ניצחון הרצון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניצחון הרצון
Triumph poster.jpg
שם במקור: Triumph des Willens
בימוי: לני ריפנשטאהל
הפקה: לני ריפנשטאהל
אדולף היטלר
תסריט: לני ריפנשטאהל
וולטר רוטמאן
שחקנים ראשיים: אדולף היטלר
הרמן גרינג
מוזיקה: הרברט וינדט
ריכרד ואגנר
חברת הפצה: סרטי המפלגה הנאצית
הקרנת בכורה: 8 במרץ 1935
משך הקרנה: 114 דקות
שפת הסרט: גרמנית
דף הסרט ב-IMDb
היטלר מתקרב לנירנברג.

ניצחון הרצוןגרמנית: Triumph des Willens) הוא סרט שהופק בגרמניה הנאצית כסרט דוקומנטרי שהיווה חלק מהתעמולה הנאצית. הסרט הופק על ידי הבמאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל והוא מתעד את המפלגה הנאצית בשנת 1934 עת שערכה קונגרס בנירנברג. הסרט מציג את המצעדים שנערכו במהלך הקונגרס לצלילי מוזיקה של ריכרד ואגנר, וכן את הנאומים של מנהיגי המפלגה הנאצית - בעיקר נאומיו של אדולף היטלר. הסרט מומן על ידי היטלר, שהיה אחד המפיקים של הסרט. הנושא שבבסיס הסרט הוא עלייתה של גרמניה הנאצית ככוח עולמי, כאשר היטלר הוא המשיח והמושיע של גרמניה.

הסרט, שהופץ בשנת 1935, הפך לסמל לסרטי תעמולה בהיסטוריה של הקולנוע. הטכניקות בהן השתמשה ריפנשטאהל, כגון השימוש בעדשות שאיפשרו את עיוות הפרספקטיבה ובתצלומי אוויר, היו מקוריות וייחודיות ונחשבו פורצות דרך לזמנן. ריפנשטאהל זכתה במספר פרסים בגין הסרט (בגרמניה, כמובן, אך גם בארצות הברית, צרפת ושבדיה). הסרט השפיע על מספר רב של סרטים ועדיין משפיע על יוצרי סרטים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון הרצון היה סרט אשר, לדברי מפיקיו, נועד להיעשות על ידי נאצים, להיות עבור נאצים, ולתאר את הנאציזם. הסרט מתחיל במבוא - דברי ההסבר (דברי רקע) היחידים הנאמרים בסרט. על קיר אבן מופיע הכיתוב "ב-5 בספטמבר 1934 - 20 שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם, 16 שנים לאחר תחילת סבלנו, 19 חודשים לאחר תחילת הרנסאנס הגרמני, אדולף היטלר טס לנירנברג לראות את שורות מאמיניו הנאמנים".

יום 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בתצלום של העננים מעל העיר נירנברג, ולאט לאט יורדת המצלמה דרך העננים ומראה את ההמונים המתכנסים מתחת. ניתן לראות את צל מטוסו של היטלר על הקרקע (הסצנה צולמה ממטוס אחר), וכן את הצועדים על הקרקע. ברקע מושמעת יצירה של ריכארד ואגנר - "אמני השירה מנירנברג" ("Die Meistersinger von Nürnberg") ובהמשך הופכת המנגינה ל"שיר הורסט וסל" ("Horst Wessel Lied") שהיה המנון המפלגה הנאצית. עם הגעת המטוס לנמל התעופה של נירנברג ניתן לראות את היטלר יוצא מהמטוס אל עבר הקהל המריע, ומשם נוסע אל תוך העיר.

יום 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום השני של הסרט מתחיל בתצלומים של אנשים העומדים ומחכים לפתיחת הקונגרס של המפלגה הנאצית, ובתמונות של ראשי המפלגה המגיעים לארנת לויטפולד. הסצנה הבאה היא סצנת הפתיחה בה מכריז רודולף הס על פתיחת הקונגרס. המצלמה מראה את ראשי המפלגה, והסרט מציג בהרחבה את נאומי הפתיחה של יוזף גבלס, אלפרד רוזנברג, הנס פרנק, פריץ טודט, רוברט ליי ויוליוס שטרייכר. הסצנה הבאה מתארת התכנסות של הרייכסארבייטסדינסט (כוחות העבודה) עושים תרגילי סדר בעודם נושאים אתי חפירה. היטלר נושא נאום על חשיבותה של העבודה ומודה לכוחות העבודה על עזרתם בבניינה של גרמניה. היום מסתיים בתהלוכת לפידים של האס אה.

כוחות העבודה נושאים את דגלי גרמניה הנאצית.

יום 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום השלישי מתאר את עצרת הנוער ההיטלראי במגרש המסדרים. המצלמה עוקבת אחרי ראשי המפלגה המגיעים לעצרת שבראשה עומדים היטלר ובאלדור פון שיראך ראש הנוער ההיטלראי. היטלר נושא נאום לבני הנוער ומתאר להם כיצד הם צריכים להקשיח את עצמם לשם העלאת קורבנות למען המולדת. לאחר מכן נערכת תהלוכה של הוורמאכט הכוללת פרשים וכלי רכב משוריינים. בסוף היום השלישי נושא היטלר נאום לאור לפידים לחברי המפלגה הזוטרים, בטקס להנצחת שנה לעליית הנאצים לשלטון וההתמזגות של המדינה הגרמנית והמפלגה הנאצית לישות אחת.

יום 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום הרביעי הוא שיאו של הסרט. ביום זה היטלר, ולצדו היינריך הימלר מנהיג האס אס וויקטור לוצה מנהיג האס אה, עוברים על פני מסדר של 150,000 אנשי אס אה ו-אס אס ומניחים זר על אנדרטה לזכר החללים הגרמניים במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן היטלר נושא נאום בו הוא מתאר את ליל הסכינים הארוכות שאירע חודש קודם לכן, לוצה מכריז על נאמנותו של האס אה להיטלר ולשלטונו, והיטלר סולח לאס אה על ניסיון ההפיכה כביכול שתיכנן מנהיגם הקודם ארנסט רהם.

בסצנה הבאה היטלר סוקר יחידות נאציות, תוך שהוא מחזיק את "דגל הדם" - הדגל שנישא על ידי הנאצים בפוטש מרתף הבירה ונהיה מוכתם בדם הנאצים שנפלו חלל באותו היום, היטלר "מקדש" את דגלי היחידות על ידי נגיעה בהם עם דגל הדם. התהלוכה צועדת לפני "כנסיית הבתולה" של נירנברג, והיטלר נושא את נאום הסיכום של העצרת, ובסוף הנאום מצדיע הקהל להיטלר במועל יד. הסרט מסתיים בכך שהקהל שר את "שירו של הורסט וסל" והמצלמה מתמקדת בדגל צלב הקרס.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיירתו של היטלר עוברת דרך נירנברג.

הסרט הופק על פי הזמנתו היטלר אשר רצה לעשות סרט על קונגרס המפלגה בנירנברג. היטלר רצה שריפנשטאהל תפיק ותביים את הסרט בעקבות צפייה בסרטה "הלילה הכחול" משנת 1932 שממנו התרשם עמוקות. ריפנשטאהל טענה בראיונות מאוחרים שהיא לא רצתה להפיק את הסרט מאחר שלא ידעה כיצד מאורגנת המפלגה הנאצית ומה עליה להציג, בייחוד לאור העובדה שמעולם לא עשתה סרטים דוקומנטריים, אולם לפי עדויות אחרות היא הייתה נלהבת ליצור סרט אמנותי יותר שיצליח בקופות ויפאר את המפלגה הנאצית. היטלר שיכנע אותה שרק היא תוכל להציג את המפלגה הנאצית בצורה אמנותית, שכן הוא רצה סרט שיעניין קהל שלא מתעניין בפוליטיקה.

תהלוכות הלפידים בסרט

ריפנשטאהל הסכימה בסופו של דבר לעשות סרט שנקרא "ניצחון האמונה" (Der Sieg des Glaubens) אולם היו לה רק ימים מעטים לצלמו. היטלר לא אהב את המוצר המוגמר, והסרט זכה להצלחה מועטה בבתי הקולנוע ואף הביך את ראשי המפלגה הנאצית מאחר שארנסט רהם, המנהיג הנאצי שהופיע במרבית סצנות הסרט, הוצא להורג זמן קצר לאחר הפצת הסרט.

טכניקות קולנועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריפשנטאל מצלמת את היטלר במהלך התהלוכה.
היטלר בסרט. זוויות המצלמה הנמוכות נבחרו במיוחד על מנת לעורר אשליה של גובה וכבוד (על אף היותו נמוך משאר המנהיגים הנאציים הצילומים גורמים לו להיראות גבוה מהם). התצלום מדגים איך זווית הצילום מאדירה את דמותו של היטלר "המביט מלמעלה" על הצופים - בעוד הצופים "נושאים עיניהם" אליו.

בניגוד לסרט הקודם שצילמה עבור המפלגה הנאצית, הפעם ניתנו לריפנשטאהל תקציבים כמעט בלתי מוגבלים ועזרה רבה מראשי המפלגה שהתאימו את כנס המפלגה ללוח הזמנים של ריפנשטאהל. ריפנשטאהל השתמשה בצוות צילום עצום וכמעט חסר תקדים באותה עת, שכלל 172 אנשי צוות מהם 36 צלמים ו-30 מצלמות. אנשי הצוות התלבשו במדי ה-אס אה על מנת שישתלבו בצילומים.

ריפנשטאהל השתמשה בטכניקות צילום חדשניות על מנת ליצור אשליות ולעזור להפוך את הסרט לסרט תעמולה ולא סרט תעודי. את העצרות צילמה על עמוד מאחורי בימות הנאומים על מנת לעורר אשליה שישנם הרבה יותר אנשים (אף שהיו מאות אלפי "ניצבים" חברי אס אה ואס אס בסרט) וכן אשלייות של גודל. היא השתמשה בעדשות מיוחדות על מנת ליצור תמונות מעוותות, וכן חפרה בורות מתחת בימת הנאומים ובהם עמדו הצלמים על מנת להעצים את הנואמים וליצור אשליות של גובה ולהרשים את הצופים.

הסרט מתאפיין בחיתוכים מהירים בין הסצנות. כמו כן אין בו דיאלוג למעט הנאומים. הסרט מלווה בפסקול ואגנריאני שהיה חביב במיוחד על ראשי המפלגה הנאצית.

מאחר שהיו רק 200 ימים בין הצילומים לבכורה, נראה שריפנשטאהל עשתה לילות כימים על מנת להשלים את הפיכת 61 השעות המצולמות לסרט של שעתיים.

תמות (התזות בבסיס הסרט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט ידוע לשמצה בהיותו סרט תעמולתי המשתמש באמצעים אמנותיים על מנת לעוות את מחשבותיו של הצופה ולנסות לגרום לו להעריץ את גיבורי הסרט. הסרט מתמקד בהיטלר, שגיבש את כוחו המוחלט בעקבות מותו של הנשיא פאול פון הינדנבורג וחיסולו של ארנסט רהם, ומציג אותו כדמות גדולה מהחיים בעלת אלמנטיים משיחיים העומדת מעל בני התמותה, היה זה שיא חדש ב"פולחן הפיהרר" שהציג את אחדותה של המפלגה, המדינה והעם עם היטלר.‏[1]

הצועדים המגיעים לעצרת נועדו להזכיר לצופים עולים לרגל למקום קדוש, ואין זה מקרי שהתהלוכה בסיום הסרט מתרחשת למול הכנסייה המרכזית של נירנברג. טקס "קידוש הדגלים" בא להזכיר לצופים טקסים כנסייתיים ולמעשה לעודד אותם להצטרף ל"פולחן" של המפלגה הנאצית.

סצנת הפתיחה המראה את מטוסו של היטלר מנסה לרמוז שהוא "משיח" היורד מהעננים או "אל גרמני" הבא לצוות על מאמיניו לצאת לקרב.

עוד אלמנט מרכזי בסרט הוא הפיוס בין היטלר לאס אה, סצנה שנועדה לעלות את המורל במפלגה לאחר ליל הסכינים הארוכות ולמנוע מצב של יצירת אופוזיציה פנימית להיטלר בתוך המפלגה.‏[2]

תגובות לאחר הפצת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט.

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה ב-28 במרץ 1935 בתיאטרון ארמון אופא שבברלין. הסרט, שזכה לברכת המפלגה הנאצית, זכה להצלחה מרובה ובתוך חודשיים ראו אותו בגרמניה 815,000 מתומכי המפלגה. ריפנשטאהל זכתה, בפרס גרמניה כבמאית הטובה ביותר, אך גם במדליית זהב בביאנלה שבוונציה, ופרס נוסף בתערוכה העולמית של פריז (1937). הסרט לא הופץ כמעט מחוץ לגרמניה.

במדינות אחרות הצופים ראו מבעד לסרט אל האמת התעמולתית שבבסיסו. ההיסטוריון הבריטי פול רותה קרא לסרט "מבחיל" ואילו הבמאי האמריקאי פרנק קפרה יצר מקטעים מהסרט את סרטו "מדוע אנו עפים" - המסביר באמצעות הסרט מדוע חשוב ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה על גרמניה הנאצית. הסרט הבריטי "גנרל אדולף משתלט" השתמש בסצנות מהסרט למנגינת "הליכת למבת'" על מנת להציג את השלטון הנאצי כשלטון רשע.

ריפנשטאהל זוהתה עם הסרט, ולאחר ניצחון בעלות הברית נעצרה לזמן קצר כאוהדת השלטון הנאצי. לאחר מכן היא נכנסה ל"רשימה השחורה" ואף אחד ממפיקי הסרטים לא רצה להעסיקה בשל דעותיה הפרו-נאציות.

מחלוקות בעקבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת העולם סווג הסרט אף בגרמניה עצמה כתעמולה פרו-נאצית והוא אסור להצגה למעט בהקשר חינוכי. ריפנשטאהל ניסתה לטעון כי הסרט אינו מעלה אף טענה אנטישמית (תוך שהיא שוכחת את הנאום של יוליוס שטרייכר האומר בסרט: "אנשים שאינם טהורים גזעית ייעלמו מן העולם"), אולם ישנן ראיות לכך שהסרט ניסה להסתיר במודע את האג'נדה האנטישמית והכוונה הגזענית של המשטר הנאצי - לאור בחירת הנאומים בסרט מתוך כל הנאומים שנישאו בקונגרס ובחירת קטעי הנאומים של ראשי המפלגה (תוך השמטת קטעים אחרים).

התנגדות הוורמאכט לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצוין כי הביקורת הבלתי חיובית היחידה שהועלתה כנגד הסרט, בגרמניה הנאצית, הייתה ביקורתם של ראשי הוורמאכט אשר סברו שהצבא לא מואדר דיו בסרט. היטלר ריצה את דרישותיהם בכך שנוספה סצנה לסרט המראה בתחילתו את הגנרלים של הצבא עומדים בתחילת העצרת, דבר שדיבר אל האגו של כל אחד ואחד מהם. למעט ביקורת זו, סרט התעמולה זכה להצלחה רבה בגרמניה, ואיש לא העז לטעון שמדובר בתעמולה גרידא או לבקר את מסרי הסרט.

השפעת הסרט על עולם הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון פיליפ גאבין סבור שהסרט השפיע על סרטים רבים מאז הקמתו, וישנם סרטים רבים המציגים סצנות דומות לסצנות מניצחון הרצון (לרוב הדבר נעשה במודע).

דוגמאות לכך הן השפעת הסרט על סרטיו של הבמאי ג'ורג' לוקאס ובהם מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה, וכן סרטי הבמאי פיטר ג'קסון והבמאי רידלי סקוט.

ההתייחסות הקולנועית הראשונה לסרט הייתה בסרטו של צ'ארלי צ'פלין - הדיקטטור הגדול שנועד להיות פרודיה אנטי-נאצית ואירונית של הסרט. כך גם סצנות בקומדיה משנת 1968 של מל ברוקס - המפיקים (אף שברוקס עצמו הכחיש זאת). סרטים אחרים בהם יש סצנות דומות הם: "האזרח קיין", "מלך האריות", "גלדיאטור" ועוד. קטעים מהסרט ניצחון הרצון שולבו בסרטו של סטנלי קובריק "תפוז מכני" והשתמשו בהם על מנת "לרפא" את אלכס מרשעותו.

הסרט מוזכר ב"מופע הקולנוע של רוקי" כאשר העוזרת של ד"ר פרנק נ. פורטר אומרת לו "זה ניצחון הרצון שלך" במבטא גרמני כבד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן קרשו, המיתוס של היטלר, עמ' 68-69
  2. ^ David B. Hinton, "Triumph of the Will": Document or Artifice?, Cinema Journal, Vol. 15, No. 1. (Autumn, 1975), pp. 48-57

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]