ארגמון קהה קוצים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgארגמון קהה קוצים
Hexaplex trunculus found on Israeli coastal plain near Tel Shikmona (2).JPG
קונכיית ארגמון קהה קוצים עם פריט חי (ה'שערות'
על הקונכייה הן צמידה ביולוגית ולא חלק מהקונכייה)
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
משפחה: ארגמוניים
סוג: Hexaplex
תת־סוג: Trunculariopsis
מין: ארגמון קהה קוצים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hexaplex trunculus
‏(ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה
מפת תפוצה
שמות נוספים
  • Murex trunculus
  • Phyllanotus trunculus
  • Truncullariopsis trunculus
ערימת קונכיות של ארגמון קהה קוצים
הפתח של קונכיית הארגמון

ארגמון קהה קוצים (שם מדעי: Hexaplex trunculus) הוא חילזון ימי טורף ממשפחת הארגמוניים. לחילזון חשיבות מבחינה היסטורית והלכתית מכיוון שבמחקר מיוחס לו שימוש להפקת הצבעים ארגמן ותכלת. בנוסף החילזון משמש למאכל באיטליה, ספרד, יוון ופורטוגל.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגמון נפוץ בעיקר בחופי הים התיכון והים השחור, וכן במערב האוקיינוס האטלנטי (בעיקר בספרד, פורטוגל, מרוקו , האיים הקנריים והאיים האזוריים). הארגמון נפוץ במים רדודים בחופים מוגנים (כגון נמלים ומפרצים).

צורת הקונכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקונכיית הארגמון צורת חרוט רחב ואורכה בין 4 ל-10 ס"מ גודל ממוצע 8 ס"מ, ויש לה צריח גבוה עם 7 פתולים (בפרטים צעירים ישנם פחות) כשהסיבוב האחרון רחב יותר. לרוחב הקונכייה יש פסים כהים המשתנים בצורה ובצבע בקונכיות שונות. לעתים גדלים מעין קוצים על דפנות הקונכייה ומשווים לה מראה מחוספס.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגמון ניזון מרכיכות, חלזונות, צדפות, דגי גרם ודגי סחוס מתים, מסרטני נזיר וממגוון של בשר ממקורות ימיים או יבשתיים. תזונה זו מסבירה את תפוצתו הנרחבת בנמלי דיג ומעגנים שבהם נזרקות למים שאריות מהדיג. הארגמון משתק את טרפו באמצעות נוזל המיוצר בבלוטה תת-זימית המכילה מורקסין (אותו נוזל משמש לייצור צבע התכלת). כדי לאכול חלזונות הוא קודח חור בקונכייתם בעזרת המגרדת וחומר שהוא מפריש שמרכך את הקונכייה, בשביל להפריד קשוות של צדפות הוא משתמש בשרירי הרגל. פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע,‏[1] כותב שהיו צדים את הארגמון על ידי הורדת רשת מלאת רכיכות למים, הארגמון היה מריח את הרכיכות ונצמד לרשת.

שימוש לצביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תעשיית ייצור וצביעת הארגמן בחופי ארץ ישראל, תכלת וארגמן בעולם העתיק

אריגים הצבועים בתכלת וארגמן נחשבו למצרך יוקרה בעולם העתיק, ובתקופות מסוימות הוטלה הגבלה על ייצורם והפצתם. ככל הנראה המינואים גילו לראשונה את העובדה שניתן להפיק צבע מהנוזל שמיוצר בבלוטה התת-זימית. על ידי הרתחה בת מספר ימים התקבל הצבע. חוזק קרינת השמש במהלך התהליך קבעה אם הצבע יהיה תכלת או ארגמן, קרינה חלשה הייתה נותנת ארגמן וקרינה חזקה הייתה נותנת תכלת‏[2][3]. האריגים שנצבעו נקראו בפי היוונים והרומאים פּוּרְפּוּרָה (purpura). תעשיית הצבע התפשטה בכל המזרח התיכון ובמיוחד הצטיינו בכך הפיניקים.

ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. ראויים לציון מיוחד הממצאים באזור צור שהייתה מובילת תעשיית התכלת בעולם העתיק- ערימה ענקית (100 מ' אורך, 2.5 רוחב ו- 2-3 מ' גובה) של קונכיות ארגמונים חתוכות באזור בלוטת הצבע ומופרדות משאר סוגי הקונכיות‏[4], כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים. נמצאו עדויות לצביעה גם במספר מקומות נוספים במזרח התיכון, בין השאר באי ג'רבה.

הפסקת השימוש בארגמון קרתה, ככל הנראה, במספר שלבים. בשנת 424 הרומאים ששלטו בתעשיית התכלת הלאימו אותה, בשנת 638 כבשו הערבים את החלק המזרחי של האימפריה הביזנטית ותעשיית התכלת הצטמצמה לאזור קושטא. הכיבוש הצלבני (1185) ולאחר מכן הטורקי (1461), של האימפריה הביזנטית חיסל את התעשייה.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת

צבע התכלת שימש לצביעת פתילי הציצית וכן לחלקים במשכן ובגדי הכהונה. רוב מוחלט של החוקרים הצביעו על הארגמון כחילזון שממנו הפיקו (לבד, או בשיתוף חלזונות אחרים ממשפחת הארגמוניים) את צבע התכלת. בין הרבנים ישנה מחלוקת אם הזיהוי הינו וודאי ברמה מספיקה. כיום, עמותת פתיל תכלת מייצרת פתילי ציצית צבועים בתכלת המופקת מארגמון. מכיוון שבישראל הארגמון הוא חיה מוגנת, מייבאים את הצבע מארצות שבהן צדים אותו למאכל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארגמון קהה קוצים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: פליניוס הזקן על חלזונות הארגמן, תולדות הטבע כרך ט', פרק 60 ופרק 61.
  2. ^ O Elsner - Dyes in History and Archaeology, 1992
  3. ^ ברוך סטרמן, המדע של התכלת (עמודים 10), 1996 (אנגלית)
  4. ^ האנציקלופדיה העברית, הערך: ארגמן צורי.