לסבוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האי לסבוס, בסמוך לחופי טורקיה, צפונית מערבית לאיזמיר.

לֶסְבּוֹסיוונית: Λέσβος, הגייה מודרנית לֶסְווֹס; בטורקית: מידילי אדאסי - Midilli Adası) הוא אי מאיי יוון הממוקם בצפון מזרח הים האגאי. תושביו נקראים לֶסְוִויאוֹי.

האי לסבוס מהווה חלק ממחוז משנה לסבוס, והוא השלישי בגודלו באיי יוון והשביעי בגודלו באיי הים התיכון. שטחו של האי 1,630 קמ"ר, ולאי קו חוף שאורכו 320 ק"מ.

באי מתגוררים כ- 90,000 תושבים, שליש מתוכם חיים בעיר הבירה מיטילנה, שנוסדה במאה ה-11 לפנה"ס. מיטילנה ממוקמת בדרום מזרח האי. ערים נוספות באי הן קאלוני, פלומרי, איאסוס, ארסוס, כפרי גרה, ומוליבוס.

המילה "לסבית" נגזרה משם האי מכיוון שבו נולדה ויצרה המשוררת סאפפו, מגדולי משוררי יוון בעת העתיקה, שנודעה בכתיבה עשירה של שירי אהבה לנשים. גם כיום מהווה האי, ובעיקר ארסוס, עיר הולדתה של סאפפו אתר מועדף לתיירות לסבית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום לוויין של האי (1995)

האי לסבוס הררי ובו שתי פסגות עיקריות לפטימנוס (שגובהו 967 מטרים) ואולימפוס בעל גובה דומה (968 מטרים), המצויות בצפון האי ובמרכזו. מקורו של האי בהתפרצויות געשיות, ובאי מספר רב של מעינות חמים. שני מפרצים חודרים לעומקו של האי, כך שכל שטחי האי מצויים לכל היותר קילומטרים ספורים מחוף הים. באי גדלים עצי זית רבים (כ-11 מיליון עצים) המכסים 40% משטחי האי, עצי אלון ואורן מכסים 20% נוספים משטחי האי, וכן גדלים בו עצי פרי רבים. יתרת האי מכוסה שטחי עשב.

במערב האי מצוי היער המאובן השני בגודלו בעולם.

כלכלת האי מתבססת ברובה על החקלאות - ובעיקר ייצור שמן זית. במיטילן שדה תעופה בינלאומי המאפשר גישה לתיירים הרבים הבאים לאי - בעיקר לערי החוף פלומארי, מוליווס וארסוס. תושבי האי מתפרנסים גם מדייג, ומייצור סבון ואוזו.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים באי ים תיכוני. הטמפרטורה הממוצעת 18°C, וכמות המשקעים הממוצעת 750 מ"מ של גשם בשנה. האי נחשב לאי בו מספר שעות האור הרב ביותר בים האגאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מיתוסים מקומיים, לסבוס היה האל של האי. המלך הראשון של האי היה מאקאר, ועל שם בנותיו נקראות העיקריות בערי האי. הומרוס מכנה את האי "מאקארוס אדוס" - "מלכותו של מאקאר".

חפירות ארכאולוגיות שנערכו באי גילו באזור מערת קאגיאני שרידים רבים מהתקופה הנאוליתית. ככל הנראה שמשה המערה מחסה לרועי צאן. בכלקיס ובליסבורי (המצוייה היום מתחת למי הים) התגלו שרידים של יישובים נאוליתיים גדולים.

על פי תעודות חיתיות מתקופת הברונזה המאוחרת, האי נקרא "לאזפאס", וככל הנראה הייתה בו אוכלוסייה גדולה. החיתים ביקשו מתושבי האי "לשאול את אליהם" על מנת לרפא את המלך של בני חת, מאחר שהאלים המקומיים של בני חת לא עשו זאת. בסוף תקופת הברונזה התיכונה התיישבו באי מהגרים מתסליה והביאו אל האי את השפה היוונית (דיאלקט איולי) שבו נכתבה שירתה של סאפפו. באי התגלו מספר רב של שברי כלי חרס מתקופה זו - המעידים על עבודת האלה סיבלה - האלה של אנטוליה.

בשנת 546 לפנה"ס הביס כורש מלך פרס את קרויסוס והאי הפך חלק מממלכת פרס עד לתבוסת הפרסים בקרב סלמיס (480 לפנה"ס).

בעת העתיקה נשלט האי על ידי אולגרכיה, ובתקופה הקלאסית - על ידי דמוקרטיה הדומה לדמוקרטיה האתונאית. בתקופת המלחמות הפלפונזיות, היה האי חלק מהברית האטית דלית בהנהגת אתונה.

בתקופה ההלניסטית היה האי חלק ממלכת מוקדון, ובשנת 79 לפנה"ס הפכה לחלק מהאימפריה הרומית. בימי הביניים היה האי חלק מהאימפריה הביזנטית, ובשנת 803 הקיסרית הביזנטית אירנה הוגלתה לאי.

בשנת 1335 הוענק האי לגנואה, ובשנת 1462 נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית עד קבלת עצמאותה של יוון בשנת 1912.

מפרץ קאלוניס
פסגת אולימפוס

בין אנשי הרוח שנולדו ופעלו באי: המשוררת סאפפו, הפילוסוף והמחוקק פיטאקוס איש מיטילנה והסופר (בן המאה ה-20 סטראטיס מיריביליס.

היער המאובן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלסבוס מצוי אחד משני היערות המאובנים היחידים הקיימים בעולם. יער זה נחשב כיום שמורת טבע מוגנת, ומצוי במערב האי. היער היה בעל אקלים טרופי והתקיים לפני כ-15-20 מיליון שנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היער המאובן של לסבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]