משתמשת:Kershatz/אזור בידוד (פוליטיקה)
בפוליטיקה, אזור בידוד (בצרפתית: cordon sanitaire "קוֹרדוֹן סַניטֶר") הוא סירוב של מפלגה פוליטית אחת לשתף פעולה עם מפלגות פוליטיות מסוימות אחרות. לעתים קרובות הסיבה לכך היא שלמפלגה המוחרמת יש אסטרטגיות או אידיאולוגיה הנתפסת כלא מקובלת או רדיקלית וקיצונית.
החל מסוף שנות ה-80, המונח נכנס לשיח הפוליטי על ידי פרשנים בלגים. באותה תקופה החלה מפלגת הימין הקיצוני הפלמית Vlaams Blok (הבלוק הפלמי) להשיג הישגים אלקטורליים משמעותיים. מכיוון שהמפלגה נחשבה בעיני רבים לגזענית, התחייבו המפלגות הפוליטיות הבלגיות האחרות להדיר את המפלגה מכל ממשלה קואליציונית, גם אם הדבר יאלץ הקמת ממשלת אחדות לאומית בין יריבים אידיאולוגיים. פרשנים כינו את ההסכם הזה ה-"cordon sanitaire" של בלגיה. בשנת 2004, מפלגת ההמשך של הבלוק הפלמי – פלאמס בלאנג (Vlaams Belang) – שינתה את המצע המפלגתי שלה כדי שתהיה תואמת לחוק. אף על פי שלא נחתם הסכם חדש רשמי נגדה, לא ברור אם מפלגת מיינסטרים בלגית כלשהי תיכנס לשיחות קואליציוניות עם פלאמס בלאנג בעתיד הקרוב.[1] כמה חברים במפלגות פלמיות שונות הטילו ספק בכדאיות המדיניות של בידוד כזה.
עם ההצלחה האלקטורלית באירופה של מפלגות לאומניות וקיצוניות בשמאל ובימין המונח משמש להסכמים דומים להסכם שנעשה בבלגיה.
בידוד פוליטי במדינות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שיורג היידר הפך למנהיג מפלגת החירות של אוסטריה (FPÖ) ב-1986, כל המפלגות האחרות סירבו לשתף פעולה עם המפלגה עד שנת 2000 כאשר הוקמה הממשלה הראשונה של וולפגנג שיסל.
קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקנדה יוחסה ההתנגדות להקמת ממשלות קואליציה בקרב מפלגות שמאל לחוסר נכונות להיראות כמשתף פעולה עם הגוש הקוויבקי, הדוגל בעצמאות קוויבק. עם זאת, במהלך המשבר הפרלמנטרי הקנדי בשנים 2008-2009, נערך הסכם שבו הגוש הקוויבקי יתמוך בממשלת הקואליציה שהוקמה על ידי המפלגה הליברלית והמפלגה הדמוקרטית החדשה. ממשלה זו מעולם לא הוקמה מכיוון שממשלת המיעוט של המפלגה השמרנית הצליחה בסופו של דבר לשמור על אמון הפרלמנט.
האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל הקבוצות הפוליטיות בפרלמנט האירופי התשיעי הכריזו על בידוד של קבוצת זהות ודמוקרטיה של הימין הקיצוני.[2][3]
אסטוניה ולטביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באסטוניה ובלטביה, מפלגות "דוברות רוסית" הוחרמו מהשתתפות בקואליציות שלטון ברמה לאומית בשל פרשנויות שונות של הכיבוש הסובייטי בין 1940 ל-1990 ועמדות כלפי ממשלת רוסיה המאוחדת הנוכחית של ולדימיר פוטין.
הבידוד אינו מוחלט; מפלגת המרכז של אסטוניה השתתפה לזמן קצר בשלוש ממשלות קואליציה בשנים 1995, 2002–2003 ו-2005–2007. הבידוד חודש בשנת 2007, בשל יחסו של אדגר סאביסאר (אנ') לליל הברונזה (אנ') – מהומות שאירועו באפריל 2021 סביב הזזת אנדרטת חייל הברונזה של טאלין. בשנת 2016 יורי רטס ממפלגת המרכז הפך לראש ממשלת אסטוניה, ולמעשה סיים את הבידוד סביב המפלגה.
צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדיניות הבידוד של מפלגת החזית הלאומית, יחד עם שיטת הבחירות הרובנית בשני סבבים, מובילה לייצוג חסר קבוע של החזית הלאומית באסיפה הלאומית. לדוגמה, המפלגה לא זכתה באף מושב מתוך 577 בבחירות 2002, על אף שקיבלה 11.3% מהקולות בסיבוב הראשון, מכיוון שאף מועמד שלה לא זכה ברוב בסיבוב הראשון. בבחירות לנשיאות 2002, לאחר שמועמד החזית הלאומית ז'אן-מארי לה פן ניצח במפתיע את ליונל ז'וספין בסיבוב הראשון, המפלגה הסוציאליסטית עודדה את מצביעיה להצביע לז'אק שיראק מהמפלגה השמרנית בסיבוב השני. בבחירות 2017 ובבחירות 2022 הגיעו בתו ויורשת המפלגה מרין לה פן לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות; גם המפלגה הסוציאליסטית וגם הרפובליקנים עודדו הצבעות ליריבם עמנואל מקרון .
אף על פי כן, מדיניות הבידוד שהופעלה נגד מפלגת האיחוד הלאומי (RN) דעכה מאז 2011 כאשר מרין לה פן הפכה למנהיגת המפלגה. מאמציה לשיפור תדמית המפלגה, וצמצום המרחב בין השמאל והימין מאז בחירתו של מקרון ב-2017 נחשבים למרכיבים מרכזיים בכך.
גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר איחוד גרמניה מחדש, מפלגת השלטון לשעבר של גרמניה המזרחית, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה המציאה את עצמה מחדש: תחילה (ב-1990) כמפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (PDS) ולאחר מכן (ב-2005) כמפלגת די לינקה. בשנים שלאחר 1990, שאר המפלגות הפוליטיות הגרמניות סירבו בעקביות לשקול הקמת קואליציה עם מפלגת ה-PDS/די לינקה ברמה הפדרלית, אך הדבר נעשה במדינות גרמניה. עם זאת, בידוד פוליטי קפדני מופעל רק נגד מפלגות ימין, כמו נגד המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה. מאז 2013, המפלגות הגדולות הוותיקות סירבו להקים קואליציות ברמת המדינה עם המפלגה הימנית הפופוליסטית החדשה אלטרנטיבה לגרמניה. המונח המשמש לרוב בגרמניה כדי להתייחס למדיניות אי שיתוף פעולה זו נגד ה-AfD הוא "חומת אש" (Brandmauer).[4]
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשימה המשותפת והמפלגות המרכיבות אותה - חד"ש, בל"ד, תע"ל, מד"ע ורע"ם (לשעבר) היו בבידוד פוליטי קואליציוני דה-פקטו, בעיקר בגלל אי תמיכה בציונות. לאחר הבחירות לכנסת השרים וארבע ב-2021, עזבה מפלגת רע"ם השמרנית את הרשימה המשותפת, התמודדה בבחירות בנפרד, ונכנסה לקואליציה עם מספר מפלגות ציוניות בממשלת ישראל השלושים ושש.
בין השנים 1984 ו-1988, התקיימה מדיניות של בידוד פוליטי נגד המפלגה הכהניסטית כך. ראש ממשלת הליכוד יצחק שמיר היה יוצא ממליאת הכנסת במהלך נאומיו של מאיר כהנא. הבידוד הסתיים ב-1988 לאחר שהמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק. במהלך השנים בודדו מפלגות ההמשך של כך ברמות שונות, עד ממשלתו השישית של בנימין נתניהו, ממשלת ישראל השלושים ושבע בה שולבה עוצמה יהודית בקואליציה על מנת להשיג רוב פרלמנטרי.
הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהולנד, הוקם "קורדון סניטר" סביב מפלגת המרכז (Centrumpartij) ומאוחר יותר המרכז-הדמוקרטים (Centrumdemocraten), תוך נידוי מנהיגם הנס יאנמאט (אנ'). במהלך הקמת הממשלה ב-2010, האשימה מפלגת החירות של חירט וילדרס (PVV) מפלגות אחרות בתכנון בידוד פוליטי שלה; עם זאת, מעולם לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים האחרים על התעלמות מה-PVV. למעשה, ה-PVV הוצעה מספר פעמים כחברת קואליציה פוטנציאלית בתהליך הקמת הממשלה, ובסופו של דבר, ממשלת המיעוט של מארק רוטה – קואליציה של מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה של רוטה והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית – נתמכו מבחוץ על ידי ה-PVV. הקואליציה קרסה לאחר שה-PVV הסירה את תמיכתה ב-2012. מאז, כל המפלגות הגדולות מסרבות לשתף פעולה עם PVV.
שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשוודיה, המפלגות הפוליטיות בריקסדאג אימצו מדיניות של אי שיתוף פעולה עם מפלגת הימין השוודים הדמוקרטים (SD), למעט מקרים חריגים בהם פוליטיקאים מקומיים תמכו בהצעות של SD.
עם זאת, במרץ 2019, מנהיגת מפלגת הנוצרים הדמוקרטים, אבה בוש, הודיעה כי מפלגתה מוכנה להתחיל במשא ומתן עם השוודים הדמוקרטים בריקסדאג. באותה שנה, גם מנהיג מפלגת המתונים, אולף קריסטרסון, סימן את הקץ למדיניות אי שיתוף הפעולה על ידי קיום פגישות עם הנהגת השוודים הדמוקרטים.
בשנת 2022, הוקמה ממשלת מיעוט המורכבת ממפלגת המתונים ומפלגת הנוצרים דמוקרטים, ותמיכה של SD.
הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבריטניה, המפלגה הלאומית הבריטית הימנית קיצונית מנודה לחלוטין על ידי הזרם המרכזי הפוליטי. ידוע כי פוליטיקאים בולטים, כולל ראש הממשלה לשעבר ומנהיג המפלגה השמרנית דיוויד קמרון, דוחקים בבוחרים להצביע למועמדים מכל מפלגה מלבד ה-BNP.[5] מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת (UKIP) האירוסקפטית, אשר סומנה בעצמה כימין קיצוני,[6] סירבה מכל וכל שיתוף פעולה מוגבל עם ה-BNP.[7] אף על פי שהמפלגה מעולם לא החזיקה ביותר מ-60 מתוך כ-22,000 תפקידים בשלטון המקומי, מקובל בדרך כלל על ידי כל המפלגות שיש להוציא את ה-BNP מכל הסכם קואליציוני באותן מועצות שבהן לאף מפלגה אחת אין רוב. כששני מועמדי BNP נבחרו לפרלמנט האירופי בבחירות 2009, ממשלת בריטניה הודיעה שהיא תספק לשניהם את רמת התמיכה המינימלית בלבד, ומונעת מהם את הגישה מהירה לפקידים ולמידע שקיבלו 70 חברי הפרלמנט הבריטיים האחרים.[8]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The rule to keep the far-right out of Parliament: what is the cordon sanitaire?". The Brussels Times (באנגלית). 27 במאי 2019. ארכיון מ-17 ביוני 2021. נבדק ב-6 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "MEPs apply cordon sanitaire against Identity and Democra..." agenceurope.eu. ארכיון מ-11 ביולי 2019. נבדק ב-11 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fortuna, Gerardo (11 ביולי 2019). "MEPs shut out nationalists from key posts". euractiv.com (באנגלית בריטית). ארכיון מ-14 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Angelos, James (2023-10-04). "Germany's far-right 'firewall' cracks". POLITICO. נבדק ב-2023-11-07.
- ^ "Guardian: Cameron: vote for anyone but BNP". The Guardian. London. 18 באפריל 2006. ארכיון מ-20 באוקטובר 2022. נבדק ב-26 במרץ 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Walker, Peter; Halliday, Josh (3 במרץ 2019). "Revealed: UKIP membership surge shifts party to far right". The Guardian. ארכיון מ-21 במרץ 2019. נבדק ב-12 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UKIP rejects BNP electoral offer". BBC News. 3 בנובמבר 2008. ארכיון מ-22 באוגוסט 2017. נבדק ב-19 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Traynor, Ian (9 ביולי 2009). "UK diplomats shun BNP officials in Europe". The Guardian. London. ארכיון מ-6 בספטמבר 2013. נבדק ב-23 באוקטובר 2009.
{{cite news}}: (עזרה)