיטת חוליה יזכה לשאתה לאישה.

כשז'וזף מגיע לארמון, השטן כבר נמצא שם, מחופש לכנר וירטואוז. ז'וזף הופך אי-אילו קלפים ובראותו, שכולם לבבות, הוא חש כיצד חוזר אליו הביטחון בכוחו. השטן מכריז לפתע על נוכחותו, מאמץ את הכינור אל חזהו ומתגרה בז'וזף. הקריין מגלה לז'וזף, כי הסיבה לכך שהשטן עודנו מושל בו היא, שז'וזף מחזיק עדיין בכספו של השטן. אם יפסיד את כל כספו לשטן במשחק קלפים, יזכה לבסוף להשתחרר ממנו.

התוכנית עולה יפה: השטן נופל וז'וזף חופשי. הוא לוקח את הכינור ומנגן ("Petit concert"/"קונצרט קטן"). כמנצח הוא נכנס אל חדר הנסיכה ומתחיל לנגן נעימה אחרת. הנסיכה מתאוששת בדרך נס מחוליה לשמע המוזיקה ומתחילה לרקוד ("Trois danses"/"שלושה מחולות": 1. "טנגו"; 2. ולס; 3. רגטיים).

ז'וזף והנסיכה מתחבקים. השטן מגיע, בפעם הראשונה ללא תחפושת. כשז'וזף מגן על הנסיכה מפני השטן, הוא נוכח לדעת שבכוחו להביס את השטן בנגינת הכינור ("Danse du diable"/"מחול השטן"). השטן איננו יכול לעמוד בפני המוזיקה ומתחיל להתעוות. מותש, הוא נופל ארצה. החייל אוחז ביד הנסיכה ויחדיו הם גוררים את השטן החוצה ומתחבקים. ("Petit choral"/"כוראל קטן")

השטן משרבב את ראשו לחדר ומתחיל להציק לזוג. הוא מאיים על ז'וזף, כי אם יהין לצאת מן הארמון, ישתלט עליו מחדש ("Couplets du diable"/"שירו של השטן").

על רקע "הכוראל הגדול" מרצה הקריין את מוסר ההשכל של המעשה.

Il ne faut pas vouloir ajouter
A ce qu'on a ce qu'on avait,
On ne peut pas être à la fois
Qui on est et qui on était

Il faut savoir choisir;
On n'a pas le droit de tout avoir:
C'est défendu.

Un bonheur est tout le bonheur;
Deux, c'est comme s'ils n'existaient plus.

אל תנסה לצרף
אל מה שבידך את מה שהיה פעם שלך.
לעד לא תוכל לחבר
את מה שהנך עם מה שהיית.
בכל לא תוכל להחזיק,
אסור הדבר.
בזה או בזה, עליך לבחור.
כל שאושר בו כמוהו ככל אושר אחר
ושניים כמוהם כאפס - כמו לא היו מעולם.

היצירה מסתיימת בכך שז'וזף עובר את ציון הגבול - הקו שנאסר עליו לחצות - אחרי שהתפתה לרעיון, שיוכל לזכות הן באשתו והן באמו. השטן אורב לז'וזף וכשזה מחזיר את פניו הוא נוכח לדעת, שאשתו נעלמה ואיננה. הקטע האחרון הוא "Marche triomphale du diable"/"מארש הניצחון של השטן", שהכינור וכלי ההקשה מנהלים בו דו-קרב קצבי, עד לצלילים האחרים, שאותם משמיע נגן כלי ההקשה לבדו. בפרטיטורה מצוין דקרשנדו בסיום היצירה, בערך מסימן חזרות 17, אבל יש המשנים אותו לקרשנדו (בעיקר בביצוע הסוויטה.)

ביצועים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נעם בן זאב, איתי טיראן חוגג עם השטן, באתר עכבר העיר, 13 באפריל 2009
  2. ^ תוכניית קונצרט בסדרת "קאמרי חובק עולם" של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, 18.11.2011
  3. ^ 3.0 3.1 מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  4. ^ "DANCE; Bouncy Stravinsky Music For Playful Conversation", The New York Times, 17 May 1999 Retrieved 18 October 2009
  5. ^ תוכנית פסטיבל 2005, באתר הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית, ירושלים