תומאס מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תומאס מילר
Thomas Müller, Germany national football team (03).jpg
מידע אישי
תאריך לידה 13 בספטמבר 1989
מקום לידה ויילהיים שבגרמניה
גובה 1.86 מטר
עמדה קשר התקפי, חלוץ
מועדוני נוער
1993 - 2000
2000 - 2007
פייהל
באיירן מינכן
מועדונים מקצועיים*
2007 - 2009
2008 -
באיירן מינכן ב'
באיירן מינכן
35 (16)
158 (57)
נבחרת לאומית**
2010 - גרמניה 47 (16)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 22 במרץ 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
15 בנובמבר 2013

תומאס מילרגרמנית: Thomas Müllerישראל נהגה שמו על ידי רבים כ-מוּלר) ; נולד ב-13 בספטמבר 1989 בוויילהיים) הוא כדורגלן גרמני המשחק כיום בקבוצת באיירן מינכן ובנבחרת גרמניה. הוא משחק לרוב בעמדות הקשר ההתקפי והחלוץ ומסוגל לתפקד לאורך כל החוליה הקדמית.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר החל את דרכו במועדון הכדורגל TSV פייהל, והצטרף למחלקת הנוער של באיירן מינכן בשנת 2000, בהיותו בן 10.‏[1] הוא התקדם דרך הקבוצות השונות במערכת הנוער והיה שותף לקבוצה שסיימה במקום השני בליגה הגרמנית עד גיל 19 ב-2007. הוא שיחק לראשונה בקבוצת המילואים של המועדון במרץ 2008 במשחק במסגרת ליגה אזורית. הוא ערך שתי הופעות נוספות בליגה האזורית עד לסיום העונה, ובמקביל המשיך לשחק בקבוצת הנוער עד גיל 19.

בעונה הבאה, 2008/2009, העפילה קבוצת המילואים להשתתפות בליגה השלישית החדשה. מילר ביסס את מעמדו כשחקן מפתח בקבוצה: הוא השתתף ב-32 מתוך 38 משחקיה והבקיע 15 שערים, שמיקמו אותו חמישי בדירוג מלך השערים של הליגה.[2] במקביל הוא היה מעורב גם בקבוצה הבוגרת של באיירן, כאשר השתתף במשחקי קדם-העונה של הקבוצה.

את הופעת הבכורה הרשמית שלו במדי הקבוצה הבוגרת ערך במשחק מול המבורג במסגרת הבונדסליגה באוגוסט 2008, ושיחק שלושה משחקי ליגה נוספים עד לסיום העונה. הוא שיחק לראשונה בליגת האלופות במשחק גומלין שמינית הגמר מול ספורטינג ליסבון במרץ 2009, והבקיע את השער האחרון בניצחון 1-7 של קבוצתו.

בפברואר 2009 חתם מילר על החוזה הראשון שלו בקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן, שנכנס לתוקף מעונת 2009/2010.‏[3] מפתיחת אותה עונה, בה הגיע לקבוצה המאמן לואיס ואן חאל, הפך מילר לשחקן קבע בקבוצה הבוגרת, יחד עם הולגר באדשטובר. בעקבות שערים רבים שהבקיע בתחילת העונה זכה מילר בתואר שחקן החודש בבונדסליגה בספטמבר, והחל לפתוח בקביעות בהרכב קבוצתו. הוא שיחק לרוב בעמדת הקשר ההתקפי במרכז המגרש, לצידם של פרנק ריברי ואריאן רובן. מילר הבקיע באותה עונה 13 שערים ובישל 11 נוספים במסגרת הבונדסליגה לאחר שהשתתף בכל 34 המשחקים, וסייע לבאיירן לזכות באליפות. לאות הערכה להתקדמותו בשנת 2010 זכה בפרס בראבו שמוענק לכודרגלן הצעיר הכשרוני ביותר המשחק באירופה.

בעונת 2011/2012 הגיע מילר עם באיירן מינכן לגמר ליגת האלופות בו הפסידה קבוצתו לצ'לסי לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. בעונוה שלאחר מכן הגיע עם קבוצתו פעם נוספת לגמר ליגת האלופות בו ניצחה קבצתו את בורוסיה דורטמונד בתוצאה 2-1. באותה העונה זכה מילר עם קבוצתו גם באליפות הבונדסליגה ובגביע הגרמני.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2009 זומן מילר לראשונה לנבחרת גרמניה עד גיל 21, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק בו ניצחה גרמניה 1-3 את טורקיה. הוא המשיך ושיחק שש פעמים במדי הנבחרת הצעירה והבקיע שער אחד, בניצחון 0-11 על נבחרתה המקבילה של סן מרינו.

באוקטובר אותה שנה, בעקבות היכולת הטובה שהפגין במדי באיירן מינכן, זומן לראשונה על ידי יואכים לאב לסגל הנבחרת הבוגרת של גרמניה, למשחק מול נבחרת חוף השנהב. עם זאת, המשחק בוטל בעקבות מותו הפתאומי של השוער רוברט אנקה, ומילר נקרא בחזרה לנבחרת עד גיל 21 שנזקקה לו בשורותיה במסגרת משחקיה במוקדמות אליפות אירופה 2011.‏[4] לבסוף ערך מילר את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת במשחק מול נבחרת ארגנטינה במרץ 2010, בו פתח בהרכב. מילר נכלל בסגל גרמניה למונדיאל 2010. הוא היה אחד מהשחקנים המשמעותיים בנבחרת שהגיעה עד לחצי הגמר, כאשר הבקיע חמישה שערים ובישל שלושה נוספים שהעניקו לו את פרס נעל הזהב (דויד וייה, וסלי סניידר ודייגו פורלאן סיימו עם מספר שערים זהה, אך עם פחות בישולים). בעקבות יכולתו הוא זכה בתואר השחקן הצעיר המצטיין של הטורניר.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם באיירן מינכן
עם נבחרת גרמניה בכדורגל
תארים אישיים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומאס מילר בוויקישיתוף


זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזארד  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו