ד

ד
אלפבית עברי
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ

ד' היא האות הרביעית באלפבית העברי. ככל הנראה נקראת דל"ת משום שצורת האות ד' בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת. בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל.

ד' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח, אך בימינו בקרב דוברי העברית בישראל אין הבחנה בין הגייתה של דּ‏' דגושה להגייתה של ד' שאינה דגושה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית dog. במקור נהגתה דּ'‏ דגושה כמו d באנגלית או כמו האות דאל (د) בערבית, ואילו ד' לא דגושה נהגתה כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin"), או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו.

בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: ד', ט', ל', נ' ות'. מבחינה פונולוגית היא מצייגת עיצור סותם מכתשי קולי. ד' רפה ייצגה עיצור חוכך מכתשי קולי.

בגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.59% מכלל אותיות האלף-בית.

בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה. בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה. הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים.

האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:

• ד' על ד': שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, ובהשאלה כינוי לשטח קטן ביותר.
• בד' אמותיו: בסביבתו הקרובה.

ייצוג האות ד'

האות ד' מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים.

בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3.

בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).

הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.

באלפבית צלילי מיוצגת האות ד' באמצעות המלה "דוד".

התפתחות האות ד'

דג פרוטו שמי	דלת פרוטו שמית	דלת פיניקית

ראו גם

• د – האות דאל בערבית
• ذ – האות ד'אל בערבית

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ד