יואל אנגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יואל אנגל
לוחית זיכרון על הבית בו חי יואל אנגל בימיו האחרונים ברח' הרב קוק 35 בתל אביב
קברו של יואל אנגל בבית הקברות טרומפלדור

יואל (יולי) אֶנְגֶל (16 באפריל ‏(כך על פי הלוח היוליאני; על פי הלוח הגריגוריאני: 28 באפריל‏)186812 בפברואר 1927) היה מלחין יהודי ממוצא אוקראיני, אשר הטביע חותמו על הזמר המוקדם של היישוב העברי בארץ ישראל. מכונה "אבי המוזיקה היהודית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואל אנגל נולד באביב 1868 בברדיאנסק שבחצי האי קרים, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). אביו מנחם מנדל נהג לנגן נעימות עממיות, והוא עצמו למד לנגן בפסנתר, אך ללא כוונה להפוך למוזיקאי. הוא למד משפטים באוניברסיטת חרקוב, ובמקביל למד באקדמיה למוזיקה של חרקוב. בעקבות פגישה עם צ'ייקובסקי במרץ 1893 החליט ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון במוסקבה. לאחר תום לימודיו הפך למבקר מוזיקלי, ונחשב לאחד החשובים בתחומו בתקופתו. בנוסף, הקים ב-1908 אגודה לשימור המוזיקה היהודית העממית. ב-1912 ערך מסע לליקוט לחנים יהודיים עממיים (במסגרת המשלחת האתנוגראפית בראשות ש. אנ-סקי), שעליהם ביסס את לחניו למחזה "הדיבוק" של אנ-סקי. עבד כמורה למוזיקה ואמנות בבית מחסה לילדים יהודים עזובים ויתומים ליד מוסקבה. ב-1916 פרסם את הקובץ "50 אידישע פֿאָלקסלידער" (50 שירי עם יהודיים). ב-1922 הועלתה המוזיקה שהלחין להצגה "הדיבוק" על ידי תיאטרון "הבימה" במוסקבה.

ב-1922 עבר לברלין, והחל מלחין לשיריהם של חיים נחמן ביאליק ושל שאול טשרניחובסקי. בנוסף, ייסד הוצאה לאור של ספרי תווים, "יובל", ב-1923.

ב-1924 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב, שם לימד בקונסרבטוריון שולמית וכתב ביקורות מוזיקה לעיתונים "הארץ" ו"דבר". הוא המשיך עם הלחנת מוזיקה לתיאטרון, והלחין גם למחזמר "נשפי פרץ" (שהועלה בתיאטרון האוהל ב-1925) ולהצגה בשם "דייגים".

בין השירים המוכרים שהלחין: "עגבנייה" (למילים של יהודה קרני), "אומרים ישנה ארץ", "נומי נומי ילדתי", ו"היורה" ("גשם, גשם משמים, קול המון טיפות המים"), שניהם למילותיו של יחיאל היילפרין. לחניו לשירי-הילדים של יחיאל הלפרין יצאו-לאור בחוברות "בקרן זווית".

על-שמו רחובות בתל אביב ובחיפה. כמו כן פרס המוענק בתל אביב על יצירה מוזיקלית פעם בשלוש שנים לשלושה אנשים שונים.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנשה רבינא, יואל אנגל: חייו ויצירתו, ירושלים: מחלקת התרבות של הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל, תרצ"ז-1937.
  • מנשה רבינא, יואל אנגל והמוסיקה היהודית, תל אביב: המוסד למוסיקה בעם, תש"ז.
  • ויקטור לנזון, 'יולי ענגעל – דער קריטיקער, פאָלקלאָריסט און קאָמפּאָזיטאָר', סאָוועטיש היימלאנד 12 (1986), 134–141. (ביידיש)
  • מיכאיל אוסטרובסקי, 'ענגעל און דער הימן "גאָט! טו שטענדיק גוטס דעם פאָלק!"', די יידישע גאָס 3 (1995) 65–69. (ביידיש)
  • ריטה פלומנבוים, האסכולה הלאומית של המוזיקה היהודית-אמנותית: יואל אנגל ומיכאל גנסין, 1996.
  • יששכר‫ פטר, 'יואל ענגעל – דער פאַטער פון דער מאָדערנער יידישער און ישראלדיקער מוזיק', די יידישע גאָס 2-3 (1997), 141–149. (ביידיש)
  • Яков Львович Сорокер, '"Говорят есть такая страна..." (Йоэль Энгель)', in: Михаил Пархомовский (Сост. и ред.), Евреи в культуре русского зарубежья; сборник статей, публикаций, мемуаров и эссе, Том 2, Иерусалим, 1993, pp. 374-391. (ברוסית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים אודותיו ויצירותיו בעיתונות העברית של התקופה