ניזאר קבאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניזאר קבאני
Nizarqabbani.jpg
תאריך לידה 21 במרץ 1923
תאריך פטירה 30 באפריל 1998 (בגיל 75)
מקום לידה דמשק, סוריה
מקום פטירה לונדון, אנגליה
עיסוק משורר, דיפלומט ומוציא לאור
לאום סוריה
תחום כתיבה שירה
בצעירותו
כסטודנט למשפטים, 1944

ניזאר תאופיק קבאני (ערבית: نزار توفيق قباني, 21 במרץ 1923 - 30 באפריל 1998) היה משורר, מוציא לאור ודיפלומט סורי. נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערבים בתקופה המודרנית. סגנון השירה שלו הוא פשטני ורוב שיריו אשר עוסקים בנושאים מגוונים, בהם פמיניזם, דת ולאומיות ערבית, הנם שירי אהבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבאני נולד בדמשק, סוריה, למשפחה מהמעמד הבינוני. הוא גדל במיאד'נת א-שחם, אחת משכונותיה של דמשק העתיקה, ולמד במכללה המדעית הלאומית בדמשק, בין 1930-1941 אשר נוהלה על ידי חבר של אביו. מאוחר יותר הוא למד משפטים באוניברסיטת דמשק, שעד ל-1958 נקראה האוניברסיטה הסורית. את התואר הראשון שלו במשפטים הוא קיבל בשנת 1945.

בזמן היותו סטודנט הוא כתב את אוסף שיריו הראשון, "השחרחורת אמרה לי". אוסף השירים תיאר, בין השאר, בצורה נועזת את גוף האישה, דבר שגרם לגלי הלם ברחבי החברה השמרנית בדמשק. מתוך מטרה לתת גושפנקא לשיריו הוא הראה אותם למוניר אל-עג'לאני, שר החינוך הסורי באותה תקופה. אל-עג'לאני אהב את השירים ואף כתב הקדמה בפתח הספר.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבאני היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה הייתה בת דודתו, זהראא אקביק. מנישואים אלו נולדו להם בן בשם תאופיק ובת, הדבאא. תאופיק מת מהתקף לב כשהיה בן 22 בלונדון. את בנו הוא הנציח בשיר המפורסם, "אל הנסיך הדמשקאי, תאופיק קבאני". בתו שנולדה ב-1947 הייתה נשואה פעמיים וגרה בלונדון עד למותה באפריל 2009. אשתו מתה בשנת 2007.

נישואיו השניים היו לבלקיס א-ראוי, אישה עיראקית שפגש בבגדד. היא נהרגה ב-15 בדצמבר 1981 בפיגוע תופת בשגרירות העיראקית בביירות שאירע במהלך מלחמת האזרחים בלבנון. קבאני הושפע עמוקות ממותה, ואף הביע את צערו בשיר מפורסם שלו הנקרא "בלקיס", ובו הוא מאשים את העולם הערבי כולו על מותם. ילדיו מנישואים אלו היו בן בשם עומר ובת בשם זיינב. לאחר מותה של בלקיס הוא לא נישא שוב.

שנותיו המאוחרות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותה של בלקיס עזב קבאני את ביירות. הוא שהה תקופות קצרות בז'נבה ופריז ולבסוף השתקע בלונדון, שם חי את 15 שנותיו האחרונות. בתקופה זו המשיך קבאני לכתוב שירים ולהביע דעות שנויות במחלוקות. שירים מעוררי מחלוקת מתקופה זו הם "מתי יכריזו על מות הערבים" ו"הרצים".

קבאני מת בלונדון ב-30 באפריל 1998 מהתקף לב. בצוואתו אשר נכתבה במיטתו בבית החולים הלונדוני כתב קבאני כי ברצונו להיקבר בדמשק. קבאני נקבר חמישה ימים מאוחר יותר בבאב א-סע'יר.

קריירה דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים עבד קבאני עבור משרד החוץ הסורי בשמשו קונסול או נספח צבאי בערי בירה שונות, בהן ביירות, איסטנבול, מדריד ולונדון. בשנת 1959, לאחר שהוקמה הרפובליקה הערבית המאוחדת, שימש קבאני סגן מזכיר רע"ם בשגרירות שלה בסין. הוא המשיך לכתוב באותה תקופה, וחלק מהשירים הכי טובים שלו נכתבו אז. הוא עבד בתחום המדיני עד להתפטרותו ב-1966, שלאחריה הוא הקים בית הוצאה לאור בביירות, אשר נשא את שמו.

אירועים שהשפיעו על שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשקבאני היה בן 15 התאבדה אחותו בת ה-25 משום שהיא סירבה להתחתן עם גבר שלא אהבה. במהלך הלווייתה החליט קבאני להילחם בתנאים החברתיים שגרמו למותה. כשנשאל אם הוא רואה עצמו כמהפכן, ענה: "אהבה בעולם הערבי היא כמו אסירה, ואני רוצה לשחרר אותה. אני רוצה לשחרר את גופהּ ונשמתה של הנפש הערבית בעזרת השירה שלי. היחסים בין גברים לנשים בחברה שלנו אינם תקינים". קבאני היה ידוע כאחד האינטלקטואלים הפמיניסטים ביותר בזמנו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבאני עם הוריו, אחיו ואחותו.

לניזאר קבאני היו שלושה אחים: מועתז, רשיד וסבאח, ואחות אחת, ויסאל. סבאח קבאני היה מפורסם בזכות עצמו כמנהל הרדיו והטלוויזיה הסורית וכשגריר סוריה בארצות הברית ב-1980.

אביו של ניזאר קבאני, תאופיק, היה סורי, בעל מפעל לשוקולד, ואמו הייתה ממוצא טורקי. אביו עזר למתקוממים נגד המנדט הצרפתי על סוריה ונכלא פעמים רבות בעקבות דעותיו. כל זה השפיע, בין השאר, על דעותיו של ניזאר שהפך למהפכן בפני עצמו. דוד-רבא של קבאני, אבו ח'ליל קבאני, היה אחד מהמחדשים המובילים של הספרות הערבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]