ויין רוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויין רוני
Wayne Rooney Euro 2012 vs Italy.jpg

ויין רוני במדי נבחרת אנגליה במהלך יורו 2012.
מידע אישי
שם מלא ויין מארק רוני
תאריך לידה 24 באוקטובר 1985 (בן 29)
מקום לידה ליברפול שבאנגליה
גובה 1.76 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1996 - 2002 אברטון
מועדונים מקצועיים*
2002 - 2004
2004 -
אברטון
מנצ'סטר יונייטד
67 (15)
313 (161)
נבחרת לאומית**
2003 - אנגליה 99 (43)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 27 בספטמבר 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
9 באוקטובר 2014

רוני במדי מנצ'סטר יונייטד, 2008

ויין מארק רוניאנגלית: Wayne Mark Rooney; נולד ב-24 באוקטובר 1985) הוא כדורגלן אנגלי המשחק בעמדת החלוץ, ומשמש כקפטן בקבוצת מנצ'סטר יונייטד ובנבחרת אנגליה.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוני גדל בליברפול שבאנגליה והחל את הקריירה בקבוצת אברטון, במדיה שיחק בקבוצת הבוגרים כבר בגיל 16, ובאוקטובר 2002, לפני יום הולדתו ה-17, הפך לכדורגלן הצעיר ביותר שהבקיע שער בליגה האנגלית (השיא נשבר מאז פעמיים), כשכבש את שער הניצחון של אברטון מול האלופה ארסנל. לאחר הופעותיו המוצלחות במדי אברטון ובמדי נבחרת אנגליה ביורו 2004 התחילו מועדונים להתעניין בו. מנצ'סטר יונייטד וניוקאסל יונייטד התחרו ביניהן מי ירכוש את השחקן, כשבסוף קנתה אותו מנצ'סטר יונייטד בסכום של 23 מליון ליש"ט. רוני היה רק בן 18 באותו הזמן ומכירתו הייתה בין המכירות הגדולות של נער אי פעם. בהמשך השנה זכה בפרס "נער הזהב" של עיתון "טוטוספורט".

לאחר שעבר למנצ'סטר יונייטד בקיץ 2004 רק השתפר רוני והעצים את יכולותיו, עד כדי כך שבמשחקו הראשון בקבוצה ב-28 בספטמבר 2004 נגד פנרבחצ'ה כבש שלושה שערים ובישל אחד. למרות זאת, עונתו הראשונה במנצ'סטר יונייטד הסתיימה מבלי שהקבוצה זכתה בתארים, כאשר סיימה במקום השלישי בליגה האנגלית והודחה ברבע גמר ליגת האלופות. בעונה זו היה רוני מלך השערים של הקבוצה עם 11 שערים, וזכה בתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית.

בעונת 2005/2006 זכה רוני עם מנצ'סטר יונייטד בגביע הליגה, לאחר שכבש שני שערים בניצחון 0-4 על ויגאן את'לטיק במשחק הגמר, ונבחר לאיש המשחק. גם בעונה זו לא הצליחה יונייטד לזכות באליפות, וסיימה במקום השני, כאשר רוני שוב מלך השערים של הקבוצה עם 16 שערים ב-36 הופעות במדי הקבוצה בליגה, שהקנו לו את תואר הכדורגלן הצעיר של השנה בפעם השנייה ברציפות.

בקיץ 2006 שיחק רוני בטורניר אמסטרדם אך קיבל כרטיס אדום והורחק מהטורניר לאחר שתקף את פפה עם מרפקו. בעקבות התקיפה קיבל עונש הרחקה לשלושה משחקים מהתאחדות הכדורגל האנגלית. בחלק הראשון של עונת 2006/2007 נכנס רוני לבצורת של 10 משחקים ללא שערים, אך הוא שבר אותה כשהכניס שלושער במשחק נגד בולטון. בהמשך העונה האריך רוני את החוזה שלו במועדון עד לשנת 2012. ברבע גמר ליגת האלופות כבש רוני שער בהפסד 2-1 לרומא, ובמשחק הגומלין כבש שער נוסף בניצחון קבוצתו 1-7. בחצי הגמר כבש צמד שערים בניצחון 2-3 מול מילאן, אך במשחק הגומלין הפסידה קבוצתו 3-0 והודחה מהמפעל. בעונה זו גם זכה לראשונה עם מנצ'סטר באליפות אנגליה, ועם 23 שערים בכל המסגרות (14 בליגה) היה מלך השערים של הקבוצה בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו.

בעונת 2007/2008 לקח רוני חלק חשוב בזכייה של מנצ'סטר יונייטד באליפות ובליגת האלופות, ובעונת 2008/2009 זכה עם הקבוצה באליפות שלישית ברציפות. במחזור השני של עונת 2009/2010 הבקיע רוני את השער ה-100 שלו במדי מנצ'סטר יונייטד, בניצחון 0-5 על ויגאן את'לטיק. בעונה זו זכה בתואר כדורגלן השנה באנגליה על פי בחירת השחקנים ובפרס כדורגלן השנה באנגליה על פי בחירת העיתונאים, לאחר שהבקיע 34 שערים בכל המסגרות.

באוקטובר 2010 האריך רוני את חוזהו ביונייטד בחמש שנים נוספות עד 2015. ב-12 בפברואר 2011, במהלך משחק הדרבי של מנצ'סטר מול מנצ'סטר סיטי, כבש רוני את שער הניצחון בבעיטת מספרת, שער אשר נבחר לשער העונה בליגה אנגלית. בתום העונה זכה עם הקבוצה באליפות נוספת, ובגמר ליגת האלופות 2011, בו הפסידה מנצ'סטר יונייטד 3-1 לברצלונה, כבש רוני את שער השוויון הזמני במשחק.

בעונת 2011/2012 השווה רוני את שיאו האישי, כששוב כבש 34 שערים בכל המסגרות. ב-17 בספטמבר 2013 הבקיע את שערו ה-200 במדי היונייטד, כאשר כבש צמד בניצחון קבוצתו 2-4 על באייר לברקוזן בשלב הבתים של ליגת האלופות, ובתום עונת 2012/2013 זכה עם הקבוצה באליפות החמישית בקריירה.

לקראת עונת 2014/2015 מונה רוני לקפטן מנצ'סטר יונייטד‏[1]. במשחק הבכורה שלו כקפטן יונייטד בליגה כבש רוני שער אחד בהפסד 2-1 של מנצ'סטר יונייטד במחזור הפתיחה של הליגה האנגלית מול סוונסי סיטי. ב-27 בספטמבר 2014 כבש את שערו ה-176 בליגה, בניצחון 1-2 על וסטהאם יונייטד, ובכך עבר את תיירי הנרי ועלה למקום השלישי בטבלת מלך שערי הפרמייר ליג בכל הזמנים.

נבחרת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2003, בגיל 17, הפך לשחקן הצעיר ביותר ששיחק בנבחרת אנגליה (שיאו נשבר על ידי ת'יאו וולקוט ב-1 ביוני 2006), במשחק ידידות נגד נבחרת אוסטרליה, ובאותו משחק כבש והפך למבקיע הצעיר ביותר.

ביורו 2004 הפך לשחקן הצעיר ביותר שמבקיע באליפות אירופה, כשכבש צמד בניצחון על נבחרת שווייץ, שיא שנשבר ארבעה ימים מאוחר יותר על ידי השווייצרי יוהאן פונלנטן. בסך הכל כבש רוני 4 שערים ב-4 משחקים, ונבחר לנבחרת הטורניר של אופ"א, לאחר שנבחרתו הודחה ברבע הגמר.

למשחקי מונדיאל 2006 הגיע רוני לאחר פציעה ולא כבש שערים בטורניר, כאשר נבחרתו הודחה שוב ברבע הגמר, וכעבור שנתיים לא הצליחה להעפיל ליורו 2008. ב-14 בנובמבר 2009 ענד רוני לראשונה את סרט הקפטן בנבחרת, במשחק ידידות מול נבחרת ברזיל.

במוקדמות מונדיאל 2010 היה רוני מלך השערים של הנבחרת, עם תשעה שערים, ובטורניר עצמו הודחה הנבחרת בשמינית הגמר. ביורו 2012 החמיץ רוני את שני המשחקים הראשונים בעקבות עונש הרחקה, וחזר למשחק האחרון בשלב הבתים, בו כבש את שער הניצחון מול נבחרת אוקראינה שהעלה את אנגליה לשמינית הגמר. ברבע הגמר הבקיע רוני שער בבעיטות ההכרעה מול נבחרת איטליה, אך נבחרתו הפסידה במשחק והודחה מהטורניר.

במשחקי מוקדמות מונדיאל 2014 היה רוני מלך השערים של הנבחרת, עם שבעה שערים. במשחק השני של אנגליה במונדיאל 2014, מול אורוגוואי, כבש רוני את שערו הראשון אי פעם במשחקי גביע העולם, אך נבחרתו הפסידה בשני משחקיה הראשונים והודחה מהטורניר עוד לפני המשחק האחרון בשלב הבתים. שערו של רוני במונדיאל היה שערו ה-40 בנבחרת אנגליה, ובכך השתווה למייקל אואן במקום הרביעי בטבלת מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים.

ב-28 באוגוסט 2014, בעקבות פרישתו מהנבחרת של סטיבן ג'רארד, מונה רוני לקפטן נבחרת אנגליה‏[2].

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוני נשוי למגישת הטלוויזיה הבריטית קוליין רוני. לזוג שני בנים, והם מתגוררים בצ'שייר בצפון מערב אנגליה.

רוני הוא פרזנטור של מותגים רבים כגון: נוקיה, נייק, חברת קוקה קולה ועוד. הוא גם מופיע על עטיפות סדרת המשחקים FIFA משנת 2006. ביוני 2011 עבר רוני טיפול השתלת שיער בראשו.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון עונה ליגה גביע גביע הליגה יבשת אחר‏[3] סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
אברטון 2002–2003 33 6 1 0 3 2 0 0 37 8
2003-2004 34 9 3 0 3 0 0 0 40 9
סך הכל 67 15 4 0 6 2 0 0 77 17
מנצ'סטר יונייטד 2004-2005 29 11 6 3 2 0 6 3 0 0 43 17
2005-2006 36 16 3 0 4 2 5 1 0 0 48 19
2006-2007 35 14 7 5 1 0 12 4 0 0 55 23
2007-2008 27 12 4 2 0 0 11 4 1 0 43 18
2008-2009 30 12 2 1 1 0 13 4 3 3 49 20
2009-2010 32 26 1 0 3 2 7 5 1 1 44 34
2010-2011 22 11 2 1 0 0 6 4 1 0 31 16
2011-2012 34 27 1 2 0 0 7 5 1 0 44 34
2012-2013 27 12 3 3 1 0 6 1 37 16
2013-2014 29 17 0 0 2 0 9 2 40 19
סה"כ 256 131 26 14 12 4 71 31 7 4 372 183
סה"כ בקריירה 323 146 30 14 18 6 71 31 7 4 448 200

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנצ'סטר יונייטד
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים
זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזאר  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו

זוכי פרס ילד הזהב

2003: ואן דר וארט  •  2004: רוני  •  2005: מסי  •  2006: פברגאס  •  2007: אגוארו  •  2008: אנדרסון  •  2009: פאטו  •  2010: באלוטלי  •  2011: גצה  •  2012: איסקו  •  2013: פוגבה

זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית

1974:ביטי | 1975: דאי | 1976: בארנס | 1977: גריי | 1978: וודקוק | 1979: רג'יס | 1980: הודל | 1981: שאוו | 1982: מוראן | 1983: ראש | 1984: וולש | 1985: יוז | 1986: קוטי | 1987: אדמס | 1988: גאסקוין | 1989:מרסון | 1990:לה טיסיה | 1991: שארפ | 1992: גיגס | 1993:גיגס | 1994: קול | 1995: פאולר | 1996: פאולר | 1997: בקהאם | 1998: אואן | 1999: אנלקה | 2000: קיואל | 2001: ג'רארד | 2002: בלאמי | 2003:ג'נאס | 2004: פרקר | 2005: רוני | 2006:רוני | 2007: רונאלדו | 2008: פברגאס | 2009: יאנג | 2010: מילנר | 2011: וילשייר | 2012: ווקר | 2013: בייל | 2014: הזאר

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס

הרכבי נבחרת אנגליה