שמואל ספראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל ספראי, חנוכה תשי"ב (1951)

פרופ' שמואל סַפְרָאי (19192003) היה היסטוריון ישראלי של תקופת בית שני ותקופת המשנה ותקופת התלמוד, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לידע ארץ ישראל (תשס"ב- 2002).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ספראי נולד בשנת תרע"ט (1919) בוורשה בירת פולין, ועלה לארץ ישראל בגיל שלוש (תרפ"ב). התגורר בילדותו ובנעוריו בשכונת עץ חיים בירושלים. למד בישיבת מרכז הרב משך שנה אחת, ובבית המדרש למורים מזרחי" בירושלים במשך שנתיים. בשנים תש"אתש"ה היה חבר קיבוץ שדה אליהו.

במשך שנות הארבעים ושנות החמישים למד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1958 קיבל את הדוקטורט שלו, שעסק בעלייה לרגל בתקופת הבית השני. תוך כדי לימודיו, בשנת 1950, נפטר מורו, גדליה אלון, וספראי עסק בעריכת כתביו במשך תקופה ארוכה. בסוף שנות השישים נתמנה לפרופסור, החל ללמד באוניברסיטה העברית ונעשה פרופסור מן המניין בה בשנת 1978, ומאז עסק בהוראה בין כותלי האוניברסיטה ומחוצה לה, ואף כתב ספרים רבים.

בנו זאב ספראי הוא פרופסור בחוג לתולדות ארץ ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן. בתו חנה ספראי הייתה מרצה בתחום ספרות חז"ל ופמיניסטית דתית.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ספראי זכה במהלך חייו בכמה פרסים, שהחשובים שבהם הם:

  • תשכ"ו-1966 – פרס רמת גן לחכמת ישראל, על ספרו "העלייה לרגל בימי הבית השני;‏[1]
  • תשמ"ו-1986 – פרס עיריית ירושלים לחכמת ישראל ולחינוך;
  • תשנ"ז-1997 – פרס יצחק בן צבי לתולדות ארץ ישראל ויישובה, פרס מפעל חיים;
  • תשס"ב-2002 – פרס ישראל בחקר ידע ארץ ישראל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המקדש בתקופת הבית השני, ירושלים: הסוכנות היהודית לארץ ישראל, המחלקה לעלית ילדים ונוער, מדור להדרכה, תשי"ט.
  • עם ישראל בימי הבית השני, תל אביב: המכון הישראלי להשכלה בכתב ליד המרכז לתרבות ולחנוך, 1960.
  • העיר היהודית בארץ ישראל ומוסדותיה. ירושלים, תשכ"ד.
  • העלייה לרגל בימי הבית השני: מונוגרפיה היסטורית, תל אביב: עם הספר, 1965.‏[2] (מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת, ירושלים: אקדמון, תשמ"ה)
  • מיכאל אבי-יונה בהשתתפות שמואל ספראי, אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים: כרטא, 1966 (מהדורה שנייה מעודכנת ומשופרת, ירושלים: כרטא, 1974).
  • ר’ עקיבא בן יוסף: חייו ומשנתו, פרקי הלכה ואגדה, מלוקטים ומבוארים בצירוף מבוא מאת שמואל ספראי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספריית דורות', 31), תשל"א-1970.‏[3] (הדפסה שנייה: תשל"ח; הדפסה שלישית: תשמ"ט)
  • עם ישראל בימי הבית השני, תל אביב: עם עובד ומישל"ב, תש"ל-1970.
  • מקורות לתולדות ישראל מחורבן הבית ועד מרד גאלוס, ירושלים: אקדמון, תשל"ה.
  • בשלהי תקופת הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית, תשמ"א (מהדורה שנייה: ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ג; ירושלים: משרד החינוך - האגף לתרבות תורנית, תשס"ג-2002).
  • ארץ ישראל וחכמיה בתקופה(!) המשנה והתלמוד, אסופת מחקרים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד.
  • ‫בימי הבית ובימי המשנה: מחקרים בתולדות ישראל, 2 כרכים, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד.

לאחר מותו:

  • הגדת חז"ל, הגדה של פסח, הקדימו מבוא וביארו שמואל וזאב ספראי, ירושלים : כרטא, תשנ"ח-1998.
  • משנת ארץ ישראל - סדר מועד, עם מבוא ופירוש היסטורי חברתי, מאת שמואל ספראי וזאב ספראי בהשתתפות חנה ספראי (10 כרכים), ירושלים: מכללת ליפשיץ, תשס"ט-תשע"א.
  • משנת ארץ ישראל - סדר זרעים, עם מבוא ופירוש היסטורי חברתי מאת שמואל ספראי וזאב ספראי, בהשתתפות חנה ספראי (2 כרכים), ירושלים: מכללת ליפשיץ, תשס"ט-תשע"א.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם דורמן, שמואל ספראי ומנחם שטרן (עורכים), ספר זיכרון לגדליה אלון: מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ל.
  • צבי ברס, שמואל ספראי, יורם צפריר, מנחם שטרן (עורכים), ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"ב.
  • ב"ז קדר, טרודה דותן, שמואל ספראי (עורכים), פרקים בתולדות המסחר בארץ ישראל: קובץ מחקרים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1990.
  • יורם צפריר, שמואל ספראי (עורכים), ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית, 70–638, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשנ"ט-1999.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חולקו פרסי עירית רמת-גן, מעריב, 27 באוקטובר 1966.
  2. ^ צבי פרידלנדר, העליה לרגל בימי בית שני, מעריב, 1 באפריל 1966.
  3. ^ צבי אילןר' עקיבא, דבר, 16 ביוני 1972.