עבד אל-כרים עובייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

שיח' עבד אל-כרים עוביידערבית: الشيخ عبد الكريم عبيد, תעתיק מדויק: אלשיח' עבד אלכרים עביד; נולד ב-1957) היה המנהיג הדתי של העיירה השיעית ג'בשית בדרום לבנון, ואחראי על פעילות חזבאללה בדרום המדינה החל ב-1984 עד לחטיפתו בידי ישראל ב-1989.

עובייד נולד למשפחה שיעית ענייה בעיירה ג'בשית. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, החל ללמוד הנדסת בניין במשך שלוש שנים במכון ללימודים טכניים באוניברסיטת ביירות. אחריהן פסק מלימודי ההנדסה והחל ללמוד לימודי דת. מורהו היה מוחמד חוסיין פדלאללה, שהנחיל לתלמידיו (שרבים מהם הצטרפו לחזבאללה במרוצת הזמן) תפיסה שיעית קיצונית חדשה, המדגישה את חשיבות הג'יהאד ושלטון חכמי הדת. ב-1979 לאחר המהפכה האסלאמית באיראן, נסע עובייד לאיראן, כדי להמשיך את לימודי הדת בקום, שהפכה למרכז דתי שיעי ראשון במעלה.

זמן מועט לפני הפלישה הישראלית חזר עובייד ללבנון בקיץ 1982, וחילק את זמנו בין ביירות לבין ג'בשית. עם הריגתו של שיח' ראע'ב חרב, שריכז את פעילות חזבאללה בדרום לבנון (בידי שיעים, כנראה בהוראת ישראל), הפך עובייד ליורשו. עובייד זכה לתמיכה רבה מאיראן במילוי תפקידו‏[1], והיה אחראי על מרבית חטיפות האזרחים הזרים בדרום החל מ-1982.

מבצע עלם חמודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, בפיקוד תא"ל יפתח רייכר-עתיר, יזם, הגה ותכנן את "מבצע עלם חמודות", מבצע חטיפת עובייד, כדי שישמש כקלף מיקוח בהסכמי חילופי שבויים עתידיים. המודיעין שנאסף אודות עובייד כלל פרטים על מבנה ביתו, זהות בני משפחתו ומראם, מנהגיו וכן כי משקלו של עובייד עצמו הינו מעל 130 ק"ג‏[2]. בעקבות זאת התאמנה סיירת מטכ"ל בפיקודו של רן שחור, עליה הוטל המבצע‏‏‏[3], בנשיאת בשק שנתפר במיוחד כדי להתאים למשקלו של השייח'‏[4]. כוח מן הסיירת עליו פיקד רס"ן עמוס בן אברהם, חטף את עובייד מביתו בג'בשית בשעה 02:00 ב-28 ביולי 1989. במהלך הפעולה הרגו לוחמי הסיירת את שכנו של עובייד, אשר קרב אל הבית. לאחר מכן פונו הלוחמים ועובייד הכפות במסוק יסעור[5], . המסוק בו הוטס עובייד נחת בשערי מתקן 1391, בו היה עובייד כלוא במשך 13 שנה כאסיר מספר 801260.

בחודש יולי 1989 הודיע ארגון חזבאללה כי הוציא להורג בתליה את ויליאם ר. היגינס בתגובה על חטיפתו של השייח עבד אל-כרים עובייד על ידי צה"ל. הארגון צירף להודעתו סרטון וידאו בו נראתה גופתו התלויה של היגינס, אולם שירותי הביטחון הישראלים הביעו ספק לגבי נכונותו.‏[6].

בקיץ 2002 הועבר שייח עובייד לכלא אשמורת, ליד כפר יונה[7]. עובייד, מוסטפא דיראני שנחטף מאוחר יותר ב-1994, ועוד 19 צעירים לבנונים שנחטפו איתם, היו אמורים לשמש כ"קלפי מיקוח" בעסקת חילופין עתידית, שצריכה הייתה להביא לשחרורו של הנווט רון ארד.

במהלך מעצרו פעלו תומכי חזבאללה ברחבי העולם לשחרורו, ומספר עתירות בסוגיית מעצרם ללא משפט של דיראני ועובייד הוגשו לבתי המשפט בישראל על ידי ארגוני זכויות אדם. באפריל 2000 החליט בג"ץ כי מעצרם המנהלי של עובייד, דיראני ו-13 לבנונים נוספים אינו חוקי, מאחר שאינם מהווים סכנה מיידית לביטחון המדינה‏[8]. בעקבות פסק דין זה, לאחר סחבת ארוכה ודיונים ועתירות נוספות של המדינה לבתי המשפט, העבירה הכנסת חוק ב-4 במרץ 2002 בשם "חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, המוכר יותר כ"חוק דיראני ועובייד". החוק אפשר למדינה להמשיך ולהחזיק בשניים (ובעוד שלושה עצירים לבנונים), אך תחת הגבלות מסוימות‏[9].

שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בינואר 2004, בתמורה לגופותיהם של שלושת החיילים שנחטפו בהר דב בשנת 2000, ואל"מ במיל' אלחנן טננבוים, שוחררו עובייד ודיראני יחד עם עוד 400 פעילי טרור פלסטינים ו-27 פעילים זרים, מרביתם לבנונים. בדבריו הראשונים לאחר השחרור הביע את שמחתו, והודה לחסן נסראללה ולמנהיג העליון באיראן עלי ח'מנאי על שפעלו לשחרורו‏[10]. אלפי אנשים קיבלו את בואם ללבנון‏[11]. בעצרת הניצחון מרובת המשתתפים לכבוד בואם שנערכה בביירות על ידי חזבאללה, התקבל עובייד במפגן אחדות מרשים על ידי מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, אך גם על ידי הנשיא אמיל לאחוד, ראש הממשלה רפיק חרירי ויו"ר הפרלמנט נביה ברי[12].

בדברים לאחר שחרורו, טען כי במהלך שהותו סבל מעינויי כולאיו, כך: "העינוי היה פיזי ונפשי, נמנעה ממני שינה במשך ימים, השפילו אותי והיכו אותי. הם עשו הכול כדי לגרום לי להתמוטט". הוא גם הוסיף כי "לבנון ניצחה בעסקת השבויים" וכי ההתנגדות לישראל תימשך‏[13].

ייחוסו המשפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת עובייד היא משפחה מוסלמית סונית מעיראק. בתחילת המאה ה-20 השתקעו ענפי המשפחה בלבנון, בארץ ישראל ובמצרים. הענף הלבנוני השתקע בעיירה ג'בשית שבדרום לבנון, ואימץ את האסלאם השיעי, בעוד הענף הפלסטיני של המשפחה, שנותר סוני, התמקם בכפר (כיום עיר) טייבה, והפך לאחת החמולות הגדולות ביישוב.

בן-דודו הפלסטיני של עובייד, דיאב עובייד, התגורר בבית אביו של עובייד בלבנון בשנים 1937-1944‏[14]. עם שובו לישראל כיהן כחבר במועצת טייבה, ומאוחר יותר גם כחבר בכנסות החמישית, השישית והשביעית (1961-1973), מטעמה של "שיתוף ואחווה", רשימת מיעוטים שפעלה תחת חסותה של מפא"י. נכדו של דיאב עובייד, קייס עובייד, הפך לימים לבכיר בחזבאללה, ועמד מאחורי חטיפת אלחנן טננבוים - אשר עסקת החליפין להחזרתו היא שהובילה לשחרורו של עבד אל-כרים עובייד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרבית המידע עד עתה לקוח מחזבאללה בין איראן ולבנון - שמעון שפירא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000, עמודים 104 ו-121.
  2. ^ רונן ברגמן, סופר צללים, ידיעות אחרונות מוסף "שבע ימים", ‏ 20.12.2013, עמודים 38-46, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ משה (בוגי) יעלון - דרך ארוכה קצרה. הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. עמ' 61.‏
  4. ^ רונן ברגמן, סופר צללים, ידיעות אחרונות מוסף "שבע ימים", ‏ 20.12.2013, עמודים 38-46, כפי שהועלה באתר פרש.
  5. ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמודים 254-257.
  6. ^ רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, כנרת, 2011. ע' 176- 179
  7. ^ כל המידע על מעצרו והחזקתו לקוח מכתבת הארץ הפינה האפילה ביותר בישראל
  8. ^ ראו דיון משפטי על פסיקה "פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נד(1) 721
  9. ^ ראו פה את טקסט החוק.
  10. ^ ראה דיווח זה בערבית של מהר ניוז (סוכנות חדשות איראנית)
  11. ^ ראו דיווח בוואלה!
  12. ^ ראו את הדיווח של נענע חדשות, והתמונות מהעצרת
  13. ^ ראו דיווח של NFC על דבריו ב-25 במרץ 2004, בפני סטודנטים באוניברסיטת ביירות.
  14. ^ עלי ואקד, פרשת טננבוים: מדוע לא נחקר הקשר בין "העוביידים"?, באתר ynet‏, 7 במרץ 2004