רוברט סטורואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט סטורואה

רוברט סטוּרוּאָהגאורגית: რობერტ სტურუა; נולד ב-31 ביולי 1938) הוא במאי תיאטרון גאורגי-סובייטי שזכה לתהילה בינלאומית בזכות האינטפרטציות המקוריות שלו ליצירותיהם של ברכט, שייקספיר וצ'כוב. הוא מכהן כמנהל תיאטרון רוסתוולי בטביליסי גאורגיה והוא מביים הפקות בכל רחבי העולם: באנגליה, גרמניה, פינלנד, ארגנטינה, יוון, טורקיה וישראל.

בישראל הועלו ההצגות מעגל הגיר הקווקזי של ברכט וריצ'רד השלישי של שייקספיר, בבימויו בפסטיבל ישראל. וכן הוא ביים בקאמרי את ההצגה פעורי פה של חנוך לוין.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סטורואה נולד בטביליסי למשפחת אמנים. אביו, רוברט איוונוביץ' סטורואה היה צייר ידוע שעבודותיו מופיעות בתצוגה הקבועה של מוזיאון האמנות של גאורגיה. אשתו של סטורואה, דודנה קווסלבה, היא מומחית לפילולוגיה, סופרת ופילוסופית, ששימשה כמתורגמנית במשפטי נירנברג.

סטורואה היה תלמידו של מיכאיל טומאנישווילי במכון לתיאטרון של טביליסי על שם שותא רוסתוולי. הוא סיים את חוק לימודיו בשנת 1961, והחל בקריירה שלו בתיאטרון שותא רוסתוולי, ובשנת 1979 התמנה לתפקיד מנכ"ל התיאטרון, ובשנת 1982 הוא התמנה לתפקיד המנהל האומנותי הראשי.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו הראשונה של סטורואה באה, בשנת 1965, עם ביום ההצגה "המשפט של סיילם" המבוסס על סיפרו של ארתור מילר, "ציד המכשפות". מאוחר יותר הוא רכב על גל ההצלחה עם ביום ההצגות מעגל הגיר הקווקזי של ברטולד ברכט (בשנת 1975), ריצ'רד השלישילונדון ובאדינבורו בשנים 1979-1980) והמלך ליר (ניו יורק, 1990) בכיכובו של השחקן הקומי ראמאז צ'חיקוודזה. האינטרפרטציות שנתן למחזותיו של שייקספיר, "ריצ'רד השלישי" ו"המלך ליר", הביאו לפרסומו כמי שנותן אינטרפרטציה פרדוקסלית לתיאטרון השייקספירי. להוציא את 37 מחזותיו של שייקספיר, בייס סטורואה 17 מחזות נוספים. חמישה מהם בתיאטרון רוסתוולי. בשנת 1986 הוא ביים את "המלט" בריוורסייד סטודיוס[1], כאשר אלן ריקמן שיחק כהמלט. האיגוד הבינלאומי לשייקספיר שיבח את סטורואה כאחד מעשר ההפקות הטובות ביותר במשך 50 השנים האחרונות.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 השתנה כיוון עבודתו לתוך עולמו הפנימי. עבודותיו כללו את "החיים הם חלום" של פדרו קלדרון (Pedro Calderón)‏ (1992), "הנפש הטובה מסצ'ואן" של ברכט (1993), "הבשורה על פי יעקב" המבוסס על ספר אלפבית של יעקב גוגבשווילי (1995), "למרה" של גריגול רובכידזה (1996). בשנות ה-2000 קיבלה עבודתו של סטורואה גוון פילוסופי יותר בהרהורים על הנצח והאיזון הנכון בין החיים והמוות. השפה המטפורית של עבודותיו האחרונות היא פואטית יותר וכוללות את פנטזיה "סטיקס" על פי הסימפוניה לתזמורת של גיה ק'אנצ'לי (2002), שתי גרסאות חדשות של המלט בטביליסי (2001, 2006) ומחכים לגודו של סמואל בקט (2002).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטורואה ביים בישראל את ההצגות:

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית המועצות
  • פרס השחף[2] - מוסקבה (1998)
  • אמן הציבור של ברית המועצות
  • מדליית זהב של הנשיא (Золотая медаль президента) בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי (1998)
  • הפרס הגדול בפסטיבל
בגאורגיה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריוורסייד סטודיוס (Riverside Studios) - אחד מאולפני הקולנוע המרכזיים במערב לונדון, המפורסמים בכל העולם.
  2. ^ פרס השחף (Чайка) - הוא פרס לתיאטרון ברוסיה על שם יצירתו של צ'כוב השחף