שטיפת פה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוצרי שטיפת פה

שטיפת פה, או מֵי פה, היא מוצר המשמש להיגיינת הפה. שטיפת הפה באה לחטא את הפה מחיידקים, למנוע את הצטברותם על השיניים ("רובד חיידקים"), למנוע דלקת חניכיים, למנוע ריח רע מהפה וכיבים. חלק משטיפות הפה דורשות מרשם רופא. רופאי השיניים מסכימים כי שטיפת הפה אינה מבטלת את הצורך בציחצוח השיניים או בשימוש בחוט דנטלי.

לעתים משתמשים במי מלח לשטיפת הפה כנגד דלקות ופצעים בפה, או לאחר עקירת שיניים.

תוכן עניינים

[עריכה] יעילות

יעילות השימוש בשטיפת הפה שנויה במחלוקת. מחקרים מראים כי עבור אוכלוסייה רגילה הנהנית מאספקה של פלואור במי השתייה ושאינה חולה בתחלואה דנטלית מוגברת, רוב השטיפות הקיימות אינן יעילות יותר משטיפה במים זכים. בנוסף, החומרים הפעילים הנמצאים במשחות השיניים, ובראשם הפלואור, מספקים בדרך כלל. עם זאת, שטיפות פה מסוימות יכולות להיות לעזר לאנשים עם מגבלות גופניות (כגון, בעלי פיגור שכלי או נכות מוטורית, שאינם יכולים לצחצח שיניים ביעילות) או לאנשים הסובלים מבעיות מיוחדות בחלל הפה (כגון נטייה גבוהה לעששת, מחלות חניכיים אגרסיביות או נמקיות, פצעים בחלל הפה וכן מספר שבועות מצומצם לאחר ניתוח חניכיים, עקירות שיניים או ניתוח שתלים - כל עוד ישנו פצע פתוח בחלל הפה).

אחד החומרים היעילים ביותר כנגד הצטברות רובד החיידקים על השיניים ונגד דלקת חניכיים הינו כלורהקסידין גלוקונט. עם זאת, שימוש ממושך בחומר זה עלול לגרום למספר תופעות לוואי זמניות/הפיכות: פגיעה זמנית בתחושת הטעם, והכתמה של השיניים (שניתן להסירה בטיפול פשוט במרפאת השיניים).

בנוסף, נמצא כי החומציות הגבוהה בשטיפות דנטליות רבות עלולה לפגום בזגוגית השן[1].

[עריכה] חומרים פעילים

החומרים הפעילים המצויים בשטיפות הפה הם:

[עריכה] חומרים אחרים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ The erosive effects of some mouthrinses on enamel. A study in situ - http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11314887?dopt=Abstract

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים