נחום מנבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: ניסוח וכתוב ככתב אישום. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

נחום מנבר (נולד ב-1948), בן קיבוץ גבעת חיים וקצין צנחנים בצעירותו, הסתבך בפלילים כמה וכמה פעמים, תמיד בענייני כספים. הוא היה חסר כל ונרדף בידי נושים כאשר החליט לנצל את קריסת הגוש הקומוניסטי ולקנות נשק מצבא פולין. את הנשק מכר למדינות עולם שלישי שהסתמכו על ציוד צבאי סובייטי.

אולם את עיקר עסקיו עשה מנבר עם איראן. הוא מכר לאירנים כמויות עצומות של נשק ובכלל זה ידע, ציוד וחומרים הקשורים ללוחמה כימית. השמועות על יחסיו עם איראן הגיעו אל משרד הביטחון, שהחליט להפסיק את הקשרים עמו. אף על פי כן, מנבר המשיך בעסקיו ואף הגדיל את מעורבותו בישראל. במיוחד התפרסם ב-1994 כשהיה לספונסר של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים. בכל אותה עת ידעה מערכת הביטחון שמנבר סוחר בציוד צבאי עם איראן, והוא הוזהר. לא היו ראיות שהוא מייצא לאיראנים נשק כימי ממש.

רק משנאספו ראיות כאלו בידי המוסד, ומהנדס פולני, יאנוש קלישבסקי, הסכים להעיד נגד מנבר, אפשר היה לעצור אותו ב-1997. הוא "הועלם", ורק כעבור שלושה שבועות הותר לפרסם את דבר מעצרו. מנבר הורשע בשלוש עבירות:

סיוע לאויב במלחמתו בישראל (סעיף 99 לחוק העונשין, תשל"ז-1977);
ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל (סעיפים 92 ו-99 לחוק העונשין);
מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה (סעיף 111 לחוק העונשין).

הוא נידון בבית המשפט המחוזי לשש-עשרה שנות מאסר, לא לפני שפרקליטו אמנון זכרוני הטיח האשמות קשות באחד משופטיו, אמנון סטרשנוב, לפיהם ניהל קשרים לא ראויים עם פרקליטה בצוות ההגנה, פנינת ינאי. לאחר בדיקת העניין קבעו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה כי בטענות עו"ד זכרוני כלפי כבוד השופט סטרשנוב לא היה כל ממש והן נתבררו כמשוללות יסוד. עוד קבע היועץ המשפטי כי התנהגותם של הסנגורים - עו"ד זכרוני ועו"ד ארד איילון - הייתה חריגה ובעייתית, בלשון המעטה.

גם התבטאות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפני מתן גזר הדין, כי יש למצות את הדין עם מנבר, עוררה סערה, והשופטים ביקרו אותה בפסק דינם.

מנבר ערער בפני בית המשפט העליון על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו, אך ערעורו נדחה. בפסק הדין בערעור (ע"פ 6411/98 נחום מנבר נגד מדינת ישראל, ניתן ב-5.12.2000) קבע השופט תאודור אור:

תמורת בצע כסף ביצע המערער עבירות ביטחוניות חמורות, אשר יש בהן לפגוע במדינה ובביטחונה. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, מקרהו של המערער הוא אחד המקרים החמורים ביותר של עבירות ביטחוניות שנדונו אי-פעם בבית-משפט במדינה, ואשר בוצעו על ידי אזרח ישראלי כנגד ביטחון המדינה. המערער היה מעורב בביצוע עבירות חמורות אלה במשך תקופה של שנים אחדות, מאז נחתם ההסכם ת2/. במשך תקופה זו הוצב בפני המערער מספר רב של תמרורי אזהרה, אשר לו שעה להם היה חדל מדרכו הרעה. אלא שהמערער לא חדל ממעשיו גם לאחר שידע שקיימים נגדו חשדות. אף לאחר שנדרש להפסיק את עסקיו עם האיראנים ולאחר שהצהיר לא פעם ולא פעמיים כי הפסיקם, המשיך המערער במגעיו עם האיראנים ובביצוע התחייבויותיו כלפיהם.