דויד וייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דויד וייה
David Villa - 02.jpg
וייה משחק עבור אתלטיקו, 2013
מידע אישי
שם מלא דויד וייה סאנצ'ס
תאריך לידה 3 בדצמבר 1981 (בן 32)
מקום לידה לאנגרו שבספרד
גובה 1.75 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1991 - 1999 לאנגרו
מועדונים מקצועיים*
1999 - 2001
2001 - 2003
2003 - 2005
2005 - 2010
2010 - 2013
2013 - 2014
2014 -
2014 -
ספורטינג חיחון ב'
ספורטינג חיחון
ריאל סרגוסה
ולנסיה
ברצלונה
אתלטיקו מדריד
ניו יורק סיטי
מלבורן סיטי
65 (25)
80 (38)
73 (32)
166 (108)
77 (33)
36 (13)
0 (0)
0 (0)
נבחרת לאומית**
2005 - 2014 ספרד 97 (59)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 2 ביולי 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
23 ביוני 2014

דויד וייה סאנצ'סספרדית: David Villa Sánchez; נולד ב-3 בדצמבר 1981 בלאנגרו, ספרד) הוא כדורגלן ספרדי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת מלבורן סיטי האוסטרלית, אליה הוא מושאל מקבוצת ניו יורק סיטי.

וייה החל את הקריירה בקבוצת המילואים של ספורטינג חיחון ובעקבות יכולת טובה הועלה בשנת 2001 לקבוצה הבוגרת, בה שיחק במשך שנתיים. לאחר מכן שיחק שנתיים נוספות בריאל סרגוסה, אותה הוביל לזכייה בגביע המלך הספרדי בעונת 2003/2004. בשנת 2005 עבר לוולנסיה ובחמש עונותיו במדיה, הוביל אותה בין היתר לזכייה בגביע המלך ולרבע גמר ליגת האלופות ועם 130 שערים ב-225 משחקים הוא מדורג חמישי בדירוג מלכי השערים של הקבוצה בכל הזמנים. לקראת עונת 2010/2011 עבר לשחק בברצלונה.

בשנת 2005 ערך וייה את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ספרד הלאומית, במשחק נגד סן מרינו במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006. במונדיאל עצמו כבש שלושה שערים והיה המבקיע המוביל של ספרד יחד עם פרננדו טורס. שנתיים לאחר מכן, הוביל את נבחרתו לזכייה ביורו 2008 ואף זכה בנעל הזהב (מלך השערים) של הטורניר עם ארבעה שערים. בשנת 2010 הוביל את הנבחרת לזכייה ראשונה בתולדותיה בגביע העולם ולאחר שהבקיע חמישה שערים במהלך הטורניר (כולל שערי ניצחון בשמינית ורבע הגמר), זכה בנעל הכסף ובכדור הארד ונבחר לנבחרת הטורניר. כיום, וייה הוא מלך השערים של נבחרת ספרד בכל הזמנים עם 59 שערים ב-97 הופעות במדיה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דויד וייה נולד לכורה[1] בעיירה הקטנה לאנגרו שבנסיכות אסטוריאס (מחוז בצפון ספרד). בילדותו נפצע בעצם הירך וקריירת הכדורגל שלו הוטלה בספק, אך הוא הצליח להתאושש ושב לשחק.‏[2] בשל הפציעה ברגלו הימנית, הוא ואביו עבדו על חיזוק רגלו השמאלית עד שבסופו של דבר הפך וייה לכדורגלן אמבידקסטרי. בגיל 10 החל לשחק באופן מסודר בקבוצת הילדים של מועדון הכדורגל לאנגרו, אך מיעט לשחק ובגיל 14 היה קרוב לוותר על כדורגל, אך הוריו עודדו אותו להישאר.‏[1] מאוחר יותר אמר כי "באותם ימים הייתי אף אחד, לא הרווחתי אגורה ואחרי שבמשך כל העונה ישבתי על הספסל, רק רציתי לשחק עם חברים. אבל אבא שלי עודד אותי ותמך בי עד שהקריירה שלי תפסה תאוצה."‏[1] בגיל 17 עזב את לאנגרו והצטרף לאקדמיית הכדורגל של העיר מרבה.‏[3]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורטינג חיחון (1999 - 2003) וריאל סרגוסה (2003 - 2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 חתם וייה בספורטינג חיחון והחל לשחק בקבוצת המילואים של המועדון, בה כבש 25 שערים ב-65 משחקים. בעונת 2001/2002 החל לשחק בקבוצה הבוגרת ועם 18 שערים ב-40 משחקים הוביל אותה למקום השישי בליגת המשנה. בעונה הבאה כבש 20 שערים ב-39 משחקים והוביל את הקבוצה למקום העשירי בליגה. במחזור הסיום של העונה, עבר וייה רגע תפנית בקריירה שלו, כאשר חיחון הייתה חייבת לנצח את ריאל מורסיה כדי לא לרדת לליגה השלישית. בדקה ה-87, במצב של תיקו 0-0, קיבלה חיחון בעיטת עונשין מ-11 מטרים ווייה הצעיר היה זה שלקח את הבעיטה. שחקני מורסיה העבירו כחמש דקות בוויכוחים עם השופט על מנת להלחיצו, ושניים מהם אף ניגשו אליו לפני שבעט ואמרו לו: "רואים שאתה מפחד". בסופו של דבר, וייה כבש את בעיטת העונשין ומיד לאחר מכן רץ לעבר השחקן הראשון ודחף אותו בעוצמה ולשני הראה אצבע משולשת. לאחר המשחק סיפר כי "שום דבר שעשיתי בכדורגל עד אז, ושם דבר שאעשה בעתיד, לא יהיה קשה כמו הפנדל ההוא. הבנתי את מה שעשיתי רק למחרת וזה נתן לי המון כוח".‏[4] עם זאת, בעקבות קשיים כספיים נאלצה חיחון למכור את וייה לריאל סרגוסה תמורת 3 מיליון אירו.

"אבא שלי עבד קשה בעבודה מסוכנת מאוד, ואף פעם לא ידענו אם הוא יחזור הביתה בערב. הוא סבל כל כך הרבה שנים במכרות. אני אף פעם לא רציתי לרדת לשם למטה, לראות מה עובר עליו. אני יודע שאני לא הכדורגלן היחיד שמגיע מרקע קשה, אבל בגלל שגדלתי איפה שגדלתי, אני מבין שאני חייב לתת הכל בכל משחק ובכל אימון, אחרת לא הייתי מגיע לאן שהגעתי."

דויד וייה‏[4]

ב-30 באוגוסט 2003 ערך וייה את הופעת הבכורה שלו בסרגוסה, במשחק דפורטיבו לה קורוניה במסגרת המחזור הראשון של ליגת העל הספרדית. כשבועיים לאחר מכן כבש את שערו הראשון בקבוצה, בניצחון 0-3 על ריאל מורסיה. בהמשך הפך וייה לאחד החלוצים הבולטים בספרד, ואף כבש את השער היחיד בניצחון 0-1 על ברצלונה במשחק הראשון של רבע גמר גביע המלך הספרדי (1-1 במשחק הגומלין). סרגוסה המשיכה לחצי הגמר ואף זכתה בתואר לאחר ניצחון 2-3 על ריאל מדריד בגמר, כאשר וייה מבקיע את השער השני לזכותה של סרגוסה דקה לסיום המחצית הראשונה של המשחק. גם בליגה הפגין וייה יכולת מצוינת והוביל את קבוצתו למקום ה-12, כאשר הוא מסיים כמבקיע השביעי בטיבו בליגה וכראשון מבין שחקני קבוצתו עם 17 שערים במהלך העונה.

בעונתו השנייה בסרגוסה, 2004/2005, הוביל את הקבוצה לשמינית גמר גביע אופ"א, שם הודחה על ידי אסטון וילה ושוב למקום ה-12 בליגה. הוא כבש 18 שערים ב-46 משחקים בכל המסגרות, מתוכם 15 שערי ליגה וסיים שוב במקום השביעי בטבלת מלך השערים של הליגה הספרדית וכמבקיע המוביל של קבוצתו. לאחר עונה זו, מספר קבוצות בכירות הביעו את התעניינותן בוייה ובעקבות קשייה הכלכליים, נאלצה סרגוסה, למורת רצונה, להסכים להעבירו לוולנסיה תמורת 12 מיליון אירו.‏[5] בסך הכל סיים וייה את שתי ענותיו בסרגוסה עם נתונים מרשימים במיוחד של 39 שערים ו-14 בישולים ב-96 משחקים בכל המסגרות.

ולנסיה (2005 - 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביולי 2005 ערך וייה את הופעת הבכורה שלו בוולנסיה, במשחק נגד גנט במסגרת הסיבוב השלישי (רבע הגמר) של גביע האינטרטוטו 2005, וכבר בדקה השישית של המשחק כבש את שערו הראשון במדי הקבוצה והוביל אותה לניצחון 0-2.‏[6] עם זאת ולנסיה לא הצליחה להעפיל לגביע אופ"א, לאחר שהפסידה בגמר הטורניר 1-0 להמבורג. בהמשך העונה הפך לשחקן המוביל של ולנסיה והוביל אותה לרבע גמר גביע המלך ולמקום השלישי בליגה הספרדית. כמו כן, במשחק הליגה נגד אתלטיק בילבאו ב-23 באפריל 2006, כבש וייה שלושער בתוך חמש דקות (דקה 80 - 85), במה שהפך לאחד השלושערים המהירים בכל הזמנים.‏[1] בסך הכל סיים את עונתו הראשונה בוולנסיה עם 28 שערים ו-8 בישולים ב-48 משחקים בכל המסגרות, מתוכם 25 שערי ליגה, שמיקמו אותו כסגן מלך השערים של הליגה, שני רק לסמואל אטו שהבקיע 26 שערים.

בעונת 2006/2007 המשיך וייה ביכולתו המצוינת ויחד עם פרננדו מוריינטס, שהגיע מליברפול, הפכו השניים לאחד הצמדים הבולטים והפורים באירופה, וכבשו יחד 40 שערים בכל המסגרות. כבר בתחילת העונה, כבשו השניים (שער אחד כל אחד) במשחק הגומלין של מוקדמות ליגת האלופות נגד רד בול זלצבורג (0-1 לזלצבורג במשחק הראשון), בו ניצחה ולנסיה 0-3 והעפילה שלב הבתים. בשלב הבא הבקיע וייה שלושה שערים ויחד עם מוריינטס הוביל את קבוצתו למקום הראשון בבית. גם בשמינית הגמר נגד אינטר מילאנו, המשיך ביכולתו המרשימה ואף כבש את השער הראשון במשחק החוץ בסן סירו, שנגמר בתיקו 2-2, ולאחר 0-0 במשחק הגומלין, העלה את ולנסיה לרבע הגמר בזכות שערי חוץ. עם זאת, ולנסיה הודחה בסיבוב הבא, לאחר הפסד 3-2 בסיכום שני המשחקים נגד צ'לסי. ב-28 בנובמבר 2006 נכלל וייה בין 50 המועמדים לפרס כדורגלן השנה באירופה, וסיים במקום ה-25 בהצבעה, במשותף עם פיליפ לאהם, לאחר ששניהם קיבלו נקודה אחת.‏[7] למרות עונה אירופית נהדרת, ולנסיה הודחה כבר בשמינית גמר גביע המלך על ידי חטאפה וסיימה רביעית בליגה. וייה, אשר נהנה משיתוף הפעולה המצוין עם מוריינטס, זכה בתואר מלך הבישולים של הליגה עם 12 בישולים, להם הוסיף 16 שערים, שדירגו אותו במקום השישי בטבלת מלך השערים של הליגה.

וייה מבקיע בעיטת עונשין מ-11 מטרים במשחק נגד סביליה

בעונת 2007/2008 עברה ולנסיה מספר תהפוכות, כאשר בתחילת העונה שוחרר מאמן הקבוצה בשנתיים האחרונות, קיקה סאנצ'ס פלורס ובמקומו מונה רונאלד קומאן, אך לקראת סיום העונה, שוחרר גם הוא והוחלף באוניי אמרי. חילופי המאמנים אומנם לא השפיעו רבות על וייה, אשר סיים את העונה בליגה כמלך השערים והבישולים של קבוצתו זו השנה השנייה ברציפות, אך עם זאת, השפיעו על יכולת קבוצתית חלשה שדירדרה את ולנסיה למקום העשירי בלבד בסיום העונה. עם זאת, בגביע המלך, ולנסיה הפגינה יכולת מצוינת ולאחר שניצחה את ריאל בטיס ואתלטיקו מדריד בשמינית ורבע הגמר בהתאמה, התמודה בחצי הגמר נגד ברצלונה. במשחק הראשון בין הקבוצות, הבקיע וייה שער יתרון לזכותה של ולנסיה, אך שער של צ'אבי בתוספת הזמן קבע שוויון 1-1. למרות זאת, ולנסיה ניצחה 2-3 במשחק הגומלין והעפילה לגמר, בו ניצחה 1-3 את חטאפה וזכתה בתואר. לקראת סיום העונה, ערך וייה את ההופעה ה-100 שלו במדי ולנסיה, במשחק הליגה נגד לבאנטה, ואף הבקיע בו שלושער והוביל את קבוצתו לניצחון 1-5.‏[8] עוד באותה עונה, וייה הוביל את ולנסיה להעפלה שנייה ברציפות לשלב הבתים של ליגת האלופות, לאחר שכבש את השער השני בניצחון 1-2 על אי.אף אלפסבורג במשחק הגומלין של סיבוב המוקדמות השלישי (0-3 לוולנסיה במשחק הראשון). עם זאת, ולנסיה הודחה מהמפעל כבר בשלב הבא, לאחר שסיימה במקום הרביעי והאחרון בבית המוקדם.

עונת 2008/2009, אליה הגיע וייה לאחר שהוביל את נבחרת ספרד לזכייה ביורו 2008, הייתה אחת המוצלחות בקריירה שלו (מבחינה אישית). אומנם בתחילת העונה הפסידה ולנסיה לריאל מדריד במשחק הסופר קאפ הספרדי, אך מספר שבועות לאחר מכן הצליחה להעפיל לגביע אופ"א לאחר ניצחון כפול בסיבוב המוקדמות השלישי של המפעל על מאריטימו (0-1, 1-2). אף על פי כן, בטורניר הגמר וייה לא כבש ולו שער אחד וקבוצתו הודחה כבר בשלב 32 האחרונות על ידי דינמו מוסקבה. בליגה הספרדית, ולנסיה פתחה את העונה בצורה מצוינת וחודשיים מפתיחת העונה מוקמה במקום הראשון, ללא הפסדים בשמונה משחקים, בעיקר בזכות יכולת מדהימה של וייה שהבקיע כמעט בכל משחק ועמד על תשעה שערים בסך הכל. עם זאת, בהמשך העונה, החלה הקבוצה להידרדר ולקראת סיום העונה מצאה את עצמה נאבקת על מקומה במוקדמות גביע אופ"א, אך לבסוף הצליחה לסיים במקום השישי והעפילה לשלב המוקדמות השלישי. במקביל ליכולתה המידרדרת של קבוצתו, וייה איבד את המקום הראשון בטבלת מלך השערים לסמואל אטו ועד סיום העונה צנח למקום השלישי, על אף שהציג את העונה הפורה בקריירה שלו עם 28 שערים. לאחר עונה זו, מספר קבוצות בכירות, הובולטת שבהן, ברצלונה, התעניינו ברכישתו של וייה, אולם ולנסיה לא הסכימה לשחררו ובסופו של דבר הוא נשאר בקבוצה. עוד באותה עונה, וייה נכלל שוב בין 50 המועמדים לפרס כדורגלן השנה באירופה 2008 ובהצבעת הדירוג קיבל 27 הצבעות וסך הכל 55 נקודות ודורג שביעי, כאשר הוא מקדים כוכבים עולמיים כגון קאקה, זלאטן איברהימוביץ' וסטיבן ג'רארד.‏[9]

גם עונת 2009/2010, האחרונה של וייה בוולנסיה, הייתה מוצלחת במיוחד עבורו, בעיקר בליגה האירופית (שמו החדש של גביע אופ"א). כבר במשחקו הרשמי הראשון בעונה זו הבקיע את אחד משלושת השערים של קבוצתו בניצחון 0-3 על סטאבק בסיבוב המוקדמות הרביעי של הליגה האירופית וסייע לה להעפיל לשלב הבתים, בו כבש שני שערים והוביל את ולנסיה למקום הראשון בבית. לאחר ניצחון על קלאב ברוז' בשלב 32 האחרונות, הוגרלה ולנסיה להתמודד נגד ורדר ברמן בשמינית הגמר. המשחק הראשון בין הקבוצות נגמר בתיקו 1-1 ובמשחק הגומלין המכריע הציג וייה את אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה, כאשר כבש שלושער והעלה את קבוצתו לרבע הגמר, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 4-4 והעלה את ולנסיה בזכות שערי חוץ. עם זאת, וייה לא הצליח למנוע את הדחתה של ולנסיה מהטורניר, לאחר שבסיבוב הבא סיימה הקבוצה בתיקו 2-2 בסיכום שני המשחקים נגד האלופה הנכנסת, אתלטיקו מדריד, אך הפעם חוק שערי החוץ עבד לרעתה והיא סיימה את דרכה בטורניר. גם בליגה, הייתה זו עונה מוצלחת במיוחד עבור ולנסיה שסיימה במקום השלישי, בעיקר בזכות 21 שערים של וייה.

וייה במהלך הצגתו כשחקן ברצלונה

מיד עם סיום העונה הועבר וייה לברצלונה בתמורה ל-40 מיליון אירו.‏[10] הוא סיים את חמש שנותיו בוולנסיה עם 130 שערים ו-53 בישולים ב-225 משחקים בכל המסגרות וכיום הוא מדורג חמישי בין מלכי השערים של הקבוצה בכל הזמנים.

ברצלונה (2010 - 2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 במאי 2010 הוצג וייה רשמית כשחקנה של ברצלונה לעיני 35,000 אוהדים שבאו לראותו באצטדיון קאמפ נואו. עוד באותו היום, חתם על חוזהו בקבוצה, על פיהו ישתכר כ-28 מיליון אירו בארבע עונות, עם אופציה לעונה נוספת.‏[11] את הופעת הבכורה שלו בקבוצה ערך ב-21 באוגוסט 2010, במשחק הגומלין של הסופר קאפ הספרדי נגד סביליה, כאשר נכנס כמחליף לפדרו רודריגס בדקה ה-56 וסייע לברצלונה לנצח 0-4 (3-5 בסיכום שני המשחקים) ולזכות בתואר. כשבוע לאחר מכן, ב-29 באוגוסט, הבקיע את שערו הראשון במדי ברצלונה, בניצחון 0-3 על ראסינג סנטאנדר במחזור הפתיחה של הליגה הספרדית. ב-29 בנובמבר 2010 כבש וייה צמד שערים והוביל את קבוצתו לניצחון 0-5 מרשים על ריאל מדריד ב"סופר קלאסיקו". ב-28 במאי 2011 הבקיע וייה את השער השלישי בניצחון ברצלונה 3 - 1 על מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות, ובהמשך המשחק הוחלף על ידי סיידו קייטה.

במהלך במשחקה של ברצלונה בדצמבר 2011 במסגרת חצי גמר אליפות העולם לקבוצות, שבר וייה את רגלו דבר שהביא להיעדרותו מהמגרשים לשארית העונה, ואף גרם לו להיעדר מיורו 2012.

במהלך המשחק הראשון של עונת 2012/13 נגד ריאל סוסיאדד, נכנס וייה כמחליף ושיחק את משחקו הראשון מאז הפציעה, ואף הבקיע את הגול החמישי במשחק שהסתיים 5-1.

אתלטיקו מדריד (2013 - 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך 8 ביולי 2013, חתם וויה באתלטיקו מדריד מברצלונה תמורת 5.1 מיליון יורו. באותה עונה כבש וייה 13 שערי ליגה ועזר לקבוצה לזכות באליפות הליגה הספרדית לראשונה מזה 18 שנה. כמו כן, באותה עונה העפיל עם אתלטיקו מדריד לגמר ליגת האלופות בו הפסידה לריאל מדריד.

מחוץ לספרד (2014 - )[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 ביוני 2014 הודיע וייה כי יעזוב את אתלטיקו מדריד ויחבור לקבוצה האמריקאית החדשה ב-MLS, ניו יורק סיטי, שתפתח את משחקיה החל משנת 2015. עד לפתיחת עונת ה-MLS יישחק בהשאלה בקבוצה האוסטרלית מלבורן סיטי.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייה שיחק בנבחרת ספרד עד גיל 21 בין השנים 2000-2003 וערך שבע הופעות במדיה. ב-9 בפברואר 2005 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת, במשחק נגד סן מרינו במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006, בו ניצחה ספרד 0-5. מספר חודשים לאחר מכן, כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת, במשחק מוקדמות נוסף נגד סלובקיה, שהסתיים בתיקו 1-1.

בזכות יכולת מרשימה בעונת 2005/2006 במדי ולנסיה, נכלל וייה בסגל הנבחרת למונדיאל 2006 בגרמניה ובמונדיאל עצמו אף פתח בהרכב, כאשר הוא מועדף על פני קפטן הנבחרת, ראול בתפקיד החלוץ השלישי של ספרד, לצידם של פרננדו טורס ולואיס גרסיה. כבר במשחק הראשון של שלב הבתים נגד אוקראינה, הוכיח את עצמו ואת האמון שנתן בו מאמן הנבחרת לואיס אראגונס, כאשר הבקיע צמד שערים והוביל את ספרד לניצחון 0-4. גם במשחק השני נגד תוניסיה פתח בהרכב וסייע לנבחרתו לנצח 1-3. לאחר שהבטיחה את עלייתה לשלב הבא, עלתה ספרד בהרכב משני למשחק האחרון בשלב הבתים נגד ערב הסעודית, כאשר גם וייה נותר על הספסל, אולם הוכנס כמחליף לראול עם תחילתה של המחצית השנייה. בשמינית הגמר התמודדה ספרד נגד נבחרת צרפת עמוסת הכוכבים ובדקה ה-28 של המשחק, הבקיע וייה בבעיטת עונשין מ-11 מטרים שער יתרון מבטיח עבור נבחרתו, אך עם זאת, ספרד הפסידה 3-1, לאחר שער שוויון של פרנק ריברי ושערים של פטריק ויירה וזינדין זידאן לקראת סיום המשחק, והודחה מהמונדיאל. וייה סיים את הטורניר עם שלושה שערים והיה למבקיע המוביל של נבחרתו יחד עם פרננדו טורס, כאשר שניהם חולקים גם את המקום השני בטבלת המבקיעים הכללית, במשותף עם שישיה שחקנים נוספים.

וייה (אמצעי בכריעה) יחד עם חבריו לנבחרת ספרד לפני משחק ידידות נגד אוסטריה ב-18 בנובמבר 2009

גם לאחר סיום המונדיאל המשיך וייה להוות גורם משמעותי בנבחרתו ופתח בהרכב ב-14 מתוך 16 משחקיה הבאים של ספרד. בתוך כך, הוביל את הנבחרת למקום הראשון בבית במוקדמות יורו 2008 עם שישה שערים ושני בישולים ב-11 משחקים בהם שותף‏[12] והיה למבקיע המוביל של ספרד בקמפיין המוקדמות.

את היורו עצמו פתח וייה בצורה מצוינת וכבר במשחק הפתיחה נגד רוסיה הבקיע שלושער והוביל את נבחרתו לניצחון 1-4. בכך הפך לשחקן השביעי שמבקיע שלושער במשחקי היורו ולראשון שעושה זאת מאז פטריק קלויברט ביורו 2000.‏[13] גם במשחק הבא נגד שבדיה היווה שחקן מפתח וכבש שער ניצחון מרשים בדקה ה-92 של המשחק שקבע 1-2 לספרד. במשחק המקביל ניצחה רוסיה את יוון ובכך הבטיחה ספרד את עלייתה לסיבוב הבא. בעקבות זאת, רב שחקני ההרכב ובתוכם וייה קיבלו מנוחה ולא שותפו במשחק השלישי נגד יוון, אולם אף על פי כן, הנבחרת הצליחה לנצח 1-2 וסיימה במקום הראשון בבית.

ברבע הגמר, הצליחה ספרד לנצח את אלופת העולם, איטליה, בדו-קרב בעיטות עונשין (0-0 בתום ההארכה) והעפילה לחצי גמר היורו לראשונה מאז 1984, אולם במהלך משחק חצי הגמר נגד רוסיה, נפצע וייה בירך והוחלף כבר במחצית הראשונה. ספרד אומנם ניצחה במשחק 0-3 והעפילה לגמר, אך מאוחר יותר נודע כי וייה לא יוכל לקחת בו חלק בעקבות פציעתו. למרות היעדרותו, ספרד ניצחה 0-1 את גרמניה בגמר, בזכות שער של פרנדדו טורס וזכתה ביורו בפעם השנייה בתולדותיה. וייה, אשר סיים את היורו עם ארבעה שערים, זכה בפרס נעל הזהב (מלך השערים) ונכלל בנבחרת הטורניר יחד עם שמונה שחקנים נוספים מנבחרתו.

מעט לאחר היורו, במשחקה הראשון של ספרד במוקדמות מונדיאל 2010 נגד בוסניה והרצגובינה כבש וייה את השער היחיד במשחק והוביל את הנבחרת לניצחון 0-1. בארבעת המשחקים הבאים הבקיע חמישה שערים נוספים והעלה את מאזן השערים שלו בשנת 2008 ל-12. בכך שבר את שיאו של ראול שכבש עשרה שערים בשנת 1999 והפך לשחקן הספרדי בעל מספר השערים הרב ביותר לשנה אחת.‏[14] עם תחילת שנת 2009 הבקיע שער נוסף במשחק ידידות נגד אנגליה, בו ניצחה ספרד 0-2. בכך שבר וייה שיא נוסף, כאשר הפך לספרדי הראשון שכובש ברציפות במשך שישה משחקים.‏[15]

במשחק הכנה לגביע הקונפדרציות 2009 נגד אזרבייג'ן, בו ניצחה ספרד 0-6, הבקיע וייה את השלושער השני שלו במדי הנבחרת, כשנה לאחר השלושער נגד רוסיה. במשחק הפתיחה של גביע הקונפדרציות, כבש את השער החמישי ובישל אחד נוסף בניצחון 0-5 על ניו זילנד. במשחק הבא היה היחיד שהצליח לפרוץ את הגנתה הקשוחה של נבחרת עיראק ועם שערו השני בטורניר הוביל את ספרד לניצחון 0-1. במשחק השלישי והאחרון בשלב הבתים נגד דרום אפריקה, וייה החטיא בעיטת עונשין מ-11 מטרים, אך מספר דקות לאחר מכן כבש את שער היתרון של הנבחרת שלבסוף ניצחה במשחק 0-2. ניצחון זה היה ה-15 ברציפות של ספרד במשחקים רשמיים ובכך היא השוותה את שיאה העולמי של נבחרת ברזיל למספר הניצחונות הרצופים הגדול בכל הזמנים.‏[16] הרצף המרשים נעצר בחצי הגמר נגד ארצות הברית, בו הפסידה ספרד 2-0, אולם זכתה במדליית הארד לאחר שניצחה את דרום אפריקה במשחק על מקומות 3-4. וייה סיים את הטורניר עם שלושה שערים ובישול אחד בחמישה משחקים, בזכותם זכה בפרס נעל הארד ונכלל בנבחרת הטורניר. כשבועיים לאחר מכן, ערך את ההופעה ה-50 שלו במדי הנבחרת, במשחק ידידות נגד מקדוניה.

ב-5 בספטמבר 2009 כבש צמד שערים ובישל שניים נוספים בניצחון 0-5 על בלגיה במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010. היו אלו שעריו האחרונים בקמפיין המוקדמות (סך הכל 7), אותו סיימה ספרד עם עשרה ניצחונות בעשרה משחקים והעפילה למונדיאל 2010 מהמקום הראשון בבית. עד סיום שנת 2009 כבש וייה צמד שערים נוסף בניצחון 1-5 על אוסטריה ובכך העלה את מספר השערים שלו בשנה זו ל-11, שער אחד פחות מהשיא הלאומי שקבע ב-2008. וייה נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 2010, אך במשחק ההכנה הראשון למונדיאל נגד דרום קוריאה, שותף רק כמחליף, זאת לאחר שפתח בהרכב הנבחרת בכל 19 משחקיה האחרונים. אף על פי כן, במשחק הבא נגד פולין, שב להרכב ואף הבקיע את השער הראשון של ספרד בדרך לניצחון 0-6, הפסדה הגדול ביותר של נבחרת פולין זה 50 שנה.‏[17]

וייה מבקיע את שער הניצחון נגד פורטוגל בשמינית גמר מונדיאל 2010

במשחק הראשון של המודניאל נגד שווייץ, שיחק וייה כחלוץ יחיד, מה שהקשה עליו לפתח את משחקו הרגיל כנגד הגנתה הקשוחה של שווייץ, שניצחה במשחק 0-1 וקבעה את אחת הסנסציות הגדולות של משחקי הגביע העולם. במשחק השני של שלב הבתים נגד הונדורס, שב פרננדו טורס לעמדת חלוץ החוד ווייה הוסת לעמדת החלוץ השני, מה שהקל עליו רבות מכיוון שמירב תשומת הלב הופנתה כלפי טורס. במשחק עצמו וייה הבקיע צמד שערים והוביל את ספרד לניצחון 0-2. עוד באותו משחק, וייה היה יכול להשלים שלושער, אך החמיץ בעיטת עונשין מ-11 מטרים, במה שהייתה לפעם הראשונה בהיסטוריה ששחקן ספרד מחטיא בעיטת עונשין במשחקי גביע העולם.‏[18][19]

גם במשחק הבא נגד צ'ילה היה השחקן הבולט במדי ספרד, כאשר הבקיע שער יתרון מרשים מטווח של כמעט חצי מגרש, ומספר דקות לאחר מכן בישל את השער השני במשחק לאנדרס אינייסטה. ספרד ניצחה במשחק 1-2 ובעקבות תיקו 0-0 במשחק המקביל בין שווייץ להונדורס, סיימה במקום הראשון בבית. שערו נגד צ'ילה, היה השישי של וייה במשחקי הגמר של גביע העולם ובכך הוא הפך למבקיע המוביל של נבחרת ספרד בטורניר בכל הזמנים, כאשר הוא עובר את אמיליו בוטרגניו, פרננדו היירו, פרננדו מוריינטס וראול גונזלס, שכבשו כל אחד חמישה שערים.‏[20]

בשמינית הגמר, המשיך וייה ביכולת המצוינת שלו ואף הבקיע את השער היחיד במשחק והוביל את ספרד לרבע הגמר, בו התמודדה נגד פרגוואי. במשך רוב שלבי המשחק, לא הצליחה ספרד לפרוץ את הגנת פרגוואי, אולם דווקא כאשר נראה היה שהמשחק ימשיך להארכה, כבש וייה את אחד השערים המשמעותיים בקריירה שלו והעלה את נבחרתו לחצי הגמר לראשונה בתולדותיה. בעקבות יכולת ירודה של טורס, שב וייה לעמדת חלוץ החוד במשחק חצי הגמר נגד גרמניה ולמרות שלראשונה מאז משחק הפתיחה נגד שווייץ לא הבקיע, ספרד ניצחה במשחק 0-1 בזכות שער של קרלס פויול והעפילה למשחק הגמר נגד הולנד. וייה, אשר קיבל הזדמנות להבקיע מטווח קצר, אך נבלם על ידי ג'ון הייטינחה ההולנדי, הוחלף בדקה ה-106 של ההארכה, במצב של 0-0 בין הקבוצות וכעשר דקות לאחר מכן, כבש אנדרס אינייסטה את שער הניצחון של ספרד שזכתה בגביע העולם לראשונה בתולדותיה והפכה לנבחרת האירופית הראשונה שזוכה במונדיאל שנערך מחוץ ליבשתה. וייה, אשר סיים את המונדיאל עם חמישה שערים ובישול אחד בשבעה משחקים, דורג ראשון בטבלת מלך השערים של הטורניר, יחד עם דייגו פורלאן, וסלי סניידר ותומאס מילר, אולם זכה בנעל הכסף, מאחר שלמילר שזכה בנעל הזהב היה את מספר הבישולים הגדול ביותר. כמו כן, זכה וייה בפרס כדור הארד ונבחר לנבחרת הטורניר.

במשחק הפתיחה של מוקדמות יורו 2012 כבש וייה את שערו ה-44 במדי הנבחרת וסייע לה לנצח 0-4 את ליכטנשטיין. כחודש לאחר מכן, כבש את שערו ה-45 בנבחרת, בניצחון 2-3 על סקוטלנד. בכך עקף את ראול והפך למלך השערים של נבחר ספרד בכל הזמנים.

וייה נכלל בסגל הנבחרת הספרדית לגביע הקונפדרציות 2013 בו כבש שלושה שערים, כולם נגד טהיטי. וייה נכלל גם בסגל הנבחרת למונדיאל 2014. לקראת הטורניר הודיע שיפרוש מהנבחרת בתום הטורניר. וייה כבש שער אחד במהלך הטורניר במסגרת ניצחונה של נבחרתו בתוצאה 3-0 על אוסטרליה, שער שהיה למעשה האחרון בקריירה שלו במדי הנבחרת. לאותו משחק הגיעה ספרד לאחר שכבר איבדה סיכוי ממשי להעפיל לשמינית הגמר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נישאו וייה וארוסתו, פטריסיה גונסלס (גם היא כדורגלנית עבר), וב-7 בדצמבר 2005 נולדה בתם הבכורה, זיידה, אשר שמה חקוק על נעלי המשחק של וייה, לצדם של דגלי ספרד ונסיכות אסטוריאס.‏[3][21] ב-18 באוגוסט 2009 נולדה בתו השנייה של וייה, אוליה, שנקראה על שמה של אשתו של פרננדו טורס, חבר קרוב של פטריסיה.‏[22]. ב-28 בינואר 2013 נולד בנו השלישי של וייה, לוקה.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-6 בנובמבר 2011‏‏[2]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון עונה ליגה גביע1 אירופה סך הכל
הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים
ספורטינג חיחון 2000/2001 1 0 0 0 0 0 0 0 1 0 0
2001/2002 40 18 0 4 2 0 0 0 0 44 20 0
2002/2003 39 20 0 1 0 0 0 0 0 40 20 0
סך הכל 80 38 0 5 2 0 0 0 0 85 40 0
ריאל סרגוסה 2003/2004 38 17 6 8 4 1 0 0 0 46 21 7
2004/2005 35 15 5 1 0 0 10 3 2 46 18 7
סך הכל 73 32 11 9 4 1 10 3 2 92 39 14
ולנסיה 2005/2006 37 25 8 4 2 0 7 1 0 48 28 8
2006/2007 36 16 12 2 0 2 11 5 3 49 21 17
2007/2008 28 18 7 6 1 2 7 3 2 41 22 11
2008/2009 33 28 6 5 2 0 5 1 1 41 31 7
2009/2010 32 21 5 2 0 1 11 7 4 45 28 10
סך הכל 166 108 38 19 5 5 35 17 10 220 130 53
ברצלונה 2010/2011 34 18 7 6 1 0 12 4 2 52 23 9
2011/2012 11 3 1 3 1 0 4 3 1 18 7 2
סך הכל 45 21 8 9 2 0 16 7 3 70 30 11
סך הכל בקריירה 364 199 57 42 13 6 61 27 15 467 239 78
  1. כולל גביע המלך הספרדי והסופר קאפ הספרדי.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לתאריך 23 ביוני 2014

נבחרת שנה ידידות גביע העולם1 אליפות אירופה1 גביע הקונפדרציות סך הכל
הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים
ספרד 2005 1 0 0 5 1 0 0 0 0 0 0 0 6 1 0
2006 8 2 0 4 3 0 3 3 0 0 0 0 15 8 0
2007 0 0 0 0 0 0 8 3 2 0 0 0 8 3 2
2008 4 3 0 4 5 0 4 4 0 0 0 0 12 12 0
2009 6 6 0 2 2 2 0 0 0 5 3 1 13 11 3
2010 6 2 0 7 5 1 3 2 0 0 0 0 16 9 1
2011 7 2 0 0 0 0 5 5 3 0 0 0 12 7 3
2012 4 2 0 0 0 0 0 0 0 0 0 0 4 2 0
2013 3 0 0 0 0 0 0 0 0 2 3 0 5 3 0
2014 3 2 0 3 1 0 0 0 0 0 0 0 6 3 0
סך הכל בקריירה 42 19 0 25 17 3 23 17 5 7 6 1 97 59 9
  1. כולל שלבי המוקדמות.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ביוגרפיה באתר ספורטסטאר
  2. ^ 2.0 2.1 פרופיל באתר ה-ESPN
  3. ^ 3.0 3.1 ביוגרפיה באתר הרשמי של וייה
  4. ^ 4.0 4.1 אמיר אפרת, "מזמור לדויד", מתוך ידיעות אחרונות - 12.07.10
  5. ^ כתבה באתרו הרשמי של וייה
  6. ^ סיכום המשחק בין ולנסיה לגנט באתר ה-ESPN
  7. ^ דירוג ההצבעות לכדורגלן השנה באירופה 2006 באתר המידע rsssf.com
  8. ^ סיכום המשחק בין לבאנטה לוולנסיה באתר ה-ESPN
  9. ^ דירוג ההצבעות לכדורגלן השנה באירופה 2008 באתר המידע rsssf.com
  10. ^ הידיעה על מעברו של וייה לברצלונה באתר הרשמי של הקבוצה
  11. ^ כתבה באתר הרשמי של ברצלונה
  12. ^ סיכום משחקיו של וייה בעונת 2008/2009 באתר ה-ESPN
  13. ^ סיכום המשחק בין ספרד ורוסיה באתר ה-BBC
  14. ^ כתבה באתר המארקה
  15. ^ כתבה באתר goal.com
  16. ^ סיכום המשחק בין ספרד לדרום אפריקה באתר הרשמי של פיפ"א
  17. ^ סיכום המשחק בין פולין וספרד באתר polishsoca.com
  18. ^ לא כולל דו-קרב בעיטות עונשין
  19. ^ סיכום המשחק בין ספרד לפורטוגל באתר ה-ESPN
  20. ^ כתבה באתר המארקה
  21. ^ כתבה באתר Mirror Football
  22. ^ כתבה באתר הרשמי של וייה
דויד וייה
הקודם:
צ'אבי
השחקן הספרדי של העונה בליגה הספרדית
2006
הבא:
סנטי קאסורלה
הקודם:
פרננדו טורס
מלך השערים הספרדי של הליגה הספרדית
2006, 2007
הבא:
דני גוויסה
הקודם:
דני גוויסה
מלך השערים הספרדי של הליגה הספרדית
2009, 2010
הבא:
אלברו נגרדו
הקודם:
?
מלך הבישולים של הליגה הספרדית
2007
הבא:
גוטי
הקודם:
מילאן בארוש
נעל הזהב של היורו
2008
הבא:
פרננדו טורס
הקודם:
ג'ון אלויסי
נעל הארד של גביע הקונפדרציות
2009
הבא:
ניימאר
הקודם:
הרנן קרספו
נעל הכסף של המונדיאל
2010
הבא:
תומאס מילר
הקודם:
אנדראה פירלו
כדור הארד של המונדיאל
2010
הבא:
אריין רובן