שרה שנירר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרה שנירר
שרה שנירר
מצבת קברה בקרקוב, שהוקמה מחדש בשנת תשס"ג.

שרה שֶׁנִירֶר (בכתיב יידי: שענירער; תמוז תרמ"ג, 1883, קרקוב, גליציהכ"ו באדר א' תרצ"ה, 1935, קרקוב, פולין) הייתה סופרת יידיש אורתודוקסית, מחזאית, מחנכת, מורה ופעילת חינוך דתית. מפורסמת בעיקר כמייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנירר נולדה במשפחה אדוקה של חסידי בעלז ולמדה בבית ספר פולני. היא החלה לעבוד בגיל צעיר כתופרת כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך השלימה במקביל לעבודתה את לימודיה בחינוך וביהדות. מלחמת העולם הראשונה פגעה במשפחתה, והיא נמלטה כפליטה לווינה. בווינה הקדישה עצמה לשליחותה החינוכית-ספרותית, בניסיון להלחם בהשכלה ובחילוניות של הצעירות היהודיות, ולהחזירן אל המסורת הדתית.

רשת "בית יעקב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובה לקרקוב, בשנת 1918, ייסדה בית ספר דתי עצמאי לבנות. בית הספר שלה הצליח והתרחב, ואף הפך לרשת חינוכית דתית לבנות, בחסותה של תנועת "אגודת ישראל". הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי.

הרקע להקמת רשת החינוך הוא פסק הלכה במאה ה-‏20 של "החפץ חיים", הרב ישראל מאיר הכהן, שסבר כי קביעת התלמוד בנושא לימוד תורה לנשים התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים: ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק - היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".

פעילות ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית.

שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".

מספריה של שרה שנירר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המחזות, הוצאת נצח, תל אביב, 1954.
  • מה תפקידה של בת ישראל?, קול קורא להורים יהודים לחונן את בנותיהם בבית ספר בית יעקב, ירושלים, 1934.
  • חנה ושבעת בניה, מחזה, נצח, תל אביב, 1944.
  • אם בישראל, כל כתביה של שרה שנירר, לזכרה, בני ברק, 1960.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה פראגר, "שרה שנירר - אם בישראל" - סיפור חייה וקורותיה של מייסדת בית יעקב - הוצאת מרכז בית יעקב, ירושלים 1978.
  • לאה אסתר זוסמן, שרה שנירר: סיפור חייה של מיסדת "בית יעקב", הוצאת "חכמה" ירושלים, תש"ן.
  • הרב יואל שוורץ, מהפכת חינוך הבנות בדורנו - תולדותיה ופועלה של מרת שרה שנירר, ירושלים: ספרית ליבוביץ-קעסט, תשנ"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]