id Software

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
id Software LLC
נתונים כלליים
סוג חברת פיתוח משחקי מחשב
מייסדים ג'ון קארמק
אדריאן קארמק
ג'ון רומרו
טום הול
תקופת הפעילות 1991–הווה (כ־33 שנים)
חברת אם זנימקס מדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ריצ'רדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי ארצות הבריתארצות הברית ריצ'רדסון, טקסס, ארצות הברית
בעלות עצמאית (1991-2009)
ZeniMax Media ‏(2009-הווה)
ענפי תעשייה משחקי מחשב
מוצרים עיקריים סדרת Wolfenstein
סדרת דום
סדרת Quake
עובדים 200+ (נכון ל-2011)
 
www.idsoftware.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

id Software (קרי: אִיד) היא חברת פיתוח משחקי מחשב אמריקנית מריצ'רדסון שבטקסס. החברה, שהוקמה בידי 4 פורשים מחברת Softdisk אשר הפיצה עיתון אלקטרוני - ג'ון קארמק, ג'ון רומרו, טום הול ואדריאן קארמק - אחראית לכמה מפריצות הדרך החשובות ביותר בתעשיית משחקי הווידאו, ובפרט ז'אנר משחקי היריות בגוף ראשון בתלת-ממד, בהם הטירה הנאצית, DOOM, Quake ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון קארמק, יליד 1970 שעבד אז בחברת הפיתוח SoftDisk, פגש בתחילת שנות ה-90 את ג'ון רומרו ואדריאן קארמק. לאחר זמן קצר החליטו ליצור השלושה, אחרי העבודה, את משחק המחשב הראשון שלהם בשם "Gamers Edge". לאחר הצלחת המשחק, נציג מחברת Apogee Software (לימים 3D Realms) יצר עמם קשר, והציע להם לפתח משחקים ש-Apogee תפיץ, אולם ב-SoftDisk עלו על העניין, מה שהוביל לפיטוריהם של קארמק והשאר. ב-1 בפברואר 1991, הקים קארמק יחד עם רומרו, הול ואדריאן קארמק את id, ובאותה שנה שוחרר המשחק הראשון מבית היוצר שלהם והוא Commander Keen[1]. קארמק פיתח שיטה מיוחדת להצגת גרפיקת דו מימד בגלילת צד על המחשב האישי, מה שהפך לפריצת דרך. החברה שהתמחתה בשחרור גרסאות Shareware למשחקיה, שחררה את הכותרים מצליחים הראשונים שלה דוגמת הטירה הנאצית וDOOM דרך Apogee Sofware באמצעות הזמנת המשחקים בדואר אלקטרוני, ורק מאוחר יותר התחילה לשחרר משחקים בצורה המסורתית שכללה קופסה עם דיסק ההתקנה של המשחק, דרך חברות הפצה אחרות דוגמת Activision, ועם הגדילה בפופולריות של פלטפורמת ההפצה הדיגיטלית סטים משחקי איד עברו גם לשם[2].

ב-24 ביוני 2009, נרכשה החברה על ידי תאגיד המדיה "זנימקס", שבין היתר רכש חברות נוספות בתחום פיתוח משחקי מחשב כגון Bethesda Game Studios. "זנימקס" עצמה נרכשה על ידי חברת "מיקרוסופט" בספטמבר 2020, תמורת 7.5 מיליארד דולר[3].

ביוני 2013, הודיע המנכ"ל טוד הולנסהד כי יפרוש לאחר 17 שנות עבודה. בסוף 2013 הודיע קארמק כי הוא פורש לחלוטין מהחברה ומתמסר לעבודה על Oculus Rift, משקפי מציאות מדומה שעל פיתוחם הוא והחברה החדשה בהנהלתו Oculus VR עבדו עליהם גם קודם לכן.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם החברה, id באותיות קטנות, מבוטא "אִיד". השם המקורי של קבוצת המפתחים בתחילת שנות התשעים, Ideas from the Deep (רעיונות ממעמקים), קוצר במקור ל-id כראשי תיבות של המונח "in demand" (בביקוש). הקבוצה חשבה שהפירוש "עלוב", אך לאחר שהוזכרה תורת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, לפיה האיד הוא מרכז ה"יצרים הטבעיים" של הנפש, המפתחים אימצו את השם ואיתו הפירוש הפרוידיאני[4].

משחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשיך את ההצלחה של קומנדר קין, Wolfenstein 3D (תורגם לעברית כ "הטירה הנאצית"), המשחק הבא שלהם, כבר שינה את תחום משחקי המחשב מן הקצה. המשחק שוחרר ב-1992, כשקארמק היה רק בן 22, ולמעשה יצר ז'אנר חדש והוא משחקי היריות בגוף ראשון בתלת מימד. כבר לאחר השחרור, קארמק שהוא גם המפתח הראשי בחברה, התחיל לעבוד על מנוע משחק חדש שישרת את הכותר הבא שלו, DOOM. המשחק ששוחרר ב-1993 ועסק בפלישת שדים מהגיהנום, כמו גם המשכו שיצא שנה לאחר מכן, הפכו את למעצמת משחקים מצליחה אך עם זאת עמדו במרכז מחלוקת על השימוש באלימות גרפית במשחקי מחשב בעקבות מספר אירועים אלימים ביותר בארצות הברית ובעולם ובהם הטבח בתיכון קולומביין. כבר לאחר שחרור דום 2, התחילו לעבוד בחברה על המשחק Quake שפותח באמצעות המנוע Quake engine, מנוע גרפי מתקדם, שבמקום השימוש בספרייטים כדי ליצור את הסביבה והמודלים התלת־ממדיים, נעשה שימוש בפוליגונים שמאפשרים מראה הרבה יותר ריאליסטי ולראשונה גם בהאצת גרפיקה מבוססת חומרה בעזרת הספרייה הגרפית OpenGL. המנוע, שהיה הראשון ששוחרר כקוד פתוח, זכה למודיפיקציות רבות כגון GoldSrc והמשיך להוות בסיס מסוים למשחקים הבאים של החברה: Quake 2, שיצא ב-1997 ומבוסס על מנוע id Tech 2 שהוא שיפור טכני ל-Quake engine; משחק הרשת Quake 3: Arena, אחד ממשחקי הרשת המצליחים ביותר; והמשחק Return to Castle Wolfenstein, שגם הוא וגם Quake 3 מבוססים על המנוע id Tech 3, מנוע שגלגוליו הרבים מובילים אותנו אל סדרות Call Of Duty,‏ Medal of Honor ועוד.

כמו כן, השתתפו id בפיתוחם של סדרות המשחקים Heretic ו-HeXen, סדרות משחקים בעלות אותה עלילה בדיונית שגם השתמשו באותם מנועים כמו דום ו-Quake 1 ו-2, שפותחו על ידי Raven Software.

ב-2004 יצא המשחק השלישי בסדרת דום, דום 3 שהיווה רימייק בעל עלילה מפותחת יותר ומבוססת אימה למשחק הראשון, והשתמש במנוע id Tech 4. במנוע השתמשו גם מספר משחקים נוספים, הן של id והן מבית היוצר של חברות אחרות לגמרי כמו Prey ו-Brink.

ב-2011 הושק המנוע, id Tech 5, ביחד עם המשחק Rage.

ב-2016 הושק המנוע החדש של החברה, id Tech 6 ביחד עם המשחק "דום".

עד יציאת המנוע id Tech 5, כל מנועי המשחק שפותחו על ידי החברה יצאו כתוכנה חופשית לרשות הציבור תחת הרישיון הציבורי הכללי של גנו, וזאת עקב מדיניות החברה אשר התבססה בזמנה על יחסו האוהד של קארמק לרעיון הקוד הפתוח. קארמק התכוון להוציא גם את id Tech 5 כתוכנה חופשית, אך התפטרותו ב-2013 מהנהלת החברה הובילה לנטישת הרעיון ומאז מנועי המשחק החדשים יותר של החברה לא מופצים עוד כתוכנה חופשית.

id הייתה בין החלוצות לפיתוח משחקים עבור לינוקס, וכותרים רבים של החברה הופצו, בין בדרך רשמית ובין בדרך לא רשמית, גם עבור לינוקס. רעיון זה בא מאישים כגון דייב ד. טיילור, דייוויד קירש וטימותי בסט, שעסקו גם בעצמם בהעברת כותרים תוצרת החברה ללינוקס, וכן מתמיכתם של בכירי id בראשם קארמק. עם זאת, קארמק הכריז כי לא תשוחרר גרסת לינוקס עבור המשחק Rage.

משחקי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת Wolfenstein[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wolfenstein 3D הידוע בעברית בתור "הטירה הנאצית"[5], ועוסק במלחמתו היחידה של חייל יהודי, בי. ג'יי. בלאזקוביץ', בחיילים ובכירים נאצים ולבסוף באדולף היטלר, והצלת אחותו ונסה בלאזקוביץ'[6].
  • Wolfenstein: Spear of Destiny - משחק המשך למשחק זה אשר יצא ב-1992 משתמש באותו המנוע. במשחק זה מנסה בלאזקוביץ' להשיב את "חנית הגורל" אשר נגנבה על ידי הנאצים, ושוב צריך להציל את אחותו ונסה.
  • Return to Castle Wolfenstein - המשך מעלליו של בלאזקוביץ' אשר יצא ב-2001 ומכיל גרפיקה משופרת אשר משתמשת במנוע id Tech 3. פותח בשיתוף עם Gray Matter Interactive.
  • Wolfenstein - משחק חדש בסדרה, שיצא ב-2009, אשר מהווה רימייק בעל עלילה משופרת לפרק הראשון במשחק המקורי (והמשך מסוים לRtCW) ומשתמש בגרסה משופרת של id Tech 4. פותח על ידי Raven Software[7].

בשנת 2010 חברת האם ZeniMax העבירה את הזכויות על הזיכיון לסטודיו שוודי בשם MachineGames, שפיתחה את שני משחקי ההמשך בסדרה: Wolfenstein: The New Order ו-Wolfenstein 2: The New Colossus, אשר מתרחשים במציאות אלטרנטיבית של שנות ה-60 של המאה ה-20 בה גרמניה הנאצית ניצחה במלחמת העולם השנייה.

סדרת דום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דום (זיכיון)
  • DOOM - הכותר המקורי, שעלילתו סובבת סביב נחת חלל המשרת בבסיס צבאי במאדים ונאלץ לעצור פלישת שדים מהגיהנום שהשתלטו על הבסיס, ולחקור את תעלומת הפלישה. יצא ב-1993[8].
  • דום II: גיהנום על כדור הארץ - משחק המשך, משתמש באותו מנוע של דום, ועוסק בפלישת אותם השדים מהגיהנום לכדור הארץ. יצא ב-1994.
חבילה בשם "דום האולטימטיבי" שוחררה באותה שנה שכוללת את שני המשחקים הראשונים בנוסף לפרק בונוס ושלבים נוספים
  • דום 3 - יצא ב-2004 ומהווה רימייק למשחק הראשון, בעל עלילה מורכבת יותר שמשלבת מוטיבים של משחק אימה-הישרדות[9].
  • דום - יצא בשנת 2016 ומהווה אתחול מחדש לסדרה[10].
  • דום הנצחי - מהווה גם המשך למשחק הקודם וגם מעין רימייק של Doom 2 משנות ה-90.

סדרת הרטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • heretic משחק פנטזיה שעוסק באלף שיצא לנקום באחד משלושת השדים שהשתלטו על הארץ שלו בעזרת קסם ושיצא ב-1994 במנוע דום.
  • Hexen: Beyond Heretic סיקוול להרטיק, כעת קרונוס מנסה להילחם בשני מבין שלושת האחים, קוראקס, יצא ב-1995 במנוע דום.
  • Hexen II המשך של המשחק הקודם, כעת Thyrion מנסה להילחם באח השלישי והחזק מכולם איידולון, יצא ב-1997 במנוע Quake.
  • Heretic II המשך של המשחק הראשון בסדרת קורבוס חוזר מהגלות שלו לאחר שהרג את הד'ספירל וגילה שמחלה פגעה בכל הארץ שלו, יצא ב-1998 במנוע Quake II.

סדרת Quake[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Quake - הכותר המקורי, שעסק בפלישת יצורים מיתיים (מבוססי העולם של ק'ת'ולהו מאת ה.פ. לאבקראפט) לכדור הארץ ובמסע בין ממדי. יצא ב-1996[11].
  • Quake 2 - יצא ב-1997 ועוסק במלחמת בני האנוש נגד חייזרים מגזע ה-Strogg, עלילה שאינה קשורה לכותר המקורי.
  • Quake 3: Arena - יצא ב-1999 והתמקד במשחק ברשת (בדומה למתחריו Unreal Tournament ו-Counter-Strike)
    • Quake 3: Team Arena הרחבה עצמאית שיצאה ב-2001 ומוסיפה אלמנטים חדשים למשחק, מצבי משחק חדשים וכן שיפורים למנוע.
  • Quake 4 - פותח על ידי Raven Software בשיתוף עם id ויצא ב-2005. עוסק בהמשך המלחמה בין בני האדם נגד ה-Strogg. משתמש במנוע id Tech 4.
  • קווייק וורס - פותח על ידי Splash Damage בשיתוף עם id על מנוע id Tech 4 משופר ויצא ב-2007, מתמקד במשחק לרשת בסגנון Wolfenstein: Enemy Territory על רקע תחילת פלישת ה-Strogg לכדור הארץ[12].
  • Quake Live - הושק ב-2009 והוא גרסת דפדפן חינמית ונטולת-אלימות-גרפית-ושפיכות-דם ל-Quake 3: Arena[13].
  • Quake Champions, נמצא כרגע בשלב בטא סגורה ועתיד להשתחרר במהלך 2017. מפותח על ידי איד ביחד עם Saber Interactive

סדרת Rage[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rage, הראשון להשתמש במנוע החדשני id Tech 5. יצא ב-2011 ועלילתו סובבת סביב הישרדות בעולם פוסט-אפוקליפטי.
  • Rage 2, מפותח בשיתוף עם סטודיו שוודי בשם Avalanche. יצא בחודש מאי 2019.

משחקים אשר אינם קשורים לסדרות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דייב המסוכן, על ידי Softdisk שיצא לראשונה ב-1988 (גרסת VGA ל-MS-DOS יצאה ב-1990) ופותח על ידי ג'ון רומרו לבדו. משחק פלטפורמה.
  • קומנדר קין, (1990 - 1991) - סדרת משחקי פלטפורמה קופצנית בעל אלמנטים של יריות.
  • Shadow Knights, שיצא ב-1991 והוא משחק דמוי נינג'ות.
  • Rescue Rover, משחק פאזלים שיצא ב-1991.

מחלוקות סביב משחקי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wolfenstein[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שהמשחק Wolfenstein 3D מכיל סממנים נאציים, כגון צלבי קרס ואת המנון המפלגה הנאצית - שיר הורסט וסל, המשחק נאסר להפצה ומכירה בגרמניה על פי החוק שאוסר על הצגת סמלים נאציים והפצתם[6]. כמו כן, ניתן לראות גם במשחק סממנים של עינויים, כמו כלובים רבים המכילים בתוכם שלדים. בנוסף, גופות רבות של הקורבנות קיימות בחדרים שונים[14].

המשחק השני בסדרה, return to castle wolfenstein משנת 2003, הוגדר על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית בתור משחק אנטישמי ביותר כיוון שבמצב הרשת היה אפשר לשחק את הנאצים[15].

עד 2019, שאר משחקי הסדרה, החל מWolfenstein 2009 והלאה, לא היו זמינים בחנות הסטים עבור השחקן הישראלי, אך היה ניתן להשיג עותקים פיזיים שלהם בחנויות משחקים לקונסולות השונות. החל משנה זו סטים הסירה את ההגבלה ועכשיו ניתן לקנות את משחקי הסדרה בישראל. אולם הכותר האחרון בסדרה, Wolfenstein: Youngblood, לא זמין גם הוא.

דום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק נחשב שנוי במחלוקת מאז יציאתו לשוק, בשל האלימות הגרפית והשטניזם המוצגים בו. גורמים שונים, בהם אנשי דת ופוליטיקאים הביעו דאגה מכך שהאנימציה התלת־ממדית, שנחשבה בתקופת הופעתו של המשחק חדשנית, תשמש סימולטור הריגה, ותעודד אנשים לבצע מעשי אלימות. לאחר הטבח בתיכון קולומביין בשנת 1999, צצו שמועות כי מבצעי הטבח נהגו לשחק במשחק ואף נטען שהשניים עיצבו שלבים במשחק המזכירים את בית הספר בו למדו כדי להתאמן לקראת הטבח[16]. אמנם אף אחד מהם לא עיצב שלבים המזכירים את בית הספר, אבל בבעלותו של אריק האריס היה אתר אינטרנט שיועד במקור לפרסום שלבים עבור המשחק, באותו סגנון מדע בדיוני-אימה שאפיין את המשחק המקורי. מאוחר יותר הפך האתר למעין בלוג, שכלל בדיחות וקטעי עיתונות קצרים הנוגעים למחשבותיו על הורים, בית ספר וחברים, הוראות לביצוע מעשי קונדס, הוראות להכנת מטען חבלה ויומנים שתיארו את מעשיו עם חברו ומאוחר יותר שותפו לטבח, דילן קלבולד. לאחר הטבח, השלבים שהאריס עיצב נודעו בשם "Harris Levels" ועד עצם היום הזה חלקם מופצים ברשת[17].

דום הנצחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דום הנצחי#שערוריית הפסקול

שערורייה נוספת אליה נקלעה החברה ב-2020, הקשורה אף היא לאחד ממשחקי סדרת "דום", הייתה שערוריית פסקול המשחק "דום הנצחי" שיצא במרץ אותה השנה. חשיפת הפרשה פגעה קשות במוניטין החברה בקרב הגיימרים, הובילה לקרע בין מיק גורדון, המלחין שעבד על פסקול המשחק, לבין החברה, ועוררה דיון ער בנושא היחסים בין חברות פיתוח משחקי מחשב לבין מוזיקאים שעסוקים בהלחנת פסקול המשחק ואינם עובדים בהכרח במסגרת החברה המפתחת.

אנשי מפתח בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים מעברה של id שלפי הספר "Masters of Doom" (שעסק בחברה) היו מעורבים בהצלחת החברה:

  • ג'ון קארמק - מייסד החברה, והמתכנת הראשי שאחראי על פיתוח המנועים הגרפיים וכן על פריצות דרך שהושגו במשך השנים.
  • ג'ון רומרו - המעצב הראשי לשעבר, שאופן עיצוב המשחקים שלו השפיע על כל המשחקים שאי פעם יוצרו על ידי id. התפטר זמן קצר לפני יציאת Quake.
  • טום הול - מתכנת ומעצב, אולץ להתפטר תוך כדי יציאת המשחק דום הראשון.
  • סנדי פטרסן - עיצב מפות למשחקים דום ודום 2, והיה האיש שהטמיע את האווירה ה"לאבקראפטיאנית" במשחק Quake. התפטר זמן קצר לפני יציאת קווייק 2.
  • אמריקן מק'גי - עיצב את השלבים לדום, דום 2, קווייק וקווייק 2, פוטר מהחברה ואז עבר לאלקטרוניק ארטס. כיום עובד כמפתח עצמאי. הוא היה אחראי ליצירתם של מספר כותרים רבי מכר דוגמת אליס וההמשך שלו אליס: הטירוף חוזר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Id Software בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר שאלתיאל, גיק בשבוע: ג'ון קארמק, באתר כלכליסט, 9 באוגוסט 2008}
    אליאב סלומון, איפה הם היום: ג'ון קארמק, באתר nana10
  2. ^ סיפורי הצלחה בעסקים, באתר גלובס, 7 באפריל 1998
  3. ^ אתר למנויים בלבד שגיא כהן, רכישת זנימקס ב-7.5 מיליארד דולר: מיקרוסופט רוצה להיות הנטפליקס של המשחקים, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2020
    אופיר דור, ‏עסקת ענק בשוק הגיימינג: מיקרוסופט רוכשת ב-7.5 מיליארד דולר את בת'סדה, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2020
  4. ^ דיוויד קושנר, Masters of Doom: How Two Guys Created an Empire and Transformed Pop Culture, ארצות הברית: Random House, 2003, ISBN 9780812972153
  5. ^ אתר למנויים בלבד נועה ליברמן-פלשקס, גם הטירה הנאצית בפנים: סדרות המשחקים הארוכות ביותר בהיסטוריה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2020
  6. ^ 1 2 עודד ירון, 20 שנה לוולפנשטיין 3D: המשחק עולה לרשת בחינם, באתר הארץ, 10 במאי 2012
  7. ^ עכבר העיר, זיכרון 2.0: השואה כמובילה תרבותית, באתר הארץ, 18 באפריל 2012
  8. ^ שחר סמוחה, משחק האימה הגדול מכולם, באתר הארץ, 28 במאי 2002
  9. ^ מישל מריוט, הניו יורק טיימס, האיש שמאחורי דום 3 מדבר, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2004
  10. ^ אתר למנויים בלבד אביב מזרחי, Doom 2016: הגיהנום מזמן לא היה כל כך כיפי, באתר הארץ, 6 ביוני 2016
  11. ^ אתר למנויים בלבד נועה ליברמן-פלשקס, חגיגות 25 שנים ל-"Quake", המשחק שגרם לרעידת אדמה בעולם הגיימינג, באתר הארץ, 22 ביוני 2021
  12. ^ אילן גלר, העתיד כבר כאן: הדור החדש של משחקי המחשב, באתר TheMarker‏, 12 במאי 2006
  13. ^ יובל בירב, ‏תקווה למשחקי המחשב, באתר גלובס, 3 במרץ 2009
  14. ^ שחר סמוחה, חסל נאצי, קבל דולר, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2003
  15. ^ מחלקת המדינה של ארצות הברית, Contemporary Global anti-Semitism: a report provided to the United States Congress
  16. ^ שחר סמוחה, רצח בבית הספר - המשחק, באתר הארץ, 23 ביולי 2001
  17. ^ אתר למנויים בלבד עודד ירון, משחק הטבח שמעורר את השדים של עולם המשחקים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2014