חסילונים
|
|
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| תת-מערכה: | סרטנאים |
| מחלקה: | סרטנים עילאיים |
| סדרה: | מעשירי רגל |
| תת-סדרה: | Pleocyemata |
| אינפרא-סדרה: | Caridea |
| שם מדעי | |
חסילונים (באנגלית: Shrimp; שרימפ), בעלי חיים השייכים לאינפרא-הסדרה Caridea מסדרת מעשירי רגל ומתת-המערכה סרטנאים. החסילונים הם שחיינים בעלי תפוצה רחבה במים מתוקים ומי ים. ביחד עם הפראונים (Prawns) הם ניצודים ומגודלים לצריכת האדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] טקסונומיה
מספר סרטנאים שאינם משתייכים לקבוצה זו מכונים גם הם בכינוי הנפוץ "חסילון", למשל מנטיס ואפוסום שרימפ שאינם למעשה חסילונים אמיתיים. החסילונים מובדלים באופן שטחי מהפראונים (Prawns) במבנה הזימים שלהם, אנשים שאינם מתמחים בתחום נוהגים לשגות בסיווגם (בעיקר בהקשר הקולינרי). בדרום-מזרח אסיה נוהגים להבדיל בין שני המינים בהתבסס על גודלם, כאשר החסילונים הגדולים יותר מכונים פראונים[1].
[עריכה] מחזור החיים
החסילונים מתפתחים ומתרבים רק בבית גידול ימי. הנקבות מטילות בין 50,000 למליון ביצים הבוקעות לאחר 24 שעות בצורת פגית הנקראת "נאופליוס" (Nauplius). הפגיות ניזונות משאריות של חלמון שבגופן, לאחר מכן עוברות גלגול צורה (מטמורפוזה) לפגית בעלת יכולת שחייה המכונה זואי (Zoea). פגיות אלו ניזונות מאצות ולאחר מספר ימים עוברות גלגול נוסף, שלישי במספר, והופכות ל-Mysidacea. בשלב זה הפגית מתחילה להזכיר בהופעתה החיצונית חסילון בגרסה מוקטנת, פגיות אלו ניזונות מאצות ופלנקטון. לאחר 3 עד 4 ימים נוספים מתבצע הגלגול האחרון לחסילון צעיר בעל כל המאפיינים הנמצאים בבוגר. תהליך ההתפתחות כולו אורך כ־12 ימים מזמן הבקיעה. בטבע נודדים החסילונים הצעירים אל שפכי נהרות, שם הם נהנים ממים עשירים במזון ועניים במלח. באזורים אלו הם משלימים את הגדילה ולבסוף כאשר הם בוגרים לגמרי נודדים חזרה למים הפתוחים. חסילונים בוגרים חיים בעיקר על קרקעית הים. הם מגיעים לאורך של 1.2 ס"מ עד 30 ס"מ וחיים בין שנה ל-6.5 שנים.
[עריכה] חסילונים כמזון
בתרבויות רבות החסילונים הם חלק מהתפריט ומשמשים להכנת מתכונים ותבשילים שונים. אכילת חסילונים נוגדת את חוקי הכשרות ביהדות [2], לכן תפוצת מאכלים אלו במשקי בית בישראל נמוכה יחסית.
כשאר פירות הים, עשירים החסילונים בסידן בחלבון ובשומן ועניים בפחמימות. חסילונים מיובשים משמשים לתיבול ובמרקים במטבח האסייתי, בצפון אמריקה נפוצים בעיקר חסילונים מטוגנים. גם באירופה החסילון הוא רכיב פופולרי במאכלים רבים ביניהם הפאייה הספרדית.
[עריכה] שימושים נוספים
תחבושות המיוצרות מסוג של החלבון כיטין הנמצא בשריון המכסה את החסילונים משווקות ע"י חברת HemCon Medical[3]. תחבושות אלו הראו יעילות גבוהה בעצירת דימומים מאשר תחבושות גאזה רגילות, משום שנמצא שהחלבון הנ"ל מקריש דם בצורה שטרם נראתה מחוץ לתנאי חדר ניתוח, לכן הצבא האמריקני משתמש בתחבושות אלו במלחמה בעיראק. גם בצה"ל נכנסות התחבושות לשימוש.
[עריכה] חסילונים באקווריום
מינים שונים של חסילונים מגודלים על ידי האדם באקווריומים. חלקם משמשים לנוי בלבד, אך חלקם משמשים לניקיון האקווריום והסרת אצות. חסילוני המים המתוקים הנפוצים באקווריומים הם חסילון "מארש" היפני וחסילון "הזכוכית", במים מלוחים נפוצים החסילון המנקה "Lysmata amboinensis" וחסילון "האש".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Charmaine Solomon (1998). Encyclopedia of Asian Food . New Holland Publishers (Australia) Pty Ltd. 16.9.2006.
- ^ ויקרא פרק י"א פסוק י'
- ^ HemCon Medical Technologies Inc