ראס פיינגולד
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
| ראס פיינגולד (2 במרץ 1953) |
|
|---|---|
 |
|
| תפקיד | סנאטור המייצג את מדינת וויסקונסין |
| סטטוס | מכהן |
| מפלגה פוליטית | המפלגה הדמוקרטית |
| בת זוג | סו פיינגולד (גרושים), מרי פיינגולד (גרושים) |
| אתר אינטרנט | http://levin.senate.gov/ |
ראסל דנה "ראס" פיינגולד (באנגלית: Russell Dana "Russ" Feingold) (נולד ב-2 במרץ 1953) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקני. מכהן כסנאטור מטעם וויסקונסין משנת 1992.
פיינגולד הוא חבר המפלגה הדמוקרטית, הוא בעל הפרס "פרופיל האומץ של ג'ון פ. קנדי". הוא ידוע במיוחד כעצמאי בהצבעותיו ("maverick") וכיוזם של החוק הדו-מפלגתי לרפורמת למערכת החירות ("חוק מקיין-פיינגולד"), חלק נכבד מחקיקת רפורמת מימון קמפיין הבחירות. הוא גם היה הסנאטור היחיד שהצביע כנגד "חוק הפטריוט" המקל על כוחות הביטחון האמריקניים במעקב אחר חשודים בטרור. הוא הוזכר כמועמד אפשרי לבחירות לנשיאות ב-2008, אבל בחר שלא לרוץ אחרי בחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006[1].
בבחירות נובמבר 2010 הפסיד פיינגולד למועמד הרפובליקני רון ג'ונסון.
תוכן עניינים |
[עריכה] נעוריו והשכלתו
פיינגולד נולד בג'אנסוויל, ויסקונסין, למשפחה יהודית שהתיישבה באזור ב-1917. סבו וסבתו היו מהגרים מרוסיה ומגליציה [2]. אביו, ליאון פיינגולד (1912-1980), היה עורך דין, ואימו, סילביה פיינגולד ני בינסטוק (1918-2005) עבדה בחברת נכסים. ראס הוא אחד מארבעה אחים. הוא הצהיר שאחיו הבוגר דייויד, יחד עם אביו, היוו את ההשפעה המרכזית על ההתפתחות הפוליטית שלו כנער. הוא גם היה מעורב בתנועת הנוער בני ברית וארגון הנוער אצ"א כילד.
ב-1972, פיינגולד התנדב למערכת הבחירות לנשיאות של ראש העיר ניו יורק, ג'ון לינדסי. מאוחר יותר, הוא תמך בקמפיינים של מו יודל וטד קנדי [3].
אחרי שסיים תיכון בתיכון "ג'וזף איי. קרייג", פיינגולד הלך לאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון וסיים את התואר הראשון בהצטיינות. ב-1975 , חבר ב-Phi Beta Kappa (לבוגרים מצטיינים) וב"חברת המצטיינים". לאחר מכן ב-1977 הוא זכה במלגת רודז ולמד בקולג' מאגדלן באוניברסיטת אוקספורד, שם רכש תואר ראשון נוסף. בחזרתו לארצות הברית, הוא למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הארוורד, וסיים את תואר הדוקטורט (J.D) שלו בהצטיינות ב-1979 [4].
[עריכה] קריירה
פיינגולד עבד כעורך דין בחברת עורכי הדין "פולי אנד לאנדר" ו"סיניקין" ב-1979 עד 1985 [5]. ב-1982 הוא נבחר לסנאט של וויסקונסין (הכפוף לסנאט של ארצות הברית) היכן ששירת עד שנבחר לסנאט של ארצות הברית. ב-1987, הוא הצטרף ל"באאווטי ברידג'", קואליציית תנועה שורשית של פעילים ופוליטיקאיים ברמה מקומית אשר גיבו את המועמדות לנשיאות של באאווטי-קלאד, הסנאטור פול סיימון מאילינוי.
[עריכה] משפחה וחיים אישיים
הוא היה נשוי פעמיים, לסו ומרי ספירשניידר. ראס וסו פיינגולד התחתנו ב-1977 והביאו שני ילדים, ג'סיקה ואלן, לפני שהספיקו להתגרש תשע שנים מאוחר יותר. הוא אחר כך התחתן עם מרי ספירשניידר (אשר גם התגרשה קודם לכן) ב-20 בינואר 1991. מרי (ני ארפנבך) הייתה נשואה קודם לכן לטים ספירשניידר, עורך דין מהעיר מדיסון שבוויסקונסין, שאיתו הביאה שני ילדים : סאם וטד. החזרי מס ההכנסה של פיינגולד משנת 2003 הראו שני משכנתאות ובעלות על ביואיק בסך 8,000 דולר [6]. ב-11 באפריל 2005, ראס ומרי הודיעו במשותף שהם מבקשים להתגרש [7]. כשפיינגולד אינו נמצא בוושינגטון די. סי, לצורכי פוליטיקה בסנאט, הוא מתגורר במדיסון, וויסקונסין.
[עריכה] קמפיינים
[עריכה] סנאט
[עריכה] מרוץ 1992
הקריירה הסנאטורית של פיינגולד החלה ב-1992 מול הסנאטור הרפובליקני המכהן בוב קאסטן. פיינגולד, ששמו היה כמעט לא מוכר בסנאט והריץ קמפיין בפריימריס מול זוג מתחרים מיליונרים, אימץ כמה הצעות כדי לזכות בתשומת לב הבוחר. אחד הזכורים ביותר מאלו היה סדרה של חמש הבטחות שהיו כתובות על דלת הגראג' בצורה של חוזה:
- אני אסתמך על אזרחי וויסקונסין עבור רוב התרומות לקמפיין.
- אני אתגורר במדיסון, וויסקונסין. ילדיי ילכו לבית ספר כאן ואני אבלה את רוב זמני בוויסקונסין.
- אני לא אקבל שום העלאה במשך שנות כהונתי בתפקיד.
- אני אקיים "סשן הקשבה" בכל אחד מ-72 המחוזות (של וויסקונסין) בכל שנה משש שנות כהונתי בתפקיד.
- אני אשכור את רוב חברי הצוות שלי בסנאט מאנשים שהם מוויסקונסין או שיש להם רקע של וויסקונסין [8].
אפשר לשים לב גם לקמפיין הפרסומי של פיינגולד, אשר רבים הישוו אותו לזה של המועמד הפרוגרסיבי פול וולסטון, אשר השתמש בקמפיין כזה בניצחונותיו במיניסוטה. צולם מתוך סרטוני בית, מודעת הפרסום ניסתה לצייר את פיינגולד, שתמיד התייחס לעמו כ"האנדרדוג שרץ לסנאט האמריקאי", כאחד עם רגליים על הקרקע, טיפוס של פרנק קאפה, הלוקח את הקהל לסיור מודרך בבית המועמד ומציג אותם לילדיו, שכולם רשומים לבתי ספר ציבוריים[9]. מודעות הפרסום גם כללו לא מעט הומור. אחת הראתה את פיינגולד נפגש עם מתחזה אלוויס פרסלי, שהציע את התמיכה שלו לפיינגולד [10]. (בוב קאסטן הגיב במודעת פרסום נגדית ל"תמיכה" כביכול של אלוויס בפיינגולד בזה שהוא הראה מתחזה של אלביס כשהוא תוקף את הרקורד של פיינגולד [11]). עוד מודעת פרסום בחירות הראתה את פיינגולד עם כחצי קופסאת קרטון , מעין חתיכות "שנשארו" מהמתחרים שלו, כשהוא מתנגד "לרדת לרמה שלהם", כשהשניים נראים כשהם זורקים בוץ אחד כלפי השני[9]. בעוד אחד, פיינגולד מראה באופן נחרץ שאין לו שום שלדים בארון [12].
במהלך הקמפיין לפריימריס, פיינגולד הסיר את הלוט מעל תוכנית 82 הנקודות להעלים את הגרעון עד לסוף הקדנציה שלו [13]. התוכנית, אשר קראה, בין השאר, להעלאת מיסים וקיצוץ בתקציב הביטחון, הושמה ללעג כ"קיצונית" על ידי רפובליקנים וכ"ליברלית מדי" על ידי המתחרים הדמוקרטים שלו. פיינגולד גם הכריז על התמיכה שלו ברפורמת בחירות מחמירה ותוכנית למערכת לאומית לביטוח בריאות והרים את קולו בהתנגדות להגבלות במספר הכהונות שניתן לשרת בהן וקיצוצי מס נוספים[14].
פיינגולד ניצח על ידי זה שהציב את עצמו כאנדרדוג אשר מציע לבוחר אלטרנטיבה לקמפיין הנגטיבי של מתחריו ג'ים מודי וג'ו צ'קוטה. ביום הפריימריס, פיינגולד, אשר התמיכה בו הראתה על ספרה בודדה כמעט לכל אורך הקמפיין, עלה בגל ניצחון עם 70% מהקולות[14]. שבעה שבועות מאוחר יותר, בזמן שביל קלינטון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש ורוס פרו חילקו את קולות המצביעים של וויסקונסין 41%-37%-21%, פיינגולד ניצח את קאסטן בהפרש של בין 53% - ל-46%.
[עריכה] מרוץ 1998
בזמן הקמפיין במרוץ לבחירה-מחדש, פיינגולד שוב נמנע מקמפיין של כסף גדול, למרות העובדה שהוועדה הלאומית הרפובליקנית לענייני הסנאט, האחראית לתפיסת מושבים בסנאט מטעם המפלגה, שמה למטרה להביס אותו [15]. פיינגולד הציב רף עם מכסה על ההתרמות שלו, כשהוא מסרב להרים תרומות או הוצאות יותר מ- 3.8 מיליון דולר (כל דולר אחד על כל אזרח של וויסקונסין) בזמן הקמפיין שלו[16]. בנוסף לכך, הוא שם לעצמו את אותם מגבלות שהוא אמור להתמודד בעתיד תחת ה"חוק מקיין-פיינגולד". הוא סירב לאפשר למפלגתו שלו להרים כל תרומות ל"כסף רך" (כסף בלתי ישיר לקמפיין אשר רשום בהוצאות ארגון שלא שייך לקמפיין, והם מפרסמים בשם המועמד ובכך אין הגבלה על סכום ההוצאה או ההתרמה) על מנת שישדרו מודעות לטובתו והוא ביקש שכמה קבוצות אינטרסים, כולל "פדרציית ארגוני העובדים והקונגרס של הארגונים התעשייתיים" (AFL-CIO) ו"הליגה לשימור ההצבעה" (ארגון עצמאי החותר לבחירת מועמדים ידידותיים לסביבה), ימנעו מלשדר מודעות פרסום פרו-פיינגולדיות ב"מודעות פרסום נושא"[17], מודעות בלתי ישירות הבאות מארגונים שלא שייכים לקמפיין תחת "נושא" מסוים, כביכול אחר, אשר בעקיפין מעודד את המועמד עצמו, ובכך אין הגבלה חוקית על הסכום שהם יכולים להוציא עבור פרסום המועמד. המתחרה הרפובליקני שלו, חבר הקונגרס, מארק נומן, גם הגביל את עצמו ל-3.8 מיליון דולר בהוצאות, אבל איפשר ל"כסף רך" להיות זמין לשימוש לטובתו על ידי קבוצות פרו-רפובליקאיות שונות[16]. דמוקרטים ותומכים אחרים כעסו על פיינגולד על שהוא "שם את הקריירה שלו בסיכון" עם ההגבלות העצמיות הכפויותת האלה[17]. ביום הבחירות, היציאה להצבעה היוצאת דופן בהיקפה במאחזים דמוקרטיים של מילווקי ומדיסון איפשרו לפיינגולד לנצח בהפרש של 2% בלבד [18].
[עריכה] מרוץ 2004
במרוץ לסנאט שנת 2004, הוא הביס את המועמד הרפובליקני ואיל ההון מתחום הנדל"ן, טים מיצ'לס, בהפרש של 12% (56-44 אחוז), כשהוא זוכה בכהונתו השלישית. במהלך הקמפיין, חזר שוב על כפיית הגבלת מכסת ההוצאות על עצמו, כפי שנהג בעבר, והרים תרומות לקמפיין והוציא כמעט 11 מיליון דולר. למרות שהרפובליקנים ניסו להשתמש בעובדה זו כדי לצייר אותו כצבוע, הרשומות של פיינגולד הראו שיותר מ-90% מהכסף הגיע מאנשים יחידים, אשר ממוצע התרומות שלהם היה בסך 60 דולר בלבד, וזה שוב, הרוב מזה הותרם מתושבי וויסקונסין [19]. פיינגולד אפילו זכה במחוזות אשר הצביעו עבור כהונה שנייה לנשיא ג'ורג' וו. בוש [20].
בסוף דצמבר 2004, פיינגולד מונה להיות אחד מארבעת סגני מנהל המצליף של הדמוקרטים בסנאט. פיינגולד התחייב שתפקידו החדש לא ישפיע על עמדותיו העצמאיות (כ"Mavric") בתוך המפלגה או בבית העליון [21].
[עריכה] הסרוב להצעה למרוץ לנשיאות 2008
בסוף ינואר 2005, פיינגולד אמר בפורם הפוליטי היוקרתי של פלורידה "טיגר ביי קלאב", במחוז ולוסיה, שהוא מתכוון לצאת למסע ברחבי המדינה לפני שהוא יחליט אם לרוץ ב-2008 [22]. במרץ 2005, חברי הצוות שלו לקמפיין לסנאט רשמו את הדומיין www.russfeingold08.com, כמו גם עם גרסאות לאתר בסיומות org ו-net; פיינגולד לא יצטרך להתמודד עם קמפיין של בחירה-מחדש עד שנת 2010 [23]. ב-1 ביוני 2005, פיינגולד נתן את יריית הפתיחה על ידי מיסוד "ועדה לפעולה פוליטית" (political action committee, PAC), ועדה, על פי חוק, שעומדת מאחורי קידום מועמד על ידי הרמת תרומות לקמפיין, שנקראה רשמית "הקרן לפטריוטים פרוגרסיביים" [24], יריית הפתיחה ל-PAC נחשבת כצעד משמעותי בדרך למרוץ לנשיאות. תנועת ה"טיוטה של פיינגולד" ייוסדה, באופן עצמאי מהקמפיין של פיינגולד. אלו נתפסו כסימנים רציניים ובעלי ערך שהצביעו לכך שהכיוון של פיינגולד הוא בכוון ריצה לנשיאות ולא סתם הכרזה חסרת משמעות.
ב-17 באוגוסט 2005, הפך פיינגולד להיות הסנאטור הראשון משתי המפלגות להציע לוח זמנים קשיח לנסיגה אמריקנית ממלחמת עיראק, באומרו שהוא מעדיף נסיגה מלאה לא יאוחר מה-31 בדצמבר 2006 [25].
ב-22 בספטמבר 2005, במהלך השימוע למינוי השופט ג'ון רוברטס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון האמריקאי, פיינגולד היה לאחד משלושת הדמוקרטים היחידים בוועדת הסנאט למשפטים להצביע בעד המינויי של רוברטס בהצבעה מלאה במליאה. הוא גם הכריז שהוא יצביע לאמת את רוברטס. (פיינגולד בגר באותה שכבה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הארוורד (1979) כשל רוברטס, כמו גם ספנסור אברהם, סנאטור לשעבר ממישיגן ומזכיר המדינה לענייני אנרגיה). הרבה מחברי הבלוגרים הדמוקרטים חזו שלהצבעה הזו תהיה השפעה שלילית אל האספירציות הנשיאותיות שלו, אבל תומכי פיינגולד הצביעו לעובדה שזו לא הפעם הראשונה שפיינגולד הצביע בעד מינויי השופטים של הנשיא בוש. מכל מקום, פיינגולד הצביע נגד מינויי השופט סמאול אליטיו בוועדת הסנאט המשפטית וכנגד הליך סגירת הדיון (Cloture) בנושא המינויי של אליטיו במליאת הסנאט [26].
למרות שפיינגולד בדרך כלל מקבל תמיכה של מספר חד-ספרתי בסקרי דעת הקהל המציירים את המועמדים הדמוקרטים הפוטנציאלים, הוא הפך למאוד פופולרי בקרב פעילי תנועות שורשיות.
מיד אחרי הניצחונות הדמוקרטיים בבחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006, פיינגולד הכריז שהוא לא ירוץ לנשיאות ב-2008. הוא אמר שריצה לנשיאות תסיח אותו מלהתרכז בסנאט, והחיטוט בגירושיו האחרונים "יפרקו גם את חיי המקצועיים (בסנאט) וגם את חיי האישיים"[1]. בדברי הסיום, הוא הזהיר את תומכיו כנגד תמיכה במועמד כלשהו לנשיאות אשר הצביע בעד המלחמה בעיראק, בין שהם התחרטו על כך מאוחר יותר או שלא, באומרו שהעדפתו הראשונה למי שאמור לכהן כנשיא ארצות הברית ב-2008 הוא מישהו שהצביע כנגד המלחמה, ובחירתו השנייה הוא מישהו שלא היה בקונגרס אבל דיבר בפומבי כנגד המלחמה בזמנו[1].
ב-22 בפברואר 2008, הוא הודיע על תמיכה בברק אובמה כמינויי המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות 2008 [27].
[עריכה] חוקים ועמדות מדיניות
המוקד העיקרי שלו כמחוקק הייתה בנושא רפורמת מימון הקמפיין, מדיניות סחר הוגן, רפורמה בביטוח הבריאות, שימור והגנת הסביבה, מדיניות חוץ רב-צדדית, ביטוח לאומי, זכויות אזרח והעלמת עונש המוות ובזבוז פזרני.
פיינגולד היה הסנאטור הדמוקרטי היחיד להצביע כנגד הבקשה המשפטית לסלק את תיק הדחת הנשיא ביל קלינטון לשנת 98-99 מטעם הקונגרס [28]. בהצהרתו, פיינגולד אמר שהתובעים מטעם בית הנבחרים חייבים שיהיה להם "כל הזדמנות אחראית" להוכיח מעבר לכל ספק סביר שקלינטון צריך להיות מורחק מתפקידו על אישומים של שבועת שקר ושיבוש הליכי חקירה. פיינגולד לבסוף הצביע כנגד הרשעה בכל הסעיפים.
ב-2001, פיינגולד הצביע בעד אימות התובע הכללי ג'ון אשקרופט. ההחלטה הזו לא הייתה פופולרית במפלגתו, אבל פיינגולד הסביר שהוא הצביע על בסיס כיבוד הזכות של הנשיא לבחור את הקבינט שלו, לא בגלל השקפותיו האישיות על אשקרופט [29].
פיינגולד היה גם מתנגד של NAFTA (הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה) והסכמי סחר חופשי אחרים, עמדה פופולרית בקרב רבים מהפרו-סחר הוגן בקרב הדמוקרטים, אבל במחלוקת עם האגף הדמוקרטי הפרו-סחר חופשי, כולל "המועצה למנהיגות דמוקרטית" (Democratic Leadership Council, DLC), (תאגיד חוץ מפלגתי, ללא מטרת רווח, החותר להסיט את הדמוקרטים מנושאים פופולריים).
במאי 2006, פיינגולד הצביע בעד "תקנת סאלאזר" שתכריז את שפת האנגלית כ"שפה משותפת" של המדינה ותרחיק את המחלוקת בהצבעה על "תקנת אינהופ", ההופכת את שפת האנגלית ל"שפה לאומית" של ארצות הברית [30] [31] , כאשר ישנם מהגרים רבים דוברי ספרדית שרגישים לנושא שפת האנגלית כשפה לאומית.
ב-21 בדצמבר 2004, פיינגולד כתב מאמר למגזין האון ליין Salon.com בנוגע למסע הגולף שלו בגרינוולד, אלבמה [32]. אחרי שהוא ציין כמה האנשים היו ידידותיים, הוא הביע את צערו שאזור כה מוכה בעוני הוא "הנקודה האדומה ביותר במפה" (אדום מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית), למרות מדיניות של רפובליקנים שפיינגולד מחשיב כהרסניים במיוחד לחיים של העניים ומעמד הביניים. מושל אלבמה בוב ראיילי, וראש עיריית גרינוולד, דקסטר מקלנדון, שניהם רפובליקנים, היו מודאגים מהתיאור של פיינגולד בדבר "חנויות להמרות צ'קים, שכונות קראוונים משפילות וכמה מהמכוניות הקשות ביותר למכירה במגרשים מוזנחים". מקלנדון הזמין את פיינגולד בחזרה לסיור מלא יותר של העיר ופיינגולד נענה. הוא ביקר בעיר ב-28 במרץ 2005, כשהוא עושה כפרות ומגביר את הספקולציות לגבי התוכניות הנשיאותיות שלו ב-2008 [33].
במאי 2006, פיינגולד הצביע בעד החוק, S.2611 [34], חוק לרפורמה בהגירה אשר, בין השאר, יכפיל פי שניים את מספר הויזות H-1B (ויזה ב"התוכנית לעובדים אורחים", אשר נותנת ויזה לעובדים זרים, ללא ויזת הגירה).
[עריכה] רפורמת מימון הקמפיין
פיינגולד אולי הכי ידוע על עבודתו לצידו של הסנאטור ג'ון מקיין על החוק הדו-מפלגתי לרפורמת מימון הקמפיין של 2002, החוק ידוע יותר כ"חוק מקיין-פיינגולד", אשר לקח לשני אלו כמעט שבע שנים להעבירו.
ב-14 ביולי, פיינגולד הגיש חוק לסנאט שיאסור על שדלנים מלתת מתנות לסנאטורים ויכפה קנס של 50,000 דולר עבור הפרת האיסור, יכריח מחוקקים לחתום על תצהירים האומרים שלוביסטים לא שילמו עבור הוצאות המסעות שלהם, תמנע ממחוקקים מלנסוע במטוסי תאגידים, תבלום חברי קונגרס, חברי צוות ועובדי ציבור מהרשות המבצעת מלשרת כלוביסטים למשך שנתיים אחרי שעזבו את תפקידם ותדרוש שהדיווח ימסר כל רבעון, לעומת על בסיס סמי-שנתי [35]. החוק הוא גרסה של הסנאט לחוק בית הנבחרים שנכתב על ידי חבר בית הנבחרים מרטי מיהן (דמוקרט, מסצ'וסטס), אשר גם כתב ביחד עם חבר בית הנבחרים רם עמנואל (דמוקרט, אילינוי) את גרסת בית הנבחרים לחוק הסנאט מקיין-פיינגולד. חוק "מקיין-פיינגולד" חיכה במקור להשלמות של השימוע של מקיין בנושא, אבל "שערוריית ג'ק אבראמוב" (לוביסט שנתפס בשחיתות), שמה את החוק באור הזרקורים, יחד עם עוד כמה הצעות רפורמות עדכניות.
[עריכה] הוצאות הממשל
פיינגולד גם ידוע כחסיד של הפחתה במה שקרוי "חבית בשר החזיר" (pork barrel), המתייחסת להוצאות ממשלתיות המיועדות לייחוס מיוחד של אזרחים מיוחדים או תורמי קמפיין, וגם חסיד של הפחתה בהוצאות ממשלתיות לרווחת התאגידים. "אזרחים נגד בזבוז ממשלתי" (CAGW), ו"קואליציית ההתאמה" (Concord Coalition), קבוצת הקידום לסיום הגרעון בתקציב ואיזונו וקבוצת "משלמי המיסים למען הגיון פשוט" ((TCS), שלוש ארגונים בלתי מפלגתיים החליטו מסיבות אלו, היללו אותו חזור והלל [36].
פיינגולד שנבחר לקונגרס על בסיס ההבטחה שלא לקבל העלאה בזמן כהונתו, עד כה הפחית מעל 50,000 דולר בהעלאות כאלה במשרד האוצר האמריקאי [37]. בנוסף לכך, הוא ידוע לשמצה כמי שצמצם בהוצאות משרדו ושלח בחזרה כסף שהוא לא השתמש בו. בתקופה אחת של שישה חודשים ב-1999, לדוגמה, המשרד שלו קיבל 1.87 מיליון דולר להוצאות והחזיר 145,000 דולר, אחוז גבוהה יותר מכל סנאטור אחר [38].
[עריכה] חוק הפטריוט
חוק הפטריוט הוא חוק שנכתב אחרי פיגועי 11 בספטמבר, הרחיב סמכויות ונתן הקלות בחוק לרשויות אכיפת החוק במלחמה נגד הטרור. כשהצביעו על החוק לראשונה ב-2001, היה פיינגולד הסנאטור היחיד שהצביע נגד החוק.[39] בזמנו, הצהיר פיינגולד שהסעיפים בחוק מפרים את זכויות האזרח של התושבים [40].
כשהחוק עלה לחידוש בסוף דצמבר 2005, פיינגולד הוביל קואליציה דו-מפלגתית של סנאטורים שכללו את ליסה מורקווסקי, קן סאלאזר, לארי קרייג, דיק דורבין וג'ון סאנונו להסיר את הסעיפים היותר שנויים במחלוקת של החוק. הוא הוביל פיליבסטר מוצלח נגד חידוש החוק שהוביל בסופו של דבר לפשרה בכמה סעיפים. הפשרה הזו עברה בסנאט ב-2 במרץ 2006, ברוב של 89-10. פיינגולד היה מבין 10 הסנאטורים שהצביעו "לאו", כשהוא חש שעדיין החוק חסר הגנות עבור כמה מזכויות האזרח.
[עריכה] המלחמה בעיראק
פיינגולד היה אחד מבין 23 הסנאטורים שהצבעיו כנגד ההחלטה להסמיך את הנשיא ג'ורג' וו. בוש להשתמש בכוח צבאי כנגד עיראק ב-2002 [41].
ב-17 באוגוסט 2005, הוא הפך לסנאטור הראשון לקרוא לנסיגה של החיילים מעיראק ודירבן שלוח זמנים לנסיגה כזו תוצב. הוא קרא לדמוקרטים אחרים "ביישנים" על הסירוב ליטול פעולה מוקדם יותר, והציע את ה-31 בדצמבר 2006 כתאריך לנסיגה מלאה של החיילים. על ההנחה של בוש שתאריך יעד יעזור למורדים העיראקיים, פיינוגלד אמר, "אני חושב שהוא טועה. אני חושב שלדבר על משחקי הסוף הוא לשחק לידי האויבים שלנו" [25].
ב-27 באפריל 2006, פיינגולד הכריז שיפעל לתיקון חוק התקציב על ידי הענקת אמצעים לעיראק והקלות בהוריקן קתרינה כדי לדרוש נסיגה מלאה מעיראק.
[עריכה] הקריאה להצבעה על גינויי
ב-13 במרץ 2006, פיינגולד הציג הצעת חוק בסנאט לגנות את הנשיא בוש [42], כשהליך הגינויי זה, הוא הליך משפטי של הקונגרס עם משמעות סמלית בלבד. זה היה כתוצאה מהאשמות של ציתותים בלתי חוקיים, כפי שדווח על ידי העיתון הניו יורק טיימס, שבוש לא הלך בדרך "החוק למעקב מודיעין חוץ" (FISA) של שנת 1978, אשר נותנת מנדט למעקב בית משפט על ציתות לאמריקאים. פיינגולד ערך נאום בן 25 דקות במליאת הסנאט כשהוא מצהיר שהקונגרס חייב "לשים את הנשיא כאחראי למעשיו". הסנאט עדיין לא הצביע על ההחלטה, כי היא תחילה צריכה להשקל על ידי ועדת הסנאט למשפטים. זה קיבל תמיכה גלויה מהסנאטורים, טום הארקין וברברה בוקסר, למרות שרוב הסנאטורים הדמוקרטים נמנעו מלהביע דעה מוצקה בנושא. הסנאטורים ג'ון קרי ופטריק ליהי הביעו תמיכה לחוק, אבל פיינגולד הצליח למצוא רק שלושה תומכים ביוזמה.
פיינגולד שוב קרא לגינויי לבוש ביולי 2007, על הניהול שלו של מלחמת עיראק, כשהוא מאשים אותו ב"התקפה" כנגד החוקה [43].
[עריכה] הרפורמה בביטוח הבריאות
פיינגולד היה חסיד ממזמן של יצירת מערכת של בריאות כוללנית באמריקה. במהלך ריצתו הראשונה לסנאט, הוא תמך במודל של "המשלם-היחיד" (הנותן סמכות למערכת הבריאות בלבד לשלם על ביטוח הבריאות, במקום ריבויי הסמכויות של החברות הפרטיות, שפועלות כממלאות מקום של החסך במערכת בריאות ציבורית), זה הדומה למה שמשתמשים בו בקנדה. ברגע שנבחר, הוא התנגד לתוכנית הבריאות של קלינטון, באומרו שזה עושה רבות מדי עבור חברות הביטוח ולא מספיק עבור הלא מבוטחים. בזמן ממשל בוש, הוא התנגד לחקיקה הגולמית של "ביטוח בריאות חלק ד'" (Medicare Part D), תוכנית פדראלית לסבסד את העלויות של מרשמי תרופות למוטבים בתוך ארצות הברית, וחיבר חוק הדורש מהנהגת הסנאט להגיש חוקי רפורמה בביטוח הבריאות [44].
ב-24 ביולי 2006, במסיבת עיתונאים במרכז הרפואי למורשת מרטין לותר קינג במילווקי, וויסקונסין, פיינגולד הכריז שהוא חיבר את חוק רפורמת ביטוח הבריאות המבוסס על המדינה, חוק שייצור תוכנית ניסיונית למערכת בריאות כוללנית תחת כל מדינה ומדינה בארצות הברית שתיצור תוכנית שתספק לציבור האזרחים ביטוח בריאות כוללני והממשל הפדראלי (שאליו כפופות המדינות) יספק את המימון. החוק ייצור "כוח עבודה לרפורמת ביטוח בריאות" בלתי מפלגתי, אשר יספק מענקים פדראליים בני חמש שנים לשתיים או שלוש מדינות. התוכנית צפויה לעלות 32 מיליארד דולר למשך 10 שנים [45].
[עריכה] נשיאת נשק
לפיינגולד יש רקורד מעורב בנושאי זכויות נשיאת נשק וזכויות פיקוח הנשק, כשהוא מצביע בעד חקיקות מסוימות לפיקוח על נשק, בזמן שמצד שני הוא מצביע להרחיב זכויות לנשיאת נשק מסוימות. ב-24 בפברואר 2005, הוא הצביע נגד S.1805, חוק שהיה מרחיב את חוק האיסור הפדראלי על נשקי-לחימה (AWB) [46]. ב-2002, הוא הצביע בעד לאפשר לטייסיי חברות תעופה לשאת נשק בתא הטייס [47]. היא דיבר בתמיכה לפרשנות של התיקון השני לחוקת ארצות הברית המשייך את הזכות לאדם פרטי להיות הבעלים על נשק ובאופוזיציה להצעות לאיסור על אקדחים ורישום נשק מנדטורי.
מצד שני, הוא הצביע באופן קבוע בעד חוקים שיידרשו בדיקות רקע עבור רכישות של נשק בתצוגות אקדחים ויידרשו שאקדחי היד יימכרו עם מנעולי הדק.
במרץ 2004, הוא הסביר את עמדתו בנאום במליאת הסנאט:
| "מעולם לא קיבלתי את ההצעה שהדיון בנושא כלי נשק הוא שחור ולבן, עניין של 'אתה איתנו או שאתה נגדנו'. במקום, הלכתי אחרי מה שאני מאמין שהוא מהלך מתון, נאמן לחוקה ולמציאות של חברה מודרנית. אני מאמין שהתיקון השני (לחוקת ארצות הברית) לא הייתה מחשבה של אחרי, שיש לזה משמעות היום וחייבים לכבדה. אני תומך בזכות לשאת נשק למטרות חוקיות - לצייד וספורט והגנה עצמית. מיליוני אמריקאים בבעלותם נשק חוקי ואנחנו לא צריכים ליטול פעולה שתגיד להם שהם אזרחים סוג ב' או שהזכויות החוקתיות שלהם הם תחת מתקפה. באותו זמן, ישנן פעולות שאנחנו יכולים וצריכים לקחת כדי להגן על בטיחות הציבור אשר לא יפרו הזכויות החוקתיות." [48] | ||
.
[עריכה] נישואים חד מיניים
ב-4 באפריל 2006, פיינגולד אמר למצביעיו בכינוס בקנושה, וויסקונסין, שהוא תומך בחקיקה לנישואים חד-מיניים. אף על פי שפיינגולד הצביע פעם אחת כנגד העברה של "חוק ההגנה על הנישואים" (DOMA), זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא הכריז בפומבי על תמיכתו בזכויות נישואין של זוגות חד-מיניים. ההערות של פיינגולד היו בתגובה לשאלה על תמיכתו ב"יוזמת ההצבעה", פרוצדורה של עצומה עם מספר מסוים של חתימות שיכולה להכריח את המחוקק או הרשות המבצעת להביא לסדר היום הצבעה בנושא מסוים, על נושא שוויסקונסין הצביעה עליו בנובמבר 2006, אשר שילבה איסור על נישואים חד-מיניים וכל סוגי האיחוד הזוגי (בדומה ל"ברית זוגית", בין שזה זוג הומסקסואלי או לא) בתוך החוקה. הוא הצטרף לרפובליקני לינקולן צ'אפה מרוד איילנד ולדמוקרטים אדוארד קנדי ממסצ'וסטס , רון וואיידן פוליטיקאי יהודי מרוד איילנד ומרק דייטון ממיניסוטה כאחד מחמשת הסנאטורים הבודדים להכריז בפומבי על התמיכה בנישואים חד-מיניים.
 |
"זוגות הומאים ולסביות צריכים להיות יכולים להתחתן ולהיות בעלי גישה לאותם זכויות, פריבילגיות וקצבאות שזוגות סטרייטים נהנים מהם כרגע. . ." [בראיון מאוחר יותר הוא אמר] "האיסור המוצע על איחוד אזרחי ונישואים הוא ניסיון מרושע לפצל את וויסקונסין ואני מציין שזה צריך להיות מובס" [49]. |  |
ב-18 במאי 2006, פיינגולד שוב עשה כותרות עם העמדה בנושא נישואים כשהוא עזב פגישה של ועדת הסנאט למשפטים מיד לפני הצבעה בתיקון החוקה לאיסור נישואים חד-מיניים (FMA).
אחרי שפיינגולד התנגד הן לתיקון ולהחלטה של היו"ר ארלן ספקטר (רפובליקני, פנסילבניה) להזיז את הפגישה לאזור של בניין הקפיטול שלא פתוח לציבור, ספקטר אמר לפיינגולד, "אני לא צריך להיות מורצה על ידך. אתה אינך יותר מגן החוקה ממני. אם ברצונך לעזוב, ברוך שפטרנו".
פיינגולד אז השיב, "נהנתי גם מהרצאתך, אדוני היו"ר. להתראות". הוא אז עזב את החדר ולא חזר. מאוחר יותר באותו יום, הוועדה הצביעה לשלוח את התיקון להצבעת סנאט מלאה [50].
ב-29 ביולי 2006, פיינגולד היה הנואם המרכזי בנשף החגיגי השנתי של שדולת הלובי הגדול ביותר של ההומואים והלסביות "הקמפיין לזכויות אדם" במרכז מוסקון בסן פרנסיסקו, קליפורניה [51].
[עריכה] ועדות בסנאט
- הוועדה המשפטית
- תת-ועדת החוקה (יושב ראש)
- ועדת יחסי חוץ
- תת-ועדת אפריקה (יושב ראש)
- ועדת התקציב
- הוועדה לענייני מודיעין
- הוועדה המיוחדת להזדקנות
- משלחת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) ("ועדת הלסינקי").
[עריכה] ביוגרפיות
- "פיינגולד: מפלגה דמוקרטית חדשה" מאת סטנפורד די. הורוויט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] מאמרים
- ראס פיינגולד:אדוני הממשל הטוב
- הביקור באלבמה והשמועות על ריצתו לנשיאות
- פוליטיקאי יוצא דופן על ידי וויליאם גריידר
- ראיון עם פיינגולד, פברואר 2005, בערוץ הקונגרס C-SPAN.
- הסנאטור פיינגולד:המצע של הדמוקרטים על עיראק שגוייה
- פיינגולד מביס את בוש בחוק הפטריוט
- פיינגולד הוא קרן האור של מדיניות החוץ של הדמוקרטים עיתון "אמריקן פרוספקט".
- הסנאטור פיינגולד אומר שהנשיא הפר את החוק עם הציתותים: הוא נשיא, לא מלך
- אמריקן פרוספקט:הפטריוט הבודד, האומץ של פיינגולד צריך לקבל עיטור של כבוד על ידי הליכה אחרי המנהיגות שלו
- פיינגולד מציג את החלטת הסנאט לנזוף בבוש
[עריכה] בעתונות הישראלית
- בטקסס עוצרים בליינים בברים על שיכרות וואלה! חדשות
- חשד להונאה בקרן לשיקום עיראק ידיעות אחרונות
- "חוק הפטריוט" המחודש אושר על ידי הסנאט ידיעות אחרונות
- רוח חדשה בארצות הברית אומדיה
- הסנאט דחה הצעה דמוקרטית לנסיגה מעיראק NFC
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קרייג גילברט, פיינגולד שולל ריצה לנשיאות ב-2008, jsonline, חדשות - פוליטיקה, 11 בנובמבר 2006
- ^ מפקד האוכלוסין האמריקאי, 1 בינואר 1920, מחוז רוק, ג'נסוויל, ספירת מחוז 112, עמוד 22-B, משפחה 556. מפקד האוכלוסין האמריקאי, 1 בינואר 1920, טנסי, מחוז שלבי, ממפיס, ספירת מחוז 109, עמוד 2-A, משפחה 29. כניסתה (למדינה) של רייצ'ל בינסטוק; מניפסט נוסע - ניו אמסטרדם; 17 בפברואר 1913, עמוד 932, שורה 8.
- ^ טד אופין, דול תוקף, גור מחמם את הקהל, עיתון מדיסון, 27 באוגוסט 1996
- ^ הסנאטור פיינגולד, אתר קרן הפטריוטים הפרוגרסיבים, העתק דף אינפורמציה מהשיקגו טריביון
- ^ ראס פיינגולד, ביוגרפיה, בחדשות - ביוגרפיה
- ^ קתרין מ. סקיבה, ערכם של הסנאטורים של המדינה גדול מאוד, עיתון jsonline, חדשות - ויסקונסין, 14 ביוני 2004
- ^ קתרין מ. סקיבה, פיינגולד, אשתו מודיעים על תוכניותיהם לסיים את נישואיהם, עיתון jsonline, חדשות, 12 באפריל 2005
- ^ הבטחות שניתנו, הבטחות שקויימו, עמותת הבחירות לסנאט של פיינגולד
- ^ 9.0 9.1 קטעי וידאו נבחרים, עמותת הבחירות לסנאט של פיינגולד
- ^ ויסקונסין בסנאט: המועמדים, וושינגטון פוסט, מדור פוליטיקה, עודכן ב-5 ביוני 2007
- ^ גריל מרקוס, מבחן אלביס, סן פרנסיסקו אקסמינר, 17 בינואר 1993
- ^ סליה מוראי, העצמאי בסנאט פועל כדי לכפות נושא, וושינגטון פוסט, 15 במרץ 2006
- ^ סו אודגארד, פיינגולד תוקף את בעיית ביטוח הבריאות, עונש המוות ותוכנית השיטור הקהילתית, עיתון ריבר פולס, 1999
- ^ 14.0 14.1 צ'ארלס ג'יי סקאי, המרוץ לסנאט האמריקאי בויסקונסין בין הדמוקרט ראס פיינגולד והרפובליקני רוברט וו. קאסטן, נשיונאל ריביו, 2 בנובמבר 1992
- ^ ג'ון ניקולס, רוק בעולם האמיתי, דה ניישון, 22 ביולי 2002
- ^ 16.0 16.1 פיינגולד מהדק על המרוץ הלחוץ בויסקונסין, אתר scout.wisc.edu, חדשות - מהדורת בוקר, 4 בנובמבר 1998
- ^ 17.0 17.1 פיינגולד נגד נומן, רשת השידור הציבורי PBS, מדור "מארז פוליטי", 30 באוקטובר 1998
- ^ תוצאות בחירות 1998 לסנאט מטעם ויסקונסין, אטלאס הבחירות האמריקאיות, 6 ביוני 2007
- ^ ראס די. פינגולד, opensecrets.org, מידע על הרמת תרמות לקמפיינים, עודכן ב-6 ביוני 2007
- ^ סיכום בדיקה, מועצת הבחירות של מדינת ויסקונסין, הבחירות הכלליות בסתיו, 2 בנובמבר 2004
- ^ מאמר מערכת, משרתו החדשה של פיינגולד, דה קפיטל טיימס, עמוד 6A, עודכן 6 ביוני 2007
- ^ קרייג גילברט, פיינגולד בוחן (אפשרות של) מרוץ נשיאותי, jsonline.com, חדשות - ויסקונסין, 4 בפברואר 2005
- ^ מרלן קונקלין, פיינגולד לנשיאות הווירטואלי של 2008, ויסקונסין סטייט ג'ורנאל, 16 במרץ 2005
- ^ הקרן לפטריוטים פרוגרסיביים
- ^ 25.0 25.1 פיטר בייקר, פיינגולד לוחץ לנסיגת הכוחות עד סוף 2006, וושינגטון פוסט, 18 באוגוסט 2005
- ^ מושב הקונגרס ה-109 - כינוס שני, הצבעה גלויה של הסנאט האמריקאי, אתר הסנאט, 30 בינואר 2006
- ^ אריק קליפלד, פיינגולד: הצבעתי לאובמה, TPM, מוסף הבחירות, 22 בפברואר 2008
- ^ ראס פיינגולד תמך בהליך ההדחה של קלינטון, לא תומך בזה בנוגע לבוש המחתרת הדמוקרטית
- ^ רות קוניף, הסנאטור ראס פיינגולד תומך באישור ג'ון אשקרופט כפרקליט הכללי, דה פרוגרסיב, העתק כתבה באתר "מצא מאמר", מרץ 2001
- ^ מושב הקונגרס ה-109 -כינוס שני, הצבעה גלויה, אתר הסנאט, 18 במאי 2006
- ^ מושב הקונגרס ה-109 -כינוס שני, הצבעה גלויה, אתר הסנאט, 18 במאי 2006
- ^ מאת ראס פיינגולד, לנסוע דרומה, salon.com, מדור דעה, 21 בדצמבר 2004
- ^ קרייג גילברט, פיינגולד בדרום במשימה דיפלומטית, jsonline.com, חדשות, 29 במרץ 2005
- ^ מושב הקונגרס ה-109 -כינוס שני, הצבעה גלויה של הסנאט, אתר הסנאט, 25 במאי 2006
- ^ ראס פיינגולד, פיינגולד מציג הצעת חוק ללובי ואתיקה, הודעה לעיתונות, 14 ביולי 2005
- ^ ראס פיינגולד, לעשות את ויסקונסין מקם טוב יותר לעבוד ולעשות עסקים, עמותת הבחירות לסנאט של פיינגולד, נושאים
- ^ ראס פיינגולד בנושאים של עקרונות וערכים, , ontheissues.org, מאגר מידע - עמדותיהם של המנהיגים פוליטיים, פורמט ישן
- ^ אדם ס. מרלין, ראס פיינגולד: מר' הממשל הטוב, VOTE.com, עודכן ב-6 ביוני 2007
- ^ מושב הקונגרס ה-107- כינוס ראשון, הצבעה גלויה, אתר הסנאט, 25 באוקטובר 2001
- ^ ראס פיינגולד, בנוגע להתנגדות לחוק הפטריוט האמריקאי, אתר archipelago.org, נאום במסיבת העיתונאים, 12 באוקטובר 2001
- ^ מושב הקונגרס ה-107 -כינוס שני, הצעבעת סנאט גלויה, אתר הסנאט, 11 באוקטובר 2002
- ^ ת'ומאס, הצעת חוק הסנאט 398, ספריית הקונגרס
- ^ הסנאטור פיינגולד מציעה גינויי של בוש, כתבה של AP, וושינגטון פוסט, 22 ביולי 2007
- ^ ביטוח בריאות, עמותת הבחירות לסנאט של פיינגולד, נושאים
- ^ ג'ון שמיד, פיינגולד יתן למדינות שליטה על ביטו הבריאות, jsonline.com, מדור עסקים, 24 ביולי 2006
- ^ חוק הסנאט 1805, חוק ההגנה למסחר חוקי בנשק, וועדת המדיניות הדמוקרטית, 24 בפברואר 2004
- ^ הסנאט מצביע לאפשר לטייסים לשאת נשק, אתר "מצא מאמר", העתק כתבה מיומן איבנטס, 16 בספטמבר 2002
- ^ ראס פיינגולד, הצהרת הסנאטור ראס פיינגולד בנושא הצעת החוק לנישאת אחריות בייצור נשק, נאום מליאה, 2 במרץ 2004
- ^ ראס פיינגולד: להפוך נישואים חד-מיניים לחוקיים, newsmax.com, מאת צוות ניוזמקס, 5 באפריל 2006
- ^ וועדת הסנאט מאשרת את האיסור על נישואים חד-מיניים, כתבה של AP, רשת MSNBC, מדור פוליטיקה, 18 במאי 2006
- ^ הסנאטור ראס פיינגולד ינאם בנושא זכויות אדם באוניברסיטת ויסקונסין, אוניברסיטת ויסקונסין, ארכיון, הודעה לעיתונות, 4 בדצמבר 2002
