נאוה ארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נאוה ארד
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 4 בדצמבר 1938 (בת 75)
כנסות 10 - 13
סיעה המערך, העבודה, סיעת יחיד
תפקידים בולטים

נאוה ארד (נולדה ב-4 בדצמבר 1938) הייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה.

נאוה ארד נולדה בקיבוץ חולדה. שירתה בצה"ל כסמלת סעד בנח"ל המוצנח, למדה הוראה במכללת בית ברל, קיבלה תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל חברתי ומדיניות סוציאלית מבית הספר לכלכלה של לונדון.

ארד הייתה מזכירה ארצית של איגוד העובדים הסוציאליים (1963 - 1969). ב-1973 נבחרה כחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית ועמדה בראש המרכז לביטחון סוציאלי. כיהנה כמזכירה הכללית של נעמ"ת בשנים 1977 - 1981. בשנים 1988 - 1994 שימשה כיו”ר מועצת המנהלים של "משען". באוקטובר 1993 מונתה ליועצת ראש הממשלה למעמד האשה של יצחק רבין וליו"ר המועצה הלאומית לקידום מעמד האשה. שימשה כחברת כנסת ברציפות בכנסות העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה מטעם מפלגת העבודה והייתה חברה בוועדות העבודה והרווחה, הכספים והעלייה והקליטה. לכנסת ה-13 נכנסה במקוםיצחק רבין שנרצח. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה פרשה מהעבודה והקימה סיעת יחיד על שמה.

לכנסת ה-14 וה-16 התמודדה כיו"ר רשימת גיל, ללא הצלחה. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה הרשימה, הפעם בראשות רפאל איתן וללא הכללת ארד, בשבעה מנדטים. לבקשתה נשארה בתפקיד מזכ"ל המפלגה ולא התמודדה על תפקיד שר. בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצבה במקום ה-25 מתוך 26 ברשימת גיל, שלא עברה את אחוז החסימה.

אביה, דוד ברמן, היה ראש המועצה המקומית חדרה בשנים 1946 - 1954 והיה לראש העירייה הראשון בין השנים 1954 - 1956.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]