הפלסטיות של מערכת העצבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפלסטיות של מערכת העצבים או גמישות מוחית היא היכולת של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסות של האורגניזם בסביבה.

הפלסטיות מאפשרת למערכת העצבים להתאים את פעילותה לשינויים בתנאים הסביבתיים, על סמך ניסיון קודם‏[1]. זהו המנגנון המאפשר למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה[2].

שינויים בתקשורת תאי העצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלסטיות של מערכת העצבים מתבססת על היכולת לשנות את דפוסי התקשורת של תאי העצב עם תאי המטרה שלהם. התקשורת בין התאים מתרחשת בסינפסה על ידי מעבר של אותות כימיים וחשמליים.

הגמישות של מערכת העצבים מתאפשרת על ידי שינויים באופן התקשורת שבין תא העצב הקדם-סינפטי והתא הבתר-סינפטי‏[1]. שינויים אלו מתבססים על ההשפעה של כמות המוליך העצבי שמשתחרר מתא העצב המשדר לסינפסה, על רמת המתח החשמלי שנוצר בתא המטרה. זאת משום שתא המטרה יופעל רק כאשר המתח החשמלי יעבור את סף ההפעלה שלו‏[1]. סף ההפעלה של כל תא תלוי במתח המנוחה שלו.

תהליך עיצוב מחדש של קשרים סינפטיים מתרחש בעקבות הנטייה של סינפסות לא פעילות להתנוון, לצד הנטייה של סינפסות פעילות להתחזק, כך שהן יעבירו את המידע בצורה יעילה יותר‏[1]. גירוי חוזר של העצב הקדם-סינפטי יגביר את הסיכוי להעברת המידע דרך הסינפסה, בעוד שגירוי לא משמעותי יגרום לתהליך התרגלות ולדיכוי ההעברה הסינפטית‏[1].

אזורים פלסטיים במוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת העצבים קיימים אזורים המהווים אתרים פלסטיים. שינוי בפעולה של אתרים אלו יגרום לשינוי בפעילות של כל המערכת‏[1].

האזורים השונים במערכת העצבים נבדלים זה מזה בדרגת גמישותם‏[3]. נראה שמידת הפלסטיות של האזורים השונים קשורה לרצף התפתחותם, כך שאזורים המתפתחים בילדות המאוחרת (כגון האונה המצחית וכפיס המוח) מראים גמישות רבה יחסית. לעומת זאת, אזורים שהתפתחו בימים ובשבועות הראשונים של החיים (כמו קליפת המוח התחושתית הראשונית) פחות גמישים‏[3].

הפלסטיות במהלך החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת הפלסטיות המרבית קיימת בראשית החיים‏[3]. בתקופת החיים המוקדמת ביותר, מסוגלת מערכת העצבים להסתגל בגמישות לשינויים או לפגיעה קשה על ידי יצורת מסלול או קשר חלופי הולם‏[3]. אך יכולת ההסתגלות של מערכת העצבים מצטמצמת עם הגיל. בעקבות זאת, אם פגיעה או שינוי מתרחשים במועד מאוחר יותר בתהליך ההתפתחות, יוכל להיווצר קשר מקרי בלבד בין התאים הרלוונטיים, או ניוון מוחלט שלהם‏[3].

עבור כישורים אנושיים מורכבים כמו השפה, האדם מסוגל להתגבר גם על פגיעה קשה בשנות החיים הראשונות (לרבות כריתת אונה שלמה) וללמוד לדבר בצורה רגילה למדי. מתוך כושר החלמה ניתן להסיק שחלק גדול מקליפת המוח אינו מחויב לתפקודים ספציפיים בתקופת הילדות המוקדמת, ולכן הוא יכול לשמש לתפקודים שונים‏[3].

תקופות קריטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות האדם מושפעת מגורמים תורשתיים וסביבתיים. האינטראקציה בין גורמים אלו היא הבסיס להבדלים בין אישיים בתחומים רבים. המטען הגנטי של האדם נקבע בשעת ההתעברות ועל פי רוב אינו נוטה לעבור שינויים. לעומת זאת, תנאי הסביבה בהם גדל האדם יכולים להשתנות מרגע לרגע. מכיוון שהפלסטיות של מערכת העצבים משתנה לאורך החיים, התגובה שלה לגירויים סביבתיים מסוימים יכולה להשתנות מתקופה לתקופה.

תקופות קריטיות הן פרקי זמן שרק במהלכם יכולים גירויים מסוימים להשפיע על התפתחות מערכת העצבים. לגירויים אלו לא תהיה השפעה מחוץ לתקופות אלו. בהתאם לכך, זהו הזמן שבו האורגניזם רגיש ביותר לתנאים הסביבתיים‏[3].

כאשר מספקים את התנאים המתאימים בתקופה הקריטית, ההתפתחות היא מהירה. עם זאת, בתקופה קריטית עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למערכת העצבים המרכזית, אפילו בעקבות פגיעה לא חמורה‏[3].

לדוגמה, אצל חתולים קיימת תקופה קריטית בהתפתחות הראייה בגיל 3-5 שבועות. אם בתקופה זו לא מאפשרים לעין אחת לראות, קשרי עצב מרכזיים שלה משתנים, כך שהיא לא תוכל לתפקד בהמשך‏[3].

התרגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הביטויים של הפלסטיות של מערכת העצבים הוא תהליך ההביטואציה[1], אשר מאפשר למידה התרגלותית‏[4]. תהליך ההביטואציה קשור לפעילות בסינפסה שדרכה מועברים האותות בין תא עצב לתא המטרה שלו. גירוי חוזר גורם להחלשה של התקשורת על ידי הפחתת ההעברה הסינפטית (depression synaptic)‏; כאשר העוצמה של הפוטנציאל הסינפטי יורדת מתחת למתח המנוחה של תא המטרה, הוא לא יופעל בעקבות הגירוי‏‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  2. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 הווארד גרדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  4. ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.