קורט אייזנר

		הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם עבודות ויקידמיות עם  אוניברסיטת חיפה -  הקורס האקדמי ""יהודים ומהפכות" בחוג לתולדות עם ישראל". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
		העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך מאי 2013. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.	שיחה

קורט אייזנר בשנת 1919

שלט ואנדרטה לזכרו של אייזנר במקום הרצחו, על המדרכה, במינכן.

קורט אַייזנֶר (בגרמנית: Kurt Eisner;‏ 14 במאי 1867, ברלין - 21 בפברואר 1919, מינכן) היה מדינאי יהודי גרמני סוציאליסטי. כיהן כראש ממשלת "רפובליקת בוואריה" קצרת הימים במשך כשלושה חודשים בנובמבר 1918 - פברואר 1919.

ביוגרפיה

אייזנר נולד למשפחה יהודית בברלין בירת ממלכת פרוסיה. בצעירותו עבד כעיתונאי ומבקר תיאטרון, וכתב ביקורות לכמה עיתונים סוציאליסטיים. בשנת 1917 היה בין מייסדי הפלג השמאלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (USPD), בשיתוף דמויות כיוליוס לבר וקרל קאוצקי. בשנת 1918 נידון למאסר על הסתתם של עובדי החימוש לשביתה. לאחר שחרורו מן הכלא המשיך בפעילות פוליטית שמאלית.

ראש ממשלת רפובליקת בוואריה

ב-7 בנובמבר 1918 הייתה גרמניה על סף תבוסה במלחמת העולם הראשונה והקייזר וילהלם השני היה על סף התפטרות. אייזנר ניצל את ההזדמנות, ובראש כמה מאות תומכים נכנס אל מושב הפרלמנט הבווארי והכריז על "רפובליקה של הפועלים", ועל עצמו כראש הממשלה, תוך שהוא קרא למלך לודוויג השלישי לוותר על כסאו ולעזוב את בוואריה. בכך הסתיים שלטונו בן מאות השנים של בית וויטלסבאך בממלכת בוואריה. אייזנר הצהיר כי שלטונו יהיה שונה משלטונם של הבולשביקים בברית המועצות, שכן יימנע מאלימות וישמור על הרכוש הפרטי. אייזנר היה יותר מבקר תיאטרון נאיבי מאשר מהפכן, ודיבר בנאומיו על "רפובליקה של פרחים". אירועים אלו הקדימו את כל האירועים המהפכניים האחרים בגרמניה באותה התקופה, בהם התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, מינויו של פרידריך אברט לקנצלר, וההכרזה על רפובליקת ויימאר.

לאחר כשלושה חודשים נערכו בחירות בבוואריה, ובהן הפסידה מפלגתו של אייזנר.

הרצח ובעקבותיו

ב-21 בפברואר 1919, כאשר היה בדרכו אל הפרלמנט על מנת להגיש את התפטרותו, נורה על ידי קצין צבא אריסטוקרטי צעיר ממוצא יהודי בשם אנטון פון ארקו ואליי (von Arco auf Valley). ארקו ואליי התייחס לאייזנר במילים הבאות, בפתק שכתב ימים אחדים לפני ההתנקשות: "אייזנר הוא בולשביק ויהודי, הוא לא גרמני ולא מתנהג כגרמני. הוא חותר תחת כל חשיבה ורגש פטריוטיים, הוא בוגד."

ב-1920 נשפט ארקו ואליי ונידון למוות ואחר כך למאסר של חמש שנים, אותו ריצה בכלא לנדסברג, בתא שממנו פונה ב-1924 לטובת אדולף היטלר. הוא שוחרר מהכלא ב-1925.

הרצח הפוליטי זיעזע את תושבי מינכן, הלוויתו של אייזנר נערכה ברוב עם, וכמאה אלף פועלים השתתפו בלוויה. הפועלים הקימו מיד את הרפובליקה הסובייטית הבווארית. ב-1 במאי 1919 הובסו הפועלים על ידי חיילים ואנשי פרייקור (מיליציות של חיילים משוחררים בעלות גוון ימני קיצוני), הפעם לאחר שפיכות דמים, בה נהרגו קומוניסטים רבים. את "הרפובליקה הסובייטית הבווארית" ירשה ממשלה סוציאל-דמוקרטית בראשותו של יוהנס הופמן, אך זו הוחלפה כעבור חודשים אחדים על ידי הצבא, בממשלה ימנית קיצונית בראשות גוסטב פון קאהר.

מורשתו

מורשתו של אייזנר הייתה שונה לחלוטין משהתכוון. העובדה כי היה זה יהודי וסוציאליסט אשר פתח בשרשרת האירועים שהסתיימה בהכרזת רפובליקת ויימאר, שימשה היטב את התעמולה הנאצית והאנטישמית. רוח הרפאים של "הרפובליקה הסובייטית הבווארית" קצרת הימים רדפה את השמאל עוד ימים רבים, ושימשה הצדקה לעוולות רבות. אייזנר לא רק שהיה יהודי אלא גם נראה כסטריאוטיפ של האינטלקטואל היהודי - נמוך, ממושקף, ובעל זקן עבות.

בוואריה עצמה עברה בסופו של דבר לידי הימין, והחלו שנים של שלטון צבאי למחצה, שהיה חממה למיני רדיקלים אידאולוגיים, ובהם המפלגה הנאצית ואדולף היטלר.