כרמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| כרמן | |
 |
|
| ציור מאת חוזה דה ריברה | |
| מלחין | ז'ורז' ביזה |
| ליברטיסט | אנרי מֵייָאק ולודוֹויק הַלֵוִי |
| סוגה | אופרה דרמטית |
| מספר מערכות | 4 |
| שפה | צרפתית. |
| שנה | 1875 (בכורה) |
| מקום התרחשות העלילה | סביליה, ספרד |
| זמן התרחשות העלילה | |
| תפקידים | |
|
|
כרמן היא אופרה צרפתית מאת המלחין ז'ורז' ביזה. הליברית מבוסס על הנובלה "כרמן" מאת פרוספר מרימה ונכתב על ידי אנרי מֵייָאק (Meilhac) ולודוֹויק הַלֵוִי.
הצגת הבכורה של האופרה הייתה באופרה קומיק שבפריז ב-3 במרץ 1875. במשך שנה לאחר הופעת הבכורה, האופרה כרמן נחשבה לכישלון, ונקראה על ידי המבקרים "לא מוסרית" ו"מלאכותית". כיום, כרמן היא אחת האופרות הפופולריות ביותר בעולם[1]. למעשה, אופרה אמריקה טוענת כי האופרה כרמן מדורגת מקום רביעי ברשימת האופרות המוצגות ביותר בצפון אמריקה.
האופרה מספרת את סיפורה של כרמן, צוענייה יפהפייה חמת מזג, ששברה את לבם של מחזרים רבים. היא מחזרת אחרי קורפורל דון חוזה מחיל המשמר ומשכנעת אותו להישאר עמה בלילה אחרי שעת השיבה לבסיס. שבוי בקסמה הוא עורק ומצטרף לקבוצת המבריחים שכרמן שייכת אליה. לאחר שכרמן בטוחה בהשפעתה עליו, היא מתנערת ממנו לטובת לוחם הפרים אסקמִיליוֹ.
חלקים מסוימים מהאופרה מוכרים מאוד כיצירה בפני עצמם וביניהם הפרלוד, שיר הטוריאדור והאריה - ההבנרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בתחילת שנת 1873 הזמין המנהל האמנותי של האופרה קומיק, דו לוקל (Du Locle) אצל ביזה אופרה על פי הרומן של מרימה. הצגת הבכורה של האופרה הייתה מיועדת לסוף אותה שנה, אך עקב קושי בליהוק התפקיד הראשי , החזרות לבכורה החלו רק באוגוסט 1874.
ביזה קנה בית בבוז'יוואל (Bougival), הנמצאת עשרים קילומטרים מערבית לפריז, על גדות נהר הסן, ושם ישב לכתוב את יצירתו. עד קיץ 1874 סיים ביזה את הנוסח לפסנתר של האופרה, ונדרשו לו חודשיים נוספים לסיים את התזמור. (גם זה זמן שיא להשלמת אופרה בסדר גודל כזה.)
פרסום הליברית של היצירה עורר שערורייה בקרב חוגי האמנים, שגרסו שהוא אינו מוסרי. השערורייה גרמה לעיכוב בליהוק התפקיד הראשי. לפחות זמרת מפורסמת אחת (ששמה לא הוזכר) סירבה כשהוצע לה התפקיד. בסופו של דבר, בדצמבר של אותה השנה, הסכימה המצו סופרן המפורסמת סלסטין גאלי-מרייה (Galli-Marié) להופיע בתפקיד כרמן, וזאת בלי לראות את הפרטיטורה.
בזמן החזרות הביע עוזרו של דו לוקל, דה לוואן (De Leuven), את מורת רוחו כלפי עלילת האופרה ולחץ על ביזה ועל כותבי הליברית לשנות את הסוף הטרגי. לאופרה קומיק היה שם של תיאטרון משפחתי והורים רבים נהגו לקיים ראיונות לחתנים עתידיים בתאיו במהלך ההצגה. דה לוואן חשש, כי סוף כזה ימנע ממשפחות לבוא לראות את האופרה, ובכך יהרוס את שם המוסד כתיאטרון משפחתי. כותבי הליברית הסכימו לשנות את הסוף, אך ביזה סירב. חילוקי דעות אלו הובילו להתפטרותו של דה לוואן מהפקת האופרה בתחילת שנת 1874. באוקטובר החלו החזרות, שהתארכו עד חמישה חודשים (הרבה יותר מהמצופה). נגני התזמורת של האופרה קומיק טענו, כי הפרטיטורה איננה ניתנת לנגינה ולצוות הזמרים היה קשה לעקוב אחרי הוראותיו של ביזה. המתנגד הראשי היה דו לוקל [2]. שחיבב מאוד את ביזה, אך שנא את האופרה. האופרה קומיק הייתה במצב פיננסי קשה מאוד, לאחר שלא זכתה להצלחה מאז האופרה פאוסט של גוּנוֹ. צרותיה הפיננסיות הרבות של האופרה קומיק הובילו את דו לוקל לחשוש, ש"כרמן" תביא אותה למצב של פשיטת רגל.
כותבי הליברית, שהאופרה כרמן הייתה עיסוק מינורי מבחינתם, ניסו בחשאי לשדל את זמרי האופרה לבצע את תפקידיהם בדרמטיות מוגזמת, כדי להנמיך את השלכות העלילה על צופיה, אבל לשמחתו של ביזה, בחזרות האחרונות של האופרה השתכנעו בעלי ההשפעה בגאוניותה של האופרה.
הצגת הבכורה של האופרה הייתה ב-3 במרץ 1875, שלושה חודשים לפני מות המלחין. באותו יום קיבל ביזה את אות לגיון הכבוד, תואר כבוד על שירות מצטיין לצרפת.
ארבעת המבצעים בתפקידים הראשיים של האופרה היו:
- גאלי-מרייה בתפקיד כרמן
- פול לארי בתפקיד דון חוזה
- ז'ק בוּאי בתפקיד אסקמיליו
- מדמואזל שאפּאי בתפקיד מיכּאלה
לפי יומנו של הלוי, הצגת הבכורה לא קצרה הצלחה. אומנם, המערכה הראשונה התקבלה יפה, והאינטרמצו בין המערכה הראשונה לשנייה התקבל במחיאות כפיים, אך בהמשך, פרט ל אריה של מיכאלה במערכה השלישית, המערכה השנייה, השלישית והרביעית התקבלו בדומיה רועמת. המבקרים קטלו את האופרה בטענה, שהליברית איננה מתאימה לאופרה קומיק.
גם הקהילה המוזיקלית ביקרה את ביזה על שהלך בעקבות וגנר כששם דגש רב יותר על התזמורת מאשר על הזמרים. לדוגמה, שיר הצוענים (מספר 12) , מסתמך על תמיכה מלודית וקצבית רבה של התזמורת ואיננו ניתן לביצוע בלעדיה; זאת ועוד, אם מנצח התזמורת איננו מקפיד די הצורך, שיר הטוריאדור המפורסם מהמערכה השנייה יכול בקלות להיבלע בצלילי התזמורת, גם עם בס חזק בתפקיד אסקמיליו.
למרות כל הביקורות השליליות, היו מי ששיבחו את האופרה על מקוריותה. המשורר תאודור דה בנוויל, לדוגמה, שיבח את כותבי הליברית על שיצרו דמויות ריאליסטיות יותר משהיה מקובל באופרה קומיק.
עקב הביקורות השליליות הרבות, בשנתה הראשונה היו רק 48 הצגות של האופרה באופרה קומיק. לקראת סוף תקופת ההרצה, ההנהלה מכרה כרטיסים בהנחות גדולות, בניסיון כושל למנוע הפסד גמור, וכשהסתיימה העונה, לא רצה עוד איש להעסיק את הזמרים שמילאו את התפקידים הראשיים.
ביזה לא זכה לראות בהצלחת האופרה שכתב. הוא נפטר ב-3 ביולי, ממש לאחר ההצגה השלושים במספר. במשך המאה הבאה נכנסה האופרה לרפרטואר כחלק בלתי נפרד ממנו.
אף כי תפקיד כרמן נכתב למצו-סופרן, זמרות סופרן רבות, ביניהן ליאונטין פרייס (שהייתה צריכה להתגבר גם על גזענות מושרשת בדרכה לתפקיד) שרו את כרמן על הבימה ובהקלטות. חילוקי דעות רבים התעוררו בשאלה, איזה הוא טיפוס הקול המתאים ביותר לתפקיד. לא זו בלבד, שהוא מחייב היקף קולי רחב ויכולת ירידה תכופה אל הסף התחתון של המנעד, אלא שכדי להציג את כרמן כראוי לה המבצעת צריכה להיות מחוננת בכישורים דרמטיים יוצאי דופן ואף להיות רקדנית מעולה.
[עריכה] יסודות דרמטיים
"כרמן" הייתה חדשנית עד קיצוניות בדרמה שבה: האופרה הצרפתית לא הוגבלה עוד לטיפוסים קומיים חד-ממדיים. שני גיבוריה הראשיים של היצירה הנם מן הדמויות עזות המבע ביותר בספרות האופרה. נפילתו של דון חוזה ממאהב נאמן וחייל המכיר בחובתו למטורף אחוז דיבוק מתוארת להפליא הן במוזיקה והן בליברית. המוזיקה אף מוודאת, שכרמן לא תהפוך לדמות הרסנית כמו אלקטרה (ריכרד שטראוס) או לולו (אלבן ברג): היא איננה רודפת גברים; הם רודפים אותה[3]. כיון שביזה נרתע מן הדימוי המסורתי של פאם-פאטאל אופראית, הייתה כרמן לדמות שקשה להבינה (או להציגה על הבימה). היא פאטאליסטית ונהנתנית, חיה כל-כולה את הרגע. יופיה מפיל, שלא בצדיה, את הגברים ברשתה ומכאן ואילך הם מובלים אל מפלתם בשל מושגים מטעים שהם מטפחים בעצמם על האהבה. את אופיה של כרמן מתארת באופן המוצלח ביותר סצינת משחק הקלפים, שבה היא מקבלת את בשורת מותה כדבר בלתי נמנע. חוזה איננו האדם המתאים לגחמותיה של כרמן, משום שהוא נכסף לקביעות, המצטיירת בעיניו כנאמנות: כשהוא שומע שכרמן רקדה לפני הגברים במערכה השנייה, הוא נתקף מצוקה קשה. חוסר היציבות של אופיה היא אנרכיה בעיני חוזה, ובהיותו חייל, הוא מסלק אותה.
לכרמן וחוזה יש לשושה דואטים, המייצגים שלושה שלבים במערכת היחסים שלהם. הראשון במערכה עראשונה הוא שלב הפיתוי, השני, במערכה השנייה, הוא שלב ההתנגשות, והשלישי, במערכה הרביעית, הפתרון הטרגי. מבחינה מוזיקלית, הדואטים אינם בסגנון הדואטים הצרפתיים או האיטלקיים המסורתיים, שבהם שני קולות מתמזגים לאחד. הם מציגים את חוסר ההתאמה, את השונות התהומית, בין כרמן לחוזה, כיון שכמעט לעולם אין הם שרים יחדיו.
דמויות המשנה, מיכאלה ואסקמיליו, אינן מפותחות באותה מידה כשני הגיבורים, ומשמשות כהשתקפויות לדמויות הראשיות. מיכאלה מייצגת את עברו הנאיבי של חוזה, ואילו אסקמיליו מייצג את עתידה המסעירק של כרמן. מיכאלה באה מן האופרות הליריות של גונו ואסקמיליו מקורו באופרה בופה המסורתית. למיכאלה יש אריה קטנה במערכה השלישית, הבאה ללמד, שחשיבותה בסיפור העלילה אינה רבה: היא נבראה להיות ניגוד לכרמן, אבל היא מייצגת גם את אמו של חוזה. לאסקמיליו ניתן השיר המפורסם ביותר בפרטיטורה. ביזה ידע, שהשיר יהיה פופולרי, אבל בינו לבינו תיעב אותו. "הם רוצים פסולת וזה מה שיקבלו", אמר.
[עריכה] יסודות מוזיקליים
כשנשאל, אם יבקר בספרד כדי להכיר את החומר לפרטיטורה שלו, ענה ביזה, "לא, זה רק יבלבל אותי." ביזה שילב יסודות ספרדיים במוזיקה, שאת אופיה הצרפתי שימר בעליל. כמה קטעים, בייחוד ה-Seguidilla ושיר הצועניות עושים שימוש רב ביסודות הפלמנקו. גם האינטרמצו במערכה הרביעית מושפע ככל הנראה משיר ספרדי של מנואל גארסיה שיש בו יסודות של מוזיקה צוענית.
ביזה מיזג כמה שירים ספרדיים פופולריים כמות שהם בפרטיטורה. אלה הםEl arreglito, שהיה ל"האבאנרה" ושיר העם שכרמן מפזמת בחוצפה כשזוניגה חוקר אותה; את שניהם כתב איראדייה'. ההאבאנרה נכתבה במקום אריה, שלא מצאה חן בעיני גאלי-מארייה, וביזה, כמשוער, שינה ותיקן עשר פעמים[2] .
ביזה משתמש במערכת לייטמוטיב רופפת מאוד, כיון שהוא מעדיף להביא חומר חדש בכל תמונה. שני מוטיבים קשורים בכרמן. הראשון הוא מוטיב הגורל של כרמן והסקונדות המוגדלות שלו מקורן במוזיקה הספרדית. הוא מופיע כמבשר רעות מיד אחרי הפרלוד ושולט בסיום האופרה. הוא נשמע בצורה זו כאשר כרמן בוחרת בדון חוזה כמאהבה, בראשית שיר הפרח, וברגעי הסיום של האופרה. עוד הוא נשמע, במהירות מוגברת, עם כניסת כרמן. הנושא הזה מופיע ביתר תדירות בכלי המיתר ובא לשימוש כאשר הגרסה האיטית יותר הייתה עוצרת את שטף המוזיקה. ראויה לציון הופעתו בתמונת משחק הקלפים (מס' 20).
הנושא השני הקשור בכרמן מייצג את השפעתה על חוזה. הוא נשמע אחרי שחוזה נבחר להיות מאהבה של כרמן וכאשר כרמן נלקחת על ידי המשטרה אל חוזה וזוניגה. הנושא הזה הנו, כמוהו ככרמן עצמה, יפה וטרגי גם יחד. בקטע שהוצא מן המהדורה המקורית והוכנס למקהלה הקדחתנית של הנשים במערכה הראשונה, שני הנושאים מנוגנים בקונטרפונקט.
[עריכה] תיקונים ושינויים
המתכונת המקורית של ביזה לכרמן הציבה דיאלוג במקום רצ'יטטיב. אחרי מות ביזה, סברה הקהילה המוזיקלית, כי האופרה תתקבל ביתר הערכה בצורת גראנד אופרה מאשר כאופרה-קומיק. ידידו של ביזה, ארנסט ז'ירו, כתב רצ'יטטיבים לצגת הבכורה בווינה ב-1875, ואלה היו בשימוש עד שנות ה-60' של המאה ה-20. (מלבד באופרה קומיק, שם נשארה כרמן בגרסת הדיאלוגים עד שנות ה-50' של המאה ה-20.) כיום רואים ברצ'יטטיבים נזק ליצירה כמכלול. הם פגמו בקצב ההתרחשויות המדוד בקפידה של ביזה והפריעו משמעותית לתהליך האפיון. נראה, עם זאת, שהרצ'יטטיבים חוזרים לאופנה בבתי האופרה הגדולים, כדוגמת המטרופוליטן אופרה, שגודלם מקשה על העברת דיאלוג מדובר.
מהדורה חדשה משנת 1964, בעריכת פריץ אסר, אמורה לשחזק את חזונו המקורי של ביזה בהכללת חומר, שהוצא מן האופרה בביצוע הבכורה, יחד עם השבת הדיאלוגים. אסר לא היה מודע לכך שחלק גדול מן ההשמטות היה מעשה ידיו של ביזה עצמו וכתוצאה מכך כלל אי-אילו קטעים מיותרים. במקביל הכניס גם שינויים ניכרים בהוראות הבימוי ושכתב חלק מן הליברית. כיום, הפרטיטורה המספקת היחידה היא פרטיטורה ווקאלית מאת ביזה עצמו, שיצאה לאור בשנת 1875. אין עדיין בנמצא שום פרטיטורה מדויקת מלאה, וכל הפקה נשפטת על פי כישורי המנצח בבחירת פרטיטורה.
רוב ההקלטות מאז פרסום המהדורה של אסר מלהטטים בגרסאות של האופרה קומיק, אסר וז'ירו. הגרסה של רפאל פריבק דה בורגוס מ-1970 (שכולה אופרה קומיק) מכילה תמונת פנטומימה עם מוראלס ומקהלה, שהחתכה מן ההפקה המקורית אך נשארה בפרטיטורה.
בשנת 2003 נערכה הקלטה עם מישל פלאסו, הכוללת נוסח מוקדם של ההאבאנרה של כרמן (L'amour est un enfant bohème) נוסף לזה המוכר.
[עריכה] תקציר העלילה
מיקום העלילה : סביליה , ספרד. 1830.
- הערה: בגרסתו של פריץ אסר, מערכה שלישית ורביעית נקראות מערכה שלישית חלק אחד, ומערכה שלישית חלק שתיים.
- הערה: הטקסט בסוגריים בתקציר העלילה מביא את ראשית הקטע הווקאלי הנזכר לפניהם.
[עריכה] מערכה ראשונה
כיכר יפה בסביליה ובה בית חרושת לסיגריות, קסרקטין וגשר. מוראלס והחיילים עומדים על משמרתם, משועממים מאוד (Sur la place, Chacun passe). מיכאלה מופיעה. היא מחפשת את חוזה, ארוסה, אבל החיילים החצופים, המעוניינים בחברתה, נטפלים אליה והיא נמלטת. חוזה מתקרב עם המשמרת החדשה וחבורת נערי רחוב מחקים את צעדתם (Avec la garde montante). עובדות בית החרושת יוצאות מן הבניין להפסקה וחבריהן מקבילים את פניהן (La cloche a sonné). כרמן מופיעה וכל הגברים פונים אליה בשאלה, מתי תאהב אותם (Quand je vous aimerai?) היא עונה, כי היא אוהבת את האיש שאינו אוהב אותה, בהאבאנרה המפורסמת. (L'amour est un oiseau rebelle). כשהיא מתבקשת לבחור מאהב, היא מטילה פרח לפני חוזה (Carmen! sur tes pas, nous nous pressons tous!). חוזה קופא לרגע על עומדו עד שמיכאלה פונה אליו עם מכתב ונשיקה מאת אמו (Parle-moi de ma mère!). חוזה שוקע בהרהורי כיסופים אל ביתו. מיכאלה הולכת לדרכה ובו ברגע עולות צווחות מתוך בית החרושת והנשים פורצות החוצה בשירה טרופה ובלולה (Au secours! Au secours!). דון חוזה ומפקדו, זוניגה, חוקרים ומוצאים, שכרמן התקוטטה עם אישה אחרת וחתכה את פניה בסכין. זוניגה מנסה לחקור את כרמן, המפזמת בחוצפה שיר עם ומתעלמת משאלותיו (Tra la la). זוניגה מורה לחוזה לעצור אותה וללוותה אל הכלא. כרמן עוגבת על חוזה בשיר ספרדי מתנגן (Près des remparts de Séville) ומשדלת אותו להניח לה לברוח. חוזה נאסר כעונש על שחרור כרמן.
[עריכה] מערכה שנייה
ערב בפונדק של לילאס פאסטיה, מקום מפגשם של מבריחים. כרמן וחברותיה פרסקיטה ומרסדס שרות ומחוללות (Les tringles des sist–res tintaient, שיר צועני). זוניגה מנסה לחזר אחרי כרמן, אבל כל מחשבותיה נתונות לחוזה, היושב בכלא מזה חודש ואמור להשתחרר היום. המאטאדור אסקמיליו מתקבל בהתלהבות רבה מצד אורחי הפונדק (Vivat, vivat le Toréro). הוא שר את שיר הטוריאדור (Votre toast, je peux vous le rendre) ומנסה גם הוא לחזור אחרי כרמן, שמסרבת גם לו. המבריחים דאנקאירו ורמנדאדו דנים בתוכניות עם כרמן וחברותיה הצועניות (Nous avons en tête une affaire - חמישייה). כרמן מסרבת להילוות אליהם, כי ראשה נתון אך ורק לחוזה. חוזה מגיע ובפיו שיר עם (Halte là! Qui va là! Dragon d'Alcala!) והוא וכרמן נשארים לבדם. כרמן מרגיזה אותו בסיפורים על ריקודיה ואחר רוקדת לפניו בלבד (Je vais danser en votre honneur...Lalala) אך החצוצרות הקוראות לחיילים לשוב לקסרקטין קוטעות את ריקודה. זעמה של כרמן מתלקח כשחוזה מכין עצמו לעזוב והוא נשבע שלבו כולו שלה בשיר הפרח (La fleur que tu m'avais jetée). כרמן מבקשת, שיצטרף למבריחים, אם הוא באמת אוהב אותה (Non, tu ne m'aime pas). הוא מסרב ומתכונן ללכת כשזוניגה מתגלה לו במפתיע. הוא שולף את חרבו כנגד מפקדו, אבל הצוענים פורקים את שניהם מנשקם ומסלקים את זוניגה מהמקום (Mon cher monsieur). חוזה נאלץ לברוח עם כרמן (La bas dans le montagne, שיר צוענים).
[עריכה] מערכה שלישית
ערוץ טרשי, שם עוסקים המבריחים במשלח ידם. חוזה מגיע עם המבריחים (Écoute, écoute, compagnon) אך כרמן אינה אוהבת אותו עוד לאחר שהבינה, שאינו בן הזוג המתאים לה. היא פונה עכשיו אל אסקמיליו. כרמן, פרסקיטה ומרסדס קוראות בקלפים (!Mêlons! Coupons) פרסקיטה ומרסדס חוזות אהבה ורומנטיקה, עושר ומותרות בקלפים שבידן; אבל הקלפים של כרמן מבשרים מוות לה ולחוזה (En vain pour éviter les réponses amères). המבריחים מתכננים את פעולותיהם (Quant au douanier, c'est notre affaire). מיכאלה מגיעה עם מורה דרך בחיפושיה אחר חוזה (Je dis, que rien ne m'épouvante) ומסתתרת בין הסלעים כשהיא שומעת ירייה. אסקמיליו מגיע ומגלה לחוזה, שהוא מאוהב בכרמן ומספר לו על פרשת האהבים שלה עם חייל, בלי לדעת שחוזה הוא הוא החייל. המבריחים מסכלים ברגע האחרון קטטה בין חוזה לאסקמיליו על כרמן (Holà, holà José). אסקמיליו מסתלק, אבל לפני לכתו הוא מזמין את כרמן ואת המבריחים למלחמות הפרים. מיכאלה יוצאת ממחבואה ומספרת לחוזה, שאמו מייחלת לראותו. תחילה הוא מסרב ללכת (Non, je ne partirai pas!) עד שמיכאלה מספרת לו, שאמו נוטה למות. הוא נשבע לחזור אל כרמן ופונה ללכת. בלכתו, נשמעת מרחוק שירת אסקמיליו. כרמן פורצת בריצה אל קולו, אך חוזה חוסם את דרכה.
[עריכה] מערכה רביעית
כיכר לפני הזירה בסביליה. אנשי העיר מתכוננים למלחמת הפרים (A deux cuartos!) (מבוצע לעתים כבאלט לטקסט שונה Dansez, dansez) והם רואים את להקת הפרשים מגיעה (Les voici! voici la quadrille). כרמן ואסקמיליו מתקבלים בברכות וחוגגים אהבה וניצחון כשכרמן מוסיפה, שמעודה לא אהבה עד כדי כך (Si tu m'aimes, Carmen). פרסקיטה מזהירה את כרמן, שחוזה נמצא בקהל (Carmen! Prends garde!) ומתכוון להרוג אותה, אבל כרמן אומרת, שהיא תדבר עמו. לפני שהיא מספיקה להיכנס לזירה, מתייצב מולה חוזה, חיוור ונואש (C'est toi! C'est moi!). בפעם האחרונה, מטורף למחצה, הוא תובע ממנה אהבה ונאמנות, גם אחרי שהיא מסבירה שוב ושוב שאיננה אוהבת אותו עוד. כשהיא משליכה אליו בבוז את הטבעת שנתן לה (Cette bague, autrefois) הוא דוקר אותה בלבה (Eh bien, damnée) והיא מתה ברגע שאסקמיליו חוגג ניצחון בזירה. הצופים יוצאים מן הזירה וחוזה, שבור ורצוץ, מתוודה לפני הכול על המעשה שעשה וקורא: "Ah! Carmen! ma Carmen adorée!".
[עריכה] עיבודים
[עריכה] פנטזיות
לא מעט מלחינים השתמשו בנושאים מתוך "כרמן" כבסיס ליצירות משלהם. כמה מאלה, כמו ,פנטזיית כרמן" של פבלו דה סראסאטה (1883) לכינור ותזמורת, "פנטזיית כרמן" של פרנץ וקסמן לינור ותזמורת ו"וריאציות על נושא מתוך כרמן" של ולדימיר הורוביץ לפסנתר סולו הן יצירות ראווה וירטואוזיות, נאמנות למסורת הפנטזיות על נושאים מתוך אופרות. פרוצ'ו בוזוני כתב סונאטינה (מס' 6) לפסנתר בשם "פנטזיה דה קאמרה סופר כרמן" (1920), העושה שימוש בנושאים מתוך האופרה. יש גם שתי סוויטות, הלקוחות ישירות מן האופרה של ביזה, שמרבים להקליט ולבצע בקונצרטים תזמורתיים.
[עריכה] סרטי קולנוע
- ב-1915 ביים ססיל ב. דה מיל גרסת סרט אילם בן 59 דקות לאופרה.
- בארצות הברית יצר אוסקר המרשטיין עיבוד אפרו-אמריקאי לאופרה בשם "כרמן ג'ונס". היצירה זכתה להצלחה הן כהפקה בימתית והן כסרט עלילה.
- ב-1960 ביים ואנג טיאנלין את "ורד בר פראי" בכיכובה של גרייס צ'אנג ובשפה המנדרינית. הסרט נוצר וצולם בהונג קונג.
- ב-1967 ניצח המנצח הרברט פון קאראיין על סרט טכניקולור של האופרה.
- ב-1983 יצר קרלוס סאורה סרט מחול בהשראת האופרה, עם ריקודי פלמנקו שיצר הכוריאוגרף אנטוניו גאדס.
- ב-1984 הופקה גרסה קולנועית. בסרט הקולנוע הזה מככבים חוליה מיחנס בתפקיד כרמן ופלאסידו דומינגו בתפקיד דון חוזה, עם לורין מאזל והתזמורת הלאומית של צרפת. הצוות החזק והבימוי המסורתצי תרמו לפופולריות שלו בקרב הקהל. הייתה זו גרסת הקולנוע הראשונה שעשתה שימוש בדיאלוגים המדוברים של ביזה במקום הרצ'יטטיבים. הפסקול הוצא בשלמותו על גבי תקליטור.
- MTV הוציאה גם היא גרסה, "כרמן: היפאופרה, עם ביונסה נואולס ככרמן.
- עוד גרסה מן התקופה האחרונה היא U-Carmen e-Khayelitsha משנת 2005, שמוקמה בדרום אפריקה ומושרת בשפת Xhosa. הסרט זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
- עוד עיבוד אפריקאי בשם Karmen Gei משנת 2001 מתרחש בדקר, סנגל ומושר בצרפתית ובוולוף.
[עריכה] אחרים
- רודיון שדרין כתב "באלט כרמן" (1967), המבוסס ישירות על האופרה.
- הכוריאוגרף מתיו בורן יצר גרסה מעודכנת של כרמן בשם The Car Man
- אריק ו. קרוז מן הפיליפינים יצר את "כרמן", באלט באורך מלא המבוסס על העלילה והמוזיקה של "כרמן" המקורית. הכוריאוגרפיה שייכת עכשיו לרפרטואר של "באלט מאנילה" בראשות ליזה מאקויה-אליזאלדה.
- הכוריאוגרף רוברט זונד יצר באלט מודרני בן 45 דקות של "כרמן, לפרטיטורה של מיילס דייויס בשביל באלט פאסיפיקה, בשנת 1997.
