שלדג גמדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשלדג גמדי
שלדג גמד
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: כחלאים
משפחה: שלדגיים
סוג: Halcyon
מין: שלדג גמדי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Alcedo atthis
‏(ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה
בצהוב - אתרי קינון, בכחול - אתרי חריפה, בירוק - מצוי כל השנה

שלדג גמדי (שם מדעי: Alcedo atthis) הוא עוף הנמנה עם משפחת השלדגיים שבסדרת הכחלאים. נפוץ באירואסיה ובצפון אפריקה. בארץ ישראל הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. השלדג הגמדי נודד באזורים בעולם בהם הנהרות והנחלים קופאים בחורף.

הוא דוגר ליד נחלים ואגמים עשירים בדגה. הביצים הלבנות והחלקות מוטלות בגומחת הקן הנמצא בקצה מחילה, שאורכה כ-90 סנטימטרים, בגדות נהרות ובנחלים. הוא ניזון בעיקר מדגים, הניצודים בצלילה אנכית.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין תואר לראשונה על ידי קארולוס ליניאוס בספרו שיטת הטבע (או "מערכת הטבע"; Systema naturae) ב-1758 כ-Gracula atthis. שם דו-איברי זה שאוב מלטיניתalcedo , דייג, ו-Atthis , אישה צעירה ויפהפייה, מהאי לסבוס, שהייתה מושא לאהבתה והוזכרה בשיריה של המשוררת היווניה הראשונה הידועה בתקופת יוון העתיקה, ספפו. הסוג Alcedo כולל בתוכו מספר שלדגים קטנים הניזונים אך ורק מדגים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של השלדג הגמדי קטן. אורכו נע בין 17 ל-19.5 סנטימטרים. ראשו גדול, ומקורו הארוך מגיע לאורך של ארבעה סנטימטרים. צבע הכיפה והכנפיים ירקרק-כחול וגוון הבטן כתום-חום. הנקבה זהה במראה לזכר, מלבד החלק התחתון של מקורה, השחור. זנבו קצר מאוד. זהו קטן השלדגים בארץ, וגודלו כגודל דרור: משקלו 21-37 גרם.

מעופו של השלדג הגמדי מהיר, מדויק ובדרך כלל נמוך מעל המים. כנפיו הקצרות והמעוגלות נעות במהירות, ובמעופו נראה כאילו הבזק כחול-בהיר מבזיק מגבו. בצפון אפריקה, באירופה, באסיה ובצפון ההימלאיה זהו השלדג הכחול הקטן היחידי. בדרום ובדרום-מזרח אסיה עשויים להתבלבל בינו ובין שישה שלדגים כחולים ואדמוניים אחרים, אולם הטלאי האדמוני באוזניו מבדיל אותו מן השאר.

השלדג הגמדי אינו שר. קריאת המעוף כוללת שריקה קצרה וחדה, החוזרת על עצמה פעמיים או שלוש. בהתרגשות וחרדה הציפור משמיעה קריאה קצרה.

תפוצה ובתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת המין ההודי, משמאל, תושב קבע, ומימין תת-המין הנודד. שניהם עשויים להיות באותו אזור בחורף.

תפוצתו של השלדג הגמדי משתרעת על פני אירופה, אסיה וצפון אפריקה. זהו מין מקנן שתפוצתו נרחבת באזור אירואסיה, אולם בצפון אפריקה הוא מבקר בעיקר בחורף, למרות שהוא מקנן נדיר בחופי מרוקו ותוניסיה. באזורים ממוזגים שלדג זה מאכלס נחלים ונהרות צלולים, רדודים ובעלי זרימה איטית, וגדות אגמים בעלי צמחיה עבותה. הוא מבקר לעתים תכופות בסבכי שיחים ובצמחיה נמוכה בעלי ענפים המזדקרים מעל המים, מהם הוא צד. בחורף הוא נמצא קרוב יותר לחופים. לרוב הוא ניזון בשפכי נהרות או בנמלים או לאורך חופים סלעיים. האוכלוסייה הטרופית נמצאת בסביבת נהרות בעלי זרימה איטית, בנחלי המנגרוב ובביצות.

שלדג גמדי בתעופה

השלדג הגמדי הוא מין חשוב במערכת האקולוגית, והוא מדד חשוב למצבה של אוכלוסיית בעלי חיים של המים המתוקים. הצפיפות הגבוהה של ציפורים מתרבות נמצאו בסביבה של מים צלולים המאפשרים ראות אופטימלית של הטרף, ועצים או שיחים על הגדות. אזורי מחיה אלו הם גם בעלי איכות הגבוהה ביותר של מים, כך שנוכחות ציפורים אלו מאשרים את איכות המים. אמצעים המשפרים את זרימת המים עשויים לשבש את אזור מחיה זה, ובמיוחד, החלפתן של גדות טבעיים בגבולות מלאכותיים מפחיתים משמעותית את אוכלוסיית הדגה, דו-חיים וזוחלים מימיים, וציפורים החיות בגדות וחופים אובדות.

מין זה הוא תושב באזורים שאקלימם מתון לאורך כל השנה, אולם חייב לנדוד לאחר הריבוי מאזורים בעלי חורפים קפואים וארוכים. רוב הציפורים חורפים בתוך החלקים הדרומיים של אזורם, אולם מספרים קטנים חוצים את הים התיכון לאפריקה או נודדים מעל הרי מלזיה אל דרום אסיה. שלדגים נודדים בעיקר בלילה, וכמה מתרבים סיבירים חייבים לנדוד לפחות 3,000 ק"מ מאתרי הקינון לאזורים שבהם הם חורפים.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבייה וגידול צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתנדבים יוצרים גדה אנכית שבה השלדג הגמדי לאחר מכן יקנן מדי שנה.

בדומה לשאר השלדגים, השלדג הגמדי טריטוריאלי למדי; מאחר שהוא חייב לאכול כ-60% ממשקל גופו בכל יום , בשל כך חיוני הדבר לשלוט ברצועת נהר או נחל. הם מתבודדים רוב השנה, ישנים לבדם תחת מסתור כבד. אם שלדג נוסף יכנס לטריטוריה שלו, שתי הציפורים יציגו עצמם מהענפים, ועשוי להתפתח ביניהם קרב, כשהציפור תתפוס את המקור של האחרת ותנסה להחזיקו מתחת למים. הזוגות נוצרים בסתיו, אך כל ציפור תשמור על טרטוריה נפרדת, בדרך כלל לפחות ק"מ אורך, אך לא יותר מ-3.4 ק"מ והטריטוריות לא יתמזגו עד האביב. הזכר יוזם את החיזור כשהוא רודף אחר הנקבה כשהוא קורא ללא הרף, ולאחר מכן יחזר באמצעות מזון, ואז יבוא בדרך כלל הזיווג.

ציפורים המקננות במחילות מבלות הרבה מזמנן במקלחות ובניקוי הנוצות

הקן נמצא בתוך מחילה, שנחפרה על ידי שני הזוויגים, בגדה נמוכה ואנכית, או לעתים במערות מחצבה וכדומה. אורך המחילה, המסתיימת בגומחה, בדרך כלל 60 עד 90 ס"מ. גומחת הקן אינה מיושרת אבל תמולא במהרה בפסולת שאריות דגים ובצנפות. השלדג הגמדי מטיל 5 עד 7 (יכול להגיע ל-10) ביצים לבנות וחלקות, שרוחבן 1.9 מ"מ ואורכן 2.2 מ"מ, ומשקלן בערך 4.3 גרם כשחצי ממשקל זה הוא הקליפה. אחת או שתיים מהטלה זו ברוב הקנים בדרך כלל אינה בוקעת מאחר שההורים לא מסוגלים לכסות אותן. שני הזוויגים דוגרים במשך היום, אך רק הנקבה דוגרת במשך הלילה. הציפור דוגרת במעין טראנס, כשהיא פונה לעבר פתח המחילה; היא תמיד תפלוט צנפה, ותפורר אותה באמצעות המקור. הביצים יבקעו לאחר 19-20 יום, והגוזל שבקע יישאר בקן לרוב במשך יותר מ-25 ימים. ברגע שגדלו מספיק, הגוזלים יתקרבו לפתח המחילה לשם קבלת מזון. שני גוזלים ולעתים שלושה יגודלו בכל עונה.

הצפות בקיץ עשויות להרוס קינים רבים

ימיהם הראשונים של הפרחונים הם המסוכנים ביותר; בזמן הצלילה לתוך המים, בערך 4 ימים לאחר עזיבת הקן, הפרחון עשוי להיות מוצף מים ולטבוע. פרחונים רבים לא ילמדו לדוג עד שיגיע זמנם לעזוב את הטריטוריה של הוריהם ורק 50% מהם ישרדו את השבוע הראשון. רוב השלדגים מתים מקור או ממחסור במזון, וחורף קשה עשוי להרוג אחוז גבוה של ציפורים. הצפות בקיץ עשויות להציף קנים או להקשות על הדייג, וכתוצאה מכך תיגרם מיתה מרעב אצל הצעירים. רק רבע מהצעירים ישרדו ויזכו להתרבות בשנה הבאה, אולם כמות זו מספיקה כדי להמשיך ולקיים את האוכלוסייה. בדומה לכך, רק רבע מהבוגרים ישרדו כדי להגיע לעונת הרבייה הבאה. מעט מאוד פרטים יחיו יותר מעונת ריבוי אחת. הציפור המבוגרת ביותר שתועדה הייתה בת 21 שנים.

גורמים נוספים למוות הם חתולים, חולדות, התנגשות בכלי תחבורה וחלונות, והפרעה של בני אדם באתרי הקינון, לרבות עבודות בגדות נחלים ונהרות באמצעות כלים כבדים. מאחר ששלדגים נמצאים גבוה בשרשרת המזון, הם רגישים להצטברות כימיקלים, וזיהומי נהרות ונחלים על ידי מפעלי תעשייה וחקלאות שגירשו אותם מרצועות נהרות ונחלים רבים, שלולא כך היו מתאימים מאוד כאזורי מחיה.

המין ניצוד בהתקופה הוויקטוריאנית לריפוד ותצוגת תיבות זכוכית ולקישוט כובעים. חוקר הטבע הבריטי וויליאם יארל גם דיווח על הנוהג הכפרי שעל פיו היו צדים שלדגים, תולים אותם מפתיל באמונה כי הוא יסתובב ויפנה לכיוון שהרוח תנשוב בעתיד. דייגים היו צדים אותם ומצרפים את נוצותיהם לפיתיונות חרקים שהיו נפוצים באותה תקופה, אבל כעת נוהג זה ברובו שייך לעבר.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צד מישיבה על ענף מהגדה או עמדה אחרת

השלדג הגמדי צד מענף 1-2 מטר מעל המים, מהגדה או מעמדה אחרת, המקור מצביע לכיוון שהוא תר אחר טרפו. הוא מניד את ראשו מטה ומעלה כשהוא מזהה מזון כדי להעריך את המרחק, והוא צולל בתלילות מטה כדי להעריך את גודל הטרף, בדרך כלל לא יותר מעומק 25 ס"מ מתחת לפני המים. הכנפיים פתוחות מתחת למים ועניו הפתוחות מוגנות באמצעות עפעף שלישי שקוף שמגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים הנקרא "קרום מצמוץ" (Nictitating membrane). הציפור מתרוממת חזרה מעל המים, מקורה תחילה, ועפה חזרה לענף העמידה שלה. על הענף הציפור משפרת אחיזה בדג עד שהיא מצליחה לאחוז בו בבסיס הזנב ואז היא חובטת בדג על הענף כמה פעמים. ברגע שמת, הציפור אוחזת בדג לאורכו ובולעת אותו מכיוון ראשו. פעמים ספורות בכל יום הציפור תפלוט כדור צנפה של עצמות דג ושאריות אחרות בלתי מעוכלות.

המזון הוא דגים בגודל של 12.5 ס"מ אורך, אך האורך הממוצע הוא 2.3 ס"מ. כ-60% מתזונתם הוא דגים אך שלדג זה צד גם חרקים מימיים כגון זחלים של שפיריות וחיפושיות מים, ובחורף, סרטנים כולל חסילוני מים מתוקים.

דגים קטנים הם הטרף הנפוץ

המאתגר לכל ציפור צוללת הוא שינוי ההשתברות האור בין האוויר למים. בעיניהן של ציפורים רבות יש שתי גומות רשתית (אזור שבו הצפיפות הרבה ביותר של קולטני אור) והשלדג מסוגל להחליף בין הראשית למשנית כשהוא מתחת למים, קו רשתית שבו צפיפות הקולטנים של שתי הרשתיות מחוברת ומאפשרת לבבואה לנוע באופן זמני כשהציפור יורדת על הטרף. עדשת העין בצורת הביצה מצביעה לעבר הרשתית המשנית, ומאפשרת לציפור לשמור על חדות ויזואלית מתחת למים. בשל מיקום הרשתיות, לשלדג ראיה חד עינית באוויר, וראיה בשתי העניים מתחת למים. הראיה מתחת למים לא חדה כזו שבאוויר, אולם היכולת לאמוד מרחק מטרף בתנועה חשוב יותר מחדות הבבואה.

כל תאי החרוט (מדוכים) ברשתית מכילים טיפת שמן שעשויים להכיל פיגמנט קרוטינואיד. טיפות אלו מגבירים ראיית צבע ומפחיתים סינוור אור. לשלדגים מימיים יש מספר גבוה של פיגמנטים אדומים בטיפות השמן בעיניהם; הסיבה לשליטת הטיפות האדומות לא מובנת, אולם הטיפות עשויות לסייע בהפחתת סנוור ופיזור האור מחומרים מסוימים במים.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למין יש טווח רחב, כשהתפוצה העולמית מוערכת בכ 10 מליון קמ"ר. יש לו אוכלוסיות גדולות, הכוללות אוכלוסייה מוערכת בכ 160,000 עד 320,000 פרטים באירופה בלבד. מגמת האוכלוסייה העולמית לא סווגה עדיין, אך נראה כי האוכלוסייה יציבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]