שרה שנירר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרה שנירר
שרה שנירר
מצבת קברה בקרקוב, שהוקמה מחדש בשנת תשס"ג.

שרה שֶׁנִירֶר (בכתיב יידי: שענירער; ראש חודש תמוז תרמ"ג, 1883, קרקוב, גליציהכ"ו באדר א' תרצ"ה, 1935, קרקוב, פולין) הייתה סופרת יידיש אורתודוקסית, מחזאית, מחנכת, מורה ופעילת חינוך דתית. מפורסמת בעיקר כמייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנירר נולדה למשפחה אדוקה של חסידי בעלז מהמעמד הבינוני-נמוך, ולמדה בבית ספר פולני. אביה היה מצאצאי הש"ך, ואמה הייתה מצאצאי הב"ח[1]. היא החלה לעבוד כתופרת מקצועית בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך השלימה במקביל לעבודתה את לימודיה בחינוך וביהדות. מלחמת העולם הראשונה פגעה במשפחתה, ובהיותה בת 31 נמלטה כפליטה לווינה. בווינה הקדישה עצמה לשליחותה החינוכית-ספרותית, בניסיון להלחם בהשכלה ובחילוניות של הצעירות היהודיות, ולהחזירן אל המסורת הדתית. ביומנה מתארת שנירר את אירוסיה:‏[2]"בשעה טובה ומוצלחת התקיימו האירוסין שלי...". אולם לא ידוע אם האירוסין הגיעו לכלל נישואין, או שהיא התחתנה והתגרשה, אך ברור שהיא לא זכתה לילדים משלה.

תקופת פעולתה של שרה שנירר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה, בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. כך כותב צבי שרפשטיין בספרו "גדולי החינוך בעמנו"‏[3]:

חינוך הבנות בפולין בכלל ובגאליציה בפרט היתה בעיה כאובה וטראגית בחיי ישראל. אדוקי פולין הבדילו בין חינוך הבנים לחינוך הבנות הבדל חותך: את בניהם הקדישו לה' ואת הבנות לחיי הסביבה...חניכות בתי הספר הכלליים, מדברות פולנית מצוחצחת ושקועות בעולמו הרומאנטי- הלאומי של יוליוס סלובאצקי ואדם מיצקביץ...אם כי בנות אלה היו שומרות מצוות בבית, הרי לבבן היה רחוק מההווי האורתודוכסי..."

שנירר מתארת את תחושתה אל מול הווי חייהן של בנות דורה‏[4]:

הליקוי העיקרי נעוץ בזה שבנותינו יודעות מעט מאד על עברנו המפואר, וזה מרחיק אותן מן העם ומסורתו. אילו היה להן מושג ראוי ורחב...כי אז היו פני הדברים אחרים לגמרי

בית הספר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בסוף חודש תשרי, שנת תרע"ח (1917) בקראקוב, ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 13-14 בחדרון קטן. שרה לימדה את כל תחומי הלימוד: דת, מידות, עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד. שנירר בחרה את השם "בית יעקב" מתוך נבואת אחרית הימים של ישעיהו‏[5]:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם...כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם...בֵּית יַעֲקֹב--לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה'

בית הספר שלה הצליח והתרחב וב-1924 סיים המחזור הראשון של קורס המורות של הרשת. בית הספר התרחב והפך לרשת חינוכית דתית לבנות, בחסותה של תנועת "אגודת ישראל". הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי.

הרקע להקמת רשת החינוך הוא פסק הלכה במאה ה-‏20 של "החפץ חיים", הרב ישראל מאיר הכהן, שסבר כי קביעת התלמוד בנושא לימוד תורה לנשים התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים: ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק - היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".

פעילות ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית.

שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".

פטירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערוב ימיה חלתה שנירר. בהיותה בת 52 חלתה ונותחה, אך לא זכתה להחלים. בכ"ו אדר תרצ"ה, 1 במרץ 1935, בערב שבת נפטרה. בהלוויתה בעיר קראקוב השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו את דברי ההספד בבית כנסת הרמ"א. בבית הקברות הוקצה מקום מיוחד לקברה.

מספריה של שרה שנירר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המחזות, הוצאת נצח, תל אביב, 1954.
  • מה תפקידה של בת ישראל?, קול קורא להורים יהודים לחנך את בנותיהם בבית ספר בית יעקב, ירושלים, 1934.
  • חנה ושבעת בניה, מחזה, נצח, תל אביב, 1944.
  • אם בישראל, כל כתביה של שרה שנירר, לזכרה, בני ברק, 1960.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה פראגר, "שרה שנירר - אם בישראל" - סיפור חייה וקורותיה של מייסדת בית יעקב - הוצאת מרכז בית יעקב, ירושלים 1978.
  • לאה אסתר זוסמן, שרה שנירר: סיפור חייה של מיסדת "בית יעקב", הוצאת "חכמה" ירושלים, תש"ן.
  • הרב יואל שוורץ, מהפכת חינוך הבנות בדורנו - תולדותיה ופועלה של מרת שרה שנירר, ירושלים: ספרית ליבוביץ-קעסט, תשנ"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה, עמ' 39
  2. ^ אם בישראל, עמ' 36
  3. ^ צבי שפרשטיין, גדולי החינוך בעמנו, עמ' 226. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ'38
  4. ^ שרה שנירר, אם בישראל, עמ' 24. בתוך מהלכת בדרכה, מלכה פיוטרקובסקי, עמ' 39
  5. ^ ישעיהו, פרק ב' פס' ב'-ה'