משתמש:Avneref/מדע/מדעניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.


מדעניות ללא הכרה מספקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנני ג'אמפ קאנון והנרייטה ליוויט

קיבלו הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי קירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ביוגרפיה מצויינת: ברברה גולדסמית', (אנ') גאונות אובססיבית)

  • משתמש:Avneref/מדע/היסטוריה של המדע#עוד פיזיקה
  • אנרי בקרל, דור שלישי של מדענים: סבו אנטואן-סיזר (אנ') ניהל את מוזיאון הטבע (צר'); אביו אדמונד (אנ') המציא את הפוספרוסקופ; אנרי היה ההיפך מפייר קירי: גנדרן, יהיר. בעקבות גילוי קרני רנטגן, ביצע ניסויים במעבדה המשוכללת של המוזיאון, עם מלחי אורניום שהכין אביו, ולוח צילום; עטף אותם עם צלב נחושת בבד שחור, התכוון לחשוף לשמש כדי "לעורר", אבל ביום גשום של פברואר 1896 השאיר אותם עטופים במגרה; למחרת היה על הלוח דמות ברורה של הצלב; הבין שאלה לא קרני X, אלא קרינה חדשה שגילה. אבל מאז זנח את המחקר כי חשב שמיצה. במידה רבה, בזכות מחקריהם של הזוג קירי, זכה איתם בנובל (1903) על גילוי הרדיואקטיביות - ודווקא הוא זכה בפרס מלא, מארי ופייר בחצי כל אחד.
  • הצטיינה בהפעלה מדויקת וקשה של אלקטרומטר: מד זרם פרימיטיבי אך רגיש.
  • לפייר לא היה איכפת מקרדיט מדעי, עבד בנחת; מארי הייתה לחותה לפרסם ראשונה. פייר הגיש מועמדות לפרופ' בסורבון, ונדחה לטובת ז'אן-בטיסט פרן (שהודה בנחיתותו המדעית, אך לימד באקול נורמל סופרייר), כי היה מורה בבי"ס טכני (EPCI, או ESPCI?). הדחיה הועילה למארי, שקיבלה את פייר כשותף למחקר.
  • אחרי גילוי הרדיואקטיביות ו-2 היסודות, ביקשו מהסורבון מעבדה; כולם קיבלו חוץ מהם. מנהל ה-EPCI העריך אותם ונתן להם לפחות צריך דולף, שכבר לא התאים אפילו לניתוח גופות; בסוף זה הועיל, כי בחצר איכסנו טונות של חומר הגלם לייצור הרדיום - פצלת spar העטרן (זפת, pitch, tar) (Uraninite). לא היה כסף לקנות החומר, אז פייר שאל את נזיא האקדמיה הווינאית למדעים (בערמומיות לא אופיינית), מה עושים עם שאריות הבוצה אחרי מיצוי האורניום. הם זרקו אותה ביער - לכן קיבל רשות לקחת אותה בחינם. הברון רוטשילד מימן את ההובלה (אנונימי). מארי שטפה טונה של עפרת-פצלת עטרן ב-50 טון מים, בחומצה ובמלחים אלקליים, כדי לזקק רדיום.
  • ארנסט רתרפורד התחרה בזוג בהסבר הרדיואקטיביות. פייר (הפיזיקאי) סבר שמקורה מחוץ לאטום (שעל פי הדוגמה ששלטה - לא ניתן לחלוקה), רתרפורד חשב שבתוך האטום - וצדק! הם עבדו לאט, התחרו בו אבל באחוות מדענים סיפקו לו דגימות (יקרות בד"כ) של רדיום ותוריום. רתרפורד גייס את פרדריק סודי[1] לעזרה במחקר תוריום X (איזוטופ של רדיום); הבחינו שהרדיואקטיביות פוחתת לחצי ב-4 ימים; הבינו שגרעין האטום משתנה, והופך ליסוד אחר. סודי: "מתרחשת התמרה (transmutation): התוריום מתפרק והופך לגז ארגון"; רתרפורד: אל תגיד התמרה, יאשימו אותנו באלכימיה"... רק ב-1904 חזר פייר על ניסויי רתרפורד, והודה בטעותו. כשקיבלה מארי את הדוקטורט (1903), נפגשו עם בני הזוג הטריים רתרפורד (שחיבב אותה); פייר שלף ממקטורנו שפופרת זכוכית עם תמיסת רדיום ברומיד [2], ולאור הזוהר שלה ראה ארנסט פניה המאושרות של מארי, ואת אצבעותיו הסדוקות מקרינה של פייר.
  • שארל בושאר (אנ')? המליץ לאקדמיה השוודית על מארי ופייר לנובל כבר ב-1901. ושוב ב-1902, אז זכו הנדריק לורנץ ופיטר זימן; פייר התאכזב, כי הם זכו על בסיס תגליותיו. ב-1903 שלחו 4 מדענים ידועים, כולם מודעים לתרומתה של מארי (אחד מהם: גבריאל ליפמן (מוצא יהודי), המנחה לדוקטורט!), המלצה על פייר ועל בקרל בלבד (תוך סילוף העובדות). אחד מחברי הועדה המדעית, (Gösta Mittag-Leffler) לחץ להכניס את שמה, אחרי שפייר הודיע שלא יקבל את הפרס ללא אשתו. הם לא הופיעו לטקס, בגלל מצבה הנפשי (הפילה עובר בקיץ שלפני, ברכיבה על אופניים). בקרל קיבל לבדו, ונשיא האקדמיה תורנבלאד השמיט בנאומו את תרומתה: "פרופ' פייר קירי ומאדאם קירי גרמו לנו לראות את דברי אלוהים: אעשה לו עזר כנגדו"...
    • גילוי הרדיום והפולוניום הושמט מהנימוקים, כנראה בכוונה: אולי השאירו מקום לפרס בכימיה (זכתה בו, 1911); אך כנראה כי לא היו בטוחים שאלו באמת יסודות.
    • האישה הראשונה לזכות בנובל, ולמשך 32 שנה - עד 1935, אז זכתה בתה אירן ז'וליו-קירי.
  • אחרי מותו של פייר בתאונה עם כרכרה (היה מפוזר, וחלש מהקרינה), התאהבה בפול לנז'בן (שפייר היה מנחה שלו, ושהנחה את אירן); אשתו ז'אן איימה לרצוח אותה, ופרסמה את מכתביה; נדרשה לעזוב את צרפת, וסרבה. פול השתמש בגביש פיאזואלקטריות של פייר (שמארי נתנה לו), והמציא את הסונאר.

אירן קירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארי ואירן התגייסו לטפל בפצועים במלחמת העולם הראשונה ע"י מכשירי רנטגן מאולתרים (Petites Curies).
  • אירן ז'וליו-קירי ופרדריק ז'וליו-קירי, נובל בכימיה 1935 על גילוי "רדיואקטיביות מלאכותית" (של יסודות "טרנס-אורניום"). העיתונות שוב הצניעה את חלקה, אבל הם נאמו ביחד ופרדריק ציין את התרומה של מארי ושל פייר. בסוף רמז על סכנה של יצירת פצצה קטלנית.
  • כשחזרו לפריז המשיכו לעבוד על יסודות מלאכותיים, ובעקבותיהם נילס בוהר, אנריקו פרמי וליזה מייטנר[2].
    • פרמי גילה, כנגד האינטואיציה, שנייטרונים מבקעים גרעינים באופן יעיל יותר אחרי שהם מואטים (בפרפין). התעניין באורניום, וביקע אותו ל"אוסניום" ול"הספריום" - נובל 1938 (על גילוי יסודות "חדשים" שלא היו!) כשלחץ את ידי גוסטב החמישי, מלך שוודיה, המלך נבוך כי לפי כללי הטקס, פרמי מאיטליה הפשיסטית היה אמור להצדיע במועל. פרמי היה נשוי ללאורה קפון, יהודיה וכן היו שני ילדיהם. אחרי פרסום ה"Manifesto della razza" (אנ'), שהיהודים באיטליה אינם אריים, ניסו להימלט אך לא יכלו. בוהר ניהל כנס בקופנהגן, בו נאם ותקף בחריפות את היטלר. כל המדענים הגרמניים הצדיעו במועל ועזבו במחאה; בוהר גילה לפרמי בסוד, שהוא מועמד לנובל, ושיוכל להפקיד את הפרס בבנק אמריקני, אם ישיג ויזה. פרמי ביקש רשות שמשפחתו תהיה בטקס, ואחריו עלו על אוניה משוודיה לניו יורק.
    • עם האנשלוס, מייטנר איבדה את נתינותה האוסטרית, והפכה ליהודיה חסרת זכויות בגרמניה הנאצית. אוטו האן ייעץ לה לא לבוא למכון (שהיא הקימה), כי חשש לאבד את עבודתו. החליטה לברוח עם כמה שמלות ו-10 מארק, כשהאן נתן לה טבעת יהלום של אמו, למקרה הצורך. עם דרכון אוסטרי חסר ערך עלתה על רכבת להולנד. לא קיבלה ציוד, והתעודדה רק מהתכתבות עם האן ועם פריץ שטרסמן, חבר צוות שסירב להצטרף למפלגה הנאצית והיה מורעב, עד שהאן שכר אותו ב-50 מארק לחודש (את רוב שכרו הוציא על אוכל). האן כתב לה שבהפגזה של נייטאונים על אורניום נוצרו יסודות דמויי בריום, עם מסה של כמחצית מאורניום, ואם יש לה הסבר. בטיול בשלג עם אחיינה אוטו פריש (ברח גם הוא ועבד עם בוהר), ישבה לנוח וחישבה על פיסת נייר, שאפשר לפצל גרעין אורניום שנחלש לצורת 8. האן ושטרסמן כתבו על כך מאמר (מייטנר ופריש לא יכלו לחתום על מאמר מדעי), ואירן שקראה התפרצה: איזה מטומטמים היינו! (לחשוב שאלה יסודות חדשים - גם פרמי, שזכה כבר ב-1938???). בוהר שמע על כך בדרך לארה"ב, והגיב באותו אופן; כשהגיע, רוברט אופנהיימר כבר שרטט טיוטה לפצצת ביקוע גרעיני.
  • פרדריק התגייס לצבא הצרפתי, פיקד בדרגת סרן על חוקרים שחישבו את האנרגיה של תגובת שרשרת. הפקיד את החישוב בכספת, ודאג להבריח את מאגר המים כבדים הגדול בעולם מנורווגיה למכון קירי בפריז. כשהתקדמו הגרמנים לעיר, נודע להם על המטען הסודי, אך כשהגיעו למכון פרדריק כבר דאג לפנות אותו לדרום. פגש בדרך את מפקד הפינוי ונתן לו שפופרת עם קדמיום - אם ייתפס, זה יוכל לנטרל את המים. המים הפליגו לסאות'המפטון, ופרדריק הצטרף לרזיסטנס.
  • אווה קירי (איב) הצטרפה למחתרת, כדוברת גרמנית. אחרי המלחמה נישאה להנרי לבואיס, שכמנהל UNICEF זכה בשם הארגון בנובל לשלום, 1965.
  • אירן מתה ב-1956, 15 שנה אחרי שכמוסה מלאה בפולוניום-210 (אנ') התפוצצה במעבדתה. פרדריק מת שנתיים אחריה, מאותם נזקים: "המחלה המקצועית שלנו".

אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורצות דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתמטיקאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך משתמש:Avneref/מדע/מתמטיקאיות

היפאטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמש:Avneref/מדע/שבתאי אונגורו#ארכימדס ו-מצאתי!, אביקם גזית

  • היפאטיה: (Ὑπατία) באקדמיה האפלטונית ואסכולה הפיתגוראית קיבלו נשים, אבל רק היא נודעה בשמה. אביה תיאון היה מתמטיקאי ואסטרונום, מנהל מוזיאון הספרייה הגדולה של אלכסנדריה ומורה שהייתה מתלמידיו, ובין הטובים (אחרי מותו ניהלה במקומו). למדה גם פילוסופיה והצטיינה בספורט, וגם יפה (רומן של צ'ארלס קינגסלי). עזרה לאביה לערוך את ספריו - פירושים ל"יסודות" ולכתבי תלמי; כתבה פירושים לחתכי החרוט של אפולוניוס מפרגה, לאריתמטיקה, והטבלאות האסטרונומיות של תלמי. גם מורה נערצת: תלמידהּ סינסיוס (לימים בישוף) פיתח בהדרכתה הידרומטר#היסטוריה ואצטרולב. ידידה של המושל הרומאי, אורסטס.
    המון נוצרי רצח אותה בהסתה של קירילוס האלכסנדרוני (הקדוש), הבישופ של אלכסנדריה, כחלק ממאבק פוליטי ובגלל הפגניות, ומינהּ (מאמר של ג'ון טולנד). עם מותה (ושריפת הספריה בידי הנוצרים והערבים) הסתיימו כאלף שנות מדע יווני, והתחילו כאלף שנות עצירה ופיגור. "חובה עליך לחשוב, כי גם חשיבה שגויה עדיפה על אי-חשיבה."

מריה גאטנה אנייזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתמטיקאית הראשונה בעת החדשה. בגיל 11 הרצתה בבית אביה פייטרו (מתמטיקאי באוניברסיטת בולוניה) ב-7 שפות, וענתה לכל שואל בשפתו. לא אהבה אירועים המוניים, רצתה לחיות במנזר, כי שם נשים יכלו להשכיל, יחסית. כשמתה אמה, גידלה את 20 אחיה ואחיותיה, תוך כדי לימוד. בגיל 20 פרסמה את Propositions philosophicae, אוסף של 190 הרצאותיה בכל המדעים. כתבה "יסודות אנליטיים לשימושם של צעירים איטלקים", ספר לימוד מתמטיקה בשביל אחיותיה, בעזרת פרופ' רמירו רמפליני; תורגם לאנגלית ולצרפתית ושימש מעל 50 שנה.

הפונקציה מכונה "המכשפה (avversiera) של אנייזי", כי versiera היא "עקומה"; ואולי בגלל צורת העין המפחידה. הקדישה ספרה לקיסרית מריה תרזה וקיבלה מתנות יקרות; ומדליה וכתר זהב ומכתב הערכה מהאפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר. התקבלה לאקדמיה למדעים של בולוניה. בסוף ימיה הקדישה עצמה לחלכאים, ניהלה בית זקנים, עד מותה בגיל 81.

  1. ^ "התגלית הגדולה של פייר - מארי; התגלית הגדולה של מארי (לא רדיום או פולוניום, שפרסמו אותה בציבור, אלא) - רדיואקטיביות.
  2. ^ בקשתה לקבל עבודה במכון של מארי סורבה!