קארל טאוסיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל טאוסיג
אבן מצבתוו של טאוסיג בברלין, ובו חרוטים דברי הספד שחיבר ריכארד ואגנר

קרל טאוסיג (בגרמנית: Carl Tausig;‏ 4 בנובמבר 1841, ורשה - 14 ביולי 1871, לייפציג) היה פסנתרן פולני, מלחין ומורה למוזיקה. היה תלמידו של פרנץ ליסט ובמהלך חייו הקצרים מאוד ליווה את ריכרד וגנר. טאוסיג נודע בעיקר בזכות העיבודים שלו ליצירות לפסנתר של מלחינים מפורסמים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאוסיג נולד למשפחה יהודית בוורשה. קיבל את ההכשרה המוזיקלית הראשונה שלו מאביו, המלחין ותלמידו של זיגיסמונד תאלברג אלויס טי טאוסיג (1820-1885). בגיל 14 נסע לויימאר כדי לרכוש השכלה מוזיקלית אצל פרנץ ליסט, והפך במהרה לתלמידו האהוב.

טאוסיג ערך את הופעת הבכורה שלו בשנת 1858 בקונצרט בברלין בניצוחו של הנס פון בילוב, ולאחר מכן יצא לסיור קונצרטים ברחבי גרמניה, שנמשך שנתיים. מבקרים אחדים העריצו את הכישורים הטכניים, שהפגין בנגינה על פסנתר, בעוד אחרים מצאו את נגינתו רועשת ושתלטנית. מבין המבקרים היו שהתייחסו בסלחנות לנגינה ה"אקסצנטרית-ליסטיאנית" שלו, וסברו שזו תשתפר עם התבגרותו. בגיל 16 פגש בציריך את ריכארד ואגנר, והפך לחסידו המסור. ואגנר, שהביע עמדה אנטישמית בוטה במאמרו היהדות במוזיקה, התיידד עם טאוסיג על אף מוצאו היהודי, והציג אותו לפני מעריציו. בשנת 2013 יצא הסרט "היהודים של ואגנר", שעוסק בין היתר ביחסים המורכבים בין השניים.‏[1] טאוסיג הכיר לואגנר את עמיתו המשורר פטר קורנליוס, חסיד נוסף של המלחין.

מוצאו היהודי של טאוסיג מוזכר במכתב ששלח המלחין הגרמני הנחשב לליברלי יותר, היינריך מארשנר, שבו מכונה טאוסיג "היהודי הקטן".

לאחר שהות קצרה בדרזדן בשנת 1862, נסע טאוסיג לווינה, שם לא זכה להכרה. בווינה ב-17 אפריל 1864, ביצע לראשונה יחד עם ברהמס את הסונאטה הגדולה של ברהמס לשני פסנתרים.‏[2] טאוסיג העריץ את ברהמס והתיידד עמו. בשנת 1865 נישא לסראפין פון וראבליי (Seraphine von Vrabely) והתיישב בברלין, שם פתח באותה שנה בית ספר ללימודים גבוהים בפסנתר. בתחילת 1871 תמך ב"פסטשפילהאוס" של ואגנר, והקים יחד עם תלמידה שלו, הרוזנת מארי שלייניץ, ארגון חסות לפסטיבל ביירוית. ואגנר שיבח אותו על שהרים "תרומה יוצאת דופן ועל האנרגיה הנפלאה" שלו.‏[3]

זמן קצר לפני מותו ערך טאוסיג כמה סיבובי הופעות בגרמניה וברוסיה, והתקבל בהתלהבות גדולה. טאוסיג מת בלייפציג מטיפוס ב-14 יולי 1871, בגיל 29. נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי "Friedhof III der Jerusalems- und Neuen Kirchengemeinde".‏[4]

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטיוד קונצרטי לפסנתר, אופוס 1

תפוקתו של טאוסיג כמלחין קטנה וכיום ממעטים לעסוק בה. לצד יצירות מקוריות לגמרי, עיבד לפסנתר יצירות של מלחינים רבים וכתב מספר יצירות פדגוגיות לצורכי הוראה ותרגול.

מה שנותר מיצירתו של טאוסיג נועד לפסנתר בלבד. חלק מן היצירות שלא יצאו לאור מופיעות ברשימה. יצירות אחרות שלא יצאו לאור או אבדו עם השנים אינן מופיעות ברשימה. אלה כוללות עיבוד לאטיוד אופוס 25 מס' 2 של שופן וחיבורים תזמורתיים (קונצ'רטו לפסנתר וגרסה תזמורתית של "אוניית הרפאים" (Das Geisterschiff).

מבין יצירותיו המקוריות של טאוסיג ועיבודיו הרבים ליצירות קלאסיות ראויים לציון החיבורים הבאים: שני אטיודים קונצרטיים, המחליפים תעתיקים מוקדמים לפסנתר לבאלאדה הסימפונית שלו "אוניית הרפאים"; נעימות צוענים הונגריות, חיבור לפסנתר; "ערביות וינאיות חדשות"; תרגילי אצבעות ברמה גבוהה; מבחר תרגילים מתוך "גראדוס אד פרנסום" של קלמנטי; תעתיק לטוקטה ופוגה של באך ברה מינור, רי"ב 565; ותעתיקים ל"הזמנה למחול" של ובר ולשש רביעיות מיתרים של בטהובן; עיבודים למארש הצבאי מס' 1 ברה מז'ור של שוברט וליצירות של וגנר - אמני השירה מנירנברג, "דהרת הוולקירות" ושיר האהבה של זיגמונד.

יצירות מקוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אימפרומפטו, אופוס 1a
  • שני אטיודים קונצרטיים, אופוס 1b
  • "אוניית הרפאים" (באלאדה), אופוס 1c
  • מבוא וטרנטלה, אופוס 2a
  • "ל'אספרנסה" (נוקטורן מגוון) אופוס 3
  • "חלומות בהקיץ" אופוס 5
  • "הנחל", אופוס 6a
  • עשרה פרלודים
  • נעימות צוענים הונגריות
  • ואלס קפריס (פורסם כמס' 4 ו-5 על פי עיבודים של יוהאן שטראוס המצוינים בהמשך

תעתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מן היצירות הללו נשארו לא-גמורות; במידת האפשר, ניתנו להלן פרטים על מצב כתב היד.

  • י. ס. באך: (6) פרלודים כוראליים (רי"ב 1098, 614, 622, 656, ???, 648
  • באך: פרלודיום, פוגה ואלגרו, רי"ב 998
  • באך: טוקאטה ופוגה ברה מינור, רי"ב 565
  • בטהובן: שישה פרקים מתוך רביעיות מיתרים
  • ברליוז: "מקהלת גמדים ומחול סילפידים"
  • שופן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 במי מינור
  • ליסט: "הפרלודים" (בהוצאת אדיציו מוזיקה בודפשט)
  •  ?ליסט: "טאסו" (8) (גמורה בעיקרה, רק ארבע התיבות האחרונות לא נגמרו) (הושלמה והוצאה לאור על ידי הוצאת בליזאריוס)
  • ליסט: "המלט" (*) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "אורפיאוס" (*) (ללא סימני פיסוק, דינמיקה או טמפו) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "האידאלים" (25 התיבות האחרונות לא הושלמו) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "הונגריה" (13 התיבות האחרונות לא הושלמו) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "Ce qu'on entend sur la montagne" (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "Heroïde funèbre" (ללא סימני פיסוק, דינמיקה או טמפו) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "סימפוניית פאוסט" (גרטכן לא גמורה, השאר גמור ברובו) (לא יצאה לאור)
  • ליסט: "סימפוניית דנטה) (לא יצאה לאור)
  • מוניושקו: "Reminiscences de Halka"
  • סקרלטי: חמש סונאטות
  • שוברט: אנדנטינו ווריאציות, אופוס 84, מס' 1
  • שוברט: מרש צבאי, אופוס 51, מס' 1
  • שוברט: פולונז, אופוב 75, מס' 3
  • שוברט: רונדו, אופוס 84, מס' 2
  • שומאן: "המבריחים"
  • יוהאן שטראוס הבן: Nouvelles soirées de Vienne (ואלסים-קפריסים מס' 1-3)
  • וגנר: "אמני השירה מנירנברג" (עיבוד לפסנתר סולו, ארבע ידיים)
  • וגנר: מארש הקיסר
  • וגנר: "הרהורים מתוך אמני השירה מנירנברג"
  • וגנר: שלוש פאראפרזות על טריסטן ואיזולדה
  • וגנר: שני תעתיקים מתוך הוולקירות
  • ובר: "הזמנה למחול"

טאוסיג נחשב לאחד משלושת הפסנתרנים הגדולים של המאה התשע עשרה, לצד פרנץ ליסט ואנטון רובינשטיין.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן ורשאו, "היהודים של ואגנר", גרמניה-ארצות הברית, 2013, 55 דק'
  2. ^ How did it originally sound?
  3. ^ ריכרד וגנר, "Gesammelte Schriften" ix. 385
  4. ^ Dannreuther, New Grove (2001), 25:126.
  5. ^ באנציקלופדיה היהודית