מקדש נאנחווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער הכניסה הראשי למקדש נאנחווה

מקדש נָאנְחְווָהמנדרינית תקנית: 南华禅寺, בפין-יין: Nanhua chansi, תרגום מילולי לעברית: "מנזר דרום סין") הוא מנזר זן בודהיסטי שהתפרסם כמקום בו התגורר חְווֵי נֶנְג (慧能 ‏ Huìnéng ‏ 713-638), הפטריארך השישי של הזן בודהיזם‏[1] באחרית ימיו. המנזר שוכן סמוך לעיירה צָאוֹשִׂי (漕溪), כ-25 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר שאוגואן שבצפון מחוז גואנגדונג שבדרום סין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר נוסד בתקופת השושלות הדרומיות והצפוניות בשנת 502 בידי נזיר ממוצא הודי בשם גְ'איָאו סָאנְדְזָאנְג (智樂三藏) שבמקור כינה את המנזר "מקדש בָּאוֹלִין" (寶林寺). את פרסומו העיקרי קיבל המנזר כאשר בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 שהה בו חְווֵינֶנְג, היורש השישי והאחרון בשושלת האבות הקדומים של הזן בודהיזם, כשהוא שקוע במדיטציה במשך 36 שנה עד שזכה להארה. יורשיו הפיצו את תורתו (הידועה כיום כזן בודהיזם) ברחבי סין, קוריאה ויפן. שמו הנוכחי של המנזר ניתן לו בשנת 968 בתקופת שלטונו של טָאידְזוּ, קיסר סין (שלט 976-960) משושלת סונג.

האירופאי הראשון שביקר במקדש היה המיסיונר הישועי מטאו ריצ'י. ריצ'י ועוזרו, אנטוניו דה אלמידה (Antonio de Almeida), הגיעו למקום באוגוסט 1589 לאחר שהמושל החדש של המחוזות גואנגדונג וגואנגסי, לְיוֹ גִ'יוֶן (劉繼文 - Liu Jiwen) הורה להם לעזוב את ג'אוצ'ינג בה התגורר ריצ'י מאז הגיעו לסין ב-1583, אך הרשה להם להתגורר בשאוגואן. ריצ'י התרשם מהמקדש אותו כינה אותו "מפואר בגדלותו", מהמזרקה שבו ("תוכננה בחינניות, ונבנתה בצורה נפלאה") ומהגנים של המקדש, אך צפה בסלידה ב"שליחי השטן הסוגדים לאלילים" (הכהונה הבודהיסטית). השלטונות המקומיים הציעו לריצ'י ולאלמידה להתאכסן במקדש, אך הם העדיפו להתגורר בעיר, קרוב לאליטה ששלטה באזור.

האתר שופץ בפעם האחרונה בשנת 1934 תחת הנהגתו של שׂוּ' יוּ'ן (虛雲 ‏ 1959-1840 מחשובי הזן בודהיסטים במאות ה-19 וה-20).

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל הפעמון במקדש נאנחווה

האתר משתרע על שטח של 12,000 מ"ר,‏[2] בתוך חורשת ברושים סיניים. הכניסה לאתר נעשית דרך שער מרשים המכונה "שער צָאוֹשִׂי", ויש בו כמה בניינים בודהיסטים מרהיבים, ובהם: היכל המלכים השמימיים, ההיכל הגדול, אולם כתבי הסוטרה, אולם האב הקדמון השישי, פגודת לִינְגגָ'או, ו-690 פסלי בודהה.

ההיכל המלכותי של המלכים השמימיים נבנה במקור ב-1474 בתקופת שושלת מינג (1644-1368) ונבנה מחדש בתופת שושלת צ'ינג (1911-1644). באולם מוצבים הפסל הקדוש של מאיטריה[3] ומצדדיו מוצבים הפסלים הכבירים של ארבעת המלכים השמימיים כשהם אוחזים חפצי קודש. מעבר להיכל מצוי מבנה מגדל הפעמון שנבנה ב-1301 בתקופת שושלת יואן (1368-1271). בראשו תלוי פעמון מפליז שנוצק בתקופת שושלת סונג הדרומית (1279-1127). קוטר הפעמון 1.8 מטרים וגובהו 2.75 מטרים.

ההיכל הגדול נבנה במהלך שושלת יואן וניצב במרכז המקדש. הוא מקורה ברעפים מזוגגים, ומכיל את פסליהם של סקיאמוני (Sakyamuni - כינויו של בודהה המרפא) ואמיטאבה (Amitābha כינויו של בודהה השמיימי), כשהם מוצבים בגומחה באולם. פסלים מוזהבים אלו מתנשאים לגובה של 8.3 מטרים. בתוך ההיכל הגדול יש כ-500 פסלוני חמר של ארהטים בודהיסטים.‏[4]

המקדש מכיל שרידים תרבותיים יקרי ערך; היוקרתי שבהם הוא פסלו של חְווֵי נֶנְג המצופה בלכה שחורה, לו סוגדים עולי הרגל בהיכל האב הקדמון השישי. על פי הסיפור נחנטה גופתו של הנזיר והבודהיסטים מאמינים כי פסל זה הוא בעצם המומיה של חְווֵי נֶנְג. כמו כן יש במקדש 360 דמויות ארהטים מגולפים בעץ שהם היחדים ששרדו מתקופת שושלת סונג הצפונית (1127-960) וגלימה נדירה המקושטת בשוליה ברקמה עדינה של 1,000 דמויות בודהיסטיות.

בחצר המקדש יש מעיין המכונה "מעיין תשעת הדרקונים" ולידו תשעה עצי טקסוס שגילם מוערך בכ-500 שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בזן בודהיזם מונים את היורשים הישירים של בודהה החל מבודהידהרמה שהיה היורש ה-28 של בודהה והפטריארך הראשון של הזן בודהיזם ועד חְווֵינֶנְג שהיה הפטריארך השישי והאחרון המוכר (היורשים הבאים לא הוכרו רשמית).
  2. ^ מספר זה נלקח מהקישור הראשון בקישורים החיצוניים. ויקיפדיה באנגלית נוקבת במספר 425 דונם.
  3. ^ באסכטולוגיה הבודהיסטית מאיטריה (Maitreya) הוא הבודהה העתידי, בודהיסטווה שעתיד להופיע על פני כדור הארץ, ישיג הארה מושלמת וילמד את הדהרמה הטהורה
  4. ^ בתאולוגיה הבודהיסטית, אדם שהצליח להשיג נירוואנה ולכן שבר את מעגל הסמסרה (גלגול הנשמות).

קואורדינטות: 24°38′57″N 113°37′53″E / 24.64917°N 113.63139°E / 24.64917; 113.63139