ט"ו באב (מועד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדות רוקדות בט"ו באב

ביהדות, ט"וּ באב (חמישה עשר בחודש אב) מצוין כיום מועד שאין אומרים בו תחנון ומגבירים בו את לימוד התורה. חז"ל הציעו סיבות היסטוריות שונות לחג, והיו מן החוקרים שהציעו לחג סיבות חקלאיות. המשנה מציגה את ט"ו באב כיום שבו בני ישראל לובשים בגדי לבן שאולים, והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים. בישראל מצוין ט"ו באב בעיקר כיום פיוס ואהבה, על פי מאמר מפורסם של חז"ל, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים".

החג בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לחג ט"ו באב מופיע במשנה בסוף מסכת תענית, בה מתואר החג כיום טוב השווה במעמדו ליום הכיפורים.

Cquote2.svg

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שא[ו]לים, שלא לבייש את מי שאין לו‏[1] – כל הכלים טעונים טבילה – ובנות ירושלם יוצאות וחולות [=מחוללות] בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תתן עיניך בנוי – תן עיניך במשפחה.‏[2]

Cquote3.svg
משנה תענית ד, ח (על פי כתב יד קאופמן)

אירועים בתאריך זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי[3] מונים חז"ל שישה אירועים שהתרחשו בתאריך זה:

  • יום שכלו בו מתי מדבר – על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב, וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם; חלק מהגברים היו מתים, והשאר ידעו שקבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה חזר "הדיבור" אל משה – כלומר הנבואה (היא דבר ה'), שפסקה מאז חטא המרגלים בשנה השנית לשהותם במדבר, חזרה אל משה עתה בשנה ה-40, וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.
  • יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה (התרת נישואים בין השבטים) – בעקבות פרשת בנות צלפחד ובקשת בני שבט מנשה נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטלה תקנה זו. ויש אומרים שמלכתחילה הלכה זו הייתה רק לתקופת כיבוש הארץ.
  • יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל (הותר להתחתן עם שבט בנימין) – לאחר מלחמת האחים שהייתה בעקבות פרשת פילגש בגבעה, נשבע העם שלא ייתנו לבני בנימין נשים מישראל, ולאחר מכן הצטערו על ששבט בנימין עומד להיכחד, ועל כן הציעו שצעירי בנימין הרווקים יגיעו אל כרמי שילֹה ו"יחטפו" מבין המחוללות את בת זוגם.
  • יום שפסקו לכרות עצים למערכה - היום בו סיימו את כריתת העצים לבית המקדש עבור המערכה שעל מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים הגורמת לחשש שיהיו בהם תולעים הפוסלות אותם למזבח. מספר הסברים ניתנו לשמחה על דבר זה. הרשב"ם בבא בתרא כותב שהשמחה היא על השלמת המצווה, כפי שחוגגים בסיום לימוד מסכת בגמרא וכדומה. רבנו גרשום מאור הגולה כותב שהשמחה היא על כך שאין צורך לעבוד בכריתת עצים וניתן להקדיש יותר זמן ללימוד תורה‏[4]. היו גם שכתבו שהשמחה היא על שהעצים לא ייכרתו.
  • יום שביטל הושע בן אלה את הפרוסדאות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים לירושלים (פרוסדאות, או פרדסיות = שומרי הגבול) – מלך ישראל ירבעם בן נבט, שפילג את ממלכת ישראל המאוחדת, חשש מהתערערות שלטונו וקבע שומרי גבול שאסרו על בני ממלכת ישראל לעלות לרגל לירושלים שבממלכת יהודה. חוק זה נשמר במשך דורות בממלכת ישראל, עד שהמלך הושע בן אלה ביטל זאת והכריז כי כל הרוצה לעלות לירושלים – יעלה. בכך התאפשר לבני ממלכת ישראל לחגוג את שלוש הרגלים בירושלים יחד עם בני ממלכת יהודה, וזאת לראשונה מאז פיצול הממלכה המאוחדת.
  • יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורהקבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא, אשר במשך זמן רב לא היה אפשר להביאם לקבורה. חז"ל גם מציינים שהיה בכך נס: על אף הזמן הרב שעבר מאז מיתתם, גופותיהם לא הסריחו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", תוקנה בעקבות מאורע זה.

הגמרא גם מביאה את דברי רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל - הערוך מפרש ש"יום תבר מגל" הוא "יום שבר הקרדום" – המתייחס לחגיגת הפסקת כריתת העצים למערכה‏[5] וכן מפרש רש"י בגמרא תענית. על פירוש זה הקשו שאין לזה קשר למגל, אלא לקרדום או גרזן בו חוטבים עצים. על כך היו שענו שהמגל הוא רק סמל לכל דבר המשמש ל"קצירת דבר"‏[6]. הסבר שונה ניתן על ידי יעקב בריל הטוען שיום תבר מגל הוא יום חגיגת סיום הקציר, שהיה לדבריו חג חקלאי קדום‏[7].

הגמרא גם מציינת את ט"ו באב כיום שממנו והלאה הלילות מתארכים ויש להגביר בהם לימוד תורה.

פירושים שונים נאמרו לגבי המכנה המשותף לששת האירועים. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים מביעים נחמה ותיקון של מצב קשה. זה מתאפיין גם בכך שט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי); השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ותשעה באב.‏[8]

דוגמה לכך אנו רואים בפיוט - יוצר שנכתב לט"ו באב בשם: בה"י באב אמצא שמחה. (נכתב בתקופת ימי הביניים).

בה"י באב אמצא שמחה, באם הבנים שמחה, גם לא בא לה כזה יום, וכיום סליחה, דורשי אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

בה"י באב היו יוצאות וחלות בכרמים לראות, זה היום היה אהבה למאות, חושקות צאינה וראינה משפחות נאות.
טוב לאם הבנים שמחה, יום זה בו לשמחה, כי מוכן הוא כיום סליחה, להיוה הנאה ל-אום משעבוד נחה.
בה"י באב שש ורצה, עוברת בבנות היפה כתרצה, פודה כגבור יצא, צפצפה בקולה וזה צור פצה.
בה"י באב קח מני אסון, רבת בו שמחה וששון, שלח קול חסון, תכפתי גאולה בקול שמחה וששון.
– כתב יד עתיק, מפרסומי המכון לחקר השירה העברית.

זיהוי החג במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור פילגש בגבעה[9] מוזכר חג עברי קדום שנחוג "מימים ימימה".

Cquote2.svg

וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן

Cquote3.svg
– שופטים כא, יז–כא

מהתיאור בתנ"ך נראה שמדובר על חג הקשור לכרמים, מן הסתם בקשר לבציר. ישנם המזהים חג זה כיום ט"ו באב‏[7][10], החל באמצע תקופת הבציר, שנמשכת בין יולי לספטמבר. קשר בין כרמים לאהבה נמצא למשל במגילת שיר השירים: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א, יד); "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שם ח, ב), וחגיגות בכרמים מופיעות גם במקומות נוספים בתנ"ך.‏[11]

חג חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו ששיערו שט"ו באב היה חג חקלאי קדום. יעקב בריל, במאה ה-19 ייחס את החג לסיום הקציר‏[7]. נתנאל אלינסון מציע שט"ו באב היה חג הבציר[12]. אפרים הראובני וחנה הראובני ייחסו את החג דווקא להתחלת פריחת החצב והבשלת הזיתים. לטענתם, הכרמים בשילה הם כרמי זית ולא כרמי ענבים, שכן אלו יותר מתאימים למארב לחטיפה. הראובני מציינים שזמן ט"ו באב מתאים לחג בגלל ההפוגה בעבודות החקלאיות בין עונת הבציר והקטיף, לעונת האסיף והחריש‏[13].

החג בדורות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הגלות צויין ט"'ו באב באי אמירת תחנון בתפילה כבשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה‏[14]. במנהגי עדות שונות ניתן למצוא זכר ליום זה בתקנות קהילה שונות הקשורות לענייני שידוכים וחתונות כגון בהשתדלות מיוחדת להכנסת כלה, וכן תקנות נוספות או כינוסי קהילה. דוגמה לריבוי חתונות ביום זה ניתן לראות בסיפורו של ש"י עגנון "בשעה אחת", המתאר את עיירתו בוצ'אץ' המתרחש כולו בט"ו באב, בחצי השני של המאה ה-19, ובו מתואר ט"ו באב כיום שהרבו להעמיד בו חופות.

יודעי ח"ן ציינו את ט"ו באב כיום של קצת שמחה והגברת לימוד תורה:

בט"ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמו שאמרו בזוהר ח"ב קל"ח, ויזהר להוסיף בתורה בלילה.

מורה באצבע לרב החיד"א סימן ח' רל"ח

בספרי הקבלה, המוסר והחסידות מצוין יום זה כיום תחילה וראש לימי הדין ולכן חסידים ואנשי מעשה היו מתחילים לעשות כבר בו את חשבון הנפש, וכן לאחל את ברכת הכתיבה וחתימה טובה כפי שנהוג בדרך כלל החל מראש חודש אלול. במאמר על היום של הרב חיים אלעזר שפירא, מצוין היום כ-40 יום קודם ליום בריאת העולם בכ"ה באלול‏[15].

בתקופת תנועת ההשכלה היהודית ובתקופת תחיית הלשון העברית והציונות אחריה עלתה התייחסות ספרותית מחודשת לט"ו באב, או למחולות בכרמי ארץ ישראל, בתיאורים השואבים לרוב השראה מהמקורות הקדומים במסורת היהודית. בתקופת העליות שלפני קום המדינה הייתה התייחסות ביום זה לעניינים חקלאיים ויישוביים, ומאחר שתקופת בציר הענבים בארץ נמשכת חודשים, היו שבחרו לחגוג את יום זה כחג יין ובציר ענבים. ישנם יישובים בהם התכנסו מכל האזור לחגוג בריקודי עם. בסיפורו של זאב יעבץ "חמישה-עשר באב בארץ-ישראל", שהתפרסם ב-1903 ב"אחיאסף", מתוארות חגיגות ט"ו באב במושבה ראשון לציון (שם היה החג כפול, שכן המושבה נוסדה בתאריך זה).‏[16] בשנת 1912 קרא הצבי של אליעזר בן יהודה להתגברות ציון ט"ו באב כחג לאומי‏[17].

בישראל, לאחר קום המדינה, חודש מעמדו של החג ונחוג באופנים שונים לפי סוג הציבור, בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ולנטיין (Valentine's Day; חג האהבה במסורת המערבית). לחג זה יש עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות. פתיחת הזמריה הראשונה (1952) נקבעה לט"ו באב,‏[18][19] אולם בהמשך התקיים האירוע במועדים סמוכים ולאו דווקא ביום זה. אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני, שהחל בשנת 1978, הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול‏[20].

בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] נחוג האירוע בשילה המקראית כמעין ניסיון לחדש את המסורת שהייתה נהוגה בימי קדם כמתואר בדברי חז"ל.

ט"ו באב בלוח העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה. כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה (למשל לצורך נטע רבעי כדאי להקדים ולנטוע לפני שעובר ט"ו באב). אפשר להניח שט"ו באב היה חג של נטיעות, ולכן כשאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" אפשר שהתכוונו לבניית בתים חדשים בישראל (חתונות), והן לחג של נטיעות חדשות.

ט"ו באב הוא היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות הנחוג בימינו גם בנטיעת אילנות. בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל. אף כאן ניתן למצוא הקבלה בין התאריכים, מפני שיום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתלמוד הבבלי (תענית ד, ח (לא ע"א)) מוסיפים: "'בכלי לבן שאולים'. תנו רבנן: בת מלך שאלה מבת כהן גדול; בת כהן גדול שאלה מבת סגן; בת סגן שאלה מבת משוח מלחמה; בת משוח מלחמה שאלה מבת כהן הדיוט; בת כהן הדיוט שאלה מבת ישראל; וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא לבייש את מי שאין לו".
  2. ^ ובבבלי (שם) מוסיפים: "'מה הן אומרות'. תנו רבנן: יפיפיות שבהן, מה הן אומרות? תנו עיניכם ביופי, שאין אשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן, מה הן אומרות? תנו עיניכם במשפחה, שאין אשה אלא לבנים. מכוערות שבהן, מה הן אומרות? קחו מקחכם לשום שמים, בלבד שתעטרנו בזהובים.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל', עמוד ב' - מסכת תענית, דף ל"א, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א' - מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד ב'
  4. ^ בבא בתרא קכא, עמוד ב', באתר HebrewBooks
  5. ^ נתן בן יחיאל, ‏ערוך השלם, חלק שמיני, אות ש - ת, וויען, תרנ"ב, עמ' 200, באתר HebrewBooks
  6. ^ הרב אברהם יוסף, ט"ו באב, תבר מגל, אתר מורשת, י"ט באב התש"ע
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 יאקב ברילל, ‏מבוא המשנה-חלק שני, פרנאקפורט, תרמ"ח, עמ' 145, באתר HebrewBooks
  8. ^ ראה ע"כ, י. ויכלדר "המבשר תורני" י"ב אב תשע"ג, לא היו ימים טובים לישראל
  9. ^ ספר שופטים, פרק כ"א
  10. ^ יוער שהמפרשים במקראות גדולות אינם מעלים אפשרות זאת והרד"ק מעלא אפשרות לחגים אחרים, ראו: מקראות גדולות, יהושע שופטים, שופטים כ"א, באתר HebrewBooks
  11. ^ למשל בשופטים ט, כז.
  12. ^ נתנאל אלינסון, חג התירוש בכרמי שילה, מקור ראשון, 19 ביולי 2013
  13. ^ נגה הראובני, טבע ונוף במורשת ישראל, נאות קדומים, עמ' 91-96
  14. ^ שרגא אברמסון (מהדיר), ‏רב נסים גאון, חמישה ספרים, הוצאת מקיצי נרדמים, תשכ"ה, עמ׳ 552, באתר HebrewBooks
  15. ^ חיים אלעזר שפירא, ‏שער יששכר, עמ׳ קסו, באתר HebrewBooks
  16. ^ ראו קטע מן הסיפור: זאב יעבץ, ‏חג הבציר והחיתון בראשון לציון, בתוך: יום טוב לוינסקי (ליקט וערך), ספר המועדים, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשי"ט, עמ' 522–523, באתר HebrewBooks; וביקורת: יפה ברלוביץהיסטוריה על דרך האגדה, דבר, 29 ביולי 1977. יעבץ, הסופר והמחנך, שפעל להעניק לחגי ישראל צביון ותוכן עברי חדש, הציע לחדש את ט"ו באב כחג השלום. אולם לעומת חגים אחרים שחידש, הצעתו לגבי ט"ו באב לא קרמה עור וגידים.
  17. ^ החיים בירושלים, הצבי, 2 באוגוסט 1912
  18. ^ הזמריה נפתחה בטקס בהר הרצל, דבר, 7 באוגוסט 1952
  19. ^ פסטיבאל לזמרה ייערך בט"ו באב תשי"ב בירושלים, הצופה, 24 בספטמבר 1951.
  20. ^ ט"ו באב - חג האהבה באמפיתיאטרון צמח, דבר, 2 באוגוסט 1979


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.