בונדסליגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בונדסליגה
Bundesliga2.png
שם הליגה Fußball-Bundesliga
תחום כדורגל
מספר קבוצות 18
שנת הקמה 1963
אלופה נוכחית באיירן מינכן
מירב הזכיות באיירן מינכן (24)
מפעל מקביל הגביע הגרמני
מפעל נמוך יותר הבונדסליגה השנייה
bundesliga.de

בכדורגל הגרמני, הבונדסליגהגרמנית: Bundesliga; תרגום לעברית: הליגה הפדרלית) היא הליגה הבכירה בגרמניה ובמסגרתה משחקים המועדונים המובילים המתחרים על התארים הלאומיים. המושג גם קיים בכדורגל האוסטרי (הבונדסליגה האוסטרית) והוא מתייחס לליגה בה משחקים המועדונים הבכירים באוסטריה.

גרמניה התחילה מאוחר יחסית את שיטת הליגה הבכירה, בניגוד למדינות אחרות. הבונדסליגה הוקמה בשנת 1963, ובמשך השנים עברה שינויים ופיתוחים. צורת הארגון והמבנה של הליגה ממשיכה להתפתח גם בשנים אלו. הבונדסליגה מדורגת (בסוף עונת 2011) במקום השלישי בדירוג אופ"א, אחרי הליגה האנגלית והליגה הספרדית.‏[1]

קבוצות הבונדסליגה לעונת 2014/2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה עיר אצטדיון תכולה
אאוגסבורג אאוגסבורג SGL ארנה 30,660
איינטרכט פרנקפורט פרנקפורט קומרצבנק ארנה 51,500
באייר לברקוזן לברקוזן באיי ארנה 30,210
באיירן מינכן מינכן אליאנץ ארנה 71,137
בורוסיה דורטמונד דורטמונד זיגנאל אידונה פארק 80,645
בורוסיה מנשנגלדבך מנשנגלדבך בורוסיה פארק 54,010
הופנהיים זינסהיים ריין-נקר ארנה 30,150
המבורג המבורג אימטק ארנה 57,000
הנובר 96 הנובר HDI ארנה 49,000
הרטה ברלין ברלין האצטדיון האולימפי 74,244
וולפסבורג וולפסבורג פולקסווגן ארנה 30,000
ורדר ברמן ברמן וזרשטדיון 42,100
מיינץ 05 מיינץ קופאס ארנה 34,000
פ.צ. קלן קלן אצטדיון ריין אנרגי 50,000
פאדרבורן 07 פאדרבורן בנטלר ארנה 15,300
פרייבורג פרייבורג דרייזמשטדיון 24,000
שאלקה 04 גלזנקירשן פלטינס ארנה 61,673
שטוטגרט שטוטגרט מרצדס-בנץ ארנה 60,441

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבונדסליגה מחולקת לשתי ליגות, הראשונה, והבכירה בגרמניה, נקראת "הבונסדסליגה הראשונה" או בקיצור "הבונדסליגה". הליגה השנייה נקראת "הבונדסליגה השנייה". כל הקבוצות המשחקות בליגות הללו הן מקצועיות ומאורגנות. שאר הקבוצות, המשחקות בליגות מתחת לליגה השנייה נחשבות לקבוצות חובבניות. הבונדסליגה השנייה נוצרה בשנת 1974 כאשר לפניה הייתה מתחת לבונדסליגה הראשונה ה"רג'יונל-ליגה". מבין הליגות שמתחת לליגה השנייה ה"רג'יונל-ליגה" היא אולי היחידה שסופגת מעט מהמקצועיות של הליגות העליונות בגלל ירידתן של קבוצות בכל עונה מהליגה השנייה אליה.

רוב הליגות הנמצאות מתחת לליגה השנייה מחולקות למחוזות. לדוגמה: ה"רג'יונל-ליגה", הנמצאת מתחת לליגה השנייה מחולקת למחוזות צפון ודרום וה"אובר-ליגה", הליגה הרביעית בגרמניה, מחולקת לתשעה אזורים לפי מדינות או אזורים אורבניים מרכזיים. החלוקה למחוזות עברה שינויים עם הזמן לפי מספר הקבוצות מכל אזור במדינה ולא לפי חלוקה עיוורת. בתחילת שנות ה-90 עברה הליגה השינויים מספר בגלל התנאים השונים שנוצרו בגרמניה שאחרי האיחוד וכן מהאינטגרציה של שתי הנבחרות הלאומיות של כל אחת מהמדינות שאוחדו יחד.

כל קבוצה המשחקת בבונדסליגה חייבת באישור לשחק אחרת היא תורד לאחת הליגות האזוריות. על מנת לקבל אישור שכזה על הקבוצה להיות בעלת תקציב מוסדר ולעמוד במספר סטנדרטים קבועים מראש.

כמו בכל מדינה אחרת, ישנם מספר יתרונות בהשתתפות בבונדסליגה והם:

  • אחוזי צפייה גדולים הולכים לשידורי משחקי הבונדסליגה מלכל ליגה אחרת.
  • מספר האוהדים של קבוצות בבונדסליגה הראשונה גבוה בהרבה מבליגות נמוכות, לדוגמה, מועדון ממוצע בבונדסליגה משיג כ-30,000 אוהדים, פי שניים ממועדון ממוצע בליגה השנייה ופי כמה מקבוצה בליגה השלישית ומטה.
  • בזכות הפרסום והיוקרה של ההשתתפות בבונדסליגה קל יותר לקבוצות להשיג ספונסרים שונים.
  • בזכות ההשפעות הכלכליות של ההשתתפות בבונדסליגה קל יותר לקבוצות המשחקות בה להביא שחקנים מוכשרים, גם מחוץ לגרמניה, לשחק בקבוצה מה שעוזר להישגים ולאחר מכן לרווחים.

מהבנודסליגה יצאו מספר מועדונים מפורסמים ברמה הבינלאומית דוגמת באיירן מינכן, שאלקה 04, ורדר ברמן, בורוסיה דורטמונד ובאייר לברקוזן המשחקות כולן נכון להיום בבונדסליגה הראשונה.

למרות זאת, קבוצת המבורג היא בעלת התואר הנחשב של הקבוצה היחידה ששיחקה בבונדסליגה מאז הקמת הליגה בשנת 1963.

בתום כל עונה, שתי הקבוצות שנמצאות בתחתית הליגה הראשונה יורדות בעונה שלאחר מכן לליגה השנייה בעוד ששתי הקבוצות הטובות ביותר בליגה השנייה עולות בעונה שלאחר מכן לליגה הראשונה.הקבוצה במקום ה 16 בליגה הראשונה משחקת סיבוב נוק-אאוט (בית וחוץ) נגד הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגה השנייה, כשהמנצחת משחקת בליגה הראשונה.

משחקי הליגה נמשכים בין חודש אוגוסט ועד סוף חודש מאי כאשר ישנה הפסקת חורף בין אמצע דצמבר לסוף ינואר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדוני ספורט מקומיים היו קיימים עוד לפני תחילת המאה ה-20 אך התחזקו בסוף המאה ה-19 עם הקמת מועדונים אזוריים ששילבו מספר סוגי ספורט, ביניהם כדורגל שהיה תחום ספורט נפוץ באותם הימים בגרמניה.

בתחילה לא הייתה ליגה אחת מסודרת אלא מספר ליגות אזוריות וחובבניות בעיקרן. בליגות אלו, הקבוצות שהיו מגיעות לראש הטבלה בליגה המקומית היו משחקות משחקי הצלבה בין הליגות השונות על מנת לזכות בגביע הארצי הכולל. ב-28 בינואר 1900 הוקמה התאחדות הכדורגל של גרמניה בלייפציג והיו חברות בה 86 קבוצות כדורגל מרחבי גרמניה. התחרות הלאומית המוכרת הראשונה נערכה בשנת 1903 והאלופה הייתה לייפציג (שמאוחר יותר הפך ללוקומטיב לייפציג בגרמניה המזרחית) שניצחה במשחק הגמר את מועדון הכדורגל פראג בתוצאה 2-7 במשחק שנערך בהמבורג ב-31 במאי.

הכדורגל ברייך השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הנאצים לשלטון, היו ניסיונות להתערב בכל תחומי החיים, כולל הספורט והכדורגל הגרמני. רוב האיגודים הספורטיביים והקבוצות הוצאו מהליגות השונות ובמקומם קמו מועדונים שמומנו על ידי המפלגה הנאצית. על מנת להצטרף למועדון שהיה תחת התאחדות הכדורגל הגרמנית, היה על המועמד לקבל שתי המלצות מאנשים שאינם מרקסיסטים. התאחדות הכדורגל איבדה באיטיות את עצמאותה והפכה ל"הארגון לחינוך הגופני של הרייך השלישי".

תחת שלטון הנאצים נערך שינוי מקיף בכל הרכב הליגה ובמבנה שלה. בין השאר, נאסרה השתתפותם של יהודים ובני מיעוטים שונים בארגוני ספורט כאלו או אחרים תחת התאחדות הכדורגל של הרייך השלישי. הליגה חולקה ל-16 מחוזות שונים בשיטת סידור שנמשכה עד לשנת 1945. בשנה זו, עם נפילת גרמניה הנאצית, שונה הרכב הליגה. לפני עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933 התחרו 600 קבוצות על הזכייה בתואר האליפות. השלטון שינה את המצב, ומספר הקבוצות ירד ל-170 קבוצות בלבד. כתוצאה מכך, הוגדלה התחרותיות בזכייה באליפות. טורניר הגביע הגרמני הומצא בשנת 1935, והקבוצה הראשונה שזכתה בו הייתה נירנברג.

התקופה שלאחר המלחמה והקמת הבונדסליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייד לאחר המלחמה, כשגרמניה הייתה תחת כיבוש בעלות הברית נאסרה פעילותם של כל הארגונים, כולל ארגוני הספורט. אולם כבר בשנת בשנת 1946 הורשו ארגוני ספורט שלא היו בעלי זיקה פוליטית כזו או אחרת להפעיל קבוצות כדורגל ומספר מועדונים חודשו. הליגה החלה לפעול בעונת 1946/1947 על בסיס אזורי ובשנת 1948 זכתה באליפות גרמניה נירנברג באליפות הראשונה לאחר חידוש המשחקים בגרמניה בניצחון 1-2 על קייזרסלאוטרן.

מאז שנת 1946 כל קבוצה שניצחה לא זכתה בגביע ויקטוריה לאלופות בגלל שבתוך המהומה שלאחר המלחמה נעלם הגביע ולכן כל הקבוצות שזכו נרשמו על הגביע החדש, שנקרא "צלחת הסלט" בגלל צורתו שניתן לאלופה בכל שנה. הגביע הגרמני חזר לפעולתו רק בשנת 1953 עם ניצחון של רוט-וייס אסן.

ההפסד של הנבחרת הלאומית בתוצאה 1-0 נגד נבחרת יוגוסלביה בצ'ילה במונדיאל 1962 היה הקש ששבר את גב הגמל שגרם להקמת הליגה הגרמנית. הליגה הוקמה בדורטמונד ב-28 ביולי 1962 והעונה הראשונה בה הייתה עונת 1963/1964. הליגה הוקמה לפי מבנה הפרמייר ליג באנגליה שהוקמה ב-1888.

באותה עת היו חמש ליגות-על שחולקו לפי מחוזות-צפון, דרום, דרום-מערב וברלין. מזרח גרמניה הייתה נפרדת והקבוצות בה שיחקו בצורה נפרדת. 46 קבוצות ניסו להעפיל לליגה החדשה שהוקמה אך רק 16 העפילו אליה בעונה הראשונה בה התקיימה. בשנת 1965 גדל מספר הקבוצות ל-18.

הקבוצות שהעפיל לבונדסליגה היו:

שנות ה-60 וה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה החדשה פגשה מהר מאוד את המוני האוהדים שהיו באים למשחקי הקבוצות החשובות במדינה. אף קבוצה לא הצליחה לבסס את עצמה בראית הטבלה בשנות ה-60 - בשבע אליפויות בשבע השנים שמהקמת הליגה ועד לשנת 1970 בכל עונה זכתה אלופה אחרת בתואר. בעונת 1965/1966 ראתה הליגה קבוצה חדשה שעלתה אליה בשם באיירן מינכן ובעונת 1968/1969 הקבוצה זכתה באליפות הראשונה שלה בדרכה להיות המועדון החזק ביותר בגרמניה אי פעם.

בשנות ה-60 גם התרחש המאורע המוזר ביותר שנראה בבונדסליגה. רישיונה של הרטה ברלין נלקח ממנה בעונת 1964/1965 בגלל שעברה על חוקי השכר של ההתאחדות הגרמנית ולכן הורדה לליגת-מחוז ברלין (מתחת לבונדסליגה עדיין התנהלו ליגות לפי מחוז). הסיבה לעבירה על חוק השכר הייתה ניסיון נואש בברלין למשוך שחקנים לברלין בעת שנבנית חומת ברלין והיה מתח של המלחמה הקרה באוויר בברלין. הקבוצות שהיו באותה עת החלשות בטבלה, קארלסרוהה ושאלקה 04 ניסו לקבל את מקומה של הרטה ברלין ולא לרדת לליגות האזוריות. באותה העונה הוחלט להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל-18 במקום 16 כפי שהיה נהוג. במצב שכזה היו אמורות לעלות שתי קבוצות מהליגות האזוריות על מנת להגדיל את מספר הקבוצות בליגה. בגלל לחצי המלחמה הקרה ובגלל הכבוד לבירה לשעבר של גרמניה, ברלין, הוחלט להעלות קבוצה ממחוז ברלין במקומה של הרטה ברלין. לכן, הוחלט על העלתה של טסמניה 1900 ברלין לליגה הראשונה במקומה של הרטה אך הצעד, שנראה תחילה נכון, התברר כטעות גדולה שכן הקבוצה לא הייתה מוכנה כלל לליגה הזאת והציגה את העונה הגרועה בכל הזמנים של קבוצה כלשהי בבונדסליגה.

נבחרת מערב גרמניה הופיעה עוד פעם אחת בשנות ה-60 בגמר גביע העולם בכדורגל, במונדיאל 1966 שם הפסידה לנבחרת אנגליה בתוספת הזמן משער שמהווה עד היום שאלה באשר לקיומו.

בשנות ה-70 נתגלה בכדורגל הגרמני סקנדל גדול בבונדסליגה כאשר היה חשד שמנג'ר קבוצת קיקרס אפנבאך, הורסט גרגוריו קנלאס מכר משחקים נגד קבוצות אחרות. הפרשייה נקשרה גם לקבוצות פ.צ. קלן, שאלקה 04, ארמיניה בילפלד והרטה ברלין. מספר שחקנים לא הורשו יותר לשחק וקבוצת ארמיניה בילפלד איבדה את כל הנקודות שהרוויחה בעונת 1971/1972 וירדה לליגה האזורית שלה בתום העונה.

בשנות ה-70 גם החלה התחזקות של הכדורגל הגרמני. זה התחיל בזכייה של נבחרת מערב גרמניה במונדיאל 1974 וכן שלוש זכיות רצופות של באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (בשנים 1974, 1975 ו-1976) וכן זכייה של בורוסיה מנשנגלדבאך בגמר גביע אופ"א בשנת 1975. בעונת 1977/1978 החלו קבוצות כדורגל בבונדסליגה להביא שחקני כדורגל מחוץ לגרמניה כדי לחזק את ההרכב.

בשנות ה-70 הבונדסליגה כבר החלה להישלט על ידי מעצמות כדורגל שונות. בורוסיה מנשנגלדבאך הייתה הקבוצה הראשונה שהצליחה להגן על התואר בעונת 1970/1971. באיירן מינכן נהייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות בעונות 1971/1972, 1972/1973 ו-1973/1974. בורוסיה מנשנגלדבאך השוותה בשלישיית אליפויות משלה לאחר מכן. לאחר אליפויות בודדות של פ.צ. קלן והמבורג זכתה באיירן מינכן שוב בתואר ובכך השוותה עם בורוסיה מנשנגלדבאך את ארבע האליפויות בעשור אחד.

משנות ה-80 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 החלה נסיגה במספר הצופים שהיו מגיעים למשחקי הכדורגל. כך לדוגמה במשחק ממוצע בעונת 1977/1978 היו מגיעים למשחק 26,000 צופים בעוד שבמשחק דומה בעונת 1985/1986 היו מגיעים רק כ-17,600 צופים. הסיבות העיקריות לדבר זה הן התפתחות החוליגניות והנאו-נאצים. הליגה גם החלה להיחלש בגלל חוסר רצון של שחקנים לשחק בגרמניה בעיקר בגלל הכר הגבוה שהיו זוכים לו שחקנים בסרייה א' באיטליה השכנה וכן בגלל חוזקתה של באיירן מינכן שמספר קבוצות כבר החלו להתייאש מהסיכויים לזכות באליפות כנגד באיירן מינכן.

אך בסוף שנות ה-80 השתפר המצב לטובה משתי סיבות. הראשונה היא שהכדורגל הגרמני זכה לזכויות שידור בטלוויזיה הגרמנית, מה שעזר לפיתוח הבונדסליגה. הסיבה השנייה הייתה איחוד גרמניה ועם התווספות הקבוצות ממזרח גרמניה גדלה התחרות ועם גדילת התחרות גדל הרצון של השחקנים לשחק בגרמניה ולא לעזוב לליגות שכנות.

בשנת 1991, שנה לאחר איחוד גרמניה צורפה התאחדות הכדרוגל של מזרח גרמניה להתאחדות הכדורגל של גרמניה. הקבוצות המזרח-גרמניות שולבו בכל הליגות השונות לפי המבנה שהיה נהוג לפני כן מכיוון שלפני האיחוד הוכן השטח לאיחוד המצופה עם מועדונים נוספים מהחלק המזרחי. בגלל האיחוד גדל מספר הקבוצות בבונדסליגה בעונת 1991/1992 ל-20 במקום 18 בגלל כניסתן של שתי קבוצות ממזרח גרמניה, דינמו דרזדן והאנזה רוסטוק. בעונה שלאחר מכן חזר מספר הקבוצות בבונדסליגה ל-18 קבוצות כאשר דינמו דרזדן הצליחה להישאר בעוד שרוסטוק ירדה לבונדסליגה השנייה. הקבוצות היחידות ממזרח גרמניה לשעבר שהצליחו להגיע להישגים כלשהם בבונדסליגה היו לייפציג ואנרגי קוטבוס בעוד ש-6 קבוצות ממזרח גרמניה שיחקו בבונדסליגה השנייה.

בתחילת עונת 1995/1996 החלו בבונדסליגה לאמץ את שיטת הניקוד החדשה שהחלה להיות נהוגה בשאר אירופה שלפיה קבוצה שמנצחת במשחק זוכה ב-3 נקודות ולא ב-2 כפי שהיה נהוג לפני כן. סיבה זו גרמה למאמץ רב יותר של המאמנים והשחקנים לזכות במשחקים ובכך להשיג פער מקבוצות אחרות יותר בקלות מבעבר.

מאז תחילת שנות ה-90 הבונדסליגה זכתה למספר רב של אוהדים שהיו פוקדים את משחקי הליגה. הסיבה האפשרית היא זכייתה של נבחר גרמניה במונדיאל 1990 ולאחר מכן ביורו 1996. לקבוצות באותה עת גם ניתן חופש גדול יותר באשר למיסחור הקבוצה והשחקנים שבה.

מאז הקמת הבונדסליגה ב-24 באוגוסט 1963 שיחקו בבונדסליגה 49 קבוצות שונות. על מנת לחגוג את חגיגות ה-40 שנה לקיומה של הבונדסליגה שוחק משחק ראווה ב-24 באוגוסט 2003 בין המבורג, שנודעה בכך שהייתה הקבוצה היחידה שמעולם לא ירדה ליגה מהבונדסליגה, לבין קבוצת באיירן מינכן שנחשבת לקבוצה הדומיננטית ביותר בכל הזמנים בגרמניה ואשר זכתה בעונה לפני כן באליפותה ה-17 במספר.

העניין הציבורי בשחקנים הגרמנים גבר בשנת 2006 כאשר גרמניה אירחה את מונדיאל 2006 בארצה.

בעונת 2005/2006 זכתה באיירן מינכן לראשונה בדאבל כאשר זכתה באליפות הבונדסליגה וגם בגביע הגרמני באותה העונה.

השתתפות מועדונים גרמנים בתחרויות אירופיות על פי מיקומן בטבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקומות ראשון, שני, שלישי בטבלה - השתתפות בטוחה בשלב הבתים בליגת האלופות אוטומטית
  • מקום רביעי - הקבוצה משחקת בשלב ההעפלה השלישי של ליגת האלופות כאשר אם היא ניצחה היא מעפילה לשלב הבתים בליגת האלופות ואם הפסידה נכנסת לליגה האירופית
  • זוכת הגביע הגרמני - מעפילה לשלב הבתים של ליגה האירופית:
    • אם הקבוצה כבר התקבלה לליגת האלופות, הקבוצה שהפסידה לה בגמר תזכה בכרטיס לליגה האירופית
    • אם שתי הקבוצות שהעפילו לגמר הגביע הגרמני כבר זכו בכרטיסי העפלה לליגת האלופות, הקבוצה המדורגת שביעית בליגה מקבלת כרטיס לליגה האירופית
  • מקומות חמישי ושישי: מעפילים לליגה האירופית
  • מקום 16: משחקת סיבוב נוק-אאוט (בית וחוץ) נגד הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגת הבונדסליגה השנייה, כשהמנצחת מעפילה לבונדסליגה.
  • מקומות 17-18: יורדים לליגת הבונדסליגה השנייה.

מאמן השנה בכדורגל הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס מאמן השנה בכדורגל הגרמני המוענק מאז 2002. הזוכה נבחר בהצבעה על ידי עיתונאי כדורגל גרמנים, ומפורסם במגזין הספורט קיקר.

שנה מאמן מועדון
2002
קלאוס טופומולר
באייר לברקוזן
2003
פליקס מגאת'
שטוטגרט
2004
תומאס שאף
ורדר ברמן
2005
פליקס מגאת'
באיירן מינכן
2006
יורגן קלינסמן
נבחרת גרמניה בכדורגל
2007
ארמין פה
שטוטגרט
2008
אוטמאר היצפלד
באיירן מינכן
2009
פליקס מגאת'
וולפסבורג
2010
לואי ואן חאל
באיירן מינכן
2011
יורגן קלופ
בורוסיה דורטמונד
2012
יורגן קלופ
בורוסיה דורטמונד
2013
יופ היינקס
באיירן מינכן

אליפויות לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן טבלת אליפויות גרמניה לפי מועדון, כולל אליפויות בתקופה שקדמה להקמת הבונדסליגה:‏[2]

מועדון אליפויות סגנויות שנות זכייה
באיירן מינכן 24 10 1932, 1969, 1972, 1973, 1974, 1980, 1981, 1985, 1986, 1987, 1989, 1990, 1994, 1997, 1999, 2000, 2001, 2003, 2005, 2006, 2008, 2010, 2013, 2014
נירנברג 9 3 1920, 1921, 1924, 1925, 1927, 1936, 1948, 1961, 1968
בורוסיה דורטמונד 8 5 1956, 1957, 1963, 1995, 1996, 2002, 2011, 2012
שאלקה 04 7 9 1934, 1935, 1937, 1939, 1940, 1942, 1958
המבורג 6 8 1923, 1928, 1960, 1979, 1982, 1983
שטוטגרט 5 4 1950, 1952, 1984, 1992, 2007
בורוסיה מנשנגלדבך 5 2 1970, 1971, 1975, 1976, 1977
ורדר ברמן 4 7 1965, 1988, 1993, 2004
פ.צ. קייזרסלאוטרן 4 4 1951, 1953, 1991, 1998
פ.צ. קלן 3 7 1962, 1964, 1978
לוקומוטיב לייפציג 3 2 1903, 1906, 1913
גרויטר פירת' 3 1 1914, 1926, 1929
הרטה ברלין 2 5 1930, 1931
ויקטוריה ברלין 2 2 1908, 1911
מועדון ספורט דרזדן 2 1 1943, 1944
הנובר 96 2 0 1938, 1954
קרלסרוהה FV 1 2 1910
הולשטיין קיל 1 2 1912
מינכן 1860 1 2 1966
פורטונה דיסלדורף 1 1 1933
איינטרכט פרנקפורט 1 1 1959
בלאו-וייס 1890 ברלין 1 0 1905
פרייבורג FC 1 0 1907
קרלסרוהה 1 0 1909
ראפיד וינה 1 0 1941
מנהיים 1 0 1949
רוט-וייס אסן 1 0 1955
איינטרכט בראונשווייג 1 0 1967
וולפסבורג 1 0 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Germany.svg הבונדסליגה, עונת 2014/2015

אאוגסבורגאיינטרכט פרנקפורטבאייר לברקוזןבאיירן מינכןבורוסיה דורטמונדבורוסיה מנשנגלדבךהופנהיים
המבורגהנובר 96הרטה ברליןוולפסבורגורדר ברמןמיינץ 05פ.צ. קלןפאדרבורן 07פרייבורגשאלקה 04שטוטגרט

ליגות הכדורגל העליונות של אירופה (אופ"א)

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיי פארואיסלנדאירלנדאלבניהאנגליהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהגאורגיהגיברלטרגרמניהדנמרקהולנדהונגריהויילסטורקיהיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסן מרינוסלובניהסלובקיהספרדסקוטלנדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצפון אירלנדצרפתקזחסטןקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ