פאולו רוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאולו רוסי
Paolo Rossi (football).jpg
מידע אישי
שם מלא פאולו רוסי
תאריך לידה 23 בספטמבר 1956
מקום לידה סנטה לוצ'יה שבאיטליה
גובה 1.78 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים*
1976
1976-1979
1979-1981
1982-1985
1985-1986
1986-1987
קומו
ויצ'נצה
פרוג'ה
יובנטוס
מילאן
הלאס ורונה
סה"כ
6 (0)
94 (60)
28 (13)
83 (24)
20 (2)
20 (4)
251 (103)
נבחרת לאומית**
1977-1986 איטליה 48 (20)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך פרישתו
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
פרישתו

פאולו רוסיאיטלקית:Paolo Rossi; נולד ב-23 בספטמבר 1956 בסנטה לוצ'יה שבאיטליה) הוא כדורגלן עבר איטלקי.

רוסי התחיל את הקריירה שלו ביובנטוס כקיצוני, וממנה הושאל בעונותיו הראשונות לקומו. ולוויצ'נצה, שם הפך בהדרגה להיות חלוץ מרכזי. לאחר עונה בוויצ'נצה, שבמהלכה כבש 21 שערים בסרייה ב', נרכש רוסי על ידי הקבוצה ב-1.5 מיליון פאונד. בעונה השנייה, לעומת זאת, ירדה הקבוצה ליגה.

ב-1980 הושאל רוסי לפרוג'ה, שם היה אחד הנאשמים בשחיתות וסמים (במשחק בין פרוג'ה לאבלינו, שהסתיים בתיקו 2-2). הוא הורחק ל-3 שנים. על אף שטען לחפותו, החליטה ההתאחדות שלא לחנון אותו, אך קיצרה את השעייתו לשנתיים בלבד. עקב ההשעיה מכרה אותו פרוג'ה ב-1981 תמורת חצי מיליון פאונד בלבד חזרה ליובנטוס.

מיד בתום השעייתו, ב-29 באפריל 1982, הוזמן רוסי לסגל הנבחרת הלאומית לקראת מונדיאל 1982. במונדיאל, הוביל רוסי את נבחרת איטליה לגביע המיוחל, ואף סיים כמלך השערים של הנבחרת. משחקו הידוע היה נגד נבחרת ברזיל, בו ניצחה נבחרת איטליה 3:2. אחרי המונדיאל, רוסי הוביל את יובנטוס לזכייה בגביע האיטלקי, בשתי אליפויות, בגביע המחזיקות ובסופר קאפ אחד. ובגביע אירופה לאלופות. בקיץ 1985 עבר רוסי למילאן, אך כבש רק שני שערים בעשרים משחקים. אף על פי כן, זומן לסגל המסכם למונדיאל 1986, אך לא זכה לשחק במהלך הטורניר. הופעתו האחרונה במדי הנבחרת הייתה מול סין, זמן קצר לפני המונדיאל.

אחרי עונה כושלת במילאן הוא עבר להלאס ורונה, שם סיים את הקריירה שלו בגיל 29 עקב פציעה. משחקו האחרון היה ניצחון מרהיב 0-3 מול נאפולי של דייגו מראדונה, אשר זכתה באליפות בסוף אותה עונה.

במשך כל הקרירה שלו, כבש פאולו רוסי 20 שערים ב-48 הופעות בינלאומיות. יש הרואים אותו כשחקן מוכשר אך מעורר מחלוקת, ויש הרואים אותו כאחד מנערי הפלא באיטליה של שנות ה-80, בזכות הטכניקה ויכולת הסיום שלו. הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה באירופה

1956: מתיוס | 1957: די סטפנו | 1958: קופה | 1959: די סטפנו | 1960: סוארס | 1961: סיבורי | 1962: מסופוסט | 1963: יאשין | 1964: לאו | 1965: אוסביו | 1966: צ'רלטון | 1967: אלברט | 1968: בסט | 1969: ריברה | 1970: מילר | 1971: קרויף | 1972: בקנבאואר | 1973: קרויף | 1974: קרויף | 1975: בלוחין | 1976: בקנבאואר | 1977: סימונסן | 1978: קיגן | 1979: קיגן | 1980: רומינגה | 1981: רומינגה | 1982: רוסי | 1983: פלאטיני | 1984: פלאטיני | 1985: פלאטיני | 1986: בלאנוב | 1987: חוליט | 1988: ואן באסטן | 1989: ואן באסטן | 1990: מתאוס | 1991: פאפן | 1992: ואן באסטן | 1993: באג'ו | 1994: סטויצ'קוב | 1995: ואה | 1996: זאמר | 1997: רונאלדו | 1998: זידאן | 1999: ריבאלדו | 2000: פיגו | 2001: אואן | 2002: רונאלדו | 2003: נדבד | 2004: שבצ'נקו | 2005: רונאלדיניו | 2006: קנבארו | 2007: קאקה | 2008: כ. רונאלדו | 2009: מסי