ש. אנ-סקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ש. אנ-סקי
אנ-סקי בחדר עבודתו, 1910
חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי
קברו של ש. אנ-סקי, מעשה ידיו של הפסל הנודע אברהם אוסצ'גה: "מאוזוליאום שלושת הסופרים" בבית העלמין היהודי בוורשה (יחד עם י"ל פרץ ויעקב דינזון)
עיבוד לאנגלית של סיפורי ש. אנ-סקי

ש. אנ-סקיכתב רוסי: С. А́н-ский;‏ 1863, צ'שניק,[1] מחוז ויטבסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 8 בנובמבר 1920, אוטבוסק, פולין) הוא כינויו הספרותי של שלמה זיינביל (זינוול) רפופורט (ברוסית: Семен Акимович (Шлойме Зейнвил) Рапопорт), שהיה סופר, משורר ומחזאי ביידיש וברוסית, מחבר המחזה הנודע "הדיבוק" ("בין שני עולמות"), פולקלוריסט יהודי ופעיל סוציאליסט.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה זינוול רפופורט גדל במשפחה חסידית, וזכה לחינוך דתי ועברי מסורתי. בנעוריו נטש את הדת, למד לימודי חול וקרא את ספרות זמנו של הסופרים הרוסים הגדולים. הצטרף לתנועה הסוציאליסטית והיה בה פעיל ומארגן. עבד במלאכות שונות, היה נפח וכורך ספרים ועוד, גם כדי להתפרנס וגם כדי להכיר מקרוב את חייהם של המוני העובדים ברוסיה. סיפוריו הראשונים נכתבו רוסית, אבל נושאיו היו מחיי יהודי רוסיה.

הוא בחר בשם משפחה על שם אמו, חנה (אנה), עם הסיומת הרוסית "אננסקי" – אבל הואיל והיה כבר עיתונאי יהודי בפטרבורג בשם דומה, אנינסקי, בחר שלמה זינוול בשם אנ-סקי להנציח את שם אמו.

בשנת 1894 יצא לפריז, בה שהה עד שנת 1900. שימש כמזכירו של הפילוסוףמהפכן הרוסי פיוטר לאברוב. בשנת 1905 חזר לרוסיה, נטש את כתיבתו הרוסית והחל לכתוב ביידיש. פרסם שירים ופזמונים, ובהם גם המנונה של תנועת "הבונד", "די שבֿועה" ("השבועה"; "ברידער און שוועסטער פֿון אַרבעט און נויט...").‏[2] כמה ממחזותיו תורגמו לעברית, ובהם כמובן "הדיבוק" – במקור "בין שני עולמות" – שתורגם בידי חיים נחמן ביאליק. בשנות מלחמת העולם הראשונה התמסר לסיוע והצלה של קהילות יהודיות שנפגעו ונהרסו במלחמה.

ש. אנ-סקי היה מחלוצי המאספים והמלקטים של סיפורי העם היהודיים ברוסיה ושל מנגינות ונגינות שירי העם הללו. בין השנים 19121914 עמד בראש משלחת מחקר‏[3] במימון הברון גינצבורג יחד עם המלחין יואל אנגל. משתתפיה היו תלמידי "האקדמיה היהודית" בפטרבורג, בהם שמואל שרירא, מגלה אגדת "הדיבוק",‏[4] עוזרו הקרוב של אנ-סקי (ע"פ יומנו של שרירא), שלמה יודובין, אברהם רכטמן, יצחק גור אריה ועוד. רבים מסיפוריו ושיריו של אנ-סקי מבוססים על סיפורי העם, שירי הילדים, האגדות העממיות ומעשי הנפלאות של חסידים שליקטה המשלחת.

בשנת 1918 נמלט ש. אנ-סקי מרוסיה ומהמהפכה, עבר לווילנה, ומשם המשיך לפולין, לוורשה, שבה שהה עד מותו בשנת 1920. בשנת 1920 יצאה מהדורה מפוארת ביידיש של כל כתביו, שמנתה 15 כרכים. אנ-סקי פרסם כ-25 כרכי סיפורים שירים ומחזות ביידיש ורוסית. לעברית תורגמו עד היום רק מקצת מיצירותיו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]


  • כל כתבי / ש' אנ-סקי (שלמה זנוויל רפופורט), בעריכת ש"ל ציטרון, וילנה–ורשה–ניו יורק, תרפ"א-1921.
  • The enemy at his pleasure: a journey through the Jewish Pale of Settlement during World War I /‎ S. Ansky; edited and translated by Joachim Neugroschel, New York:‪ H. Holt,‎‪ 2003.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה גונן (עורכת), בחזרה לעיירה: אנ-סקי והמשלחת האתנוגרפית היהודית, 1912–1914: מאוספי המוזיאון הממלכתי לאתנוגרפיה בסנקט פטרסבורג ירושלים: מוזיאון ישראל, 1994.
  • חיים גראדה, "אנ-סקי, המשכיל, המהפכן ובעל-התשובה", הדאר, נ"א, (תשל"ב-1972), עמ' 615–616.
  • דורית ירושלמי ושמעון לוי (עורכים), אל נא תגרשוני: עיונים חדשים בהדיבוק, ‬[תל אביב]: ספרא, 2009.
  • דב נוי, "מקומו של ש. אנ-סקי בפולקלוריסטיקה היהודית", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, ב, (תשמ"ב-1982), עמ' 94–107‬.
  • דיוויד רוסקיס (דוד הירש רוסקיס), "ש. אנ-סקי והפאראדיגמה של השיבה", חוליות, 3, 1996.
  • חיים שורצבאום, "היסודות הפולקלוריים ביצירת אנ-סקי", שנתון (מוזיאון הארץ) 14 (1972), עמ' 143–144.
  • Eugene M. Avrutin et al. (ed.), Photographing the Jewish Nation: Pictures from S. An-sky's Ethnographic Expeditions, Tauber Institute for the Study of European Jewry. Waltham, Mass.: Brandeis, 2009.
  • Mariëlla P. Beukers & Renée Waale, Tracing An-sky: Jewish collections from the State Ethnographic Museum in St. Petersburg, Zwolle / Amsterdam: Waanders / Joods Historisch Museum, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chashniki, Belarus, באתר Jewish Gen (באנגלית)
  2. ^ ביצוע ומילים באוניברסיטת סטנפורד.
  3. ^ המשלחת האתנוגרפית היהודית, באתר Jewish Heritage Online Magazine (באנגלית)
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל שרירא (שריר)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 1034