משתמש:בולס שקמים/ג'ורג' קרזון

ג'ורג' קרזון

ג'ורג' נתניאל קרזון, מרקיז קרזון הראשון מקדלסטון, באנגלית: George Nathaniel Curzon, 1st Marquess Curzon of Kedleston;‏ 11 בינואר 1859 - 20 במרץ 1925) היה מדינאי בריטי, מושל כללי של הודו, ושר החוץ של בריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

ראשית חייו

קדלסטון הול, בית האחוזה של משפחת קרזון

ילדות ונעורים

קרזון כתלמיד באיטון

ג'ורג' היה הבן הראשון והילד השני (מתוך אחד עשר) של אלפרד קרזון, ברון סקארזדייל (1861 - 1916) ואשתו בלאנש סנהאוס (1837 - 1875). הוא נולד בבית האחוזה של המשפחה, קדלסטון הול, בדרבישייר שבאנגליה. משפחתו היתה ממוצא נורמאני והתגוררה בשטח האחוזה מאז המאה ה-12. בריאותה של אמו התרופפה עקב הריונותיה התכופים, והיא מתה כשהיה בן 16. אביו חי 41 שנים אחרי מותה; לא לאב ולא לאם היתה השפעה משמעותית על חייו של קרזון. האב היה ברון קפדן ומסתפק במועט, אשר האמין שאצילים בעלי האחוזות צריכים לנהל את חייהם באחוזתם, ולא "לשוטט בכל העולם". לפיכך לא ראה בעין יפה את מסעותיו של בנו ברחבי אסיה בין 1887 ל-1895, שבעקבותיהם הפך קרזון לאחד מחברי הממשלה בעלי ניסיון הטיולים הרב ביותר. השפעה משמעותית יותר על חייו היתה לאומנת האכזרית שלו, אלן פאראמן, שעריצותה טיפחה בקרזון הנער את רוח הלחימה אך הביאה גם לפן אובססיבי באישיותו. פאראמן נהגה מדי פעם להצעיד את קרזון בכפר כשכובע מחודד לראשו ועליו המילים "פחדן" או "שקרן". קרזון העיד על עצמו ברבות הימים כי "מעולם לא היה ילד ממשפחה מכובדת שבכה כל כך הרבה וכל כך בצדק".

את לימודיו התיכוניים עשה קרזון באיטון, שם היה תלמידו של הסופר וההיסטוריון אוסקר בראונינג. בין השניים נרקמה מערכת יחסים קרובה מאוד, שלימים שימשה אמתלה לפיטוריו של בראונינג בתואנה השקרית שהיה בה מרכיב אינטימי. בזמן לימודיו באיטון היה קרזון דמות שנויה במחלוקת: בקרב מוריו ועמיתיו לספסל הלימודים הוא עורר הערצה ושנאה באותה מידה של עוז הרגש. כישרון מוזר זה, להיות מוקד אהדה או דחייה, ליווה אותו כל חייו; נראה שמעטים התייחסו אליו באדישות.

לימודים באוקספורד

לאחר סיום לימודיו באיטון עבר ללמוד בבייליול קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. תוך זמן קצר התבלט כנואם מוכשר, ובהמשך שימש ראש מועדון הדיבייטינג ומזכיר ה-Oxford Canning Club (מועדון לדיונים פוליטיים). הוא למד היטוריה ופילוסופיה של העולם הקלאסי, אך למגינת ליבו לא עלה בדו לסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה. עם זאת זכה בשני פרסים יוקרתיים על שתי עבודות שהגיש: הראשונה בנושא הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, והשניה בנושא תומאס מור. לימים הודה כי לא ידע דבר על מור לפני כתיבת העבודה, והגיש אותה ממש עם פקיעת המועד - כאשר השעון צלצל חצות ביום ההגשה. בשנת 1883, כשנה לאחר שסיים את לימודיו בבייליול, זכה במלגת היוקרתית של אול סולז קולג' ללימודי התואר השני.

בשנת 1878, בהיותו בן 19, החל לפתח עיוות בעמוד השדרה, שמקורו אולי בנפילה מסוס מספר שנים מוקדם יותר. לקות זו הביאה עליו כאבים למשך שארית חייו, מלווים בנדודי שנה. כמו כן נאלץ ללבוש מעין מחוך ממתכת, דבר שתרם לתדמית הנוקשה והשחצנית שדבקה בו. בעת לימודיו באוקספורד שימש מושא לשיר, שעתיד היה ללוות אותו בהמשך חייו:

שמי הוא ג'ורג' נת'ניאל קרזון אני אדם נעלה מאוד לחיי ורודות, שערי מבריק אני סועד בבלֶנֶם פעמיים בשבוע.

My name is George Nathaniel Curzon I am a most superior person My cheeks are pink, my hair is sleek I dine at Blenheim twice a week.

תחילת דרכו בשירות הציבורי

קרזון כסגן שר בצילום עם לי הונג צ'אנג ולורד סולסברי

בשנת 1885 התמנה קרזון למשרת עוזר המזכיר האישי של ראש ממשלת בריטניה דאז, לורד סולסברי, ובשנת 1886 נבחר לפרלמנט כנציג סאות'פורט שבדרום-מערב לנקשייר, מטעם המפלגה השמרנית. נאומו הראשון עסק בעיקר בסוגיית מתן אוטונומיה שלטונית לאירלנד (Home Rule) ונחשב מבריק ומלוטש, אבל גם יומרני ונוטה לעודף ביטחון עצמי – בדומה לנאומיו במועדון הדיבייטינג באוקספורד. גם נאומיו הבאים בבית הנבחרים, שעסקו בעיקר באירלנד או ברפורמות בבית הלורדים (שבהן תמך), זכו לביקורת דומה. הוא שימש סגן השר לענייני הודו בין השנים 1881-1892, וסגן השר לענייני חוץ בין השנים 1895-1898.

בתקופה זו הרבה קרזון לטייל בעולם: בשנת 1882 ביקר בקושטא, ארץ ישראל ומצרים, בשנת 1885 בתוניס. בין השנים 1887 ו-1888 ביקר בארצות הברית, סין והודו. בסתיו 1888 ערך מסע מפרך לסמרקנד ומרכז אסיה. 1889 היתה השנה שבה ערך מסע ארוך לפרס, שבעקבותיו פרסם את ספרו החשוב ביותר "פרס והשאלה הפרסית". בשנת 1892 ביקר ביפן, הודו סין וקוריאה; מסעו תואר בספרו "בעיות המזרח הרחוק: יפן, קוריאה, סין". בשנת 1894 ערך מסע נועז לאפגניסטן ולהרי פמיר, שבמסגרתו חקר את מקורות הנהר אמו דריה. מחקרו פורסם בשנת 1896 וזיכה את מחברו במדליה מטעם החברה הגיאוגרפית המלכותית. אולם המטרה העיקרית של מסעותיו היתה מדינית: באמצעות מחקר מעמיק של אזורים אלו, תרבותם, והבעיות שלהם, ביקש לברר את ההשלכות המדיניות של קרבתם הגיאוגרפית להודו (שהיתה אז בשלטון בריטי). מסעות אלו טיפחו בקרזון את רגש הגאווה במולדתו, וחיזקו את נטיותיו האיפמריאליסטיות.

מושל כללי של הודו

קרזון במדי השרד שלו כמושל כללי של הודו (1902)

ראשית כהונתו

בינואר 1899 מונה קרזון למושל כללי (viceroy) של הודו. עם מינויו קיבל גם תואר אצולה אירי. התואר היה אירי כדי לאפשר לו להיבחר לבית הנבחרים לאחר שובו לבריטניה (מחזיקי תואר אצולה אנגלי אינם יכולים לשבת בבית הנבחרים, אלא בבית הלורדים בלבד). פעולותיו הראשונות של קרזון כמושל התמקדו בצמצום המנגנון הבירוקרטי המסורבל והמנוון של הממשל בהודו. הוא ייעל את הליך קבלת ההחלטות וביצע פיטורים נרחבים של פקידים הודים. בהמשך שנות שלטונו ביצע מספר רפורמות חשובות בתחום החינוך, התחבורה וההשקייה.

קרזון גם ניסה לצמצם את סמכויותיהם של מושלי הפרוביצניות, אשר באופן מוסרתי נהנו מחופש פעולה יחסי, ולהכפיף אותם לממשל המרכזי בקלקטה. לקרזון לא היתה הערכה ליכולותיהם של המושלים, והוא סבר שהשיפורים בתקשורת שהושגו בסוף המאה ה-19 מייתרים את הצורך בהם. פעולות אלה, שהיו מלוות בהפגנת זלזול הולך וגובר כלפי פקידים בכירים, גרמו בשלב מסוים קשיים של ממש בתפקוד הממשל הבריטי בהודו, ואילצו את השר לענייני הודו, ג'ורג' המילטון, להתערב. באחד ממכתביו הסביר המילטון לקרזון: "היות שטיפשים מהווים את מרבית האוכלוסיה, עליך לנסות ולגלות יותר סבלנות כלפיהם".

מות ויקטוריה והכתרת אדוארד השביעי

בינואר מתה המלכה ויקטוריה, שהיתה מתוקף מעמדה גם קיסרית הודו. להנצחת זכרה החליט קרזון להקים אנדרטה מונומנטלית בכולכתה – ה"ויקטוריה ממוריאל": מבנה באורך כ-100 מטר, המתנשא לגובה של כ-60 מטר, וכולל פסלים ותמונות של המלכה וראשי הממשל הבריטי בהודו. בניית המבנה הושלמה רק בשנת 1921, ומומנה כולה מכספי מיסים הודיים. בחזית הבניין עומד כיום גם פסלו של קרזון.

בנה של ויקטוריה, אדוארד, הומלך תחתיה, ועל מנת לחגוג את הכתרתו תכנן קרזון דורבר (אסיפת מלכים הודיים) חסר תקדים בפארו ובעלותו, שהחל ב-1 בינואר 1903 ונמשך כשבועיים. קרזון היה שקוע בתכנון החגיגות במשך למעלה משנה. במתחם החגיגות הגדול הוקמה עיר אוהלים שכלל רכבת קלה, שירותי דואר, טלפון וטלגרף. במסגרת הארועים החגיגיים התקיימו תהלוכות, מופעים, נשפי ריקודים וזיקוקין די נור.

הגבול הצפוני, המשלחת לטיבט, חלוקת בנגל

קרזון והמהרג'ה של גואליור לאחר ציד נמרים (1901)

קרזון הגיע להודו זמן לא רב לאחר מרד הגבול הצפוני של השנים 1897-1898, ועל כן הקדיש זמן רב לשבטי צפון-מערב המדינה. הוא החליף את כוחות הצבא הבריטיים שהיו מוצבים על הגבול בכוחות מקומיים, ובכך השיג הגנה מירבית תוך מניעת חיכוך עם תושבים המקום. לצורך כך אף ייסד מחוז חדש, "מחוז הגבול הצפון מערבי" (כיום במערב פקיסטן). פעולותיו אלו הביאו לכך שבמשך שנות שלטונו בהודו היה האזור שקט כמעט לחלוטין.

מאבקי הכוחות שהתנהלו בין רוסיה לבריטניה על השליטה במרכז אסיה, המכונים גם "המשחק הגדול", הביאו לכך שקרזון רחש חשדנות עמוקה כלפי רוסיה. על מנת לקדם את האינטרסים הבריטיים במאבקי כוחות אלו הוא עודד את המסחר בין בריטניה לפרס, ואף ביקר במפרץ הפרסי בשנת 1903. בסוף אותה שנה הוציא משלחת בריטית לטיבט בראשותו של פרנסיס יאנגהאזבנד, שמטרתה, לפי הנטען, היתה לעקב התקדמות רוסית. לאחר מערכה עקובה מדם עם מגיניה של טיבט, שאיכות נשקם נפלה בהרבה מזו של הבריטים, חדרה המשלחת אל להסה, והביאה לחתימתו של הסכם טיבטו-בריטי בשנת 1904. שום נוכחות רוסית לא נמצאה בלהסה.

שינוי אדמיניסטרטיבי חשוב בוצע על ידי קרזון בשנת 1905 כאשר החליט לחלק את מחוז בנגל. במחוז זה התגוררו כשמונים מיליון איש, בשטח שגודלו כגודלה של צרפת, והדבר הקשה על מאוד ניהולו. לאחר שבחן מספר חלופות, פיצל קרזון את בנגל לשני מחוזות, מערבי ומזרחי. במחוז המערבי התגוררה אוכלוסייה הינדית, ובמחוז המזרחי היה רוב גדול למוסלמים. החלוקה עוררה תסיסה לאומית רבה מצד ההינדים, אשר ראו בה צעד המכוון כנגד מאבקם לעצמאות שלטונית. התסיסה גררה מחאות אלימות, והביאה לדרישה המשמעותית הראשונה לעצמאות שלטונית הודית.

המחלוקת עם קיצ'נר והתפטרותו

בשנת 1902 התמנה הוריישו קיצ'נר כמפקד הצבא בהודו. הממשל הבריטי בהודו נוהל באותו זמן באופן מקביל לממשל בבריטניה: משרדים ממשלתיים היו ממונים על תחומים קבועים, ובראש כל משרד עמד פקיד בכיר, מעין שר. בראש המשרד לענייני צבא עמד סר אדמונד אלס, וקיצ'נר, כמפקד הצבא, היה כפוף אליו. אולם קיצ'נר לא ראה בעין יפה את היותו של מפקד הצבא כפוף לפקיד ממשלתי, ושם לו למטרה לאחד את תפקיד מפקד הצבא עם ראש המשרד לענייני צבא.

קרזון, וכן יתר הבכירים בממשל ההודי, סרבו בתוקף לתת את ידם למהלך זה. הנחתם היתה שיש הבדל עקרוני בין שני התפקידים, ואין לאחד אותם. אבל קיצ'נר, בסדרת מהלכים ערמומיים שנקט ללא ידיעת קרזון, פעל נמרצות להשפיע על קובעי המדיניות בלונדון, ולאחר שאיים להתפטר אם לא תתקבל דעתו, קיבלו ראש הממשלה בלפור והשר לענייני הודו ברודריק את דעתו. קרזון לא קיבל בעניין זה את תמיכה הממשל הבריטי, והחליט להתפטר.

חזרה לבריטניה

במדבר הפוליטי

קרזון ביום מינויו לתפקיד נשיא אוניברסיטת אוקספורד, 11 במאי 1907

קרזון שב לבריטניה בשנת 1905, לאחר שבע שנות שירות בהודו, כאדם מריר ומאוכזב: הוא חש שממשלתו רימתה אותו, שחבריו הקרובים ביותר בגדו בו, ושדעת הקהל פנתה נגדו. העובדה שלא קיבל עם שובו לאנגליה את התואר רוזן, כשם שקיבלו קודמיו בתפקיד, החמירה את תחושתו כי נהגו כלפיו בכפיות טובה. לאומללותו בתקופה זו נוספה טרגדיה אישית כאשר בשנת 1906 מתה עליו אשתו האהובה.

בהעדר אופק פוליטי נענה קרזון בשנת 1907 להצעה לכהן כנשיא (Chancellor) אוניברסיטת אוקספורד. הוא הקדיש זמן רב לבעיותיה של האוניברסיטה, ואת הרפורמות הנחוצות לה פרסם כספר בשנת 1909. בקדמו רפורמות מבפנים הצליח במשך מספר שנים להגן על האוניברסיטה מפני התערבות ממשלתית חיצונית. באותה תקופה התמנה לנשיא החברה הגיאוגרפית המלכותית, והיה פעיל בוועד למניעת זכות הצבעה מנשים (Anti-Suffrage League). בשנת 1911 קיבל לבסוף את תואר הרוזנות שלו ייחל.

באותה עת גילה קרזון עניין רב באדריכלות היסטורית: הוא רכש ושיפץ מן היסוד שתי טירות מימי הביניים, שמצבן היה באותה עת בכי רע – טירת טטרסהול בלינקנשייר, וטירת בודיאם במזרח אסקס. עם פטירת אביו בשנת 1916 החל לשפץ גם את בית האחוזה המשפחתית, קדלסטון הול, וזאת בנוסף לשיפצוים מקיפים שערך באותה תקופה במעונו, בית מונטקיו. את ארבעת המבנים הוריש לעם הבריטי באמצעות העברתן לידי הנשיונל טראסט.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצע לו לשמש בתפקיד הלורד שומר החותם (מעין שר בלי תיק), בממשלת האחדות של אסקווית. ממשלתו של אסקווית נפלה בסוף בשנת 1916, ובממשלה החדשה שקמה בדצמבר אותה שנה בראשות לויד-ג'ורג' הוא מונה לשמש בתפקיד הלורד נשיא המועצה.

שר חוץ

קרזון (ראשון משמאל) בשיחות שלאחר מלחמת העולם הראשונה

עם סיום מלחמת העולם הראשונה יצא שר החוץ דאז, בלפור, לפאריס להשתתף בדיוני ועידת השלום, וקרזון מונה כממלא מקומו. באוקטובר 1919 סיים בלפור את תפקידו, ובהמלצתו מונה קרזון למחליפו כשר החוץ. הפעילות הדיפלומטית בתקופתו של קרזון כשר חוץ התמקדה בהסדרים הבינלאומיים שנבעו מתוצאות מלחמת העולם הראשונה. ראש הממשלה הבריטי, לויד ג'ורג', נטל את המושכות לידיו בכל הנוגע למדיניות החוץ הבריטית, וקרזון מילא במשך רוב כהונתו תפקיד משני בלבד.

בתחילת כהונתו הקדיש את עיקר מרצו לחיזוק ההשפעה הבריטית בפרס, במסגרת תוכנית כוללת לדחוק את רגלי האימפריה הרוסית מהאזורים שהקיפו את הודו. בזכות מאמציו נחתם באוגוסט 1919 ההסכם האנגלו-פרסי בין שתי הממשלות. אולם קרזון לא העריך נכונה את דעת הקהל הפרסית, שאהדתה לבריטניה קטנה מאז ביקר בה בצעירותו, וחרף סכומי שוחד גדולים שהועברו לבכירים בממשל הפרסי נחל ההסכם כישלון חרוץ.

בחודש יולי 1920 השתתף בוועידת ספא, שבה, בין היתר, נדונה סוגיית סיוען של מדינות המערב לפולין במלחמתה נגד הבולשביקים. קרזון הציע קו הפסקת אש, אשר נקרא לימים על שמו, "קו קרזון" (אם כי הוא עצמו כנראה לא היה בין משרטטי הקו). קו זה, בשינויים קלים, משמש כיום כגבולה המזרחי של פולין.

- הסכם סוור, משבר צ'נקלה, הסכם לוזאן (1923)

- עמדתו כלפי הציונות

מאבק על ראשות הממשלה

קרזון בחברת בולדווין בפתח דאונינג 10

חייו הפרטיים

נישואין ראשונים

מרי, אשתו הראשונה של קרזון, 1902

בשנת 1895 נשא קרזון לאישה את מרי ויקטוריה לייטר, בתו של לוי ציגלר לייטר, מיליונר אמריקאי ממוצא גרמני-פרוטסנטני. לייטר היה בעלים במשותף של חנות כלבו גדולה בשיקאגו, בשם "פילד אנד לייטר" (כיום רשת חנויות כלבו "מרשל אנד פילד"). מרי חלתה אנושות בקיץ 1904, לאחר מכן התאוששה במקצת, אבל מחלתה שבה והיא נפטרה ביולי 1906, בזרועות בעליה, בגיל 36. מותה של מרי היה האובדן האישי הגדול ביותר של קרזון. היא נקברה בכנסיית קדלסטון, הסמוכה לבית האחוזה. קרזון בנה מצבת קבורה מפוארת לזכרה, אשר הוצבה בקפלה בצפון ספינת הכנסייה. אף על פי שקרזון לא היה נוצרי אדוק, מעולם לא איבד לגמרי את אמונתו, והוא נהג לומר שאינו מפחד מהמוות שכן לאחריו יוכל להצטרף אל אשתו בגן עדן.

במשך נישואיהם היציבים והמאושרים נולדו לזוג קרזון שלוש בנות: מרי איירין, שירשה את תואר הברונות של אביה, וקיבלה תואר אצולה אישי בזכות הטיפול המסור שהעניקה לחיילים פצועים; סינתיה ("קימי"), שנישאה ברבות הימים למדינאי הבריטי הידוע לשמצה אוסוואלד מוסלי, מייסד איגוד הפשיסטים הבריטי; ואלכסנדרה ("באבא"), שנישאה לאדוארד מטקאף, קצין בצבא הבריטי וידידו של אדוארד השמיני.

נישואין שניים

גרייס, אשתו השנייה של קרזון, 1925

לאחר רומן ארוך עם הסופרת אלינור גלין נישא קרזון בשנת 1917 לגרייס היינדז, ילידת אלבמה, בתו של שגריר ארצות הברית בברזיל. בערוב ימיו נאמר עליו בבדיחות הדעת, כי חרף האכזבות הפולטיות שספג "עדיין נהנה מחסד (grace)".

לאשתו היו שלושה ילדים מנישואיה הקודמים. חרף טיפולי פוריות ומספר הפלות, לא עלה בידיה לספק לקרזון יורש ממין זכר שלו השתוקק. עובדה זו פגעה ביחסיהם, ולבסוף נפרדו (אם כי מעולם לא התגרשו). גם יחסיו עם בנותיו לא היו טובים: הוא היה אב קפדן ושמרן, התערב ביחסיהן עם גברים, ובשלב מסוים אף מנע מהן כספים שהיו חלקן בירושת אמן. רק אחת מן הבנות היתה לצידו כאשר שכב על ערש דווי.

מותו ומורשתו

תמונתו האחרונה של קרזון, 1925

מצבת הקבורה של קרזון ואשתו הראשונה בכנסיית קדלסטון

בתחילת מרץ 1925 נסע קרזון לאוניברסיטת קיימברידג' להרצות בפני חברי האיגוד השמרני של האוניברסיטה (Conservative Association). זמן קצר לפני ההרצאה תקף אותו דימום בשלפוחית השתן, ובעצת רופא הובהל חזרה לביתו שבלונדון, ברחוב קרלטון האוס טרס מס' 1. רופאיו בלונדון החליטו לנתחו, אך לאחר הניתוח מצבו המשיך להדרדר והוא מת ב-20 במרץ. ארונו הוצג במנזר וסטמינסטר, ולאחר מכן נלקח ברכבת מיוחדת לדרבי. הוא נטמן בקדלסטון, בכנסייה הסמוכה לבית האחוזה, לצד אשתו הראשונה.

חייו של קרזון היו תערובת יוצאת דופן של הצלחות ואכזבות: מינויו למושל הודו בגיל כה צעיר, וההתפטרות המרירה שבאה לאחר מכן; המינוי לתפקיד שר החוץ, אשר חרף השכלתו ונסיונו הרחבים נשאר כמעט ריק מתוכן; ולבסוף, כאשר ראשות הממשלה כבר כמעט היתה מונחת בכיסו, ניטל ממנו המינוי ברגע האחרון.

לאחר מותו היתה הרגשה, שקרזן לא הצליח להגשים את היעדים שייעדו לו כשרונות בחרותו. הרגשת החמצה זו תומצתה במילותיו של צ'רצ'יל על קרזון: "הבוקר היה מוזהב, הצהריים – ברונזה, והערב – עופרת. אבל כולם היו מלוטשים עד שהבריקו".

• 
  אנדרטת הזיכרון למלכה ויקטוריה, קולקטה
• 
  פסלו של קרזון בחזית אנדרטת הזיכרון למלכה ויקטוריה
• 
  תמונתו של קרזון במדי חבר מסדר הבירית (1914)
• 
  קרזון הול, אוניברסיטת דקה

ספריו

• Russia in Central Asia in 1889 and the Anglo-Russian question (1889)
• Persia and the Persian question (1892)
• Problems of the Far East: Japan, Korea, China (1894, 2nd ed. 1896)
• The Pamirs and the source of the Oxus (1896)
• Notable Speeches of Lord Curzon (1905)
• Lord Curzon in India, being a selection from his speeches (1906)
• Principles and methods of university reform (1909)
• War poems and other translations (1915)
• Tales of travel (1923)
• British government in India: the story of the viceroys and government houses (1925)
• Leaves from a viceroy’s note-book and other papers (1926)

לקריאה נוספת

• הביוגרפיה הרשמית של קרזון, מקיפה שלושה כרכים וכ-1100 עמודים, אבל נכתבה סמוך מדי לארועים ולוקה לעתים בהעדר אובייקטיביות:

Lawrence Zetland (Earl of Ronaldshay), The life of Lord Curzon, London 1928

• ספר המתאר את פעילותו של קרזון בתפקיד שר חוץ, נכתב באובייקטיביות מפתיעה לזמנו על ידי מי שהיה מזכירו במשרד החוץ:

Harold Nicolson, Curzon: the last phase, 1919-1925, London 1934, 2nd ed. 1939

• ביוגרפיה של קרזון, יותר אובייקטיבית מהביוגרפיה הרשמית, אבל הרצאת הדברים חורגת לעתים קרובות מסדר כרונולוגי:

Kenneth Rose, Superior Person, London 1969

• ביוגרפיה חדשה, ברמה גבוהה אך מהנה לקריאה, כוללת גם אספקטים אישיים על חייו של קרזון:

David Gilmour, Curzon: Imperial Statesman, New York 2003

קישורים חיצוניים

• "לורד קרזון המנוח", יומן חדשות אנגלי שהופק יומיים לאחר מותו

הערות שוליים

[[קטגוריה:שרי החוץ של בריטניה]] [[קטגוריה:חברי הפרלמנט הבריטי]] [[קטגוריה:חברי המועצה המלכותית]] [[קטגוריה:מדינאים ופוליטיקאים בריטים]] [[קטגוריה:מסדר הבירית: אבירים וגבירות עמיתים]] [[קטגוריה:הלורד שומר החותם]] [[קטגוריה:הלורד נשיא המועצה]] [[en:George Curzon, 1st Marquess Curzon of Kedleston]] [[ar:جورج كورزون]] [[bn:জর্জ ন্যাথানিয়েল কার্জন]] [[bg:Джордж Кързън]] [[cs:George Curzon]] [[de:George Curzon, 1. Marquess Curzon of Kedleston]] [[es:George Curzon]] [[fa:جرج کرزن]] [[fr:George Curzon]] [[hi:लॉर्ड कर्जन]] [[hr:George Nathaniel Curzon]] [[id:George Curzon]] [[it:George Curzon, I marchese Curzon di Kedleston]] [[nl:George Curzon]] [[ja:ジョージ・カーゾン (初代カーゾン・オヴ・ケドルストン侯爵)]] [[pl:George Curzon]] [[pt:George Nathaniel Curzon]] [[ru:Кёрзон, Джордж Натаниэл]] [[sv:George Curzon, 1:e markis Curzon av Kedleston]] [[tr:George Curzon]] [[uk:Джордж Керзон]] [[zh:喬治·寇松，第一代凱德爾斯頓的寇松侯爵]]