אווה קירי
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| איוו (אווה) קירי | |
|---|---|
 איוו (אווה) קירי בגיל 16 (1921) |
איוו (אווה) דניס קירי להבואז (6 בדצמבר 1904 - 22 באוקטובר 2007) הייתה סופרת צרפתיה-אמריקאית, עיתונאית ופסנתרנית. איוו (אווה) קירי הייתה בתה הצעירה של מארי ופייר קירי. אחותה היא איירין ז'וליו-קירי, וגיסה הוא פרדריק ז'וליו-קירי. איוו היא היחידה ממשפחתה שלא בחרה קריירה כמדען ולא זכתה בפרס נובל. בעלה, הנרי לבואז, זכה גם הוא בפרס נובל לשלום בשנת 1965 מטעם יוניצ"ף. היא עבדה כעיתונאית וכן חיברה את הביוגרפיה של אמה בספר "מאדאם קירי" ובספר "מסע בין לוחמים". בשנת-1960 הצטרפה לשורות יוניצ"ף, ופעלה מתן עזרה לילדים ואמהות במדינות מתפתחות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות
איוו דניס קירי נולדה בפריז, צרפת ב -6 בדצמבר 1904. היא הייתה בתם הצעירה של המדענים מארי ופייר קירי, ואחות צעירה לביתם הבוגרת של הזוג, איירין (ילידת 1897). איוו כמעט שלא הכירה את אביה, שנפטר בשנת 1906 בתאונה, כאשר נדרס על ידי עגלה רתומה לסוס. אחרי תאונה זו, מארי קירי ובנותיה נתמכו במשך זמן מה על ידי הסב, ד"ר יוג'ין קירי. כשהסב נפטר גם כן, בשנת 1910, מארי קירי נאלצה לגדל את בנותיה בעצמה ובעזרת אומנות. אף על פי שאיוו הודתה מאוחר יותר כי כילדה סבלה מחוסר תשומת לב מספקת של אמה, וכי רק מאוחר יותר, בשנות העשרה שלה, היא פיתחה קשר רגשי חזק אל האם, [1] מארי הקדישה תשומת לב רבה לחינוך ולפיתוח תחומי העניין של שתי בנותיה. בעוד שאיירין הלכה בעקבותה של אביה ואמה והפכה למדענית דגולה (הוענק לה פרס נובל לכימיה עם בעלה פרדריק ז'וליו קירי, בשנת 1935), פנתה איוו לתחומים אומנותיים וספרותיים. מארי קירי דאגה גם להתפתחותן הגופנית של הבנות. בכל מזג האוויר, הם יצאו לטיולים ארוכים ורכיבה על אופניים. הם הלכו לשחות בקיץ, ומארי התקינה ציוד התעמלות בגן ביתם שב"סאקס" ברובע Hauts-de-Seine. איוו ואיירין גם למדו, גינון תפירה ובישול.
למרות שהבנות היו צרפתיות (איוו הפכה מאוחר יותר לאזרחית אמריקאית), והשפה הראשונה שלהם הייתה צרפתית, הם היו מודעים למוצאם הפולני (מצד אימם) ודיברו פולנית. בשנת 1911 הן ביקרו בפולין, שהייתה אז תחת שלטון רוסי. המטרה העיקרית של הביקור הייתה להיפגש עם "ברוניסקה סקולודובסקה", אחותה של מארי, אשר שהתה בבית הבראה באותו זמן. במהלך ביקורם בפולין, הם גם רכבו על סוסים צעדו בהרים. אפילו כילדה היא הפגינה כישרון מיוחד למוזיקה. [2]
[עריכה] נעורים
בשנת 1921 כשהייתה איוו בת 16, יצאה למסע הראשון שלה על פני האוקיינוס האטלנטי: באביב של שנה זו, הפליגה עם אחותה ואמה בספינה RMS Olympic לעיר ניו יורק. מארי קירי, כזוכת פרס נובל בפעם השנייה, כמגלית ה"רדיום והפולוניום, התקבלה שם עם כל הכבוד והטקסיות הראויים. בנותיה היו גם הן מאוד פופולריות בקרב החברה הגבוהה האמריקאית. ".[3] במהלך הנסיעה איוו ואיירין גם שימשו לאימם כ"שומרי ראש" - מארי, שהתמקדה בדרך כלל בעבודת מחקר והעדיפה חיים פשוטים , לא הרגישה תמיד בנוח מול המחוות שהוענקו לה. בעת שהותם בארצות הברית, פגשו מארי, איירין ואיוו את הנשיא וורן הרדינג בוושינגטון, ראו את מפלי הניאגרה ויצאו ברכבת כדי לראות את הגרנד קניון. הם חזרו לפריז ביוני 1921.
איוו, כמו אירן אחותה, היא בוגרת מכללת "סבינייה" בפריז. שם היא הוסמכה בשני תארים ראשונים, מדע ופילוסופיה, בשנת 1925. בינתיים, היא גם שיפרה את מיומנויות הפסנתר וניגנה בקונצרט הראשון שלה בפריז בשנת 1925. מאוחר יותר, הופיעה על הבמה פעמים רבות, נותן קונצרטים בעיר הבירה הצרפתית, במחוזות וכן בבלגיה .
לאחר שאיירין נישאה לפרדריק ז'ולי בשנת 1926, נשארה איוו עם אמה בפאריס, מטפלת בה ומלווה אותה לטיולים ברחבי צרפת, איטליה , בלגיה ושוויץ. בשנת 1932, הן יוצאות ביחד ומלוות את נשיא צ'כוסלובקיה טומאש מסריק בנסיעתו לספרד.
למרות שאהבה את אמה, הייתה לאיוו אישיות שונה לגמרי ממנה (ומאיירין אחותה). שלא כמו אמה ואחותה, היא תמיד נמשכה אל תחומי העניין ההומאניים. בעוד מארי בדרך כלל לבשה שמלות שחורות ופשוטות, איוו תמיד הקדישה תשומת לב לבגדים מתוחכמים, לבשה נעלי עקב, התאפרה ואהבה לזרוח במסיבות. עם זאת, סעדו הן איוו והן איירין את אימם במסירות עד לפטירתה. (מארי, חלתה באנמיה אפלסטית , שנגרמה ככל הנראה כתוצאה מחשיפה שלה לטווח ארוך לרדיום, נפטרה ב -4 ביולי 1934. .[2] ).
[עריכה] הביוגרפיה של אמה
לאחר מותה של מארי קירי, החליטה איוו לתת ביטוי לאהבתה אל אמה על ידי כתיבת הביוגרפיה שלה. לשם כך, היא נסוגה זמנית מחיי החברה ועברה לדירה קטנה באוטיי, איוולין, שם היא אספה ומיינה מסמכים ומכתבים שהשאירה אחריה מארי. בסתיו 1935, היא גם ביקרה את משפחתה בפולין, בחיפוש אחר מידע על הילדות ותקופת נערותה של אמה. תוצאת עבודה זו היא הביוגרפיה מאדאם קירי, שפורסמה במקביל בצרפת, בבריטניה, באיטליה, בספרד, בארצות הברית ובמדינות נוספות בשנת 1937.
הביוגרפיה הפכה פופולרית מאוד מיד עם פרסומה, במדינות רבות (כולל ארצות הברית) אף הייתה לרב מכר. הספר זכה בפרס הספר הלאומי 1937 בתחום ה"סיפורת", והוא הותאם לקולנוע בשנת 1943 על ידי מטרו גולדווין מאייר, והוסרט כאשר גריר גארסון שיחקה בתפקיד הראשי.
בשנים שלאחר מכן, לעומת זאת, הביוגרפיה של מארי קירי נתקלה לעתים קרובות בביקורת של היסטוריונים למדע, שהאשימו את איוו בהצגת אמה בייתר רגשנות ובכשל להציגה כהוויתה, למשל, הרומן של מארי עם פול לנגווין, תלמידו לשעבר של בעלה. לנגווין היה אדם נשוי ואב לארבעה, מערכת היחסים שלהם, שהחלה לאחר מותו של פייר קירי, עוררה שערורייה גדולה בתחילת המאה העשרים בצרפת. איוו הואשמה גם כי לא הציגה את כל הצרות והעלבונות שאמה ספגה מהחוגים המדעיים ועיתונות הביבים הצרפתית.
איוו הפכה עסוקה יותר ויותר בעבודה ספרותית עיתונאית. מלבד הביוגרפיה של אמה, היא פרסמה גם ביקורות מוסיקליות בשבועון Candide ומאמרים על תיאטרון, מוסיקה וקולנוע בעיתונים אחרים בפריז.[2]
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, הסופר והמחזאי ז'אן ז'ירודו, אשר הפך לשר התעמולה הצרפתי באותה שנה, מינה את איוו קירי לראש המחלקה הנשית במשרדו. לאחר פלישת הגרמנים לצרפת, עזבה איוו את פריס ב-11 ביוני 1940, ולאחר כניעת צרפת הפליגה עם קבוצת פליטים על סיפון אוניה עמוסה הרבה מעבר לתכנונה, לבריטניה, תוך כדי הפצצות של חיל האוויר הגרמני. בבריטניה הצטרפה איוו לכוחות צרפת החופשית בראשות שארל דה-גול והחלה את מלחמתה הפעילה בנאצים, פעולה שבעקבותיה שלל ממנה ממשל וישי את אזרחותה הצרפתית והלאים את רכושה ב-1941.
את רוב שנות המלחמה העבירה איוו בבריטניה. שם פגשה את ווינסטון צ'רצ'יל, העבירה הרצאות וכתבה מאמרים לעיתונות האמריקאית (בעיקר לניו-יורק הארלד טריביון. ב-1940 פגשה את אשת נשיא ארצות הברית אלינור רוזוולט בבית הלבן. בהשפעת ביקור זה נתנה יותר מאוחר סדרת הרצאות בנושא האישה הצרפתייה והמלחמה; במאי 1940 ירחון האטלנטיק פרסם מאמר תחת אותה כותרת.
החל מנובמבר 1941 ועד אפריל 1942, איוו קירי עברה ככתבת צבאית באפריקה, ברית המועצות ואסיה וצפתה במיגננה הבריטית במצרים ובלוב בדצמבר 1941 והקרב על מוסקבה בינואר 1942. במהלך מסעות אלו פגשה את השאה האיראני מוחמד רזה פהלוואי, מנהיג סין החופשית, צ'יאנג קאי שק נלחם ביפנים, ואת מהטמה גאנדי. במספר הזדמנויות פגשה את אחייה ללאום הפולני החיילים הפולנים, אשר לחמו לצד הבריטים בצבא הפולני בברית המועצות.
דיווחיה של קירי ממסע זה פורסמו בעיתונות האמריקאית וב-1943 הם נאספו בספר מסע בין לוחמים שהיה מועמד גם לפרס הפוליצר לסיפורת בשנת 1944 (בפרס זכה לבסוף ארני פייל).[2] מאמר בסתיו של שנת 1943 במהדורה של כתב העת "הסקירה הרוסית" ביקר את סיפרה. הכתב מיכאל קרפוביץ', תיאר את סגנונה המתלהב והמחבב על אנשים שפגשה וראיינה בברית המועצות. קרפוביץ' האמין שקירי לא האמינה לרוסים אותם תיארה. במסע בין לוחמים היא כתבה על שיחותיה עם הבישופ היווני אורתודוקסי, רקדנית מוכרת, גנרל בצבא האדום עובדי מפעל, מנהיגים קומניסטיים מקומיים ומדענים. קרפוביץ' חשב שהחיות (ויטאליות) של קירי הסיחה את ראייתה ואת שיפוטה בספר. [4]
לאחר חזרתה לאירופה, איב קירי שירתה כמתנדבת בשרות "פלוגות הרפואה הנשיות" של צבא צרפת החופשי במהלך המערכה האיטלקית של מלחמת העולם ה-II, שם קודמה לדרגת סגן בדיוויזיה המשוריינת הראשונה (צרפת). באוגוסט 1944 היא לקחה חלק עם היחידות אליהם השתייכה בנחיתה בפרובנס שבדרום צרפת. היא עוטרה בעיטור צלב המלחמה על שירותה זה.
[עריכה] לאחר המלחמה
[עריכה] לקריאה נוספת
- אווה קירי, מאדאם קירי, מצרפתית: מרים וגבריאל טלפיר, תל אביב: גזית, 1943.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Fox, Margalit (October 25, 2007). "Ève Curie's obituary in New York Times", The New York Times. אוחזר ב־ March 7, 2010.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Ève Curie's biography. אוחזר ב־March 7, 2010.
- ^ "Ève Curie's obituary in The Times" (October 26, 2007). אוחזר ב־ March 7, 2010.
- ^ Book Reviews, Russian Review, Volume 3, Number 1, Autumn 1943,pg. 104.
